חודש אדר – פורים · קבלת התורה מרצון
ידוע ההבדל בין מעמד הר סיני וקבלת התורה שהיתה במדבר, לבין מה שקיבלו ישראל את התורה בזמן אחשורוש בפורים:
בזמן מתן תורה, אומרת הגמרא (שבת פח.) שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית, ואז עם ישראל קיבל את התורה.
אולם בפורים אומר הפסוק "קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם" (ט, כז) – קבלת התורה היתה מרצון.
מה קרה שלפתע התחולל השינוי הזה?
התשובה תבואר על פי מעשה המסופר בנביא (מלכים א, פי"ח):
בהר הכרמל התקבצו עם ישראל לאחר שלוש שנות בצורת, ואליהו הנביא עשה להם מופת: ירדה אש מהשמים ושרפה את הקורבן. ואז זעקו "ה' הוּא הָאֱלֹהִים, ה' הוּא הָאֱלֹהִים". (מלכים א, יח, לט). וכך ה' קרבם לעבודתו.
לכאורה צריך ביאור, למה כל הטורח של הציבור שצריך הקב"ה להביא עליהם בצורת ג' שנים, ואליהו הנביא יזמן אותם להר הכרמל וכו' עד שיזעקו "ה' הוא האלוהים"? מדוע אי אפשר להזמין את כולם להר הכרמל ותרד אש מהשמים ואז יזעקו "ה' הוא האלהים"?
עונה על כך מרן המשגיח הגאון ר' יהודה לייב חסמן זצוק"ל:
אם עם ישראל סתם כך היה הולך להר הכרמל, אכן המעמד היה מרשים, אבל בסופו של דבר אף לא אחד היה חוזר בתשובה.
רק אחר שלוש שנים שהגוף סובל, הגוף נשבר, אז השכל מסכים למה שהפה אומר "ה' הוא האלהים".
סיפר נהג מונית לנוסע שישב לצידו כך:
"באחד המסעות שלי בצבא, הותקף לפתע אחד החיילים ע"י נחש גדול שטיפס
עליו והקיפו סביב הדק היטב.
באותו זמן היו כולם במתח ולא ידעו מה יעלה בגורלו. ובפרט שלא יכלו לעזור, שהרי אילו יירו לכיוונו, יש חשש שיפגעו בחייל. ואם לא יעשו דבר, הנחש עלול להכישו.
בינתים, החייל התאמץ וצעק בקול גדול "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד...", ומיד שצעק זאת ירד הנחש ממנו ועזבו לנפשו.
לאחר מעשה מופלא זה, אותו חייל שב בתשובה והחל לשמור תורה ומצוות. אותו נהג המונית שאל את החייל: "אם אכן ראית מעשה ניסי זה, מפני מה אינך חזרת בתשובה בעצמך?".
אמר לו החייל-" כי הנחש לא עלה עלי...".
מה ההסבר לתשובה זו?
בהתאם למה שנתבאר לעיל מובן, רק ברגע שהנחש עולה על האדם גופו נשבר ואז הוא מקבל עול מלכות שמים, את תורת ה' ומצוותיו.
כך גם היה בפורים- היו גזירות של המן, סכנת שמד על היהודים, וברגע זה הם אכן קיבלו עול מלכות שמים, קבלו תורה מתוך רצון ואהבה.
שנזכה תמיד ל"עבדו את ה' בשמחה..." (הרה"ג ר' זאב קרמר שליט"א)