אור ברסלב
מלאכת חושב תמורה › דף טז.

מלאכת חושב· רבי משה בצלאל לוריא

תמורה · דף טז.

דף טו:

מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו כו'. בס"א תשש כחו של משה ומפרש"י נמי משמע קצת דה"ל גירסא זו. דלגירסתינו אינו מוכרח שנצטער משה מדברי יהושע נגד מדת הענוה שלו. והשכחה דיהושע י"ל דה"ל עונש על שנתגאה לדמות עצמו למשה אף שמשה לא נתפעל מדבריו. ולגירסא דתשש כחו של משה. הנה מלבד מה שהוא נגד מדת הענוה שלו. הוא נגד מאמר הש"ס בסנהדרין דף ק"ה ע"ב בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו. עוד יש לעורר אי הכוונה שישאל יהושע כל ספיקות שלו ומרע"ה יפשוט לו. הרי הא מצינו במ"ר פ' פנחס דמפני שאמר משה והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו. התיש כחו כשבאו בנות צלפחד והפליא ממנו ויקרב משה את משפטן לפני ה' והביא משל ע"ז ע"ש. ואיך יגיד שנית כן קודם פטירתו. והנ"ל דבח"ס חא"ח סי' ר"ח כתב בהא דלא בשמים היא זהו לכל הנביאים זולת מרע"ה דהרי המגדף שרצה לנטוע אהלו בשבט דן ויצא מב"ד דמשה חייב דלמשפחותיהם לבית אבותם כתיב ומי הגיד לנו שאינו משבט דן אף שהמצרי בעל את אמו הלא קיי"ל רוב בעילות אחר הבעל ע"ש. וא"כ י"ל דכוונת משה שישחל יהושע ספיקתיו ומה שגם לו למרע"ה יסתפק ישאל מהקב"ה ואף שכבר ניתנה התורה שבכתב ושבע"פ הוא יכול לישאל דעליו לא נאמר לא בשמים היא משא"כ ליהושע אם יסתפק לא יוכל לישאל דלא בשמים הוא וכדאמר לו הקב"ה לומר לך א"א. וכוונה זו דמשה נעלם מיהושע דסבר שמשה יפשוט בלא שאלה וזה יכול גם הוא. ומרע"ה לפי כוונתו יפה אמר ליהושע. ותשש כחו דמשה מחשש דשמא סובר יהושע דגם הוא יכול לישאל וזהו נגד התורה דלזולת מרע"ה כבר נאמר לא בשמים היא. וע"פ ד' הח"ס ליתא לקושיית בעל תוס' יוה"כ ביומא דף ע"ה בהא דתניא והמן כזרע גד שמגיד להם לישראל אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון היכן נמצא עומרו והק' איך נסמוך ע"ז לענינים הנוגע לדיני התורה הלא אפי' ע"י נבואה אין לסמוך לדיני התורה ע"ש. ולמ"ש הח"ס ניחא דאף שכן הוא לכל העולם. מרע"ה היה משונה בזה מכ"ע. ובח"ס שם כתב דנחמיה דאמר להכהנים שלא מצאו יחוסיהם עד יעמוד הכהן לאורים ותומים דמשמע דע"י או"ת יתבררו היינו היכא שכבר מסופקים אבל לומר על אחד שהוא בחזקת רוב בנים הוא בכלל לא בשמים היא זולת למרע"ה כו' ע"ש. והנ"ל דזה אינו נגד מ"ש בצ"ק מעירובין דף מ"ה דאין שואלים באו"ת בספיקא דדינא דלא בשמים היא ע"ש, דשפיר יש לחלק בין סד"ר כעין הא דעירובין אי שרי לחלל השבת דלזה ל"מ או"ת ורק ספק במציאות כהא דיחוס הכהן אפשר לברר ע"י או"ת אע"ג דנמשך מזה נפ"מ לדינא.

ולפ"ז גם זולת משה הי' אפשר לברר ע"י המן דדמי לבירור דאו"ת אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון דזהו ספק במציאות ודמי להא דיחוסי כהונה אף דמסתעף מזה נפ"מ לדינא. ועי' מ"ש בספרי נש"ר ביבמות דף ל"ה ע"ב בד"ה תיגלי:

ועמדו כל ישראל להורגו כו' לך וטורדן במלחמה. אפשר דזהו הטעם דביטול תורה דיהושע כדאיתא במגילה דף ג' דע"ז בא המלאך לעונשו ע"ש. די"ל דטעמו דיהושע היה שירא כשיעסוק עם ישראל בעמקי ההלכות יתעוררו הספיקות שנשכח מאתו וירצו להורגו. אך באמת לא היה חשש זה אלא בשעת חימום מיד אחר אבלו דמשה ותו לא:

אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו. בח"ס חא"ח סי' ר"ח כתב דכיון להאמת ע"י פלפולו לק"ו וגז"ש מה שלא היה בכח חכמתו להשיג זה ועד"ז אחז"ל פ"ק דב"ב אע"פ שניטלה הנבואה מהנביאים מן החכמים לא ניטלה וכו' פי' אותו חלק נבואה שמשיג ע"ד חכמתו שהעוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה בשכלו וחכמתו אע"פ שאיננו בכח תולדות טבע שכלו כו' ע"ש. והנ"ל הא דאמר הקב"ה ליהושע לומר לך א"א לך וטורדן במלחמה. והלא היה אפשר ליהושע ג"כ לפלפל בשכלו ומה שאינו בטבע שכלו יזכה בהעסקו בתורה לשמה כעתניאל. י"ל דזה ה"ל לעונש על שהחליש דעתו דמרע"ה להשוות עצמו אליו ולא היה מכוין להאמת בפלפולו כעתניאל. עי"ל דרק לחכמים שלא הגיעו למדרגת נבואה ניתן הכח להשיג יותר מכח שכלם דלא אתי חורבא מזה דלא יטעה אדם לומר שהשיג זה בנבואה לחוד בלא פלפולו בעומק הענין אחרי שאינו נביא. אבל לנביא יש חשש דיאמרו שנתגלה לו זה בנבואה לא בפלפול כלל וזהו הריסה בתורה לדון ע"פ נבואה לחוד. וזהו הנפ"מ בין עתניאל שלא היה נביא. ליהושע ואלעזר ופנחס ושמואל דחשיב הכא שהיו נביאים עי' פרש"י במגילה דף ד' ע"א ובטורי אבן שם. והנה בחי' גאונים שעל הע"י כתב דדוקא ק"ו וגז"ש שנשכח החזיר בפלפולו ע"ש. והנ"ל דמשמע ליה דר' אבהו אהא דבמתני' תנא דוקא קאי ושם לא הזכיר משכחת הלכות. ולולא זה היה אפ"ל דגם להלכות אפשר לכוון ע"י פלפול כדאיתא בב"ב דף י"ב דלפעמים מכוין החכם בחכמתו להללמ"מ ע"ש. ויש לעיין איך החזירן. בק"ו דאדם דן מעצמו ניחא אבל בגז"ש דאין אדם דן מעצמו מאי מהני פלפולו ועד"מ בגז"ש דהנה הנה זימה זימה דבסנהדרין דע"ה ובכמ"ד. אף אם בפלפולו יכוון לדון תיבות אלו בגז"ש האם יוכל לדון בשריפה מחמת הגז"ש שדן ע"פ פלפולו אם נשכח מאתם אם נתקבל גז"ש זו ממרע"ה מסיני. ואפ"ל דע"י פלפולו שתיבות אילו ראוי לדונם בגז"ש עי"ז נזכרו אח"כ שכן קיבלו ממרע"ה מסיני. וע"ד דאיתא בכתובות דף כ' לענין עדות דאף שאין זוכר מעצמו אם מזכירין ליה נזכר ע"ש. מה חמור זה כו' כך אשה כו'. יש לדייק במשל זה למה בא. וגם לא יאות כ"כ לדמות עצמה לחמור. ואפשר דעל שלא בטחה במעלות התורה שיש לבעלה וכדהשיב לה אביה מי שדר עליונים כו' וכדפרש"י דודאי לא יחסור לו מזונות. נזדמן לה בפיה משל דחמור להורות דצעקתה היה ענין גס וחמריי. דלא כן דרך הצדיקים לקבל המחסור באהבה כעובדא דדביתהו דר"ח בן דוסא עי' תענית ריש דף כ"ה. ובתשובת אביה. יש לעיין בהוריות דף י' סוף ע"א בב' תלמידים כו' שיודעים לשער כמת טפות יש בים ואין להם פת לאכול ובגד ללבוש כו'. אך מסיק שם דנתן דעתו להושיבם בראש כדי שיהיה להם פרנסה. וה"נ לא ה"ל לדאוג דודאי לא יחסור להם וכתשובת אביה לה:

לפי שאין צבור עושין תמורה.

בהוריות דף ו' ע"ב פרש"י מדכתיב לא יחליפנו ולא ימיר לשון יחיד כו' וה"מ בתמורה דף י"ג. ולכאורה אינו מדוקדק דהא לר"ש קיימי' ואיהו הא יליף שם זה ממעשר דבכלל היה ויצא לומר מה מעשר קרבן יחיד כו' ע"ש:

תוכן העניינים

מלאכת חושב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה