אור ברסלב
מיד מלכים - שער המועדים עשרת ימי תשובה › עבודת הימים הנוראים – תפלה

מיד מלכים - שער המועדים

עשרת ימי תשובה · עבודת הימים הנוראים – תפלה

עשרת ימי תשובה

[א] מובא במדרש שוחר טוב על הפסוק בתהילים "לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה" (י, א), זהו שאמר הכתוב "וַיְהִי כַאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ" (זכריה ז, יג), אמר ר' יונתן שלש שנים ומחצה היתה שכינה אומרה ומכרזת "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיה נה, ו), ולא היה מי משגיח, וכן הוא אומר "נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי" (ישעיהו סה, א).

אמר ר' חנינא משל לשיירא שהיתה מהלכת בדרך, כיון שחשכה לה, באה אצל הבורגנין (שומר) אמר לה הבורגנין "הכנס לי לבורגן, מפני חיות רעות, ומפני הלסטים", אמרה לו השיירא "אין דרכי ליכנס לבורגני".

כיון שהלך בא עליו אישון לילה ואפלה, חזר ובא אצל הבורגנין, והיה צועק ומבקש עליו שיפתח לו, אמר ליה הבורגנין "אין דרכו של בורגנין להפתח בלילה", ואין דרכו של בורגני לקבל בשעה זאת, בשעה שבקשתי לא רצית, ועכשיו אין אני יכול לפתוח לך".

כך אמר להם הקב"ה לישראל, "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים" (ירמיה ג, כב), "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו נה, ו), ואין אחד מהן מבקש לשוב, אמר הקב"ה "אלכה ואשובה אל מקומי הראשון" (ע"פ הושע ב' ט', ה' טו), כיון שנמסרו למלכיות ולאומות, הם צועקים "לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק" (תהלים י, א), אמר להם הקב"ה כשבקשתי מכם לא קבלתם, עכשיו שאתם מבקשים ממני איני שומע לכם, מדה כנגד מדה, הוי אומר "וַיְהִי כַאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ כֵּן יִקְרְאוּ וְלֹא אֶשְׁמָע" (זכריה ז יג). עד כאן לשון המדרש.

וכוונת המדרש שאף בזמן שהיה בית המקדש נחרב, יכול היה עם ישראל לשוב אל ה' שהרי הוא קרוב עוד יותר, אך אף לא אחד השגיח, אף לא אחד ניצל הזדמנות זו.

אותו עיקרון קשור גם לימים אלו, עשרת ימי תשובה, שעליהם נאמר "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב", מי שמנצל זמן זה בצורה הטובה ביותר שלו, יכול להפוך לו את כל השנה הקרובה לטובה וברכה.

[ב] עיקר עבודת ימים אלו היא התפלה.

במסכת ר"ה (יא ע"ב) מובא מאמר חז"ל שמראה לנו עד כמה גדול כוחה בימים אלה. שם כתוב: בר"ה נפקדו שרה, רחל וחנה. ואומר רש"י "בא זכרונן לטובה ונגזר עליהן הריון".

וההסבר הוא, שהרי שרה רחל וחנה, היו במצב יותר מסובך מסתם אשה שלא מולידה, להן לא היתה כלל אפשרות להוליד משום שהיו חסרות בית ולד, אין בכלל אפשרות להתעבר.

אך אף על פי כן הקב"ה מתחיל את הבריאה מחדש בראש השנה, אין חזקה - לא כל מה שהיה עד עכשיו ממשיך, הכל ניתן לשינוי, עד כדי כך שאפשר אפילו לזכות בזמן הזה לקבל דבר לא מציאותי.

ואיך זוכים לזה?

אצל חנה מבואר שהתפללה מעומק לבה, וחז"ל למדו הלכות תפלה מחנה. ומסתמא גם שרה ורחל התפללו וזכו לניסים.

כלומר אפשר שאפילו בחור שהוא לא בעל כישרון, ע"י תפלה מעומקא דליבא, שיתהפך לבעל כישרון, אפשר להתפלל לקבל חמימות וחשק בתפילה ואכן לראות תוצאות מפתיעות.

[ג] יש עוד עניין בתפילה, וגם הוא מהגמרא שם (דף יח.):

היה רבי מאיר אומר: שנים שעלו למטה וחוליין שוה, (פירוש חולים במחלה מסוכנת) וכן שנים שעלו לגרדום לידון (לחבל תליה על ידי פסק המשפט) ודינן שוה, זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל. מפני מה זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל? זה התפלל ונענה, וזה התפלל ולא נענה. מפני מה זה נענה וזה לא נענה?זה התפלל תפלה שלימה (התכוון בתפלתו. רש"י) – נענה, וזה לא התפלל תפלה שלימה - לא נענה. ע"כ.

ישנה שאלה פשוטה על דברי הגמרא, מילא אדם שמתפלל שמונה עשרה בבית כנסת שייך לומר שלא מכוון, שחושב על כל דברי העולם חוץ מהמלים. אך עכשיו שהוא בסכנת נפשות לפני הגרדום, יש לו רק לפנות לבורא עולם, אז איך שייך לומר "לא התכוון"?

עונה ר' איצל'ה בלזר זצ"ל, יש שני סוגים של מתפללים:

א. האחד מתפלל מתוך ייאוש, אין לו מה להפסיד, לא מאמין באמת שהקב"ה יושיע אותו, אומר לעצמו "כמה עוונות יש לי" וכו'...

אינו מאמין שתתקבל תפילתו אז לא נענה, ואכן לא ניצל. (לא מכוון בכל כוחו ולא מאמין שהתפילה תעזור).

ב.השני מאמין מאד בכוחה העצום של התפלה, תפלתו אינה משום שהוא מיואש, להפך הוא יודע כמה כוחה גדול של תפלה מתוך צער - ואז הוא נענה, כי האמין בתפילתו.

ככל שאדם מאמין יותר בכוחה של התפלה כך היא פועלת יותר.

[ד] ענין זה אינו רק בתפילה, אלא בכל דבר כך, השפע שאדם יקבל מאותו עניין תלוי עד כמה הוא באמת מאמין בכוחו.

מסופר שפעם אחת, היה חולה מסוכן שזכה שר' ישראל סלנטר בא לדרוש בשלומו ולבקרו.

באותו מעמד דיבר ר' ישראל שעה וחצי עמו על אמונה בדברי חז"ל, ולבסוף הביא את הגמרא במסכת שבת ש"חמין במוצאי שבת רפואה", (קיט:). (פירש רש"י: א' שמתרחץ במים חמין, פירוש ב' ששותה משקה חם וזו סגולה לרפואה).

ואכן, מאחר שהאמונה בערה בו עד מאד, החולה שתה את הכוס משקה החם ונתרפא מחוליו.

אבל סתם חולה שישתה חמין במוצאי שבת ולא יאמין לגמרי שיתרפא, אכן ישאר בחוליו.

[ה] מקום נוסף שאנו רואים את כוחה של האמונה הוא מהמעשה בגמרא בתענית (דף ח.) שהיו נער ונערה שנשבעו אחת לשני שכאשר יגדלו הם ינשאו זה לזה, ולצורך עדים להסכם הנ"ל, סכמו שבור וחולדה שהיו שם יהיו עדים.

עבר זמן והנער שכח מהשבועה, והתחתן עם אשה אחרת וגם הוליד ילדים, אך הם מתו במיתה משונה, אחד נפל לבור ומת והשני נשכתו חולדה ומת.

ואז האשה שאלה אותו מה הסיבה למיתות משונות האלו.

חשב והתבונן... ונזכר! הרי הם היו עדים לחתונה אחרת שהיתה אמורה להיות, עם אותה אשה מפעם... ובאמת, התגרש מהראשונה והתחתן עם השניה.

הנה רואים כח האמונה במעשה של האדם או בדיבורו, עד כדי כך שאף החולדה והבור מקיימים את מה שהוטל עליהם.

ואומרת הגמרא, שאם כך בחולדה ובבור, המאמין בהקב"ה על אחת כמה וכמה.

וכן גם בענין עבור הוצאות של חגים ושבתות, שהקב"ה מחזיר את הכסף, יש להאמין שזה כך, בשביל לזכות ב"החזר", (וכמו שאומרת הגמרא בביצה) (טז.).

ואם כן כשאנו נאמין בכח התפילה בימים הנוראים האלה, כל בקשה תראה אחרת, כל התפלה תראה אחרת, עם כח כזה עצום נבקש כל מה שאנו רוצים, שהרי הנביא מבטיח, "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב". כשמרגישים זאת מתפללים יותר טוב, מנצלים כל תפלה בימים הקדושים והנעלים האלה, שבמשך כל השנה לא יחזרו.

וכמו המעשה שמספר הרב פינקוס זצ"ל, שראה פעם בעשרת ימי תשובה, אדם שעומד ומחכה בתחנת אוטובוס ולא עושה כלום. הרב כולו היה נסער ואמר לתלמידיו "למה שלא ינצל את הזמן הזה! אפילו שיקרא תהלים! כל רגע בימים האלו חשוב מאד!".

ואם כך ננצל זמננו נזכה שיתקבלו תפילתנו, ולכתיבה וחתימה טובה. (הרה"ג ר' נפתלי קופשיץ שליט"א)

תוכן העניינים

מיד מלכים - שער המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה