אור ברסלב
מיד מלכים - שער המועדים חודש אייר סיון › בענין פטירת תלמידי ר' עקיבא

מיד מלכים - שער המועדים

חודש אייר סיון · בענין פטירת תלמידי ר' עקיבא

ניצול הימים הנעלים בין פסח לעצרת

שתים עשרה אלף זוגות תלמידי ר"ע מתו בזמן אחד "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה" (יבמות סב:). חז"ל הדגישו שהעבירה היתה שלא נהגו כבוד, ולא אמרו שביזו בה תלמידי חכמים או זלזלו ח"ו, אלא לא נהגו כבוד. וכי על כך מגיע מות?

ועוד, הרי חז"ל תמיד מדקדקים בלשונם, אם כן קשה, לא מגיע על מעשה זה מיתה אלא שיחת מוסר וכדומה. ובמיוחד שמתו במיתה קשה מכולם- אסכרה תיאור המכה- אדם מרגיש שנגמר לו האוויר ואז נחנק- מיתה קשה של יסורים וקושי, (משום שלא מתרחשת לרגע, אלא מתמשכת זמן ארוך). . ומקשה המהרש"א (שם) שהרי יש כלל, שהקב"ה משלם שכר ונותן עונש מידה כנגד מידה. למשל- מרים עשתה מצוה שחיכתה למשה על היאור, כך חיכו לה כל ישראל.

וכאשר שמים לב רואים שהשכר בקנה מידה אדיר - מרים סה"כ שחיכתה לבדה עשרים דקות לדעת מה יארע עם אחיה וזכתה שעמ"י כולו חיכו לה שבעה ימים כמו שנאמר "וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם" (במדבר יב, טו).

כך גם להבדיל כאשר מעניש הקב"ה, עושה זאת בצורה של מדה כנגד מדה כדי שישים לב מה צריך לתקן. אדם שקיבל עונש יכול לשים לב מה צריך לתקן לפי אותו מקום שלקה בו, כדברי הגמרא (ברכות ה.) "אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר 'נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה', פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה" ע"כ. ופרש רש"י "פשפש ולא מצא" - "לא מצא עבירה בידו שבשבילה ראוין יסורין הללו לבא".

הגמרא (שם) מביאה מעשה לדוגמא- לרב הונא היתה כמות גדולה של חביות של יין שהחמיצו, והתברר שקרה לו כן משום שלא שילם לאריס את חלקו. אף שלמעשה באותו סיפור האריס גם כן לא היה ישר, אך אף על פי כן היה צריך לשלם לו.

הנה דוגמא להנהגת ה' במידה כנגד מידה, רב הונא לא שילם לאריס את חלקו- זמורות של גפן, ולקה בכמויות רבות של יין שבאים מהגפן. כך הקב"ה מנהיג בעולמו, כדי שתהיה לאדם יותר אפשרות לדעת מה עליו לתקן.

שאל המהרש"א (יבמות סב: ח"א ד"ה "מפני"), תלמידי רבי עקיבא מתו כולם אותה מיתה והיא אסכרה, פירוש- מיתת חנק בגרון, דבר שלא קורה כל הזמן, ואם כולם מתו כך אז כיצד זה קשור למה שלא נהגו כבוד זה בזה (שהרי העונש צריך להיות מידה כנגד מידה)?

אפשר לפרש שאותם תלמידי חכמים דיברו זה על זה לשון הרע, וכמו שדיבור הלשון הרע יוצא מהגרון כך הם לקו בגרון, בחנק.

אך לא כתוב כן בגמרא, אלא נאמר שלא נהגו כבוד זה בזה, אז השאלה חוזרת, מה בין שלא נהגו כבוד למיתת חנק?

עוד שאלה- עשרים וארבע אלף תלמידים מתו בשלושים ושלוש יום מפסח עד פרוס עצרת. בחשבון קצר כמעט שבע מאות תלמידים שמתו כל יום. אם כן כאשר הנשארים שומעים כאלו בשורות על שפלוני נפטר ואלמוני שנפטר, וכך עוד המון תלמידים רח"ל, למה הם לא חוזרים מיד בתשובה?

התשובה היא כזו, החטא היה כל כך דק עד כדי כך שהתלמידים לא ידעו על מה לעשות תשובה.

במסכת יומא (פו.) הגמרא אומרת שיש ארבע דרגות של עבירות ודרכים שונות לתקנם.

א. עבר על עשה- כלומר התורה ציוותה לעשות מצוה והוא ישב והתבטל מהמצוה. אם שב בתשובה נמחל לו מיד.

ב. אם עבר על לאו- היינו שעשה בפועל הפך רצון התורה כגון שאכל חיה לא כשרה, יותר חמור וצריך גם לעשות תשובה וגם את כפרת יום הכיפורים ובאמת, אחד מהטעמים של סעודה בערב יום הכיפורים כתב רבנו יונה (שערי תשובה שער ד אות ח), משום שעד עכשיו היה האדם מלוכלך מהעבירה, והנה עכשיו הוא ממש קרוב ליום שיזכך אותו מהטומאה הזו ולכן עושה סעודה. .

ג. עבר אדם על מיתת בית דין- לא מספיק תשובה ויוה"כ, אלא גם צריך יסורים. עד כאן שלוש דרגות ששייכות לשש מאות ושתים עשרה מצוות מתוך שש מאות ושלוש עשרה.

ד. אך יש עבירה נוספת שלא עוזר בה תשובהיום הכפורים וייסורים- שזו חילול השם. "עד תמותון", המיתה היא הגומרת את הכפרה אחר שלושת השלבים שלעיל. הגמרא מביאה דוגמאות לחילול השם של גדולי עולם- ר' יוחנן אמר "אם אני אלך ד' אמות בלא תפילין הרי זה בשבילי חילול השם". דוגמא לקידוש השם אצל בן תורה- הגמרא ממשיכה:

אם קרא ושנה, שימש חכמים, משאו ומתנו באמונה, דיבורו בנחת עם הבריות - אז מה הבריות אומרות עליו? אשרי רבו שלימדו תורה, אשרי אביו שלמדו תורה, ראו כמה מעשיו מתוקנים וכו'. במלים אחרות הוא שגריר של התורה.

אולם אם אדם קרא ושנה ושימש חכמים, ואין משאו ומתנו באמונה עם הבריות ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אוי לרבו שלמדו תורה, אוי לאביו שלמדו תורה, "אני לא אשלח את הבן שלי לתלמוד תורה" - זהו חילול השם.

אפשר לדייק, לא כתוב שכדי שייחשב שעבר על חילול השם הוא היה אמור לשקר, לא כן, מספיק רק שאין משאו ומתנו באמונה, כלומר לא מדייק במשא ומתן זה כבר חילול השם; ועוד, לא כתוב שרק אם קילל וגידף אז עבר על חילול השם, מספיק שאין דיבורו בנחת עם הבריות כבר חילל שם שמים.

"וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב), זה לא מעבר מצד אחד קיצוני לצד השני, אלא מספיק שלא תהיה בצד של חילול השם אתה כבר מקדש שם שמים.

הקב"ה נתן תורה בשביל שהאדם יתנהג אחרת, אי אפשר להתגבר על יצרים ומידות רעות בלי תורה. התורה צריכה לעשות את האדם לאדם אחר. מטרת התורה שהאדם יהיה יותר עדין ואם נשאר אותו דבר, הבריות יגידו התורה זה סתם... ח"ו.

בשביל להוציא מלבם, הבן תורה צריך לומר לעצמו, אני אוכיח להם את אמיתות התורה, ואיך אוכיח זאת? ע"י ההתנהגות שלי.

הגר"א בסוף אגרתו מביא את דברי המדרש אוצר המדרשים אייזנשטיין גן עדן; גיהנם עמוד 93. , שאחת מהשאלות ששואלים את האדם בבואו לעולם הבא היא:

"האם המלכת את חברך בנחת רוח" כלומר, דיברת אִתו בצורה מכובדת, נתת לו הרגשה של אדם נעלה?

תלמידי רבי עקיבא נענשו על שלא נהגו כבוד זה בזה. מה ההסבר של דבר זה?

עונה התשב"ץ (שאלות ותשובות ח"א סי' קע"ח), שאינו יודע בדיוק להגיד אך היתה בעיה של חילול השם.

תלמידי ר' עקיבא שימשו את גדול הדור, ואם נהגו אף בדבר כזה שנראה קל שלא כשורה, הם נענשים בחומרא כי אצלם זה חילול השם. שכפרת עבירה זו היא במיתה.

ממילא גם מובנת השאלה, למה הם לא עשו תשובה. והתירוץ שהם אכן עשו תשובה אך תשובה לבדה אינה מועילה כי חסרה מיתה.

אנחנו כולנו בני תורה חייבים להתנהג אחרת. יכולים להיות מצבים ש"אני עשתי והוא עשה, אני חייב והוא פטור".

אמנם, אין לטעות ולומר שאם יש דקדוק כה רב עם רמי מעלה, אז עדיף להיות בינוני ולא צדיק. נספר סיפור בענין זה:

הגה"צ רבינו לופיאן זצוק"ל סיפר שפעם כשהיה ילד שיחק בביתו על השלחן, ותוך כדי כך נשבר העציץ שהיה שם.

אמו כאשר ראתה זאת צעקה עליו ואף נתנה לו כמה סטירות.

אחר מספר ימים נכנס תרנגול דרך החלון לבית, והנה גם הוא עלה על השלחן ושבר תוך כדי הילוכו עציץ חדש שהיה שם. ר' אליהו ציפה שאמו תעניש את התרנגול, אך כמובן האמא לא עשתה דבר, אלא גירשה את התרנגול. באותה שעה ר' אל'ה הצעיר אמר לעצמו "חבל שאני לא תרנגול...".

לימים תהה ר' אליהו על מחשבה זו ואמר - "עדיף להיות אדם ולקבל סטירות מאשר להיות תרנגול ולא לקבל סטירות...".

כך גם בעבודת ה' נכון שלהיות צדיק גדול זו גם אחריות אך עדיף להיות אדם יותר מרומם עם הדקדוק מלמעלה, מאשר להיות אדם פחות ממה שיכול להגיע.

והדרך להיות אדם יותר גדול היא רק ע"י לימוד תורה.

בימים אלו של ספירת העומר, אנו מתעלים ברוחניות וצריך להעריך מעלת התורה שהיא הדרך ל"אָדָם יִוָּלֵד" (איוב יא, יב). (הרה"ג ר' יונתן דומב שליט"א - משגיח בישיבת "בית מאיר".)

תוכן העניינים

מיד מלכים - שער המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה