אור ברסלב
מלאכת חושב תמורה › דף ח:

מלאכת חושב· רבי משה בצלאל לוריא

תמורה · דף ח:

דף ח.

ור"ש היא דאמר אם באו תמימין יקרבו. בש"מ בב"ק סוף דף י"ב כתב ממהר"י כ"ץ הא דלא מוקי הכי ר"נ מתני' דבכור מוכרין אותו תם חי כו' דכיון דמשמע נמי חי ולא שחוט ולר"ש אמאי שחוט לא כיון דלכתחילה לא קרבו וע"כ מוקי לה בבכור בזה"ז דשחוט לא משום שחיטת קדשים בחוץ ע"ש. ואיני מבין דגם להנוסח שהיה להראב"ד והטור ביור"ד סי' ש"ו ברמב"ם פ"א מבכורות דהוא חולין זהו לרע"ק דסובר דגם בדיעבד לא קרבו בכורי ח"ל אבל לר"ש דסובר שאם באו תמימין יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו במומין לבעלים. ע"כ חל עלייהו קדושה דאל"כ איך יהא קרב חולין בעזרה וגם, למה צריך מום. וממילא שייך בבכור בח"ל משום שחיטת קדשים בחוץ לר"ש ולומר דחלה הקדושה כשהביאו מח"ל ולא קודם זה רחוק מהדעת. ודע דהרא"ש ספ"ה דבכורות הביא מהרמב"ן כמה הוכחות דבכור בהמה טהורה נוהג בח"ל וע"כ רע"ק אינו ממעט בכור דח"ל רק מהקרבה אבל מיקדש קדוש וכמו במעשר בהמה דאמרינן הכי בבכורות דף נ"ג יעו"ש. ובח"ס חי"ד ס"ס שי"ח הק' לרע"ק דמקיש בכורות למעשר דגן דממקום שא"א מביא מעשר דגן אא"מ בכורות כדאיתא לקמן דף כ"א. א"כ להרמב"ם ספ"ח מהל' תרומות דסובר דבבית שני ואפי' בימי עזרא אין חיוב תו"מ מה"ת אטו נימא דלא קרבו בכורות ומעשר בהמה ע"ש. וזה הקשיתי טרם שראיתי בח"ס. ולא שייך להקריב יב מדרבנן [אף דשל ח"ל אין מקריבין כלל] משום שחיטת חולין בעזרה אם הוא דאורייתא עי' נזיר דכ"ט ובלח"מ רפ"ב משחיטה. וע"כ דהיה מקובל שלא להקיש רק למקום ולא לזמן ועי' ביד מלאכי סי' ל' כמ"ד דלא הוקש לגמרי והביא ממעילה דף ט"ז דהיקש דבהמה לשרצים דאיתמר סתמא רק לבל תשקצו הוקש ע"ש וכעין זה היה אפ"ל בקושייתי בריש ספרי שבעת הנרות על התשב"ץ ע"ש וצ"ע ואכמ"ל:

לימא כתנאי כו'. פרש"י ע"א כו' לא דכ"ע ל"ל דר"נ בבכור מעליא כו'.

והק' בצ"ק אי אפי' בבכור בארץ דחזי להקרבה לכ"ע אית ליה זכיה בגוויה מכ"ש בבכור בח"ל ולכך גריס כ"ע אית להו דר"נ ע"ש. ול"נ דהיה אפשר לקיים גירסת הספרים ע"פ מ"ש בתפארת ירושלים במס' מע"ש אות ג' אליבא דרבא דמדיכול למכור בכור תם שלא בפני הבית אף שאין לו בו צד זכיה עתה רק לכשיומם דאינו בידו שיומם כ"ש דיכול למכור בפני הבית דבידו לשחוט ולהקטיר ולזכות בו ע"ש לענינו. הרי דיש להשיב על הכ"ש דהצ"ק דיש גם סברא להיפך. אך בספר הכריתות בלשון למודים שער ג' אות צ"ז אף שהביא ממכות דף ז' גבי עולה בסולם ונשמטה שליבה דבעי לאוקמי כתנאי ומסיק דכ"ע לית להו כהאמורא. מ"מ כתב דדבר תימא הוא כשאמר לימא כתנאי דדחיקא ליה שאמורא לא יאמר ככ"ע ויתרץ דאפי' כחד מתנאי לא יסבור ע"ש. וע"כ מסתבר יותר כהגהת הצ"ק:

דילמא אזיל ישראל כו' וא"ל בכור זה נתן לי כהן במומו כתבו התוס' דיאמר שראה שנפל בו מום מאליו דאל"כ לא שרי כיון שנחשדו הכהנים ע"ז. והנה למ"ש מהרי"ט אלגזי פ"ה דבכורות דף ע"א ע"ב דאף דמטיל מום בבכור גם במכרו לאחר אסור לשוחטו דאל"כ ל"ח קנס דהא בידו למוכרו וה"ה בנתנו במתנה אסור למקבל דמתנה חשיב כמכר דמתהני נותן בט"ה דמקבל ואהני מעשיו דאי הוי יהיב ליה בעודו תמים לא ה"ל כ"כ ט"ה אך כשמכרו בזול שיעור מה ששוה בכור תם שמוכרו בזול דבזה אין לו הנאה מהמום מותר הלוקח לשוחטו במום זה כיון דבלא"ה היה יכול למוכרו ע"ש. ולדבריו לכאורה המ"ל גם באופן זה דיאמר דכהן עשה המום ומכר לו בשיווי דתם דבכה"ג נמי יתיר לו החכם. אך למ"ש המהריט"א שם דף ע"ה בפלפולו לענינו בדברי התוס' דהכא דהא דחיישינן שישקר שכהן נתן לו במומו ומ"ש מהא דכהן נאמן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו משום דבעבידי לגלויי לא משקרי אינשי כדאיתא בבכורות דף ל"ו והכא למה ניחוש שישקר הישראל לומר דנתנו כהן להבכור במומו. ומחלק דכהן ירא מישראל דלא חשידי אמומי וחמיר להם איסור זה ויגיד האמת אבל ישראל שאמר כהן נתן לי במומו כיון דכהנים חשידי אמומי ונעשה להם כהיתר יסמוך הישראל שיעשה קנוניא עם הכהן שלא יגלה שקרו ויאמר שנתן לו במומו ע"ש. וא"כ י"ל דזה לא שייך אלא כשיאמר שהכהן נתנו לו במומו שנפל מעצמו אצל הכהן אבל כשיאמר שהכהן עשה המום בידים ועבר על לאו שנעשה רשע במעשה כזה מי הוא שיתרצה להסכים לדברי העושהו רשע בשקר ואם שיקר הישראל ודאי יכחישו וממילא אין לחוש שהישראל ישקר במאי דעביד לגלויי. אך מ"ש דבמוכרו בזול חשיב לא אהני מעשיו. צ"ע דכיון דבנותנו במתנה חשיב אהני מעשיו מה שמחזיק לו טובה. כן מה שמוכר לו בע"מ ששוה הרבה במקח הזול כשיווי דתם גם זהו כמתנה ושייך ע"ז אהני מעשיו לקונסו שלא ישחט על מום זה. גם מ"ש דאם איתא דלאחר לא קנסו נמצא דל"ח קנס כלל דהא בידו למוכרו או ליתנו. הנה מצינו בב"מ דף צ' ע"ב דיין שקנסת עליהם מכירה. אך לא דמו הענינים. ועי' בתבואות שור סי' ט"ז סק"ז ואכמ"ל. ובקושיית התוס' הא ישראל לא חשידי אמומי אף שנוגע לו. נלענ"ד דאף ע"ג דחשד דכהנים אלים טובא למיחש בהו אף בדיעבד שלא להאמינם. מ"מ בישראל דקליש חשד דידהו יש לחלק בין לכתחילה לדיעבד דבדיעבד נאמנים אבל למכור להם בכור תם אוסר ר"ח מחשש שמא יטיל בו מום דזה לכתחילה. וכזה תמצא בע"ז ריש דף כ"ג רבינא אמר ל"ק הא לכתחילה הא דיעבד לכתחילה אין מעמידין אצלם בהמה מחשש רביעה וברייתא דקתני אין חוששין משום רובע ונרבע דיעבד הוא וכדפרש"י דמשום דיעבד בעית למיסרה דילמא כבר רבעה לזה לא חיישינן ע"ש. ונד"ד דמי לזה כנ"ל:

שנראה ככהן המסייע בבה"ג. וכדפרש"י דרגילות למוכרו בזול. ויש לעי' בפסחים דף ל"ד ע"א בהא דאבא שאול גבל של בית רבי היה והי' מחמין לו חמין בחטין של תרומה טמאה כו' וכדפרש"י שהיו לוקחין אותו מכהנים בזול ואמאי לא ניחוש גם בזה שנראה ככהן המסייע בבה"ג כבהא דבכור. ולמש"ש התוס' דלכהנים שלבית רבי היו עושין זה ע"ש. י"ל דגם הקונה היה כהן. אך מפרש"י שם משמע דלבית רבי היה כמש"ש הפ"י. לא משמע שכהן היה הקונה. ומשמע דס"ל כרב אשי דהכא דגם בבכור שרי. ובפרש"י ה"ט דישראל אסור לקנות בכור תם. כתב בהגהות הגר"א דבע"מ לכ"ע שרי מדאמר לעיל בכור זה נתן לי כהן במומו. והרש"ש הק' מאי פריך מ"ז לא ס"ל הא דאר"ה כו' דילמא במומי זבין כו' ועוד דגם בבע"מ שייך חשש דמסייע בבה"ג דמוכר בזול מפני שא"נ באיטלז כו' ע"ש. והנ"ל די"ל דאין חשש רק כשהנפ"מ מרובה כבבכור תם דהוא בזול גדול מחמת שצריך להמתין עד שיומם. אבל בע"מ אין הזול גדול כ"כ מחמת שא"נ באיטלז ולא נראה מש"ה כמסייע בבה"ג. וקושייתו דילמא במומי זבן. י"ל דלא משמע הכי מדנקט סתם דזבן מפלוני כהן ולא פירש במומי ואי תם אסור ה"ל לפרש כיון דרוצה לידע אופן ההיתר בפרט. אף דמ"ל היתר בכור דמשריא לישראל כגון ע"י שותפות עכו"ם כנ"ל. ובמ"ש התוס' וצריך ליזהר כו'. צע"ק מפדיון הבן דשרי לכהן להחזיר לבעלים ומ"ש מבכור בהמה ועי' בבכורות דנ"א ע"ב בתוד"ה הלכך ואכמ"ל:

תוכן העניינים

מלאכת חושב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה