אור ברסלב
מלאכת מחשבת חלק ב מחשבת חושב › ספר דברים

מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ

מחשבת חושב · ספר דברים

ספר במדבר

פרשת דברים

ויקחו בידם מפרי הארץ וגו' טובה הארץ וגו'. ולא אביתם לעלות וגו'.

פי' רש"י ז"ל בשנאת ה' הוציאנו וגו' הוצאתו של שנאה היתה משל למלך ב"ו שהי' לו ב' בנים ויש לו ב' שדות אחת של שקיא וכו' למי שהוא אוהב וכו' ע"ש. והוא פלא כי מי הכריחו לרש"י ז"ל לזה. והלא לא האמינו כי יתן ה' להם הארץ כאמרם בפה מלא לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו. ולכן נ"ל כי הי' קשה רש"י ז"ל הבנת הכתוב ויאמרו טובה הארץ וגו' ולא אביתם לעלות וגו'? ועוד הלא אך יהושע וכלב אמרו טובה הארץ ובלעדם היו מוציאי דבה רעה? לכן נראה לרש"י ז"ל כי באמת לא דברו המרגלים שום טובה על הארץ. ומה שאמרו (במדבר י"ג) באנו אל הארץ וגם זבת חלב ודבש וגו' רצונם גם מה שאמרת שהיא זבת חלב ודבש אינו כן כי וזה פריה שאינה מגדלת כ"א תאנים וענבים. ולא פרי הארץ. (כאשר ידוע בטבע כי בארצות החמים אשר הנה מגדלות מאוד פרי העץ אינן מוצלחות לתבואת השדה. ולזה בישר מרע"ה (דברי' ח') כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' ארץ חטה ושעורה ארץ זית שמן ודבש ובכ"ז לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה מאחר כי ה' אלהיך דורש אותה וגו' ולא תתנהג ע"פ דרך הטבע). אפס כי עז העם וגו' ר"ל מה לנו להתווכח על טוב הארץ מאחר שבין כך וכך לא נוכל לכבוש אותה (ועי' במהרש"א בח"א סוטה ל"ד). וזהו אמרם ארץ אוכלת יושביה היא וגו' ונהי בעינינו כחגבים וגו' כי כפי הנודע יזיק מי שחומרו רע מאוד לזולתו אף בשימת עינו עליו (ואף כי בארצות החמות יקרה מאוד כדבר הזה כאשר כתב החכם הטבעי פליניוס (הביאוהו המפרשים) כי בתוך עם טריבאללעס היו אנשים כאשר הביטו על איש בכעסם המיתוהו בסקירה אחת. וגם היותר בריאים וחזקים לא יכלו לעמוד נגדם). ויען כי עז העם מטבע הארץ היושבים בה לכן אוכלת יושביה היא ואף כי המה אנשי מדות. ומכ"ש אנו אשר נחשבים כחגבים נגדם הלא כאשר ישימו עיניהם עלינו נהיה ספים תמים מן בלהות. וזהו שהוכיחם מרע"ה בכאן ויאמרו טובה הארץ וגו' ר"ל כאשר ה' אלהינו נותן לנו הארץ הזאת לרשתה אשר אין זה באפשרי יען כי העם חזק הוא מאוד כן גם היא טובה. וזהו ותאמרו בשנאת ה' אותנו וגו' רצונם כי אם היה באמת ברצון ה' להטיב עמנו הלא טוב היה ליתן לנו ארץ מצרים (אשר היא כגן ה') לאחוזה. ולמה הוציאנו ממצרים (וכמשל שהביא רש"י ז"ל). אין זאת כ"א לתת אותנו ביד האמורי וגו':

פרשת עקב

ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו':

לטוב לך:

אמרו חז"ל אמר ר"ח הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל וגו' אטו יראה מלתא זוטרתי הוא אין לגבי משה וכו' משל למלך וכו' (ברכות ל"ג מגילה כ"ה). כבר העירו בזה גדולי המפרשים סוף סוף הלא לישראל אין זה מלתא זוטרתי. ולי מאוד יפלא הלא כתוב גם ולאהבה אותו וגדולה מזו הי' לו להקשות אטו אהבה מלתא זוטרתי? אך יתכן לדעתי ע"פ מיש חז"ל כד דמך ר' אבוה חזא תלא עס נהרין דאפרסמון אמר להון אילן למאן א"ל אילן דידך א"ל כל אילן דאבוה ואני אמרתי לריק יגעתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי (ישעי' מ"ט) ולכאורה יפלא מאד איך דימה בנפשו כי יגע לריק והלא אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' ואמרו (אבות פ"ב) ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא ל ואמרתי בהקדם מה שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) והאי הספידא מאי עבידתי' פליגי בה וכו' אלא למ"ד על יצה"ר שנהרג הספידא בעו למעבד שמחה בעו למעבד אמאי בכו כדדרש ר"י בר אילעאי לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה. רשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים האיך יכולנו לכבוש את ההר הגבוה הזה. רשעים בוכין ואומרים האיך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה. ואף הקב"ה תמה עמהם שנאמר כי יפלא בעיני שארית העם הזה גם בעיני יפלא (זכריה ח'). והקשה ע"ז הגאון בס' יע"ד בכיה של צדיקים מה טיבה הא באמת כבשוהו? וביותר יפלא התמי' של הקב"ה מה טיבו? והשיב כי מאחר שאין כח ביד האדם לכבוש היצה"ר אך בעזר וסיוע ה' (כאשר אמרו חז"ל (סוכה כ"ב קידושין ל') עה"פ צופה רשע לצדיק וגו' אין לך יום שאין יצרו של אדם מתגבר עליו ובא לטורדו ואלמלא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו) וא"כ יש כאן פ"פ לבלי ליתן שכר להאדם ע"ז. ולזה יהיו הצדיקים בוכין כאשר ידמה בעיניהם להר גדול. ואיך הי' סיפוק בידינו לכבוש אותו אם לא כי ה' עשתה זאת. וא"כ במה איפה נבוא ביום מחר על שכרינו. והשי"ת מטובו וחסדו למען היטיב לבבם ולנחמה אף הוא עמד כמתמי' למען יאמינו כי אך המה בעצמם כבשו ההר הזה ושכרם הרבה מאוד. ומאוד ימתק הענין ע"פ המשל ששמענו. שני אחים עשירים והעני אחד מהם מאוד. ויהי כי אכף עליו פיהו ובביתו אין לחם. ויאלצהו ההכרח ויסע לאחיו העשיר למען יתמוך את ידו. ויקבלהו אחיו בשמחה כעצמו ובשרו. וישב עמו חדש ימים ולא הרהיב עוז בנפשו לפתוח פיו ולבקש מאחיו עזר, וגם אחיו העשיר לא מצא תחבולה איך להחזיק את ידו באופן שלא יתבייש. ויהי כי ארכו הימים והגיע עת היריד סמוך לעירו. ויתייעץ העשיר עם אחד ממיודעיו ויקח מן הבא בידו צרור אבנים טובות ומרגליות אשר עלה מחירם סכום רב למאוד ויתן ביד רעהו ויצוהו למכור זה לאחיו על היריד במעט מחיר ולעשות בחכמה למען לא ידע אחיו כי מידו היתה זאת לו, וישלחהו. אז אמר לאחיו איעצך אחי שמע לי ותסע על היריד למען תשאף רוח וייטב לבך בחברת סוחרים רבים הנקבצים שמה כעת. חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'. ויתן בידו מעט כסף לכלכל הוצאותיו בדרך. ויהי בעברו בשוק ויראהו האיש (אשר הי' מצפה עליו) ויאמר לו קנה נא אצלי הצרור הוה אשר אינה ה' לידי. וכראותו כי אין בידו גם עשירית מחיר המרגליות וימאן ויאמר לא אקחם עד כי הפציר בו האיש למאור והראה א"ע כלא ידע סגולתם ושויים עד כי הוזיל לו כערך המעות שהיו בידו ויקח מידו הצרור ויתן מחירו. ואך מהרה רץ אל אחיו ויפול על צווארו ויספר לו כל הקורות אותו ונטפי דמעי גיל התגלגלו על לחייו מגודל שמחתו ובפיו תודה לה'. אז גם אחיו הרבה לשמוח על הדבר הזה. ותשאלהו אשתו מדוע תחדה בשמחה את פניך על לא דבר הן מידך המה לו ומדוע תשיש? ויענה ויאמר לה כדבר אחת הנשים קלות הדעת תדברי. כי אם לא אשיש ואגיל גם אנכי לקראתו הלא יבין אחי כי מידי היתה זאת לו ויכלם. וכן לזה יהי' הי"ת כמתמיה למען לא ידעו ולא יבינו הצדיקים כי מידו היתה זאת להם ויאמינו כי אך בכחם ועוצם ידם כבשו את יצרם (ולפי דברינו אלה הוא באמת ישוב נכון לקושית המקשה שמחה בעו למעבד ואמאי בכו כי לפי דרשת ר"י שיבכו הצדיקים כאשר ידמה להם היצה"ר כהר לכוונה שאמרנו מכש"כ שנכון לספוד ולבכות על העדר היצה"ר מכל וכל כאשר יהרגהו הי"ת ר"ל שיבטלנו יען כי ימעט שכרם כנ"ל). וזהו לדעתי כוונת ר' אבוה כאשר ראה שכרו כי גדול מאוד תמה בעצמו מאחר שבאין ספק כי זה הי' רק עזר מעם ה' ולולא זאת לא נצחתי אותו ומדוע יהי' נכון לפני שכר הגדול הזה כנ"ל ומהראוי א"כ ליתן תודה להי"ת ולהחזיק לו טובה ע"ז. והוא ממש מאחר הכתובים בצל ידו החביאני וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני (ר"ל נגד היצה"ר) ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי (ר"ל גם לו יגעתי וכליתי כחי נגד היצר הרע הי' אך להבל וריק) אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי ר"ל כ"ז הוא אך מעזר ה'. ובכ"ז ועתה אמר ה' וגו' ויאמר נקל מהיותך לי עבד וגו' והוא ממש כדברינו וזהו ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל שבחסדך תחשוב להאדם כאלו הי' זה מעשה עצמו:

וזהו שיעור הכתובים ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כ"א ליראה (ואח"כ יהי' לך עזר וסיוע מאת ה') ללכת בכל דרכיו ולעבוד וגו' ואולי תאמר א"כ ימעט מאוד שכרינו כנ"ל לזה אמר לשמור את מצות ה' אשר אנכי מצוך (ר"ל אף כי אנכי אהי' בעזרך כמו כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה) לטוב לך כלומר ובכ"ז יהיה שכרך משלם. וזהו אמרם אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא כלומר בדעתו כי אך מצער הוא מעשה האדם כי אך מעשה ה' הוא כנ"ל:

פרשת ראה

ראה אנכי וגו':

את הברכה אשר תשמעו וגו':

והקללה אם לא תשמעו וגו':

כבר העירו המפרשי' ז"ל אמרו את הברכה אשר תשמעו. ואצל הקללה אם לא תשמעו. ולא אמר כמו כן את הברכה אם תשמעו? אמנם יתכן אצלי בהקדי' מאמר הנביא (ישעי' נ"ד) בצדקה תכונני רחקי מעושק וגו' הן גור יגור וגו'. ואך למותר להעיר בזה כי כלו מוקשה. אך נ"ל לפי מה שאמרו (בפ' בראשית) כי העבירה היותר גדולה היא אשר איננה מצד התאוה הנטועה אצלו מיום הולדו כ"א מרוע לב ושחיתות שכלו ע"ש. לכן יכנהו ה' להיצר הרע הזה בשם „אפס מאותי“ ר"ל שאין מגיע לאדם שום הנאה מזה אפס להיות נדח ומתרחק מאת ה'. וכבר ידוע כי מדרך התשובה שמרגיל האדם א"ע בקצה האחרון היפך מה שעשה כאשר מדרך הרופא הטבעי להמציא להחולה סמי הרפואות מה שיש להם סגולה הפך המחלה מקצה אל הקצה. והוא אמרו בצדקה תכונני (ר"ל שתרגיל א"ע ליסוד חוסד לוותר כל פעם משלך ולעשות אך צדקה וחסד, ובזה) רחקי מעושק כי לא תיראי וממחיתה כי לא תקרב אליך. כי איך יגזול או יעשה רע לאחיו וכבר ישוב לו לטבע לעשות רק צדקה וחסד. אמנם לבל יאמר האדם למה לי לפזר ממוני וליתן את יגיע כפי לאיש אשר לא עמל בו? ואם למען לכבוש היצר הלא די לי להזהר לבל ידבק מאומה אצלי משל אחרים? לזה אמר כי כן גם תחילת הסתת היצר. בתחילה יסיתהו רק לקפוץ ידו מהאביון עד שילמדהו מעט מעט גם לגנוב ולגזול ולהרע בתחילה לרעהו בכל כחו. יען כי כן דרך היצר היום אומר לו עשה כך וכו' וכההיא דאמרו (שבת פ"ח) ולא עוד אלא שמשאו ומתנו בך וכו'. וזהו הן גור יגור (זה אשר שמו וזכרו) אפס מאותי ר"ל זה שכל ישעו וחפצו רק להרחיקך ממני בתחילה הוא אך הגר אשר יגור אצלך. אך תדע נאמנה כי מי גר אתך עליך יפול רצונו מי שהיה בתחילה אתך כגר לבסוף עליך יפול מכל וכל. וא"ת מדוע עשה ה' ככה והרע לנו ליתן להיצה"ר כח כזה לעשות חיל? לזה יתן המשל מהאש אשר לפעמים הוא רע מאוד כי תצא אש ויאכל ביתו ורכושו ובכל מאמצי כחו ירצה לכבותו ולהסירו. ובכ"ז תראה כי החרש עוד נופח באש פחם. ועוד יגדלהו בכלי הנפח למען יוציא כלי למעשהו. וזהו אמרו הנה אנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו (ולפעמים) ואנכי בראתי משחית לחבל. ואין ספק כי באמת בריאת האש טובה בהחלט אמנם האדם צריך לשמרו לבל יכוה בגחלתו. כן גם בריאת היצה"ר באמת היא טובה מאוד (כאמרם ז"ל והנה טוב מאוד זה מלאך המות). ואך אם תעשה כאשר צויתיך אז כל כלי יוצר (ר"ל כל תחבולותיו והם כלי זיינו המחודדים). עליך לא יצלח. וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי ר"ל גם אם יפתך היצר שהוא מצוה ומשפט לעשות כזה. כחשי בפניו תענה כי הוא רשע כסל. זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה' ר"ל אם תעשה כאשר אנכי מלמדך להועיל אז תשכיל כי אשר בראתי היצה"ר בהאדם הוא באמת טוב מאוד וצדקה מאת ה' למען צרף בהם את הבריות ולמען ינחלו בזה עבדי ה' העולם הנצחי.

ובזה יצדקו הכתובים שלפנינו ע"פ מ"ש בפ' בחוקותי ע"ש כי באמת שכר מצוה הוא המצוה בעצמה באשר כי היא מזון הנפש וקיומה וכמשל שאמרנו שם וזהו אמרו ראה נתתי לפניך וגו' את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם ואין ספק כי כאשב יתרגל בזה ותערב המצוה לחכו אז לא ימנע א"ע כאשר לא ימנע האדם א"ע מהאכילה אשר הוא מזון הגוף, ואין ברכה גדולה מזו (כאשר כתבנו שם), והקללה, אם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם, ואז שכר עבירה עבירה כנ"ל, ואין ספק כי אך מהרה וסרתם מן הדרך אשר אנכי וגו' עד שתבאו גם ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם. ר"ל אשר מתחילה לא עלה זאת על לבבכם לעשות כדבר הזה כי כן דרך היצר היום אומר לו עשה כך וכו' כנ"ל (כי לכאורה מאי נ"מ אם יעבדו ע"ז אשר ידעו או לא? ומהו אשר לא ידעתם?):

פרשת שופטים

(קס"ג ב') לא תועיל א"כ חריצות האנשים להנצל וכו' אולם כאשר ישלח ה' מגפה וחרון אף כללי יוכל מי שלא הובא בשבילו להנצל בחריצותו וכו'. ע"ש.

תוכן כוונת הרב ז"ל כי העונש הבא על האדם הוא לאחד משני דרכים, הא' שנגזר עליו העונש בפרט בהשגחה. והב' כי יסיר ה' השגחתו ממנו, ויש לכל אחד מהם מעלה וחסרון, כי אם בא אליו מצד הסתרת פנים אף כי הוא עלול מאוד לפגעים רעים, בכ"ז הלא לפעמים יוכל להנצל מהם, תחת אשר אם בא עליו בגזירה לא יוכל להמלט בשום אופן, אמנם החסרון בזה כי לא יתן אדם אל לבו לשוב אל ה' מדעתו שבאה אליו אך במקרה, לא כן אם באה עליו הצרה מאת ה' בגזירה אף שלא יוכל להנצל ממנה בשום אופן, אמנם מהרה יתן אל לבו לשוב לה' בראותו כי אך יד ה' עשתה כ"ז וישימהו כמטרה לחץ, כמאמר הכתוב (דברים כ"ט) ואמר הדור האחרון וגו' וראו את מכות הארץ וגו' אשר חלה ה' בה וגו' באפו ובחמתו ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה וגו' ושבת עד ה' וגו', ולדעתי זהו כוונת המקונן (איכה א') לא אליכם כל עוברי דרך וגו' ר"ל אין לי דבר עמכם אומות העולם כי אדע בבירור כי לא באה הצרה מידכם ואך אתם שבט אפו של הי"ת. והראי' ע"ז הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי, ולכן אין ספק אשר הוגה ה' ביום חרון אפו, אמנם בכ"ז ב' החסרונות נקבצו ובאו יחד, והוא, ממרום שלח אש בעצמותי, וירדנה? ר"ל מאחר כי ה' שלח האש ממרום בעצמותי בגזירה, הימצא מי שיהי' בכחו לרדותה למען אמלט ממנה? (מלשון רדיית הפת או הרודה דבש), ועם זה גם המעלה מצד הזה (והוא לקרב התשובה) אין בנו כי פרש רשת לרגלי (ר"ל כאלו לא באה זה ממנו ית', ולזה) השיבני אחור ולא לשוב להי"ת, וא"כ הלא לנו ב' החסרונות יחד, והוא, נתנני שוממה (כענין הבטלה מביאה לידי שעמום), וגם כל היום דוה ר"ל שבלתי אפשר להמלט ממנה, ואף כי באמת נשקד עול פשעי וגו', נתנני ה' בידי לא אוכל קום סלה כל אבירי ה' בקרבי וגו' ודמיתי כי זה יהי' לי לנחמה כי ישובו אל ה' אמנם לא כן הי' ועל אלה אני בוכי' וגו' כי רחק ממני מנחם משיב נפשי ר"ל לקרב התשובה בזה כי היו בני שוממים (באמרם) כי גבר אויב ולא יד ה' עשה כ"ז כנ"ל:

פרשת כי תצא

וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת וגו' והיה אם לא חפצת בה וגו':

מהראוי הי' לומר לא תחפוץ בה? ובגמרא (קידושין כ"א:) לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותה שחוטה וכו', וכבר העירו ע"ז גדולי המפרשים, אמנם לע"ד יתכן כאשר אמרנו זה פעמים כי מתחבולות היצר להראות להאדם על כל דבר פשע שהוא מצוה, ובזה ימשכהו בחבלי שוא לגדולי ועשירות (כמ"ש בפ' ויחי ע"ש). וזהו לדעתי מליצת חז"ל (שם ל':) תנא דבי ר"י בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד וכו' שנאמר הלא כה דברי כאש וגו' (ירמי' כ"ג). כידוע מטבע הברזל כי ילבנו הצורף באש לפעפע אותו ויפוצץ ממנו הפסולת למען ינקה מכל סיג ואח"כ יובא אל המים לחזקו ולהקשותו, לא כן האבן כאשר יפעפעו האש ויובא במים ימס וימק כלו, וזהו מליצתם אם פגע בך מנוול זה ולא תדע אם הוא באמת דבר מצוה או למען תלכד ברשתו משכהו לבהמ"ד ויבחנו דבריו ע"י התורה אשר בה מסגולת אבן בוחן ע"ז וכמ"ש בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה וכו' (שם ל"ז). אם אבן הוא נימוח ר"ל אם אין בדבר הזה שום טובה כמו האבן אשר אין לו כ"א תכונה אחת אז יהיה נימוח ונימוק והולך לו. ואם ברזל הוא מתפוצץ רצונם אולם אם יש בזה גם דבר טוב ומצוה אז יתפוצץ ממנו הרע ותזרהו הלאה והטוב ישאר נקי בלא שום שמץ דופי, שנאמר הלא כה דברי כאש ר"ל התורה הוא אבן בוחן להיצה"ר כאש לברזל והאבן כפטיש יפוצץ ע"י האש כסלע שנימוח ע"י (כי תיבת כאש נמשך אל הפטיש והסלע), וכאשר אמר מקודם (שם) מה לתבן את הבר ר"ל למה תהי' מעורבת המצוה והעבירה בדבר אחד כמו התבן עם הבר הלא כה דברי כאש וגו', ומאחר שיש להתורה סגולה נפלאה כזאת הלא מהראוי להפרידם ולהבדילם*):**(*) ובזה מתורץ קושיית התוספות שם וז"ל תימה דהא קרא משמע שהפטיש מפוצץ הסלע ומשברו וכו'. ור"ת מפרש שהסלע משבר את הברזל והוא סנפרינון וכו' ע"ש. ולא אבין הלא הש"ס בעצמו מסיים אם אבן הוא נימוח וכו' ואומר אבנים שחקו מים ולדברינו יצדק מאוד כי תיבת אש נמשך אל הפטיש והסלע שאל"כ במה שהתחיל לא סיים כי מקודם אמר הלא כה דברי כאש וסיים וכפטיש וגו' ומסגולת האש לא הודיענו הכתוב? וגם מתורץ לדברינו קושיתם (שבת פ"ח:) סוף ד"ה מה פטיש ואע"פ דהתם מדמי היצה"ר לפטיש וכאן מדמי ד"ת לפטיש וכו'? ע"ש. כי הכא והתם קא סמיך התלמוד על ראשית הפסוק הלא כה דברי כאש וגו' וזהו התורה כנ"ל:)**

ובזה נשובה אל ישוב הכתובים כי לשון חשק הוא נופל על התאוה, וחפץ הוא הרצון והשכל (כאשר אמרנו בפ' וישלח ע"ש), וזהו אמרו, וראית בשביה אשת יפת תואר (ובאמת) וחשקת בה ר"ל מחמת יפיה והוא מצד התאוה אך היצה"ר יסית אותך ויראה לך פנים של מצוה באמרו ולקחת לך לאשה רצונו שיעשה כעת מה שלבו חפץ ואח"כ תקח אותה לאשה ואין עבירה בדבר ועוד למצוה יחשב כי תכניסנה תחת כנפי השכינה, ואין ספק כי גם לקיחת אשה מבנות עמי הארץ אשר לא ידעו את ה' הוא דבר שנוא מאוד בעיני ה', אמנם ידוע לפניו יתעלה שאם לא יתירנה לו ישאנה באיסור, ועוד יותר יבער בו החשק והתשוקה כמנהג יצר האדם באסור לו, ולזה נתחכמה התורה לפשר ולקרר רתיחת תאותו ואל יבעל בת אל נכר. ולזה ציותהו והבאתה אל תוך ביתך וגו' כענין משכהו לבהמ"ד וגלחה את ראשה וגו' כרי שתתנוול כמ"ש חז"ל נכנס ונתקל בה וכו' רואה בבכייתה כדי שתתגנה עליו ליבמות מ"ח). ואם באמת כוונתו היתה לטוב להכניסה בדת יהודית בעבור שראה בה מדות טובות אז ישאנה אחרי שיעשה כתורה וכמצוה, אמנם והיה אם לא חפצת בה ר"ל שלא בחרת אותה מקודם מצד החפץ והשכל כ"א מצד יפיה כאמרו מקודם וחשקת בה אז ושלחתה לנפשה כאשר תסור מחנה היופי והתאוה. וזהו לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר כי גם מה שהתירה התורה שישא אותה אחר כל המעשה הוא בשר תמותה אך מוטב שיאכלו וכו' כנ"ל. ולזה אסורה לו עד אחר כל המעשים כפשט הכתוב וכדעת רש"י ז"ל ורמב"ן וכדעת ר' יוחנן בירושלמי (הביאו התוספות קידושין כ"ב ד"ה שלא ילחצנה). ודברה תורה בענין זה להודיענו איך התורה אבן בוחן להיצה"ר ויספיק להיות בנין אב לכל עניני תחבולות היצר שימשכהו לבהמ"ד ואל יעשה פתגם מעשה הרעה מהרה כאשר תתגבר עליו התאוה:

פרשת נצבים

(קס"ז א') כי יראו את שקוציהם עץ ואבן ואעפ"כ כסף וזהב רב עמהם הולכים ומצליחים בעושר וכבוד. ע"ש.

לפי דברי הרב ז"ל יתכן לדעתי אמרו פן יש בכם איש או אשה וגו' אשר לבבו פינה היום וגו' כי תיבת היום נראה מיותר ל וגם איך בשמעו דבר האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי ואין שלום יאמר ה' לרשעים האלה? וטעם אמרו לא יאבה ה' סלוח לו וכי יעלה על דעתך שיסלח ה' על העבירה החמורה כע"ז? אמנם כבר אמרנו בהצעתנו בראש הספר כי יש להאדם שני יצה"ר. הא' הוא מהתאוה אשר הוטבע אצלו מיום הולדו והוא מהעדר השכל כאמרם ז"ל אין אדם עושה עבירה עד שנכנס בו רוח שטות. והב' הבא להאדם משכלו המוטעה אף שלא יגיע לו מזה הנאה כמינות ואפיקורסות או שנאת חנם וכדומה (כמובא כ"פ בעקידה). (ולדעתי מוכח זה גם מלשון הגמרא (שבת פ"ט) בשעה שעלה משה למרום וכו' קנאה יש בכם יצה"ר יש בכם וכו' משמע שהוא ב' דברים). ועפ"ז אמרתי לתרץ מה שאמרו חז"ל (קידושין ל"ז) בני בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו וכו' ואמרו עוד ההיפך מזה (סוכה נ"ב) כל שגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ולפום ריהטא המה מאמרים סותרים למאוד? אך באמת אין התורה תבלין רק להיצה"ר מהתאוה. כי כאשר יעמול האדם בתורה הנקראת תושיה המתשת כחו (ר"ל תאוותיו) אין ספק כי יתגבר שכלו ויגרש את התאוה מהסתפח בנחלתו (כי כן סיפר לנו גם מהפילוסופים מחכמי העמים כי גברו מאוד יד שכלם על תאוותם ומאסו בכל תענוגי העוה"ז עד כי באכלם פת בגם בכו במר נפשם על היותם שעה אחת כבהמה. ואם הם עשו כך עת עסקם בחכמה הפילוסופי' לבטל בזה כל תאוות החומר. ואף כי אנחנו בעת שאנו עמלים בתורתנו הקדושה). וע"ז כיוונו חז"ל בראתי תורה תבלין, לא כן היצה"ר המטעה הבא מהשכל לא יגרשנו האדם בלימוד התורה. כי עוד יתגבר עליו ומראה לו פנים של טעם מני' ובי' כי כשר הדבר לעשותו (ואין תרופה לו כ"א בלימוד המוסר והמדות) ועליו אמרו חז"ל כל הגדול מחבירו וכו'*).**(*) וע"כ היה אביי מצטער באמרו אי מאן דסאני לי הוה וכו' (שם) ר"ל לולא תורתי דמגני עלי לא הוה מצי וכו' ורק מחמת זכות התורה נצחתי להיצה"ר (כי אין בכחו להיות לי שונא ואורב אל התאוה וזהו אי מאן דסאני לי) וא"כ הלא יבצר מאוד שכרי עד כי תנא לי' ההוא סבא כל הגדול מחבירו וכו' ר"ל לעומת זה הלא יגדל מאוד אצלך היצר הבא מהשכל כנ"ל:)** ואולי לזאת המליצו מסדרי התפלה והסר שטן מלפנינו ומאחרינו. כידוע כאשר ישלח שר העיר את עבדו להביא לפניו איש אשר המרה את פיו למען יסרו בשוטים אז ילך העבד אחרי האיש למען לא יברח ממנו. והאיש ירחיק א"ע מאוד ממנו בכל יכלתו. תחת אם האיש הזה הובא לפני השר לקבל פרס אז ילך העבד לפני האיש למען הראותו את הדרך ילך בה והוא ירוץ אחריו בסמוך לו מאוד. כן היצה"ר המסית להאדם לאיזו תאוה אז ילך היצר אחרי האיש למען טמטם לבבו ולא יתגבר שכלו עליו ויחזור לאיתנו ויברח ממנו. לא כן היצר הבא משכלו ויסיתנו שלטובתו הוא דורש. אז ילך היצר לפניו והוא ירוץ אחריו בסמוך לו. וזהו והסר שטן מלפנינו (הוא היצה"ר הבא משכלנו) ומאחרינו (הוא מהתאווה). והוא בעצמו מאמר הנביא (ישעי' כ"ו) יצר סמוך תצור שלום שלום כי בך בטוח ר"ל היצר שהוא סמוך לך למאוד והוא היצה"ר מהשכל תצור ותשמור את נפשך ממנו כי שלום שלום יאמר לך כי בך בטוח שלא תברח ממנו כנ"ל. וידוע כי התאוה הוא מקרוב רצוני תיכף. כי מעולם לא יתאוה האדם תאוה שיעשנה לאחר ימים רבים. תחת כי היצה"ר מהשכל הוא למרחוק. כי כן משפט השכל ומעשיהו לחשוב מחשבות לעשותם אף אחרי ימים רבים כאשר הארכתי בהצעה ע"ש. (וכעין זה שמעתי מהגאון פאר דורינו וכו' הרב ר' ישראל סאלאנטער יצ"ו על מאמרם ז"ל עה"פ היא נתנה לי מן העץ ואוכל (בראשית ג') אכלתי לא נאמר אלא ואוכל אכלתי ואוכל. אשר יפלא מאוד איך יציר כפיו של הקב"ה יקשה ערפו אחר חטאו ולאמר אחטא עוד?! והשיב כי זה היה התנצלות לאדם על חטאו. כי התאוה היה אצלו בטבע מיום הבראו, כי בלתי זאת הלא תבטל הבחירה. אך הנחש הכניס בו זוהמא והוא היצה"ר מהטעת שכלו באמרו כי יודע אלהים וגו' והייתם כאלהי' וגו' והכניס בו מינות וקנאה. ולזה התנצל אדם לפני הי"ת ואמר כי לו עברתי על מצותך מצד התאוה הלא אחרי אכלי (כאשר תוסר התאוה) ספקתי על ירך. ולא כן אנכי עמדי. ואך יצה"ר אחר הוטבע אצלי אשר לא ידעתיו עד הנה. כי אכלתי וברצוני לאכול עוד להבא. וא"כ הוא דבר חדש אצלי ואין לי אשם בזה, וזהו גם כוונתם ז"ל כיון שעמדו ישראל על הר סיני פסקו זוהמתן רצונם על היצר המטעה את השכל ולא היצר מהתאוה*)**(*) ובזה יתורצנ דברי הרמב"ם ז"ל בפ' ו' מח' פרקיו אשר תפס עליו בעל העקידה (שער ק') וז"ל לא ידעתי מאי קשה לו מאמרים כל שגדול מחבירו וכו' גם מה שהקשה עליו הגאון רי"פ בהגהותיו מיומא (דף ס"ו אשר חשבו גם גילוי עריות בדברים שאלמלא לא נכתבו דין הוא שיכתבו ע"ש. כי אולי כוונתי הי' כמ"ש כי היצה"ר מעכו"ם וש"ד וברכת ה' חלוק מהיצה"ר מהעריות הבא מהתאוה כנ"ל:)** כי אך לזה קבלו התורה מחמת היצה"ר כאשר אמר אמר מרע"ה להמלאכים כלום יצה"ר יש בכם ודפח"ח):

וזהו לדעתי כוונת הכתובים. כי אתם ידעתם וגו' ותראו את שקוציהם וגו' ר"ל שתדעו נאמנה כי הוא שיקוץ וגילול עץ ואבן. אך ותראו כסף וזהב אשר עמהם רצונו עם עובדיהם שהמה משופעים מאוד בכסף וזהב כמ"ש הרב ז"ל. פן יש בכם איש או אשה וגו' אשר לבבו פונה ה היום (ר"ל מצד התאוה לכסף וזהב שהוא מקרוב כנ"ל) ללכת לעבוד וגו' (כאשר חשבו מלפנים חכמי העמים אף שהאמינו במציאות אל עליון אמנם חשבו למצוא למו כעין אמצעי ביניהם ובינו ית' יען כי לא האמינו שיהיה בכח האיש הגופני לקבל השפע מאלהי הרוחות כמ"ש הרב ז"ל בפ' ואתחנן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בס' המדע פ"א ע"ש). פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה ר"ל או אולי, ימצא בכם גם מצד ההטעה והכפירה (והוא כמאמר המוסגר כי מאיש כזה אין לדבר ממנו). והיה בשמעו את דברי האלה הזאת (רצונו על פן הא') והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי (ר"ל הלא אאמין באלהי האמת ואך) כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה רצונו כי אלך רק אחר היצר מהתאוה למען ארוה מצמאת רצונו למען אהי' משופע בטובה (או שכוונתו שיהיה משופע מאוד ויתן צדקה לעניים הצמאים והרעבים) ואח"כ אחזור ואעבוד לה' צבאות לזה אמר לא יאבה סלוח לו:

פרשת וילך

(ק"ע ב') ק"ו למלך מ"ה הקב"ה שידיעתו היא עצמותו ואינה בשכלו אלא בו איך יאמר אומר שיש בו ית' ידיעה אבל אינו יודע אי אינו רוצה לידע כי הכל אחד אם לא תתן מום ותפלה בידיעתו ותאמר שאין ידיעתו כוללת כאשר יחסר ממנה איזה פרטי וכו'. ע"ש

גם אנכי הדל באלפי יהודה השתוממתי על הרב הג' החכם הכולל בתורה ומדעים ר' ח"י פאללאק אשר יסודתו בהר הקודש בחיבורו על ס' העקידה וכל דבריו אמת וצדק בתכלית האמונה. ואיך העלה בידו חרס בפ' חוקת שער פ' ע"ש באמרו וז"ל תוכן דעת הרב ז"ל שאם נאמר שהי"ת הוא כל יכול כוונתינו רק שכל מה שיצויר אפשרות מציאותו בשכל וכו' אפס מה שלא יצויר אפשרותו אף בשכל וכו' גם הי"ת לא יכול להוציאו אל הפועל וכו' עכ"ל, ואולם מבואר הביטול בדבריו אלה באין ספק. ודעת לנבון נקל כי מעולם לא עלה זה על דעת הרב ב"ע ז"ל. ועוד יורה ההיפך מזה (בפ' וילך שער ק"ג ע"ש היטב) וז"ל נתחייב מזה ספק מגונה ובלבול דעת בשום תפלה ותהלה במעשה האלהים וכו' שאם ידעם הוא חסרון בחק שלימותו. ואם לא ידעם הוא צד העדר בחק ידיעתו וכו'. ואיך הסתער הרב ב"ע על הרלב"ג ז"ל באמרו שהוא יתעלה לא יתואר בידיעת דבר מאלו הענינים האנושים התלוים בבחירה עד צאתו אל המציאות וכו'. וכתב עליו הרב ב"ע ז"ל כי מלבד שישיגוהו מהביטולים הגדולים לפי דרכו בעיוניו (ככתוב בשער נ"ט ע"ש) הנה הדעת הזה הוא מגונה מאוד מצד עצמו וגרם נזקים גדולים מאנו הרפא. אמנם אשר חוייב שיקבלהו כל בעל דת ושכל הוא שהאל יתעלה לא יתואר בשום חסרון ולא בשום העדר. לא העדר עצמותי. ולא העדר ידיעה. ולא שום זולתו כלל. וכמ"ש הרב המורה (ח"א פנ"ה) אבל שהוא ית' יודע כל הדברים העוברים וההווים והעתידים ידיעה אמיתית שלמה מכל צד וכו' ע"ש. וא"כ איך יתואר ח"ו חסרון ביכולת האלהי. (וכעין זה מצינו שאמרו חז"ל מקום ארון וכרובים אינו מן המדה (ב"ב צ"ט) וכדומיהם אף כי זה הוא מה שלא יצויר אפשרותו בשכל). אך באמת כוונת הרב ב"ע ז"ל כאשר יראה המעיין. והוא אמרו „כמו שלא יתואר היכולת האלהי לעשות צלע מרובע שוה לקוטר ולא לקבץ בין ההפכים בנושא אחד בעת אחד. כן לא יתואר בעשות אדם בדמותו וצלמו עד שלא יחטא כלל“ ר"ל אף שהי"ת הוא כל יכול אמנה אנחנו קרוצי חומר אשר גבול הושם לשכלנו וחוק לתבונתנו קצרה יד שכלנו להשכיל ולהבין איך יעשה ה' (אשר ממנו לא יפלא כל דבר) שיהי' צלע המרובע שוה אל קוטרו (אשר הוא לעינינו ארוך יותר ב' חומשים) כן לא יצויר בשכלו מציאות האדם הקרוץ מחומר ומורכב מד' יסודות שיהי' אף מכל פשע ולא יוחלש כחו בשום פעם. (ועל הרב הגאון הנ"ל אנחנו קוראים כאשר אמר הרב ז"ל בסוף דבריו בזה כי אין אדם צדיק בארץ אשר יאמר טוב ולא יחטיא את לשונו וכו' וה' הטוב יכפר בעד):

פרשת וזאת הברכה

(קע"ז א') אמנם הדבר מבואר כי לכל העם בשגגה כו'. ע"ש.

כבר כתבנו ע"ז בהצעה בראש הספר כי דעת זו מתנגד מאוד לדברי חז"ל ובפרט למה שאמרו (יומא ל"ח) וא"ר אלעזר אפילו בשביל צדיק אחד העולם נברא וכו'. ולבד זה הלא יתחמץ בזה לב האדם ויחדול מלהתאמץ בתורה ומצות כמ"ש הרב ז"ל בעצמו ואף כי נמצא לפעמים בדבריהם דבר שיתנגד לזה וכו' אלא להעמיק בלבנו אהבת ה' ושנחשוב שברא כל אלה לשמשנו כדי להגדיל חמלתו וחסדיו עמנו וכו'. אמנם האמת יורה דרכו. כי כל העולם נברא רק בשביל התורה והאדם הלומדה (כאשר האריך בזה ב"ע שער ה') כי איך נוכל לאמר שפעולת הי"ת אינה שלימה ח"ו והלא מהפעולה יוכר הפועל וכמ"ש שם על משנת כל ישראל ומשנת רחב"ע אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו' ע"ש בהצעה. ולדעתי זו היא כוונת דהמע"ה (תהלים צ"ד) בינו בוערים בעם וגו' אשרי הגבר וגו' ואך למותר להרבות בזה בדיוקים כי כל חכם לב יבינם מדעתו). וזה הוא, ה' יודע מחשבות אדם (רצונו את שכל הכוזב אשר באדם כי ימאס בהבריאה ומצד תאוותו ידחה הטוב הרב מפני העונש המעט) כי המה הבל. אמנם, אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ר"ל מאושר הוא האדם אף כי יתיסר זמן לא כביר. ומתורתך תלמדנו ר"ל הראי' ע"ז נלמוד מתורתך אשר הרבית לנו כי לולא זאת מהו הזכות והטובה מרבוי התורה והמצות (וכעין שדרשו חז"ל ע"ז (ברכות ה') דבר זה מתורתך תלמדנו וכו' ועיין בהצעה). ובאמת העונש אך להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת. ר"ל שיקבל עונשו בעבור מעשיו הרעים י"ב חודש בגיהנם למען כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב (רצונו החלק שיש לו בעוה"ב. וזהו) כי עד צדק ישוב משפט ר"ל המשפט אשר יוסר האדם בגיהנם ישוב עד צדק למען ואחריו כל ישרי לב ר"ל כי אחר שיקבל עונשו יהיה מאושר כל מה שהלב יכול לחשוב. וזהו אם אמרתי מטה רגלי וגו' ברוב שרעפי בקרבי ר"ל בשכלי הכוזב, תנחומיך ישעשעו נפשי. והוא, היחברך כסא הוות! ר"ל היתכן שיחובר לך מעשה הוות? (וכסא הוא הבריאה ע"ד השמים כסאי וגו' והוות הוא הרע הגמור כמו לו ישקל כעסי והותי) או היחברך יוצר עמל! ר"ל יצירה של עמל ואון (ותיבת היחברך מושך עצמו ואחר עמו) עלי חוק ר"ל הלא זה נעלה מהחזק והחוק לא יסבלנו כי מצד הפעולה יוכר הפועל. ואיך יעשה פועל שלם פעולת הריק והעמל. ואלה התנחומים ישעשעו נפשי וזהו ויהי ה' למשגב לי וגו':

ויי' אלהי הרחמים ישגבנו, ובתנחומיו ישעשע נפשנו משגיאות יצילנו, ונפלאות מתורתו יראנו. אמן:

סוף הספר

תוכן העניינים

מלאכת מחשבת חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה