מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ
מחשבת חושב · ספר במדבר
פרשת במדבר
אל תכריתו וגו':
וזאת עשו להם וגו' בגשתם את קדש הקדשים אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו:
ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו:
זכר בתחילה קדש הקדשים. ואח"כ רק את הקדש לבדו? אמנם אשר נ"ל הוא, כי צורך רב היה בהתמנות אהרן ובניו להיותם ממונים על מוצאם ומובאם בענין משאם ועבודתם. בשכבר ידענו כי מאהבת וחיבת הקדש כל אחד ימהר לקחת חלקו בקדש הקדשים. בארון וכפורת וכדומה. ואז כל קדש (והם הדברים אשר קדושתן קלה מקדש הקדשים) יעזבו ולא יבחרו בם. ויהיה עלבון לקדש וכן לא יעשה. לכן היתה כוונתו ית' לצוות על אהרן ובניו שהם ימסרום לנושאיהם ועל פיהם יצאו ויבואו ויקדש כל קדש ולא יעלבו עוד. וטעם הכתוב ככה, וזאת עשו להם וגו' בגשתם את קדש הקדשים בעבור כי חפץ כל איש לגשת בכל קדש וקדש יותר (א"כ יעזבו את אשר קדושתו קלה. לכן) אהרן ובניו יבואו ושמו וגו' ואחר דבריהם לא ישנו. וא"כ אחרי כל אלה הן לא יבואו לראות כבלע רצונו (כהלעב או כהעלב וטעמו) כבייש (כי כן השרשים עלב לעב בלע משתתפים בהוראתם העקרית כמו כבש כשב) את הקודש וגו'.
פרשת נשא
(קכ"ה א') לפי שעונות שבין אדם לחבירו וכו' הואיל וכפרתם אינה ביד ה' וכו'. ע"ש. מהראוי לישב סמיכות הכתוב וכל תרומה לכל קדשי וגו' להפסוק הזה. והכפל לשון ואיש את קדשיו לו יהיו. איש אשר יתן לכהן לו יהיה. וגם מאחר שיתן לכהן איך לו יהי'? לכן אדמה כאשר נבין מאמר הנביא (ישעי' נ"ח) למה צמנו ולא ראית וגו'. אמנם כאשר נשים אל לבינו לחקור תועלת הצום והענוי הוא לא' מב' סיבות. הא' הוא תשובת המשקל כי אם חטאו הי' מחמת רוב התאוה אז אם רוצה לכבוש יצרו ולהכניעו צריך האדם לפרוש ולהנזר מרבוי המאכל והמשתה ושאר תענוגות בני האדם ויצום ויתענה למען יחלש כח יצרו הצורר ואויב אותו. כמו שהוא מתחבולות האויב אשר יצור על עיר ימים רבים להלחם עליה מדרכו לכרות כל עצי מאכל ולהחריב כל מקוה מים למען יעינו יושבי' ע"י הרעב והצמאון. ויהיו נוחים להכבש ולהלכד אח"כ כן יכנע גם יצר האדם ותאותו הרעה על נקלה כאשר ירגיל עצמו בצום ועינוי נפש (עי' עקידה שער ע"ג). והסיבה הב' הוא כאשר יחטא האדם לחבירו כמו גזילה וגניבה. ואף כי לזה אין מקום שתועיל הצום והעינוי. ואין זה תשובת המשקל. אך לפעמים תצלח גם לזה התענית. יען כי מטבע האדם שישכח תיכף העול שעשה. (או גם שלא ירגיש שחטא בזה). ולזה קבעו רז"ל דברי הצומות וזעקתם. כי כאשר ישבתו העם ממלאכה אז יפנה לבבם ויתנו לבם לחשוב מחשבות על מעשיהם הטובים הם בעיני ה' ואדם. ואז יתן הרשע אל לבו לעזוב דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו. ולכן המסובב מן התענית יועיל מאוד וכדבר שנאמר בנינוה (יונה ג') ויקראו צום וגו' וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם (ולזה כתוב וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ולא אמר וירא אלהים את הצום). ולכן השיב להם הנביא על שאלותיהם למה צמנו וגו' כי לכן לא ישעה ה' אל הצומות ועינוי נפשם יען כי לא יכונו אל מטרת הכוונה האמיתית גם לא' מב' הסיבות הנ"ל. והוא, הן ביום צומכם (אשר תבטלו ממלאכה. בכל זאת) תמצאו חפץ ר"ל עסק. ומה הוא, וכל עצביכם תנגושו ר"ל כי תאמרו מה טוב לנו יום התענית הזה האסור במלאכה ואין מסחור וקנין לנגוש הבע"ח לשלם לנו היום יען כי ביום מחר נהי' עוד טרודים במסחור. ולא תפנו לבבכם על מעשיכם הרעים לשוב לה'. ואם תאמרו הלא הצום והעינוי בעצמו הוא תועלת גדול להסיבה הא'. לזה אמר, הן לריב ומצה תצומו ר"ל מה יועיל הצום לריב ומצה? ומה יושיעכם עינוי נפשותיכם להכות באגרוף רשע ל הלא יבין כל משכיל כי על עבירות כאלה לא תפעל התענית מאומה הן זה עומד וצווח על פצעיו צועק חמס על שגזלו וזה יצום ויתפטר! וגם הסיבה הב' אינה, כי לא תצומו כיום למען השמיע במרום קולכם כנ"ל. הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וגו' ר"ל מתחילה תסיר מעליך כל הגזילות ולא תשאיר אצלך מאומה מן החרם. ועוד תוסיף לוותר גם משלך והוא ושלח רצוצים חפשי וגו' עד כי תבוא גם אל מדת הנדיבות. והוא, הלא פרוס לרעב לחמך. וכשתתרגל בזה אז גם ועניים מרודים תביא בית (ע"ד ויהיו עניים בני ביתך). ואח"ז גם כי תראה ערום וכיסיתו (ולכן אמר בכאן כי תראה כי הוא ראיית השכל וכאשר אמרו חז"ל (ב"ב ט'.) בודקין לכסות ואין בודקין למזונות). וכן תבוא ממדריגה למדריגה עד שתיקר בעיניך נפש רעך כנפשך ובשרך וזהו ומבשרך אל תתעלם עד שתרגיל א"ע כ"כ במדת הרחמנות והנדיבות עד כי כאשר תראה רעך ברעב אז תדאב נפשך עליו כאשר היית בעצמך רעב ובצרתו לך צר. וזהו ותפק לרעב נפשך וגו' אז תקרא וה' יענה וגו':
וזהו שאמר הכ' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' ר"ל הנוגע באדם לחבירו (כמ"ש הרב ז"ל) והתודו את חטאתם ר"ל שירצה את חבירו. והשיב את אשמו בראשו (ע"ד פתח חרצובות רשע כנ"ל) וחמישיתו יוסף עליו (ר"ל שגם יוותר משלו כענין ושלח רצוצים חפשי) עד שיבוא מדת הנדיבות. והוא וכל תרומה וגו' אשר יקריבו לכהן לו יהיה ר"ל בעין יפה לכהן ממש כאשר יתן לעצמו וזהו ואיש את קדשיו לו יהיו כי איש אשר יתן לכהן לו יהיה ר"ל כאילו נותן לעצמו כי נפש הכהן תיקר בעיניו כנפשו וכאילו יתן לבני ביתו. (וזה כוונת חז"ל בספרי יכול יבואו ויטלוה בזרוע ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו מגיד שטובת הנאתן לבעלים ר"ל בעין יפה כנ"ל):
פרשת בהעלותך
(ק"ל ב') ואמרו חז"ל וכו' ומי הכריחם לומ' שזהו פורענות וכו'.
ואשר אדמה אנכי בהיתר הגמגומין האלה ע"פ מה שכתב הרב ז"ל (בפ' נצבים ובפ' וילך) הטעם שלא יעניש הקב"ה תיכף החוטא ואין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה למען לא תתבטל רשות האדם ובחירתו כי מי בער יחטא והעונש כנגד עיניו וא"כ בל ימצא עובר על פשע ויתמו חטאים מן הארץ ע"ש. ולדעתי זהו כונת הכתוב מה גדלו מעשיך ה' וגו' רצונו מה מאוד גדלו ועמקו מחשבותיך בהנהגת העולם. צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו. רשע ורע לו וזהו בפרוח רשעים כמו עשב ר"ל שהצלחתם אינה מתמדת ולא יחצו ימיהם בטובת העוה"ז כמו עשב (כי עשב נקרא החציר התלוש כבר מהארץ אשר כל רגע ורגע יבול וישחת). ולפעמים ויציצו כל פועלי און כי יבלו כל ימיהם בטוב ובכל יום תעלה הצלחתם מעלה מעלה וכציץ השדה כן יציץ (כי צין נקרא העשב והפרח אשר עודנו באבו לא יקטף) ואין ספק כי זה הוא להשמדם עדי עד. כי ואתה מרום לעולם ה'. והטעם ע"ז כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו ר"ל אם יעשה פתגם מעשה הרעה מהרה. וכאשר נפש הרשע אִוְתָה רע ישבר מפקרתו. א"כ הלא יתפרדו כל פועלי און ולא יעשה הרע מיראת העונש המעותד נגדו. ומי פתי וחסר לב יסור לחטוא? וא"כ תתבטל הבחירה. ועל תשובת צדיק ורע לו ישיב ויאמר ותרם כראם קרני וגו' רצונו לו קרן הצלחתי ירום ונשא מאוד בגלל מעשי הטובים עד ותבט עיני בשורי ר"ל כי אני אביט עליהם ממעלה למטה והמה ישורו עלי ממטה למעלה (כי לשון הבטה הוא ממעלה למטה כמו ונבט לארץ והנה חשך (ישעי' ה') המביט לארץ (תהלים ק"ד) ולשון שור מחטה למעלה והוא מגזרת בנות צעדה עלי שור). ולזה דרשו חז"ל עה"פ כי מראש:
צורים אראנו ומגבעות אשורנו (במדבר כ"ג) כי מראש צורים זה אבות ומגבעות. זה האמהות ר"ל שישראל הם מראש צורים ומגבעות דאל"כ אין נופל ע"ז לשון, אשורנו וכן אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן (הושע י"ד) כפי' רש"י ז"ל אני לו נכפף להיות אוחז ידו בי כברוש רענן הנכפף לארץ וכו' למען צדיק הלשון ואשורנו). א"כ בקמים עלי מרעים תשמענה אזני אשר יאמרו בפיהם צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה בעבור מעשיו הטובים. ותתבטל א"כ הבחירה, ולזה לא יתנם ה' בטובת ותענוגי העוה"ז. כ"א שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו ר"ל לעולם הבא. אך אם יתמיד המנהג הזה. ובהחלט יהיה לכל צדיק עוני ויסורין בעוה"ז. הלא יבין כל משכיל כי הטוב צפון לצדיק לעוה"ב ומתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא. לכן לפעמים עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו כי גם בעוה"ז יְחַדֵם אלהים בטובת העוה"ז למען לא ימצא האדם את מעשה האלהים מראש ועד סוף. וזהו להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. ר"ל הטעם כדי שלא תתבטל הבחירה ויגדל שכרן לעתיד לבוא בשכר רוחני ונצחי:
ובזה נבוא אל ביאור הכתובים. כי אמרו חז"ל (שבת קט"ו) עשה לה סימניות לפניו ולאחריו וכו' כדי להפסיק בין פורענות לפורענות והם הנונין ההפוכים. וזהו ע"פ מדרשם ז"ל ויסעו מהר ה' שברחו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר והלכו ביום אחד מהלך ג' ימים כי אמרו שמא ירבה ויתן לנו מצות וכו'. ולדעתי הוציאו זה חז"ל מלשון ויסעו מהר ה' דרך ג' ימים אשר היה לו לאמר ויסעו מהר סיני ג' ימים ויבואו אל קברות התאוה וגם הלשון לתור להם מנוחה והי' מהראוי לאמר להנחותם הדרך וזהו לדעתם כוונת הכתוב ויסעו מהר ה' (ביום אחד) דרך שלשת ימים ר"ל כי על אפם וחמתם היתה להם חנייתם בהר סיני כי מאסו בתורה ומצות אשר נתנו שם להם ובחלה נפשם בהם ויברחו לחור להם מנוחה כרצנום וחפצם. וסיפר לנו הכ' כי בכ"ז וארון ברית ה' נוסע לפניהם ג"כ דרך ג' ימים כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו כי עזב ה' הבחירה והרשות ביד האדם כנ"ל. (והמאמר וארון ברית ה' וגו' הוא כמאמר המוסגר דאל"כ מהו הכפל דרך ג' ימים ב' פעמים). ולזה התפלל מרע"ה בנסוע הארון ויאמר קומה ה' ויפוצו אויביך וגו' ר"ל תתעורר להנקם מאויביך ואף שאין זה מדרכך כי בזה יפוצו אויביך וינוסו ויתפרדו כל פועלי און כנ"ל. (וזהו לשון קומה עי' במורה ח"א פי"ב). ובנחה יאמר וגו' ר"ל בזה שתשרה שכינתך ותגלה כבודך עלינו לעיני כל ישובו אליך רבבות אלפי ישראל כאיש אחד לעבדך ע"ד השיבנו ה' אליך וגו'. אף שגם זה אין מדרכו ית' כאשר אמרנו על צדיק כתמר יפרח. ולזה גם אנו מסיימים בסגירת הארון השיבנו ה' וגו' חדש ימינו כקדם. (ולזה עשו סימנים מנונין הפוכים דוקא כאשר אמרו חז"ל (שבת ק"ד) נון כפופה נון פשוטה נאמן כפוף נאמן פשוט עי' פירש"י ז"ל. ולדעתי כיונו לזה כענין אני ה' נאמן לשלם שכר וכאשר יעשה ה' נקמתו בפרסום הוא בבחינת נאמן פשוט וכאשר יעלים ה' עיני השגחתו מהרשעים בעוה"ז הוא בבחינת נאמן כפוף כביכול ר"ל שיסתיר מהם העונש עד עת קץ):
פרשת שלח
(קל"ה א') שזה אינו טעם מתנגד למה שאמרו התרים וכו'. ע"ש.
ולדעתי יתכן כי אמרו עלה נעלה וגו' הוא דברי משה רבינו ע"ה. כי כאשר מוציאי הדיבה הציעו דבריהם למשה לעיני כל ישראל אין ספק כי לא הסכימו כל העם תיכף לדעת אחת רק התלחשו איש לרעהו זה בכה וזה בכה. וכאשר ראה כלב כי כמעט יסכימו לדעת אחת לעשות קשר ויהס כלב את העם אל משה. רצונו נשאל את פי משה רבינו ונשמע מה בפיו ע"ז (וכאשר אמרו חז"ל (סוטה ל"ד) אמר להם וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם וכו' הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והאכילנו את המן אם יאמר לנו עשו סולמות ועלו לרקיע לא נשמע לו וכו'). וזהו ויאמר (ר"ל משה) עלה נעלה וגו' וזהו שאמר מרע"ה בפ' דברים ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם וגו' (דאל"כ לא מצינו היכן אמר להם זה):
פרשת קרח
(קמ"א א') לפי שאמר לו הקב"ה שיניה למשמרת את מטה אהרן וכו' ע"ש.
דעת הרב להסמיך הכתוב הזה לויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרן. ולדעתי יתכן כי יראת ישראל ודאגתם היתה כאשר אמר ה' אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונתם מעלי ולא ימותו רצונו שתהי' להם פריחת המטה והנחתו לפני ה' למזכרת עון למען כאשר יתלוננו עוד אך מהרה ימותו ולא תהי' רפואה למכתם. וזהו ותכל תלונתם ר"ל אם תהי' תכלה ואחרית לתלונתם אז לא ימותו. אז פחדו מאוד ואמרו הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו וגו' ר"ל אם יחטא איש אחד ויקרב אל משכן ה' אז יהי' קצף על כל ישראל וכולנו אבדנו. (כאשר הי' באמת במגפה הזאת כפשט הכתוב ויעמוד בין המתים ובין החיים שמתו כולם עד מקום עמידת אהרן). ומהראוי שיהיה כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות ר"ל הוא בעצמו האם תמנו לגוע כולנו אף מי שלא יקרב למשכן ה' או אל משיחו להתלונן? ולזה ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך תשאו את עון המקדש וגו' ר"ל המטה הוא אך לאות לאהרן ובית אביו ולזה יהי' מונח לפני העדות (למען יעיד המטה בהם לשאת את עון המקדש ולהשגיח על העם לבל יגשו אל הקדש וזהו ואתה ובניך אתך לפני אוהל העדות). ואשר אמרתי ותכל תלונתם וגו' רצוני ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל ר"ל שלא יתפס עוד מי שלא יחטא (כמו ועל כל העדה תקצוף). ובאמת היה כן בדבר פעור ולא מתו במגפה כ"א החוטאים כאשר העיד מרע"ה (דברים ד') כי כל האיש א שר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' וגו' ואתם הדבקים בה' וגו' חיים כולכם היום:
ונחשב לכם תרומתכם כדגן וגו':
כן תרימו וגו':
ונחשב ללוים וגו':
רבו מאד הכפל בפסוקים האלה. ויתכן לדעתי לבל יאמרו הלוים מה לנו ליתן צדקה לכהנים. האם לנו נחלת שדה וכרם? הלא גם אנו מקבלים. ולא יחשב גם מצות הצדקה כ"א להישראל כי המה הנותנים ולא אנו! אך באמת אמרו חז"ל (גיטין ו':) אפי' עני המתפרנס מהצדקה יעשה צדקה. אך הוא. באופן שיש לו פרנסה לעני בלא זה ובאופן שמותר לו ליקח צדקה (כמבואר בי"ד סי' רנ"ג ועיין ש"ך סי' רמ"ח ס"ק א'). וזהו אמרו ואל הלוים תדבר וגו' כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וגו' ר"ל כאלו היתה התבואה מגרנך ומיקבך ולא כנותן דבר שאינו שלו. ולבל יאמרו הלא ממ"נ אם יהי' הלוי עני יספיק לו המעשר כ"א כדי חייו הלא אינו חייב ליתן צדקה (כמבואר בי"ד סי' רנ"א) ואם יהי' להלוי מותרות הלא אסור לקבל צדקה (שם רנ"ג) וטוב טוב היה שיפריש הישראל גם תרומת המעשר לזה אמר ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו (כמצות הצדקה שהוא לש"ש שיהי' מהטוב והיפה. שם רמ"ח ס"ח) ונחשב ללוים כתבואת גורן וגו' כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באוהל מועד ר"ל כי המעשר שתקחו מהישראל הוא אך כמו שכיר יקוה פעלו ולא כמקבלי צדקה. ולזה ציוה לכם ה' שתפרישו מהטוב והיפה שתשיגו מהישראל והוא אך למען כי חפץ ה' לזכות גם אותם במצות הצדקה ולזה כאשר ירימו את חלבו ממנו יחשוב השי"ת כאלו היה מגרנם ומיקבם:
פרשת חקת
קח את המטה וגו':
המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל וגו':
