אור ברסלב
מלא הרועים חלק ב אות א › תורת הקדשים

מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס

אות א · תורת הקדשים

אם ניתנו י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן לידרש מעצמן:

תורת הקדשים הענין הזה נבאר מדות הנוהגות בקדשים שנחלקו בזה משאר התורה דבהו אין למדין למד מלמד:

א

אמר ר' יוחנן בכל התורה למדין למד מלמד חוץ מקדשים זבחים דמ"ט ב' ואבאר לך דיניהם:

ב

דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש זבחים שם ודווקא היקש שאינו מפורש אבל בהיקש מפורש יתבאר באות שאח"ז:

ג

היכא דמפורש בקרא ההיקש נראה דלמידין למד מלמד כגון הך דפר כהן משיח דכתיב כאשר יורם משור זבח השלמים ואמרי' בזבחים דמ"ט ב' דלמאי הלכתא אצטריך הך היקשא כו' וקאמר דאם אינו ענין לגופו תנהו ענין לפר העלם דבר של ציבור דאף דשם ג"כ א"צ דאתקש לפר כהן משיח מ"מ כיון דהוצרך ללמוד עיר ע"ז בהיקש מפר העלם דבר לכך אי לא מוקמינן הך כאשר יורם אפר העלם דבר רק מהיקשא הוי ילפינן תו לא מצי למילף שעיר ע"ז מיניה דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ולמד בהיקש לכך מוקמינן כאשר יורם אפר העלם דבר והוי כמפורש בקרא. ושוב שפיר ילפינן לשעיר ע"ז מיניה כך מבואר מפשט' הסוגיא דזבחים מ"ט ב' רבא אמר מהכא כאשר יורם כו' יעיי"ש בפירש"י ואין להקשות ע"ז ממה שכתב רש"י חולין כ"א ב' ד"ה ובידו הימנית ואי קשיא ליה להאי למה ליה תנא למימר כמשפט חטאת בהמה לימא כמשפט חטאת העוף ולילף הא מלתא מה חטאת העוף מן החולין כו' תריץ דחטאת העוף גופא לא ידעינין אלא בהיקשא כו' ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ולומד בהיקש והא הכא מפורש ההיקש דכתיב כמשפט הורה לן התורה דלקשי' למשפט אחר. אך ז"א דדווקא בהך כאשר יורם חשוב מפורש משום דמפורש ג"כ צד המלמד דכתיב כאשר יורם משור זבח השלמים מבואר בתורה דצד המלמד הוא שלמים משא"כ הכא דלא נתפרש צד המלמד דלא יתבאר כאיזה משפט וכמו דפליגי באמת תנאי בזה מר סבר כמשפט חטאת בהמה ומר סבר כמשפט חטאת העוף ובהיות כן יש לתמוה על התוס' שם ד' כ"א א' ד"ה כמשפט שכ' על פירש"י והדין עמו דחשיב כמשפט היקש ולא נכתוב בהדיא דהא כאשר יורם וכן יעשה לפר כאשר יעשה לפר חשיב היקש פ' איזהו מקומן עכ"ל יעיי"ש. ונפלאתי דהא מהך סוגיא דפ' איז"מ דמ"ט ב' מבואר בהיפוך דלכך כ' כאשר יורם דלא להוי דבר הלמד בהיקש רק כמפורש בקרא אלמא דכאשר יורם כמפורש חשיב ליה:

ד

והנה מהך דוכן יעשה לפר כאשר עשה יש להביא ראיה דלא חשיב כמפורש מדאמר שם דבפר העלם דבר בגופא לא כתיב רק מהיקשא דוכן יעשה לפר ילפינן ליה כמ"ש רש"י יעו"ש ולכך לא הוי אפשר למילף שעיר ע"א מיניה דהוי דבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ולמד לכך הוצרך כאשר יורם:

והנה הך דוכן יעשה מפורש בקרא דכתיב בקרא ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת הרי מבואר בהיקש עשיית פר העלם דבר לעשיית פר החטאת דכהן משיח ואעפ"כ חשיב דבר הלמד בהיקש ש"מ דאף בכה"ג אינו כמפורש:

והנה לכאורה יקשה מ"ש הך מהך דכאשר יורם דנראה מסוגיא שם דחשיב כמפורש והיה נלע"ד לחלק בדבר דכאשר יורם מפורש בקרא להקישו לשלמים משא"כ בהך דועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת אינו מפורש צד המלמד די"ל ער החטאת של יו"ה כדאי' בזבחים מ' על מלת לפר קמא ואינו מפורש דצד המלמד הוא פר יוה"כ:

וא"כ זה דמי להיקשא דכמשפט שכתבנו לעיל דג"כ אינו מפורש צד המלמד ועי"ל דבהך דכאשר יורם מפורש הענין אשר נלמד בהיקש והוא ההרמה כמ"ש כאשר יורם אבל בהך דיעשה לפר אינו מפורש לאיזה ענין נקיש ונלמוד ממנו וכדפליגי תנאי בהך מלתא בזבחים ל"ט מ' מ"א ובת"כ ואדרבא פשטא דקרא אינו מורה דההיקש הוא לפר כהן משיח לענין אימורי יותרת הכבד דהא לכפר כתיב ואימורין לא מעכבו כפרה כמ"ש רש"י בדף נ"ט א' ולכך לא חשיב כמפורש אבל דכאשר יורם חשוב כמפורש:

ולפ"ז דברי התוס' דחולין דכ"א א' הנ"ל תמוהים שכתבו דמהך סוגיא דזבחים פ' איזהו מקומן מבואר דהך דכאשר יורם חשוב כשאר היקש ולא כמפורש. דאדרבא מהך סוגיא מבוארת דכאשר יורם חשוב כמפורש וכמ"ש:

ה

שוב ראיתי דיש לצדד בעד רבותינו בעלי התוס' ולפרש פי' אחר בדברי הש"ס שם והוא דבאמת יש להכריח דאפי' במפורש בקרא להדיא ההיקש הוי כשאר היקש ושוב אינו חוזר ולומד בהיקש והראיה מהך דאמרי' התם בזבח ם מ"ט ב' למה לי לאקשוי' לחטאת למה לי לאקשוי' לעולה אמר רבינא אצטריך אי אקשי' לחטאת ולא אקשי' לעולה ה"א חטאת מהיכן למדה מעולה דבר הלמד בהיקש חוזר ולמד בהיקש. והנה הא דלמדין בהיקש חטאת מעולה לשחיטת צפון מפורש בקרא מפ' צו במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת וכדילפינן מזה בזבחים מ"א א' ואעפ"כ חשוב ליה דבר הלמד בהיקש וכן בזבחים נ"ה א' א"ל רבא חטאת מהיכן למדה מעולה דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד כו' מבואר דזה חשוב היקש אף דמפורש והא דאמרינן בזבחים שם דלהכי נכתוב כאשר יורם בכדי שנוכל למילף מפר העלם דבר לשעיר ע"ז דהוי כמו דכתיב בהדיא התם יש לפרש כעין מ"ש ר"פ זבחים דמ"א א' לתנא דבי ר' ישמעאל דס"ל לפר זה פר העלם דבר והוא מיותר ופי' שם דלכך כ' יתורא בכדי דנוכל למילף שעיר ע"ז מפר העלם דבר דהוי כמאן דכתיב להדיא ופירש"י שם דבלאו לפר איכא היקשא ומלת לפר הוא היקש שני ולכך כ' היקש ב' דלהוי האי היקש ב' במקום כתיבי בגופו דלא להוי דבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש ע"כ מבואר דהיכא דהוכפל ב' היקשים אמרינן דהיקש ב' אתי לאורויי דלהוי כמאן דכתיב בגופו וכן יש לפרש הך דזבחים מ"ט ב' הנ"ל דלהכי כ' כאשר יורם למהוי היקש ב' דהא בלא"ה איתקש פר העלם דבר לפר כהן משיח מהך דועשה וכ' כאשר יורם היקש ב' וההיקש ב' אתי לאורויי דלהוי כמאן דכתיב בגופו אבל לעולם דאף במפורש ההיקש לגמרי כהך דכאשר יורם חשיב היקש ולא חשוב כמפורש ואין חוזרין ולמדין ממנו בהיקש רק הא דלמדין מכאן משום דהוא יתר לגמרי ולכך נכתב דלהוי כמאן דכתיב בגופו רק צריך לפרש הסוגיא דזבחים הנ"ל עיין היטב בסוגיא ודוק היטב. ובזה נתיישב דברי התוס' דחולין דהך דכאשר יורם חשיב היקש ולא כמפורש אך קשה דהו"ל להתוס' לאתויי ראי' מהך דהיקש חטאת מעולה שמפורש במקום אשר תשחט העולה ואעפ"כ חשוב למד. וראיתי להרב בכ"מ פ"ה מה' מעשה הקרבנות דין ג' שהקשה שם על הר"מ דיליף שלמי ציבור דנשחטין בצפון משום דהוקשו לחטאת והקשה מהך דזבחים נ"ה שכתבנו לעיל דהקשה רבא ע"ז חטאת מהיכן למדה מעולה דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ולמד בהיקש ותי' הרב בכ"מ דגמרא לא אקשי' אלא לפום מאי דס"ד דחטאת למד מעולה בהיקש אבל לפי האמת לא למדה בהיקש אלא כאילו כתוב בחטאת בהדיא הוא דהא מפורש הדבר בכתוב במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת והוי כאלו כתיב תשחט החטאת בצפון עכ"ל הנה מבואר דס"ל כמ"ש בתחלה דבדבר המפורש למדין ממנו דלא חשיב למד מלמד דהוא מפורש. אמנם גוף דבריו לא זכיתי להבין שכ' דגמ' לא אקשי אלא לפום מאי דס"ד למד מעולה בהיקש דהיכן היא ס"ד זה דליכא שם בדף נ"ה א' לא ס"ד ולא מסקנא וגם בדף מ"ט א' קאמר בפשיטות דחטאת ילפי' שחיטה בצפון מהאי קרא דכתיב במקום אשר תשחט העולה ולא מצינו בשום מקום דניליף מהיקש אחר וצ"ע. וראיתי בברכת הזבח למהרש"ק שהקשה על הכ"מ מהך דזבחים מ"ט ב' שכתבתי לעיל ובאמת לפי תי' הכ"מ דהוי ס"ד דיליף מהיקש אחר יש לתרץ ג"כ הך דזבחים ד' מ"ט דהוא לפי הס"ד דיליף מהיקש אחר אבל מהתימא על מהרש"ק שלא הקשה על עיקר דבריו כמ"ש דהאיך מצינו ס"ד בזה וצ"ע.

ו

היוצא מכללות דברינו דמדברי התוס' חולין כ"א א' ומשיטת הש"ס זבחים נ"ה נראה דאפי' במפורש ההיקש כהך במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת אין חוזרין ולמדין ממנו ולדעת הרמב"ם כפי הבנת הכ"מ בפ"ה מה' מעשה הקרבנות היכא דמפורש בקרא חוזרין ולמדין אבל כ"כ שדברי הכ"מ אינם מובנים. והיה אפשר לומר בדרך אחרת ליישב דברי הרמב"ם שם והוא דרבה בר בר חנן ורבא בזבחים נ"ה א' פליגי בזה:

ז

דרבה בר בר חנן ס"ל דהיכא דמפורש ההיקש בקרא למדין למד מלמד ולכך למד בחטאת אף דחטאת הוא בהיקש מעולה משום דההיקש מפורש במקום אשר תשחט העולה:

ח

ורבא ס"ל דאף במפורש אין למדין למד מלמד וכן ס"ל לרבינא (זבחים מ"ט ב') כמש"ל אות ב' יע"ש והר"מ פסק כרבה בר בר חנן אך הוא גופא קשיא למה לא פסק כרבא ורבינא דהם בתראה:

ט

הרא"מ בפ' ויקרא א' גבי מן העוף ולא כל העוף לפי שנאמר תמים זכר בבהמה כ' שם דאף דאין למדין בקדשים למדין למד ודבר הלמד מהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש מ"מ הני מילי בהיקש אבל הכא דכתיב וי"ו דואם מן הצאן ללמוד תחתון מעליון ויו"ו מוסיף על ענין ראשון והוי כאלו כתיב קראי בהדיא עכ"ל:

והנה א"ל שכוונת הרמ"א דהך דוי"ו מוסיף על ראשון לאו היקשא הוא דכבר מפורש בכמה מקומות דהוא היקש וכמו שהקשה עליו הרב בס' ראש יוסף בחידושיו לחולין דכ"ג אי מהך דואם נפש דזבחים מ"א א' וי"ו מוסיף על ענין ראשון וקרי לה היקשא. אך כוונת הרא"מ דזה חשוב היקש רק שאינו היקש המסור לחכמים בע"פ רק כמפורש בקרא להדיא וע"ש בראש יוסף מה שמקשה עוד מדברי התוס' דזבחים שם. אך לפמש"ל אות ו' דאף בהיקש מפורש להדיא כגון במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת וכבר בארנו דאף בהיקש מפורש כזה אין למדין למד מלמד כ"ש בהך דוי"ו מוסיף דעכ"פ אינו מפורש להדיא כהך דבמקום אשר תשחט העולה ואין עיקר ויסוד לדברי הרא"מ ודו"ק:

י

בזבחים נ"ז א' איפלגו ר"י ור"ע היכא דההיקש הוא הימנו ודבר אחר אי חוזרין ולומדין ממנו ופירש הימנו וד"א הוא כמו בתודה דמבואר בה קצת אכילה ליום ולילה דכתיב בתודה יום ולילה וקצת הוא למדה מהיקש דחזה ושוק לא נתפרשה בה ולמדין מהיקש.

יא

ר' ישמעאל סבר הימנו ודבר אחר היקש הוא כיון דמה שנאכל חזה ושוק ליום ולילה הוא מהיקש אף דקצת המלמד הוא מפורש בתודה בשאר הבשר דהוא ליום ולילה מ"מ כיון דלענין זה דחזה ושוק דהיקש ילפינן שוב אין חוזרין ולמדין בכור ממנה בהיקש זבחים נ"ז א' וע' מנחות ע"ח א' ובתוס' שם:

יב

ר"ע סבירא ליה הימנו וד"א לאו היקש הוא ושוב חוזרין ומלמדין בכור ממנו בהיקש זבחים שם.

יג

היכא דבהיקש קמא נושא הלמד מתחלף מנושא הלמד אשר בהיקש ב' איכא ב' דעות בש"ס זבחים נ"ז א' אי למדין בכה"ג למד מלמד ואסברא לן הענין מהך דפר יוה"כ דבהיקש הראשון ילפינן בהיקש לאקושי פר החיצון לפנימי דכתיב ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר ובהיקש זה נושא הלמד הוא הפר החיצון שנלמוד מפנימי וכן הפנימי מחיצון דאתקוש להדדי לענין הזאות א' למעלה ושבע למטה ואח"כ יליף היקש ב' היכל מפנים כמו שמזה בפנים א' למעלה ושבע למטה כן בהיכל דאף דפנים גופא למעלה וז' למטה בהיקש ילפינן לה מדהוקשו פר פנימי וחיצון זה לזה מ"מ הדר גמרינן היכל מפנים לענין הזאה א' למעלה וז' למטה לפי שאין נושא ההיקשים שוים דבהיקש הראשון נושא ההיקש היה הפר פנימי מחיצון וההיקש הב' נושא ההיקש היא היכל מפנים ומקומות ילפינן מהדדי כך מבואר בש"ס זבחים נ"ז א' להך תירוצא דמשני מקומות הוא דגמירי מהדדי ע"ש בפירש"י אבל לפי' הב' מבואר שם ברש"י דאין חילוק דאף כשאין הנישאים שוים מ"מ כיון שגוף הענין שנלמד לכאן בהיקש שוב אינו חוזר ומלמד למקום אחר בהיקש יע"ש:

יד

הא דאמרינן דאין למדין למד מלמד היינו כשאין לנו ללמוד הלמד הב' מן המלמד רק דבר שהוא ג"כ נלמד בו אבל אם נדרש ללמד הב' מן המלמד בדברים המפורשים במלמד דבכה"ג ודאי למדין אזי כיון שכבר נתרבה ונלמד הלמד מן המלמד בדברים המפורשים אזי למדין ג"כ הלמד מן המלמד בדברים שאף במלמד הם נלמדים דכי אמרינן אין למדים למד מלמד היינו שלא נעשה לנו דרש מעיקרו כגון היקש או בנין אב ללמוד מן המלמד דבר שגם בו הוא למד במקום אחר אבל אם כבר נעשה הדרש הלז לידרש דברים המפורשים במלמד וכבר ניתן ההיקש לאקושי אהדדי אזי נקישה ג"כ בדברים שהם למודים גם במלמד כן הוא סברת רש"י זבחים נ"ז ב' ד"ה ה"ג ואבע"א חוץ מפנים. וע"ש בתוספו' ד"ה ואבע"א שהרבו להקשות על רש"י וס"ל.

טו

דאף דניתן הדרוש לדרוש לענין דברים המפורשים במלמד מ"מ לא דרשינן מיניה דברים שאין מפורשים בו רק למודים ממ"א דאין למדין למד מלמד אף בכה"ג ודלא כרש"י והרב בלח"מ פ"ה מהל' מעשה הקרבנות דין ג' כ' ליישב דברי הר"מ שהבאתי לעיל אות ה' ו' דהר"מ ס"ל ג"כ כפירש"י דהיכא דניתן לדרוש לענין דברים המפורשים במלמד דרשינן ג"כ לענין דברים הלמודים יע"ש וכ' דהך דזבחים נ"ה א' דאמר רבא דאין דבר הלומד בהיקש חוזר ולמד פליג אהך דהכא. ולפ"ז יצא לנו לשיטת הר"מ ור"ש ז"ל:

טז

דרבא דזבחים נ"ה א' דאמר חטאת מהיכן למדה כו' דבר הלמד כו' ורבינא בזבחים מ"ט ב' שהבאתי לעיל באית ה' ייע"ש לא ס"ל הך כללא דדבר הניתן לידרש לדברים המתפרשים אזי דרשינן מיניה אף הלימודים דאל"כ לא חשיב שם דבר הלמד אינו חוזר ולמד כיון שניתן לידרש לדברים המפורשים הך דרשא דרבא בהיקש זבחי שלמי ציבור לחטאת ניתן לידרש שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה דכתיב בגופי' דחטאת וכן הך דרבינא בהיקש אשם לחטאת ניתן לידרש לענין סמיכה דכתיב בגופיה דחטאת כמ"ש כ"ז התוס' בזבחים נ"ז ב' וביומא נ"ז א' יע"ש וע"כ לומר לדעת הלח"מ בדעת הר"מ דלית להו האי כללא וכמ"ש בלח"מ להדיא דאינהו ס"ל כשינויי קמא דשנינן בזבחים נ"ז א' יע"ש אך לדברי התוס' ביומא נ"א שמחלקין כמש"ל באות י"א אין ראיה וי"ל דגם רבא ורבינא ס"ל להך כללא:

יז

ר' ישמעאל לית ליה ג"כ הך כללא דהיכא דנלמד בהיקש דברים המפורשים נלמד ג"כ דברים הלמודים וזה יתבאר לך מזבחים מ"א א' אמר ר"פ משום דבעי לאגמורי פר העלם דבר כו' ושם אליבא דר"י מפרש ואף דנלמוד בהיקש שעירי ע"א מפר העלם דבר לענין הזאה דכתיבין בגופי' כמ"ש התוס' זבחים נ"ז ב' יומא נ"ז א' ולדברי התוס' שאכתוב באות שאח"ז אין ראיה ודוק:

יח

התוס' ביומא נ"ז א' ד"ה חוץ מפנים מחלקים בהך אינו יתן לדרוש דברים המפורשים אם נלמוד ג"כ שאינן מפורשים וכ' דהיכא דאותן דברים שאינן מפורשין הם כאותו הענין של הדברים המפורשים כגון בהך דילפינן הזאות חוץ מפנים דקצת הזאות מפורשות בפנים בגופו וקצת אינם מפורשים וכל הזאות חד עניינא הוא לכך כיין דניתן לידרש מההיקש אותן ההזאות המפורשים אזי מרבין ג"כ ההזאות שאין מפורשים דכולהו הזאות חד עניינא אבל היכא דדבר המפורש היא ענין אחר לגמרי ממה שאינו מפורש (זה מזה ל"א כיון דניתן ההיקש לרבות לאשם סמיכה המפורשת בחטאת נדבה גם כן שחיטה בצפון) כגון בהיקש אשם לחטאת דהמפורש היא סמיכה ושאינו מפורש שחיטה בצפון שהם ענינים רחוקי' זה מזה ל"א כיון דניתן ההיקש לרבות לאשם סמיכה המפורשת בחטאת נרבה ג"כ שחיטה בצפון שאינה מפורשת דמה ענין שחיטה כו' הואיל ואין דומה זה לזה אלו דברי תוס' יומא נ"ז א':

יט

הריצב"א תי' שם דבהך הזאות דמקשינן היכל לפני' מדכתי' וכן יעשה לאוהל מועד מסתמא קאי אההזאות דכתיב בגופי' דהיינו אחת למעלה דשעיר ושבע למטה דפר ואם כן צריכין אנו ללמוד בחד זימנא מה שלמדנו בהיקש דאל"כ אזי לא הייתי מקיים וכן יעשה דמשמע לגמרי יעשה באוהל מועד כמו לפני ולפנים עכ"ד והתוס' סיימו שם שתירוץ זה קרוב לתי' הראשון שכתבתי באות הקדום ול"נ דאיכא נפקותא גדולה ביניהם דהריצב"א ס"ל דל"א כלל כיון שנתרבו לדברים המפורשים נרבה ג"כ דברים שאינם מפורשים אף שהם מענין א' רק דהכא הוי כאלו נתרבה ג"כ שאין מפורשים כיון דכתיב וכן יעשה דמשמע לגמרי יעשה רק דאם לא היה בפנים שום דבר מפורש אז לא הוי מרבינן כלל דאף דמפורש בתורה וכן יעשה כבר ביארנו לעיל דאף במפורש אין למידין למד מלמד אך מחמת דע"כ צריכין אנו לדרוש ההיקש דוכן יעשה לדרוש המפורשים אם כן כיון שמלת וכן יעשה ע"כ ההיקש להזאות פנים אתי א"כ צריך אתה לקיים המשמעות דוכן יעשה שיהיה לגמרי שוה להזאות א' למעלה וז' למטה דאל"כ מיעקר מלת וכן יעשה אף לדברים המפורשים. אבל בהיקש שאינו מפורש כגון היכי דכתיבי תרי עניני כגון לעולה ולשלמים אתקיש עולה לשלמים. הנה בזה אף שניתן לידרש דבר המפורש אין אתה דורש בו דבר שאינו מפורש אף שהוא חד עניינא כיון דאינו מפורש ממש שיהיה זה כמו זה בהך מילתא רק דאנו דורשין מדחברינהו בהדי הדדי ש"מ שוין הם י"ל דלא חברינהו רק ללמוד ממש ממנו דבר המפורש וכן הקשה דוי"ו ואם נפש וי"ו מוסיף על ענין ראשון לא מרבינן רק דברים המפורשים במלמד דע"ז אתי וי"ו לאוסופי אבל לא על הדברים הלמודים במלמד עצמו כיון שכ"ז אינו רק ריבוי מסתייעך דמפקת הריבוי על דבר המפורש בו אבל וכן יעשה אינו ריבוי רק הוראה מפורשת דיעשה בזה כמו בראשונה אם כן ע"כ צריך לעשות גם הדברים הלמודים במלמד:

כ

למדנו מהך דיומא דאף שההיקש הב' הוא מפורש לא מקשי' היכא דגם במלמד הוא למד ולעיל באות וי"ו בארנו דאף שההיקש הראשון הוא מפורש וז"א רבותא כ"כ די"ל דגזה"כ הוא דלא נלמוד עוד מדבר הלמד בהיקש ואף שהוא מפורש מ"מ סוף סוף היקש מיקרי משא"כ זה הוא חידוש גדיל דאף שההיקש ב' מפורש בתורם בהך דוכן יעשה באהל מועד שמבואר שיעשה באה"מ כמו שעשה בהיכל א"כ י"ל אף דבעלמא אין למידין למד מלמד שאני הכא דגלי קרא וכן יעשה דאף שג"ז שמפורש היקש הוא מ"מ כיון דמפורש ההיקש קא חזינן דגזה"כ הוא להקיש מכאן אף לדבר הלמד כך היה הסברא החיצונה אך מסוגית הגמ' דיומא נ"ז א' הנ"ל מבואר דאפי' במפורש היקש ב' אין למדין למד מלמד ולא מקשינן כלל ודרשינן מלת וכן יעשה לדבר אחר ולדרשא אחריתא לא להיקש ודוק:

כא

בס' טהרות הקודש כ' דהיכא דניתן לדרש בדברי' המפורשי' אזי מרבינן ג"כ דברים שאינן מפורשים זהו רק למ"ד דכל י"ג מדות ניתן לידרש מעצמו ע' בערך אי י"ג מדות ניתנו לידרש מעצמן אות ג' ה' אבל למ"ד לא ניתנו לידרש מעצמן אזי מוכח דאף דניתן לידרש למפורשים לא מרבינן שאין מפורשים דאל"כ קשה מאי צריך קרא להכי דאין למדין למד מלמד בקדשים כדאי' בזבחים דמ"ט ב' דקראי מייתרי להכי תיפוק ליה מאחר שאין חוזר ומלמד בודאי לא נמסר למשה בסיני היקש זה וא"כ בל"ז לא נדרשי' ולמה לי קרא להכי דאין למידין למד מלמד אלא ע"כ דקרא אתי לאורויי דאפי' כשנמסר ההיקש מסיני לדברים המפורשים מ"מ לא נלמוד ממנו דברים שאין מפורשים אלו דבריו. אך באמת לפי מה שסובר דמסירת ההיקש מסיני הוא צד הלמד והמלמד יקשה איך מצינו כמה פעמים פלוגתא דתנאי מר יליף היקש מהכא ומר יליף היקש אחר בהיפוך וכיון דלרש"י אין אדם דן היקש מעצמו אא"כ קבלה מסיני איך, קבל א' שקר ח"ו אע"כ צ"ל כמש"ל בערך גז"ש אות י"ח י"ט דלא נתקבל רק צד הלמד דדבר זו נלמדנה ממ"א בהיקש ולא נתקבל מאיזה מקום נלמדנה ולכך נפל בזה מחלוקת וא"כ לפ"ז לק"מ למה הוצרך קרא דאין למידין למד מלמד כיון דלא נתקבלה מסיני ז"א דלפעמים נתקבל צד הלמד למילפנהו בהיקש ואי לא כתבה קרא הוי מקשינן לה לדבר הלמד לכך כתב קרא דאין למידין למד מלמד וע"כ נתקבל דנילף להו מדבר המפורש בגופו ולא מן הלמד ודו"ק. וראיה לזה דלסברת טה"ק הנ"ל דהך סברא הוא רק למ"ד דכל הדברים ניתנין לידרש מעצמו קשה מהא דאמרינן בזבחים מ"ט ב' קדשי קדשים יתירי כתיבי והוא מופנה לגז"ש לאורויי דאין למדין מן הלמד בהיקש אף מגז"ש יע"ש וקשה דהא גז"ש לכ"ע לא ניתנה לידרש מעצמו וא"כ למה לי קרא דאין למדין כיון דאין למדין ודאי לא נתקבלה ולמה הוצרך בש"ס לחקור זה אי למדין בגז"ש מן הלמד דהא אין אדם דן גז"ש מעצמו וכל דנתקבלה נתקבלה ומאי דהוה הוה אע"כ כמ"ש דלא נתקבל רק צד הלמד וצד הלמד נמסר לחכמים ולכך איבעיא לן אי למדין מן הצדדים לכך הוצרך ק"ק יתירי לאורויי דאף אי נתקבל לן צד הלמד בגז"ש לא נלמדנו מן הלמד רק שנבקש שצד הלמד יהיה מפורש ולא למד ממ"א וזה ברור. וכבר עלה בדעתי לומר בהיפוך דאם נאמר שאין אדם דן י"ג מדות מעצמו אזי י"ל כיון דנתקבל ההיקש על דברים המפורשים אין היקש למחצה ומקשינן ג"כ דברים שאין מפורשים אבל אדם דן היקש מעצמו אזי י"ל בהיפוך כיון דאין דנין למד מלמד כיון דלא נוכל ללמוד מהיקש דברים שאין מפורשי' ה"ה דלא נילף ההיקש לדברים המפורשים כיון דאין היקש למחצה וכיון דלא נתקבל ההיקש מסיני מנ"ל לעשות היקש למחצה:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה