אור ברסלב
מיד מלכים - שער המועדים עשרת ימי תשובה › דרשה לשבת שובה

מיד מלכים - שער המועדים

עשרת ימי תשובה · דרשה לשבת שובה

עבודת הימים הנוראים – תפלה

שמעתי שחלק קורין לשבת זו "שבת שובה" וחלק "שבת תשובה". ושניהם דברי אלהים חיים. שבת שובה על שם ההפטרה "שובה ישראל". שבת תשובה על שם שנמצאת בעשרת ימי תשובה. (הרב משה צבי וקסלר שליט"א).

[א] במדרש תנחומא (פרשת האזינו סימן ד) נאמר כך:

"כתיב 'יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ' (במדבר ו, כו) וכתיב 'אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים' (דברים י, יז)". כלומר יש סתירה בפסוקים, כתוב אחד אומר שה' לא נושא פנים, מצד שני נאמר "ישא ה' פניו אליך".

עונה המדרש: "עושה תשובה, נושא לו פנים".

ע"י שאדם עושה תשובה, הקב"ה נושא לו פנים, ועושה עמו לפנים משורת הדין. ממשיך המדרש:

"יכול לכל? ת"ל 'אליך' ולא לאומה מעכו"ם, שנאמר "כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלִַם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי" (ירמיה ד, יד), אם עשו תשובה מוטב, ואם לאו "כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וגו' נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי" (שם ב, כב) לכך אמר ישעיה "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב". ע"כ.

כלומר, עם ישראל קיבל מתנה יחודית והיא התשובה, וזו היא ההפטרה שאנו קוראים בשבת זו "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ".

לעומת זאת לגויים אין אפשרות של עשיית תשובה, ולכן לא הקב"ה לא נושא להם פנים.

מדוע תשובה נקראת מתנה?

משום שאינה מן ההגיון. שהרי כיצד אפשר להתייחס לעוול כאילו לא נעשה כלל?

נתאר לעצמנו אדם שעומד לדין על כך שרצח אדם חף מפשע. וכי אם יאמר לשופט שמתחרט מעומק לבו על מה שעשה, יבוטל עונשו לגמרי? ודאי שלא, שהרי את הנעשה אין להשיב, והמצב לא חזר לקדמותו.

אמנם כאשר אנו שבים בתשובה לה' יתברך, נחשב לנו כאילו לא חטאנו כלל. וזה נגד ההגיון, ולכן תשובה היא מתנה. וכמו שבכל מתנה שאדם נותן לחברו, מי שעומד מהצד לא יכול לתבוע ולומר: "גם אני רוצה מתנה! למה רק הוא קיבל...", כך שהקב"ה נותן לנו את מתנת התשובה אומות העולם לא יכולים לתובעה. משום שאז ה' יענה: "מתנה אני נותן לאוהבי ואלו הם ישראל, אתם לא נחשבים לבנים שלי כמותם, לכן אין לכם רשות לבקש מתנה זו".

[ב] אבל בנביא כתוב מפורש לא כדברנו. יונה הנביא נצטוה מה' לעורר את אנשי ארץ נינוה שישובו בתשובה, אחרת נינוה מתהפכת. אך משום שלא רצה שיהיה קטרוג על עם ישראל (כיצד עם של גויים משפר מעשיו בהתראה אחת וישראל למרות כל הנביאים והאזהרות נשארים בסורם), רצה יונה להמנע מלהוכיחם. אמנם לבסוף ראה שאין יכול לחמוק מציווי זה ועשה כרצון ה'. מכל מקום מוכח שמועלת תשובה לגויים, ולא רק לישראל.

וכן מוכח מדברי רבנו יונה (בתחילת שערי תשובה) וז"ל:

"מן הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו וכו'". "עם ברואיו" היינו כל האנושות לרבות את אלה שאינם יהודים.

וכן משמע מהרמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה הלכה ג) שכתב ש"שוקלים עוונות וזכויות של כל אחד מבאי עולם בראש השנה, והבינוני תולין אותו עדיום הכפורים. אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו נחתם למיתה". עכ"ל.

[ג] שאלה זאת שואל הרמ"ע מפאנו (מובא בגיליון הש"ס יומא פו.), והוא עונה כמה תירוצים:

א. תשובה נקראת מתנה כאשר מדובר בנזק בלתי הפיך משום שהוא חידוש, שאף החטא מחול ונעשה כלא היה ולא רק שלא יענש.

אך בחטא שאפשר להחזיר את הנזק לקדמותו, השכל נותן לומר שמחול לאדם ששב.

וזה היה חטא אנשי נינוה, חטא של גזל שניתן להישבון, כמו שאומר הפסוק "וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם" (יונה ג, ח).

באופן זה אף לגוי מועילה תשובה.

ב.אכן לגוי יחיד אין מועילה תשובה, אלא היות ומדובר בציבור גדול של מאה עשרים אלף איש, ה' יתברך התחשב בם וקיבל את תשובתם.

וזו לשון הכתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד: וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם וגו' (שם ד פסוקים י-י"א).

[ד] על כל פנים עדין נשארה קושיא על דברי הראשונים כיצד אמרו שתשובה מועילה לכולם, והרי במדרש נאמר שדוקא ישראל זכו למתנת התשובה.

לביאור הענין נביא משל:

לראובן היה חבר ושמו שמעון. שניהם היו ידידים בלב ובנפש. כה קרובים היו עד כדי שכל עניניו וסודותיו סיפר ראובן לשמעון, ואפילו דברים שהיה מתבייש לספר לאחרים.

והנה למרבה פליאתו, נתגלגלה שמועה לאזני ראובן שחברו שמעון מספר את סודותיו למכיריו. ואחר שבירר וחקר, שמועה זו נתבררה כנכונה.

כמובן כמו כל אחד, מיד הפסיק ראובן את קשריו עם שמעון, והמשיך בחייו כרגיל עד כמה שניתן אחרי עוגמת נפש זו.

כעבור כמה חודשים הגיע יום הכפורים ושמעון בא לבקש מחילה מראובן על העוול שעשה לו.

לראובן היה לב טוב ועשה מאמץ, העביר על מדותיו ומחל לראובן.

אמנם עם כל זאת, את סודותיו הפרטיים מכאן ולהבא ראובן לא יספר לשמעון, למרות שמחל לו. שהרי זה דומה לאדם שנפצע מדבר חד מאד ונתרפא, גם אחר שהפצע עבר מכל מקום הצלקת נשארה.

בשביל שאחד יספר את סודותיו לרעהו צריך שיהיה אימון. כולנו ידידים, אך בכל אופן יש דרגות.

[ה] על הקב"ה כתוב בי"ג מידות רחמים "ה' ה'". אומר המבי"ט מה פירוש הכפל?

אלא כך הפירוש: ה' לפני שהאדם יחטא הוא כמו אחר שחטא.

כלומר, לפני שהאדם חוטא הקב"ה מאיר לו פנים, אבל אחר שחוטא אמור להיות שאף שיחזור בתשובה ישאר מכל מקום רושם של העבירה, כמין צלקת של חתך עמוק.

אך למרות זאת אין ה' מתנהג כן, אלא כשם שמאיר לנו פנים בתחילה לפני החטא, כך באותה הרמה בדיוק מאיר לנו פנים אחרי החטא, בתנאי שאנו שבים בתשובה. לא ירדה מדרגת הארת הפנים אלינו אפילו במקצת.

וזהו הכפל בי"ג מידות ה' ה'.

ממילא הוא הענין גם כן לגבי תשובה. בתשובה יש ב' מתנות:

א. עצם התשובה, אפשרות להתנקות מהחטא.

ב. זה שהקב"ה מאיר לנו פנים אחרי החטא כמו לפניו, כאילו לא חטאנו כלל.

את החלק השני הגויים לא קיבלו. אצלם כביכול "הצלקת נשארת".

[ו] בגמרא (ברכות ה:) מסופר על רב הונא, שהחמיצו לו ארבע מאות חביות יין. אמרו לו החכמים לעיין למה קרה לו כן. נתברר שהיה צריך לשלם לאריס ולא שילם, אך טען שהרי האריס בעצמו גנב ואם כן פטור הוא לשלם. אך אמרו לו שאף על פי כן יש לו לשלם.

והנה מספרת הגמרא שאחר ששילם קרה נס:

י"א שהחומץ חזר להיות יין. וי"א שנתייקר מחיר החומץ עד כדי שעלה לשווי של היין.

ונשאלת השאלה: הרי הפירוש היותר הגיוני והמציאותי, הוא שהמחיר עלה שהרי זה דבר שיכול לקרות, ומשתנה ע"י היצע וביקוש. אך למה הגמרא טורחת להביא פירוש אחר שקרה כאן נס?

מבאר ספר "בינה לעתים", שיש בסיפור זה רמז לשתי דרגות התשובה:

סוג א' - שחומץ נעשה ליין, כלומר אין שום רושם של העבירה. נעשה כמי שלא חטא, כשם שלא ניכר ביין זה שהיה פעם חומץ.

סוג ב' - שמחיר החומץ עולה, נמחקה העבירה אך בכל אופן נשאר איזהו רושם של עבירה.

אחר כל זאת, נדע להעריך את מתנת התשובה שקיבלנו, ונשתמש בה כך שנזכה בדין, אמן כן יהי רצון. (הרה"ג ר' יונתן דומב שליט"א - משגיח בישיבת "בית מאיר")

תוכן העניינים

מיד מלכים - שער המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה