תמוז אב · דרוש שני לימי בין המצרים
בימי בין המצרים אנו מקיימים דיני אבלות זכר לחורבן הבית. הגמרא (יומא ט:) אומרת שבית המקדש השני נחרב על שנאת חינם.
אמר המגיד מישרים הרב יהודה יוספי שליט"א: אם בית המקדש השלישי עוד לא נבנה, סימן הוא שעוד לא תיקנו את העוון הזה. כאשר לא תהיה בינינו שנאת חינם ממילא בית הקדש השלישי יבנה.
וחשבתי לרמוז את זה בתפילה בברכה הראשונה- "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" "ומביא גואל"- מתי הגואל יבוא? דוקא "באהבה" שתהיה אהבה בינינו.
לפנינו מעט ממקורות חז"ל על החשיבות העצומה של בין אדם לחברו: א. הגמרא בשבת (לא.) מספרת על גר שבא לפני הלל ושמאי, וביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת.
שמאי דחה אותו באמת הבנין. והלל אמר לו: "דעלך סאני לחברך לא תעביד". הסביר הגאון הרב רפאל זר שליט"א שלא היתה כוונתו ללמוד את כל התורה בזמן קצר כל כך. אלא יש ב' חלקים במצוות התורה:
א.בין אדם לחברו.
ב. בין אדם למקום.
בא הגר להלל וביקש רק את ה"רגל" החלק של בין אדם לחברו. שמאי דחה אותו באמת הבנין, רצה לרמוז לו, שאין זה שייך, וכמו שבניין לא יכול לעמוד על רגל אחת, כך תורתנו צריכה את כל הדינים והפרטים ואין קיצורי דרך.
וגם הלל סובר שבלימוד התורה והמצוות צריכים את כל פרטיהם, ואין קיצורי דרך, אבל הלל אמר לו "קח יסוד אחד והוא בין אדם לחברו, מה ששנאוי עליך לחברך לא תעשה, זו כל התורה כולה.
למה זה נקרא כל התורה?
מפרש רש"י (שם) ב' הסברים:
[א] רוב מצוות התורה הם בין אדם לחברו כגון: לא תִקום, לא תגנוב, לא תחמוד וכו'. (ורוב המצוות נחשב ככל המצוות, משום שיש כלל רובו ככולו".)
[ב] אם אדם יכיר טובה לחברו אז גם יכיר טובה לקב"ה, משום שיתרגל שלא לעשות הפך רצון חברו, אז יקיים גם את המצוות של בין אדם למקום שהוא גם יזהר שלא לעשות הפך רצון ה'.
למדנו מכאן שע"י הקפדה בבין אדם לחברו יתחזק בשמירת המצוות אף של בין אדם למקום.
האר"י הקדוש אומר (שער הכוונות, דרושי ברכת השחר, הקדמה אחת קטנה) שלפני שאדם מתפלל לפני בורא עולם, צריך לכוון שהוא מקבל על עצמו את מצות "ואהבת לרעך כמו".
שאם לא יעשה כך, ה' לא ישמע את תפילותיו מפני שחושב רק על עצמו. וכן אמרו חז"ל: "כל המבקש על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה" (ב"ק צב.). וגם לכן בתפילה אנו מבקשים בלשון רבים, כמו חננו, רפאנו, ברכנו וכו' כדי להראות שאיכפת לנו מהשני ולתועלת הענין נביא כאן את לשון תלמיד האריז"ל רבינו ר' חיים ויטל בשער הכוונות (שם): "קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת מפרשת העקידה ואילך צריך שיקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך, ויכוין לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו כי עי"ז תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי. ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן האברים שלו. ובפרט אם יש להאדם ידיעה והשגה לדעת ולהכיר לחברו וכו' ואם יש איזה חבר מהם בצרה צריכים כולם לשתף עצמם בצערו או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו, ויתפללו עליו. וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו ומאד הזהירני מורי ז"ל בענין אהבת החברים שלנו של חברתינו". .