רבו כמו רבו הדיעות בחטא מי מריבה והדבר שהוא מרי ומעילה לד"ז הוא עבודה וקידוש השם לדברי זולתו (עקידה שער פ'). אך לפי אשר כתבנו לעיל כי אות המטה והנחתו לפני העדות הי' רק לאות כי לא יהי' עוד קצף על בני ישראל. ואך אהרן ובית אביו ישאו את עונם רצוני שכל דבר עון ישראל בזה אך אליהם. ותכל תלונתם מעל ה'. יתכן מאוד כי לזה ציוה השי"ת ברפידים והכית בצור וכאן ודברתם אל הסלע כאשר כתב הרב ז"ל (בפ' שלח) כי בימים הקדמונים היה נשרש בלבם אמונה כוזבת שיש ב' רשויות המטיב והמריע ואשר אלהינו הוא המריע כאשר ראו מאתו כל הרעות אשר מצאום למצרים. ולמען שרש מלבם האמונה הכוזבת הזאת וליטע בלבם האמונה האמיתית ציוה הקב"ה ומטך אשר הכית בו את היאור וגו' ר"ל ולא יכלו לשתות ממימי היאור ועתה והכית בצור ויצא ממנו מים ושתה העם למען יראו כי אל פועל ישועות הוא וממכה עצמה מתקן רטיה. ולזה אמר הנני עומד וגו' על הצור להראות כי אך מעשה ה הגדול והנורא הוא. אך עתה בקדש רצה הקב"ה לאמת להם מה שהבטיחם שנתן יכולת ביד משה נאמן ביתו להושיעם מכל צרותיהם למען לא יתלוננו עוד על ה'. ולכן כאשר אמרו ולו גוענו בגוע אחינו וגו' רצונם אף כי אמר ה' ותכל תלונתם וגו' אבל אם יתלוננו עוד ימותו במגפה. אך הלא טוב מיתת המגפה מאשר ימותו בצמא. אמר השי"ת קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך (כי על שניהם למלא כל מחסורם) ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו ר"ל אשר כנוס בתוכו בטבע (כידוע כי לכל דבר יש בו ד' יסודות ארמ"ע) ואף כי המה מעטים מאוד אשר לא יספיקו גם לתינוק לרוות צמאונו. אך כאשר והוצאת להם מים מן הסלע אז בזכותך יתברכו המים בידך והשקית את העדה ואת בעירם. ובזה יתקדש ש"ש בשני דברים. האחד שהסלע יקשיב לקולך בדבר ה' ויוציא מים שלא כדרך הטבע. והשנית למען ידעו כי דבר אלהינו יקום לעולם. ומעתה יהי' בכח משה ואהרן למלא כל מחסורם כנ"ל (ולזה לא אמר בכאן הנני עומד וגו' על הצור. כי כוונת השי"ת היתה שיהי' זה רק בפעולת משה וזכותו וכאשר עשה אלישע עם האסוך שמן. מ"ב ד'). אך משה ואהרן ע"ה ברום ענותנותם דימו בנפשם כי יותר יתקדש ש"ש אם יהיה הכל מיד השי"ת כי לא רצו להראות זכותם וצדקתם לעין כל. וזהו אמרו שמעו נא המורים (רמז בזה כי ראויים המה לקצף בעבור תלונתם כאשר אמר ה' לאות לבני מרי) המן הסלע הזה ר"ל היאומן כי מהסלע הזה יזובו מים גם המעט שבטבע. וגם כי נוציא לכם מים ר"ל שיספיק לכולכם? ואם שני הדברים האלה יעשו הלא יספיקו להיות לראי' ברורה כי לא עלילות הטבע ומפעלות גבר המה אמנם ה' פעל כ"ז. ולזה וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים (כידוע כי המטה הוא הורמנא דמלכא והוא אות כי אך יד ה' עשתה זאת וזהו שאמרו חז"ל שבראשונה לא הוציא אלא טיפין טיפין כי כן היתה כוונתו ית' כנ"ל) ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם כלומר ששתו בעצמם בלי סיוע משה. ולכן ויאמר ה' אל משה יען לא האמנתם בי (ר"ל שלא השרשתם בלבם אמונתכם) להקדישני לעיני בני ישראל ר"ל שיראו כי מהמעט המים שיהיו בידכם תפרוץ לרוב להספיק להשקות אותם ובעירם לכן לא תביאו וגו'. וזהו שאמר הכתוב המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' (כי באמת אך המה חטאו) ויקדש בם כאשר אמר ה' אל אהרן אתה ובית אביך תשאו וגו' (ובזה יוסרו כל ההערות מהמפרשים ובעל עקידה ע"ש):
פרשת בלק
(קמ"ה א') כי אמנם הי"ת אם עזב הדברים ברשות האנשים וכו'. ע"ש.
לפי דברי הרב ז"ל יתכן שזהו שרמזה לו האתון מה שנטתה מהדרך ג' פעמים כי בתחילה ותנו האתון מן הדרך ותלך בשדה להשכילו האופן הא' שזכר הרב שאם ידע השי"ת שיעשה האדם הפעולה ברצונו בלי מכריח יעזבנו ברשותו. ככה הלא היה לו לבלעם דרך פשוטה לבל ילך לקלל את ישראל ברוכי ה' כי מה עשו לו? וכאשר אמרו במדרש מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו משל למה"ד לזאב שבא וחטף גדי וכו'. ואח"כ ויעמוד מלאך ה' וגו' גדר מזה וגדר מזה וגו' ותלחץ את רגל וגו' להודיעו האופן הב' שאם לא יעשה האדם ברצונו ישלח ה' אליו מניע למען ילחצנו לעשות כרצון ה'. ובשלישית ויעמוד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל להורהו שאם בכ"ז יקשה האדם את טרפו ולא יעשה חפץ ורצון ה', יצוה ה' בכחו בהכרח גמור שיכריח רצון האדם ההוא לעשות כרצונו באין דרך לנטות ימין ושמאל. ולזה ותרבץ תחת בלעם ולא זזה ממקומה וכאמרם ז"ל (במד' תנחומא) וישם ה' דבר בפי בלעם שעקם את פיו ופקמו (ר"ל כמו שנותנים ברזל קבוע ברסן בפי הבהמה). וזהו שאמרה האתון לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים וגו' ההסכן הסכנתי וגו' ר"ל מאחר שלא הסכנתי לעשות כזה ועתה עשיתי ג' פעמים כגון דא הוי חזקה ומדוע לא שמת לבך שאין זה מקרה ואך ללמדך מוסר כי נסכלת עשה! וזהו שאמרו חז"ל שסילקה את בלעם בתוכחתה ולא הי' יכול להשיבה. (וכעין זה אמרו (במד' תנחומא) מה ראה לקדמו ג' פעמים עמדה לו בראשונה והי' ריוח מכאן ומכאן שנאמר ותט האתון מן הדרך בשני' לא יכלה לזוז אלא לצד אחד בשלישית אין דרך לנטות ימין ושמאל וכו' והוא ממש כדברינו). וזה גם מה שאמר לו המלאך על מה הכית את אתונך וגו' אולי נטתה מפני רצונו הלא הי' לך לידע ולהתבונן שאולי נטתה מפני ואין זה מקרה באשר קרה זה ג' פעמים זאח"ז ואם אין נחש יש סימן כי לא ישרה בעיני ה' הליכתך כנ"ל. וא"כ הלא משפטך חרצת. ומכש"כ שראויה לך גם ההריגה (לא לבד ההכאה) באשר גם אתה עשית כמעשה האתון כנ"ל. וזהו ויאמר בלעם חטאתי כי לא ידעתי וגו' ר"ל אין ספק כי חטאתי בזה אשר לא ידעתי ולא שמתי אל לבי להתבונן כי עשיתי מעשה האתון (כי לכאורה אין לו מובן כי מאחר שלא ידע אין זה חטא ויוצדק גם תיבת אולי נטתה והטעם כי גם אותך הרגתי ואותה החייתי):
פרשת פינחס
(קמ"ט א') ובהפך שלא להקדישני הי' רו לומר וכו'. ע"ש.
כאשר הצענו בפי חוקת כי חטאתם היתה אך אשר לא דברו אל הסלע להוציא מעט המים אשר בטבעו וירבו ויפרצו בידם להשקות כל העדה ובעירם ע"ש. זהו אמרו בכאן כאשר מריתם פי וגו' להקדישני במים ר"ל שיתברכו המים בידכם ויפרצו לרוב לכן ונאספת וגו'. ויותר יתכן לפי דברינו כי כוונתם הית' לבל יקחו עטרה לעצמם ושטף מים רבים אליהם לא יגיעו כי לדעתם יתקדש יותר ש"ש כאשר יוציאו מים לרוב בדבר ה' ובהמטה אשר הוא הורמנא דמלכא. לזה אמר לו ה' בדרך חיבה אף כי כבר נגזרה גזירה בכ"ז עלה אל הר העברים וראה את הארץ (שלא יהי' ח"ו בכלל וכל מנאצי לא יראוה) כאשר מריתם פי במריבת העדה (אך כל ישעכם וחפצכם היה בזה) להקדישני במים לעיניהם ר"ל שיתקדש יותר שמו בזה לעיני ישראל ולמען לא תעשו לכם עטרה להתגדל בה ככה תוסר העטרה והשררה מעמכם לבלי תביא את העם להארץ. ולזה אמר ונאספת אל עמך וגו' כאשר מריתם פי רצונו מדה במדה:
פרשת מטות
(ק"נ ב') מה שכפל עוד בנו לכם ערים כי זה אין תנאי שיעברו. וכן והיוצא מפיכם תעשו כבר אמור פעמים וכו'. ע"ש.
ולדעתי יתכן מאוד כל הפרשה בלי כל קושיא. כאשר נשים לב על אמרו בכאן בנו לכם ערים וגו' ולהלן (דברים ג') אמר ואצו אתכם וגו' רק נשיכם וטפכם וגו' ישבו בעריכם אשר נתתי לכם ולא אמר אשר תבזו לכם? לכן לבי אומר לי כי מתחילה בקשו שישארו פה לגמרי וכאשר אמרו בפה מלא יותן את הארץ הזאת לאחוזה אל תעבירנו את הירדן ולזה נתנו אמתלא לדבריהם הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל רצונם מאחר שראינו בעינינו כי ה' נלחם לנו באויבינו ומה לנו להטריחנו לילך עמהם? ולזה השיב להם משה האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה! רצונו מאחר שתשבו פה גם אחיכם לא ירצו לבוא למלחמה. כי תניאון לב בני ישראל מעבור אל הארץ וימס לבבם:
(עיין אלשיך). ואם תאמרו הלא הקדמנו טעם לדברינו כי אינם צריכים לנו ולעזרתינו כי הכה ה' כנ"ל. לזה אמר כה עשו אבותיכם וגו' כי הטיבו אשר דברו בתחילת דבריהם באמרם באנו אל הארץ וגם זבת חלב ודבש וג' ואחרית דברם היתה מרה כלענה ונגלה רעתם בקהל כי רעות במגורם בקרבם ויניאו את לב בני ישראל וגו'. וכשמעם זאת ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה וגו' ר"ל שחזרו מדבריהם שאמרו אל תעבירנו את הירדן א"כ איפה זאת נעשה גדרות צאן נבנה למקנינו וערים לטפינו (למען יחזיקו בה בא' מדרכי הקני') ואנחנו נחלץ חושים וגו' וזהו כי באה נחלתנו מעבר הירדן מזרחה. אך גם זה לא היה ברצון מרע"ה שיבנו עתה הערים ויחזיקו בה מדאגה בדבר כי בעת יבנו את הערים יאמרו ישראל כי בדעתם שישארו פה מכל וכל ויניאו בזה לב ישראל. ואולי גם בני גד ובני ראובן יתחרטו לבסוף ולא יעברו את הירדן כאשר פיהם הכשילם בתחילה באמרם אל תעבירנו את הירדן. וזהו שאמר להם מרע"ה אם תעשון את הדבר הזה והוא אם תחלצו וגו' ובאופן כי כאשר ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו ר"ל כי כאשר תשובו או תחזיקו בארץ ותבנו הערים אז והייתם נקיים מה' ומישראל כי לא יהיה לכם שום חשד ואח"ז והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה. ואם לא תעשון כן ר"ל כ"א תבנו מקודם ערים וגדרות צאן חטאתם לה' רצוני יען כי הניאותם בזה לב ישראל ולא זאת לבד כי אם גם ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם. והוא, בנו לכם ערים וגו' רצונו כאשר אך תחלו להקים רצונכם בבנותכם לכם ערים אז גם והיוצא מפיכם (ר"ל שאמרתם מקודם אל תעבירנו את הירדן) תעשו. וזהו ויאמרו עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה והוא טפינו נשינו מקנינו וכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד (רצונם בערים הנמצאות) כאשר אדוני דובר ולא נבנה כעת ערים וגדרות. (ומה שנאמר להלן ויבנו בני גד וגו' ערי מבצר וגו' הוא על מה שעשו לבסוף בשובם כאשר פירשו גדולי המפרשים ועיין בעקידה (שער פ"ה) ובזה יוסרו בע"ה כל ההערות מהרב ז"ל והמפרשים):
פרשת מסעי
(קנ"א א') ראוי לישב הכפל והשנוי וכו'. ע"ש.
ואולי יתכן כידוע כאשר יברח האחד ממקומו כי הציקו אויביו לו מאוד וינוס למדינה אחרת יחשוב בכל עת את המרחק שיתרחק ממקומו למען לא תדבקנו הרעה. תחת אשר אם יסע האדם למרחקים לעשות מסחר וקנין או יכסוף לבית אביו אז יחשוב כל עת המסעות שיש לו עוד למקום חפצו. ולכן מרע"ה אשר היה מחבב מאוד את הארץ ואך כל ישעו וחפצו היה לבוא לארץ ישראל לקיים המצות התלויות, בארץ לזה אמר ויכתוב משה, את מוצאיהם למסעיהם רצונו המסעות שיש להם עוד עד א"י. לא כן ישראל אשר כל חפצם היה אך להרחיק א"ע מהמצריים המעיקים אותם חשבו המסעות שנתרחקו ממצרים וזהו ואלה מסעיהם למוצאיהם: