מלא הרועים חלק ב· רבי יעקב צבי יולס
אות א · אם ניתנו י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן לידרש מעצמן:
א
קי"ל דאין אדם דן גז"ש מעצמו. והנה בשאר מדות אי ניתנו לדרוש מעצמן. יש מחלוקת בזה בין רש"י לתוס' ר"פ לולב הגזול דל"א דרש"י כתב בהא דס"ל לר' יהודה לא מקשינן לולב לאתרוג ופירש"י דלא ניתן לדרוש מעצמן מכל י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן רק ק"ו והתוס' שם בד"ה ור"י סבר הקשו ע"ז וס"ל דכל המדות ניתן לדרוש מעצמן לבד מגז"ש. והרב במשנה למלך פ"כ מה' ק"פ כתב.
ב
דאף רש"י מודה להתוס' דכל י"ג מדות ניתנו לדרוש מעצמן לבד מגז"ש רק דרש"י כ"כ אליבא דר' יהודה:
ג
דר"י ס"ל דכל י"ג מדות לא ניתנו לדרוש מעצמן לבד מק"ו ורבנן פליגי עליו וס"ל דניתנו לדרוש מעצמן ואנן קי"ל כרבנן והביא ראיה מדברי רש"י גיטין מ"ח ב' דכ' רש"י הטעם דגז"ש עדיפא דנתקבלה מסיני משמע דהיקש לא נתקבל מסיני יע"ש וכ"כ הר"ש אלגזי בספרו הליכות אלי דרש"י כתב כן אליבא דר"י ובכנה"ג כתב דלרש"י לכ"ע בין לר"י ובין לרבנן לא ניתן לידרש מעצמן זולת הק"ו וע"ש בגינת וורדים כלל ו':
ודע דמדברי רש"י חולין ך' ע"ב ד"ה אדרבא איפכא מסתברא למ"ד שחיטת העוף מה"ת כו' אפילו למ"ד דיליף ליה מהיקשא דזאת הבהמה כו' מצית למימר כיון דהוזכרה שחיטת העוף בסיני דהא היקשא בסיני נאמרה כו' משמע דס"ל לרש"י י"ג מדות נתקבלה בסיני ואין אדם אומר מעצמו ובאמת זה סותר למ"ש בגיטין וצ"ע. ודוחק לומר דכוונת רש"י למ"ש בסיני נאמרה דכל דקדוקי סופרים וקלין וחמורין נאמרו למשה בע"פ. ואפשר לומר דרב אשי ורב אחא בריה דרבא בחולין שם פליגי בהך מלתא:
ד
דרב אחא בריה דרבא ס"ל דהיקש אדם דן מעצמו ולכך אי יש שחיטה לעוף מה"ת יש עיקור דליכא למימר דהכא אגמריה דהיקש לא נתקבל בסיני ועיין בחולין שם ד"כ ע"ב ותבין:
ה
ורב אשי ס"ל דהיקש וכו' י"ג מדות לבד מק"ו אין אדם דן מעצמו ולכך מקשה דאיפכא מסתברא דאי יש שחיטה לעוף מה"ת מהיקשא י"ל כיון דנתקבל מסיני ההיקש להאי מלתא נתקבל דלענין עיקור לא להוי כבהמה ועיין בחולין שם:
ו
בעיקר הענין אי בעינן קבלה מסיני לכל י"ג מדות יש לעיין בזה במ"ש בחולין כ"ב א' ות"ק וכי מאחר דנפקא ליה מומלק והקטיר והקריבו למה לי אי לאו והקריבו ה"א מאי כמשפט כמשפט חטאת העוף. והנה הך דרשא דכמשפט היקשא הוא וקאמר ת"ק דהך היקשא דכמשפט הוא להקישו לחטאת בהמה וקאמר אי לאו קרא דוהקריבו הוי אמרינן היקשא דכמשפט לחטאת עוף ואם נאמר דצריך לקבל מסיני ההיקש ואין אדם דן מעצמו א"כ למה לי דוהקריבו דהאיך הוי אמרינן היקשא דכמשפט לחטאת עוף כיון דאיו אדם דן היקש מעצמו אא"כ נתקבל מסיני ובסיני נתקבל ההיקש שיקיש לחטאת בהמה. אך באמת זה אינו דבל"ז תיקשי היאך פליגי שם תנאי מר ס"ל כמשפט הוא להיקש לחטאת בהמה ומ"ס כמשפט להיקש לחטאת עוף אם נאמר דאין אדם דן היקש מעצמו אא"כ קבלו מרבו הלמ"מ א"כ איך קבלו זה היפך זה וכי ח"ו קבלת אחד שקר היה וכן יוקשה זו בכל י"ג מדות אם נאמר דצריך קבלה מסיני א"כ היאך פליגי תנאים בזה מר יליף ממדה זו להחמיר ומר יליף ממדה זו להקל ואם הוא קבלה מסיני איך יפול בזה המחלוקת אלא ע"כ הענין כמ"ש בע' גז"ש אות י"ז י"ח י"ט דהענין דלא נתקבל מסיני רק צד הלמד ר"ל שענין זה צריך ללמוד ממקום אחר או בגז"ש או בהיקש או בשאר מדות ולא נתפרש מאיזה מקום נלמדם וסמכוה בזה על דעת חכמים שהם ידעו מקומה וע"כ יפול המחלוקת בין החכמים בזה דמר יליף מהכא ומר ממקום אחר וכן הענין בזה דמלת כמשפט נתקבל מסיני שנלמוד אותה בהיקש ממ"א ולא נתפרש צד המלמד לכך פליגי בה תנאי. והשתא א"ש מ"ש אי לאו והקריבו ה"א כמשפט חטאת העוף כיון דלא נתפרש מאיזה מקום נלמדו:
ז
ונ"ל דבהך היקשא דכמשפט אף אם נאמר שצריך לקבל צד הלמד מסיני הוא דווקא כעין ההיקש דוכי ימכר לך אחיך העברי או העבריה שלא נתפרש בתורה בפי' שנקיש זה לזה ונלמוד זה מזה רק צריך לקבל מסיני שחבור זה לזה הוא ללמוד זה מזה אבל הכא דמפורש בתורה כמשפט אלמא דצריך למילף ולהקיש זה למשפט אחר הרי מבואר בתורה שהרשינו להקיש צד הלמד למקום אחר ולמה לן הקבלה מסיני כאן אי לצד המלמד כבר בארנו באות הקדום דבכל המדות לא נתקבל צד המלמד מסיני ודו"ק: