חודש ניסן · "נעליכם ברגליכם"
האדמו"ר מבעלז אומר על הפסוק:
"וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה'" (שמות יב, יא).
לכאורה התורה צריכה לכתוב הפוך, "רגליכם בנעליכם", ולא להפך? ענה האדמו"ר ע"פ דרך הדרוש:
לעם ישראל במצרים היו הרבה הרגלים רעים מחמת השיעבוד הארוך; לכן צריך לנעול את ההרגלים, היינו לצאת מהם, ובצורה זו הם יצאו ממצרים. וזהו גם כן ציווי ה' לדורות.
ואפשר להבין זאת ע"פ הפסוק במשלי "הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ" (משלי כו, יד).
שאל הגה"צ הרב שמשון פינקוס זצ"ל לכאורה מה הדלת עשתה ומה חסרונה, שכך משוים אותה לעצלן שכל היום הוא בטל, הרי על כל פנים היא
מקיימת את תפקידה? אם כן מה החיסרון המשותף לשניהם?
ענה הרב זצ"ל- ניקח לדוגמא דלת בישיבת פונבי'ז שבה יש אלף תלמידים וכל אחד שנכנס לבית המדרש פותח אותה בממוצע עשר פעמים וכל פעם שנפתחת היא נפרסת לשני מטרים. אם כן ביום אחד היא צריכה להתקדם עשרים אלף מטר כלומר עשרים ק"מ, ובשבוע מאה וארבעים ק"מ. אם כן כיצד היא עדיין נשארת במקום? הרי היתה אמורה להיות כבר בירושלים?!
אלא לדלת יש ציר הקובע אותה במקומה, אם כן היא מגבילה את עצמה מראש- "אני לא יכולה יותר", "עד כאן ותו לא".
ממילא זה גם כן העצלן הוא מתייאש מראש, קובע שלא יכול, ואי אפשר לו להתקדם, לעלות ברוחניות.
לכן עם ישראל במצרים התרגלו לכעין עצלות שלילית שבמצרים, ומצרים גם כן לשון "מְצַרים", (שסוגרים אותם, ולא נותנים לצאת מהטומאה).
לכן אומרת התורה "ונעליכם ברגליכם"- תנעלו את ההרגלים השליליים ותתחילו להתקדם, ולכן גם המשך הפסוק מענין זה "ומקלכם בידכם"- תפסיקו עם הקוּלות שלכם, כי אתם חושבים שאינכם ברמה- שהרי מי מקל כל הזמן זה נובע מחמת שחושב שלא יכול להחמיר.
ואחר שהעם נוהג כן יכולים לקבל את התורה, אחר שניקו עצמם מההרגלים והמידות השליליות, וכמו שהרוג'וצבר אמר, כשם שהכלי המחזיק את הברכה הוא השלום, כן הכלים המחזיקים באדם את התורה הם המידות הטובות. (בשם הרה"ג ר' שלמה לוונשטיין שליט"א)