אור ברסלב
מלאכת מחשבת חלק ב ספר במדבר › פרשת מסעי

מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ

ספר במדבר · פרשת מסעי

פרשת מטות

אלה מסעי וגו':

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם:

ראוי ליישב הכפל והשנוי בראש מוצאיהם ואחר כך מסעיהם ולבסוף תחילה מסעיהם ואחר כך מוצאיהם? גם ויכתוב ואלה בפסוק אחד צריכים ביאור. ואמנם ראינו במסעות האלה שהובאו בפרשה אשר לא נזכרו עד הנה בדרך בלכתם במדבר כאשר תראה בפרשת בהעלותך נסעו מחצרות ויחנו במדבר פארן וממדבר פארן נראה שלא נסעו אלא בפרשת חקת שבאו לקדש וכאן נראה שמחצרות נסעו לכמה מסעות עד קדש וכן נמצא אחר נסיעתן מהר ההר עד הרי העברים והדבר הוא שלא חש הכתוב לכתוב בתורה בסדר ההילוך אלא המקומות שבהם אירע דבר לישראל מן הטוב או מן הרע אבל המסעות שלא נתחדש דבר בהם לא הזכירם. אמנם בפרשה הזאת תנא כרוכלא הזכיר כלם אחד לאחד בסדר כנראה גם אשר לא כתוב בתורה. וזה רצה הפסוק להודיענו בזה שלא יקשה לך למה משה רבינו ע"ה לא כתב בסדר נסיעת ישראל במדבר כל המקומות. כי לא כתב מה שלא בא לו ענין ספור נס או חטא או דבר ראוי להזכירו להוצאת בני ישראל בדרך. על כן אמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' פ' כתב משה בתורה הוצאת בני ישראל כפי הראוי למסעיהם והמקומות שלא אירע בהם דבר ספור מה לא הביאם. אבל בכאן ואלה מסעיהם למוצאיהם אלו הם כל המסעות הצריכות להוצאתם שיבואו כאן בסדר אף מה שהשמיט בתורה:

ד"א שמצאנו בפרשה הזאת שנוי שמות קצת ממסעות ממה שנכתבו בתורה. כיוצא בדבר מדבר פארן הכתוב במרגלים וכאן כנהו בשם רתמה וכתב רש"י לשון רמיה שהוציאו התרים את הארץ. לכן אמר שכתב משה בתורה מוצא שמות המסעות כאשר המה על פי ה' בשמם הקדום. ויהיה לשון מוצאיהם כלשון (לעיל ל') כל מוצא שפתיה לנדריה. אמנם אלו המסעות הנכתבים כאן המה כרמז מוצא מעשיהם רתמה על שם רמיה. קברות התאוה (לעיל י"א) כי שם קברו את העם המתאוים. באופן שאלה מסעיהם למוצאיהם שהמסעות אשר עשו בני ישראל המה נתנו מוצא לשמותם כאשר אירע בהם מקרה בלתי טהור:

ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה וגו':

עד ובאלהיהם עשה ה' שפטים:

הטעם לאלה הדברים. כי הנה בצאת ישראל ממצרים ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ בחצי הלילה כי אמרו כלנו מתים. אבל ישראל למלאות דבר ה' שאמר (שמות י"ב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד א נתעכבו עד למחרת ויצאו ביד רמה לעיני כל מצרים להקהות שיניהם. ואולם היה מקום לומר שיצאו ברשות מצרים מפאת שתי בחינות. הא' ממורא המכות והיד החזקה מכת חרב והרג כי יראו פן תדבקתם הרעה וימותו כלם ולכן הרשום לצאת. הב' שכן צוו המצריים מאלהיהם לשלחם. בא הכתוב והשמיענו שלא יצאו אלא ביד רמה הואיל ויצאו בבקר לעיני כל מצרים ואין לומר מיראתם למות שלחום כי כבר עברה מכת בכורות שהיתה בחצי הלילה עד כי כבר היו מקברים מתיהם כי אם עדיין היו מתים והולכים היו מתעסקים ברפואת המוכים ולא בקבורת המתים. והואיל ועברה המכה והיתה הרוחה יהיו מכבידים לבם. וגם אין הטעם בצווי אלהיהם כי בהם עשה ה' שפטים:

ד"א ומצרים מקברים כלומר אע"ג שהיו מקברים והיה לחוש שמא ירצו לנקום נקמתם מישראל כי יחם לבבם לאמר בשלם הצער הגדול הזה אעפ"כ יצאו ביד רמה:

ואם לא תורישו את יושבי הארץ וגו' וצררו אתכם וגו':

נכון לשום לב כי הנה נראה מזה צווי להוריש כל יושבי הארץ ושוה היה ברשות ישראל כאשר נצטוו עליו. שלא יצטווה אדם בדבר שאין ברשותו לעשותו או לעזבו. ואולם ראינו בשופטים שה' אמר ותהי הוא צוה שלא להורישם. ככתוב (שופטים ג') ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל כל אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען רק למען דעת דורות וגו' ויהיו לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו את מצות ה' אשר צוה את אבותם ביד משה ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמורי וגו'. כי מלבד שאין תבונה בפסוקים ההם אם הי"ת רצה להניחם לשבט אפו לנסות את ישראל איך יוכלו ישראל לקיים המצוה הזאת להורישם נגד רצון והסכמת הבורא ואיך יענישם על זה? והנכון בעיני כי הי"ת באמת צוה שלא יחיו כל נשמה ושיורישו כל הגוים מארצם. אמנם המה קלקלו מחשבותם והפרו דרכם והניחום למס עובד אשר ה' לא צוה. והנה הי"ת לא נתן כל גויי ארץ כנען בידי יהושע לא שישארו בארץ אלא להניחם לשני טעמים. הא' שיורישום הדור הבא אשר לא ראו את האותות ואת המופתים וידעו גם המה את מעשה ה' כי נורא הוא ויהיו קיימים באמונתם. והשני שהדור ההוא ישמרו גם הם מצות ה' להוריש את הגוים ויזכו אף הם במצוה הזאת. שאלו הורישם כלם הדור הראשון באי הארץ לא נשאר מקום לזרעם לזכות במצוה הזאת. וה' חפץ למען צדקו להגדיל זכות בניהם אחריהם ושמרו דרך ה' גם הם להטפל במלחמת חובה כזאת. ואמנם קמו תרבות אנשים חטאים הדור השני ולא שמרו משמרת ה' להוריש הגוים הנשארים ולהחרימם אלא נטעו ביניהם אהלי אפדנם ויהיו לגוי אחד בקרב הארץ לספות חרון אף ה' על ישראל. זהו שאמר שם ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל את כל אשר לא ידעו את כל מלחמת כנען פירוש לנסות ישראל אשר לא ידעו מלחמות כנען ולא ראו המופתים בידי יהושע רק למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה רק אשר לפנים לא ידעום כלומר זה לא עשה ה' כדי שישארו באחוזת הארץ נגד מה שצוה אלא רק כדי שהם יורישום להודיע לישראל הבאים ידו החזקה ויכירו הניסים שיעשה להם להורישם בני ישראל אשר לפנים לא ידעו זה שלא היו בימי יהושע. ואלה היו לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו את מצות ה' אשר צוה את אבותם ביד משה והמצוה היא להוריש כל הגוים מפניהם והמה לא כן עשו אלא בהפך ישבו בקרב הכנעני ויהיו לעם אחד ולגוי אחד בארץ והורש לא הורישום כאשר נצטוו:

או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת:

כתבו חכמינו במסכת מכות שאינו חייב גלות אלא אם נפל עליו דרך ירידה ואם דרך עלייה פטור. והטעם שלא יענש האדם בעונש מה אם לא קדמה המחשבה בדבר ואין פשע אלא לדעת (א) שאין העון נחשב לעצם הפעולה אלא לרוע רצון הפועלה כאשר אמרנו פעמים. ואפילו בשוגג להתחייב גלות ראוי שיחטא בידיעה קצת מסבה קרובה שהיה לו ליזהר בה. אולם סבה רחוקה לא יחשוב אדם בה ואינו נתפש על דבר שאינו במזומן ועל קרי שאינו בנמצא. ובהוריד אדם כלי אפשר שיפול על אחר ויזיק ובפעם הזאת הוא סבב מיתתו מסבה קרובה שהיה לו לחשוב שיוכל הדבר ליפול על העובר. אבל המעלה דבר מלמטה למעלה אין בנמצא שיפול על העובר ושב אם לא דרך קרי ומסבה רחוקה ע"כ אשר יאונה לו כזה פטור מגלות. אמנם היות המקרה הראשון קרוב והשני רחוק ידוע מאד בטבע ע"פ המחקר אשר הצענו עד הנה. כי אולם המוריד דבר מלמעלה למטה הוא התחיל בקלקלה להיות מסייע שיש בו ממש אל הנפילה אשר היא בטבע אל עצמי האויר להוריד מטה לארץ. אכן המעלה דבר כלפי מעלה נמצא מדריך פעולתו נגד טבעי העצמים ואם נפל נגד רצונו נעשה מה שלבו לא היה חפץ אלא להפך אל מחשבתו. כי הנה כבר כתבנו לך שלישים תורת הכבדים והקלים מדוע ככה יקרה למו עד שזה ירד וזה יעלה אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל סבת המאורע בזריקת הדבר מכח האדם מי זה ואי זה הוא אשר יכריח הנזרק להתמיד בהלוכו יהיה דרך מטה כמהלך הכבד כדרכו או לצדדין או למעלה שלא כדרך הלוכו עד שבהליכתו יצייר קו מחובר מעגול וישר בלי ידענו מי נתן לו כח זה? מה יתן או מה יוסיף גבורה בנשלך האדם המשליכו? התעסקו בחקירה כזאת הקודמים איש איש כמתנת ידו ולא הספיקו לרוות צמאוננו. ידוע תדע כי על פי מה שהצענו לך יתפרש לך כראוי במוחזק הכל כאשר לכל אין כושל ואין מחריד. כי ראינו היות עצמי הגשמים מתגלגלים אל התנועה הסבובית וכל מי שתתרבה תנועתו קרוב אל הגלגל יכריח את המתנועע פחות ממנו לירד וישפילנו בחזרתו להכות בו. ודברנו מזה למדי.

(ב) באופן שאל אשר יתהפכו העצמים המכים ללכת שמה יסבו בלכתם הגופים הגסים הנמצאים ביניהם. רצוני שאם יכו עצמי האויר ד"מ באבן כלפי מטה ראוי שיכריחו האבן לירד וליפול על הארץ. ואם ינתן פעם שיכו באבן כלפי מעלה בהכרח האבן תעלה. ואם צדדין שמה תלך בחפזה עד אשר ישבותו וינוחו מתנועתם העצמית המכים והמכריחים אותה לעלות או לרוץ הנה והנה כלומר שינטל מהם ההכרח החיצוני אשר הפציר בם לפנות הכאתם למעלה או לרוח אחר. הנה כי כן בנקל תבין כי (ג) כאשר ישליך אדם מידו אבן וכיוצא בזריקתו זאת יפעול בעצמי האויר ויכריחם לפנות תנועתם אל הצד אשר הוזרקה האבן אליו בענין שהכאתם אשר היתה מלמעלה למטה תתהפך אל הצלע אשר יהיה שמה הרוח ללכת ויכריחו המה הנזרק להתמיד מרוצתו זאת עד לכלה ועד כי בהמשך הריוח תכלה התנועה החיצונה ובלתי טבעית לאויר ותשוב אל טבע תנועתה כאשר בראשונה היורדת היא למטה לארץ ובשביל זה תגרע תמיד מן התנועה המכרחת עד תומה. וזה טעם הקו המחובר מן הישר והעגול שיצייר הנזרק תמיד כאשר אמרנו להיותו אמצעי בין קו הזריקה הישר לקו הירידה העגול. עתה תראה כדת מה לעשות להבין ולהשכיל המקרה אשר יארע בהשלכת כדור עופרת בקנה השריפה.

(ד) אם ירה יירה בקו עולה מ"ה מעלות ירצה שמינית הגלגל ירוץ למרחוק יותר מאם ישליכוהו בקו שוכב? והוא פלא ודבר תמוה והטעם אצלנו קל מאד. כי בהתהלך הכדור בחוזק בקו שוכב לא יכריח להתהפך לתנועתו אלא עצמי האויר הנמצאים בקו השוכב הישר. וזכור תזכור הצעתנו היות כל עצמי האויר מתגלגלים מלמעלה למטה כלומר שיהיו גלגלי תנועתם נוסעים מלמטה כלפי מעלה וסובבים מטה לארץ ושמה ינוחו מתנועתם הראשונה ויחזרו לסבוב פעם אחרת וכן תמיד בענין שכל גלגלי הסבוב בקו שוכב נגדיי לשטח הארץ גלגל למעלה מגלגל עד לרקיע. ואם כן כדור הנשלך בקו שוכב לא יכה אלא בעצמי האויר שבסדר אחד ועל כן התנועה ההיא לא תתמיד. כל כך כאשר תעשה אם יזרק הכדור באלכסון כלפי מעלה כי אז יכריח בתנועתו לא שורה אחת לבד אלא כל השורות זו למעלה מזו באלכסון ויבלבל ויהפוך תנועתם אל הצד אשר ישליכוהו. ועל ככה תתמיד תנועתו בסיוע תנועת כל העצמים ההם כי רבה היא ותתגדל ותתאמץ כל זמן שירבה אלכסון ההשלכה עד מ"ה מעלות ומכאן ואילך תתקצר ותתקטן עד צ' מעלות או רביע העגול רצוני עד הקו הישר הניצב היורד מלמעלה למטה כי ילכו ויתמעטו העצמים המוכים ויהיה יחס המרוצה כיחס הקוים כאשר תראה בצורה י' יהיה קנה השרפה במושב א'. אם ניישרנו לזרוק הכדור אל ב' ואח"כ אל ג' ואל ד' אל ה' ואל ו' ראוי שירוץ בחוזק למרחוק אל ג' יותר מאל ב' ואל ד' יותר מאל ג' ואחר כך ישוב לאחוריו ותתקטן תנועתו אל ה' קטנה מאל ד' ואל ו' מאל ה' וישמרו היחס בזה כיחס הקו נ"ז אל ג"ח עם הקו ב"ט אל ב"א ובהפך למעלה. ודי זה למשכילים בעניינים אלו. ויהיו נכונים גם כן אמרי בינת גאליליאו"ס התוכן הגדול הוא אמר ויהי שפט בצדק (ה) היות סבת קלות המשא כאשר נשתדל להרים אותו בעץ ארוך נשען על יתד והיתד או המשענת קרוב אל המשא ורחוק בינו ובין הנושא להיותו מעריך בקלות וגדולת תנועת העץ הארוך כח הנושא הקטן אל המשא הגדול והכבד. והדבר כפי דרכנו גלוי לכל העמים וטעמו מבואר במעט ההשתכלות אין צורך להאריך:

ויאמרו את אדני צוה ה' וגו':

עד כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל:

הקושיות רבו בדברים האלה א' בהכפל המאמר לבני יוסף את אדני צוה ה' וחזר ואמר ואדני צווה בה' והיה טוב לכללם בצווי אחד ויאמר את אדני צוה ה' לתת הארץ בגורל ולתת נחלת צלפחד לבנותיו מבלי שיכפול בצווי לאין צורך? ב' במה שהביאו בשאלתם את אדני צוה ה' לתת את הארץ בנחלה בגורל לבני ישראל ואין בדברים האלו טעם לבקשתם שבקשו שלא תסוב נחלה משבט אל שבט? ג' בהכפל השני ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו וחזרו ואמרו ומגורל נחלתנו יגרע ואין אלו אלא דברי מותר והשנות דברים לאין צורך? ד' בשנוי הדברים שאמרו בראשונה מנחלת אבותינו ובשניה ומגורל נחלתנו יגרע ולא אמרו ומגורל נחלת אבותינו יגרע כאשר בראשונה? ה' והוא מה שנסתפקו כל עם ה' במה שאמרו ואם יהיה היובל. הן מה שהביאוהו בלשון ספק אם יהיה היובל והוא דבר ודאי שיבוא והן מה שרצו בזה לומר שיבוא היובל ואפילו אם לא יהיה היובל יתוסף נחלתן אל נחלת המטה? ו' ומנחלת מטה אבותינו יגרע נחלתן ולא אמרו ומנחלתנו יגרע נחלתן? ז' בצווי מרע"ה ג"כ כפל שתי פעמים נחלת אבותיו ונחלת מטה אבותיו ועוד בה שלישיה כי איש בנחלתו ידבקו בני ישראל הביא בדבריו כל החלוקות נחלת אבות נחלת מטה אבות ונחלתו? ח' יפלא הכפל בדברי משה ולא תסוב נחלה וכמה יתרון דברים בהם לאין צורך? ראוי ליישב הכל דבר דבור על אפניו אם אפשר. והנראה כי נתקשו ראשי האבות בדבר הזה. אם גורל הארץ אשר תפול בנחלה לגברים ממטה אחד יקרא על שם האיש לבדו אשר תפול בגורלו או אם תמיד שם המטה עליו אשר האיש ממנו? כי הנה היה להם דבר ה' לשגגה היוצאת מלפני השליט עד שפעם יורה כדבר הראשון ופעם כדבר השני. הואיל שבצוות ה' שתתחלק הארץ על שם המתים שכבר מתו יודיע בזה שאין לנולד כח וזכות עליו אלא על שם אביו ראש משפחתו ואם כן שם המטה נדבק בו. וכאשר צוה ה' לתת נחלת צלפחד לבנותיו עד לא נחלקה הארץ יורה בזה שהגורל נדבק בשמות הפרטים ולא בכללי וקשו קראי אהדדי? זהו אמרם את אדני צוה ה' לתת את הארץ בנחלה וגו' רצונו שיהיה שם כלל המטה תופש בה ואח"כ אדני צווה בה' דבר בהפך לתת נחלת צלפחד אחינו לבנותיו אם כן אין שם המטה תופש בה ואנחנו א"כ לא נדע מה נעשה. כ"א השבט תופש א"כ אין להן להנשא חוץ לשבטן ואם האיש הפרטי תופש תוכלנה להנשא לטוב בעיניהן?! על כן אמרו כי אם תהיינה לאחד משבטי ישראל לנשים הנה ראוי שיהיה שם השבט גרוע מלהקרא עוד נחלת אבותינו ואז ראוי לומר ומגורל נחלתנו יגרע ולא נחלת אבותינו כי אין לה שם האבות והשבט. אמנם אם יהיה היובל לבני ישראל רוצה לומר שיהיה דבקות והתפישה בנחלה כי זהו לשון יובל. כאשר ידענו ששם יובל יורה על תפישת שם הקרקע על בעליו. ובשנת היובל הזאת ישובו איש אל אחוזתו. ואם תלמדנו שיהיה היובל לבני ישראל ושכל שבט מבני ישראל יהיה לו תפישה בנחלות אבותיו ושמו עליהם ולא שם היחידים א"כ אין ראוי שתנשאנה לשבט אחר. שאם תנשאנה, מנחלת מטה אבותינו יגרע נחלתן ויאבד השבט חילו ותפישתו בנחלה וזה נגד מה שדבר ה'. על כן ענם משה כי זה וזה גורם שם השבט ושם היחיד. ולכן התיקון הראוי שלא תנשאנה אלא לבני שבטן ובזה יקרא שם המטה בנחלתן וגם שם היחיד היורש אותה. כמו שאמר ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה הואיל ובנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל ושם השבט תמיד עליה. וכאשר תנשא לבני שבטה יתוקן גם השני שיירשו בני ישראל היחידים איש נחלת אבותיו וגם לא יאבד שם השבט הכללי. כי אם כה לא תעשה אי אפשר שיירש היחיד נחלת אבותיו שבני השבט הראשון לא יניחום הואיל ואיש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל ויש לכל מטה תפישה וחזקה בכל נחלת היחידים ואי אפשר להפשיטם:

אלהים יצוה לעולם בריתו. יחוננו נפלאות מתורתו. יבינו וישכילנו את כל בית נכותו. מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו:

תוכן העניינים

מלאכת מחשבת חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה