חודש אדר – פורים · ביאורים במגילה
מגילת "אסתר"
הטעם למה נקראת המגילה "מגילת 'אסתר'", למרות שגם מרדכי פעל לביטול גזירת אחשורוש (כמו שאמרו חז"ל [ילקוט שמעוני סי' תתרנז] שאסף עשרים ושתים אלף תינוקות של בית רבן וזעקו לה'), ביאר מרן הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, כיון שהליכת אסתר לאחשורוש היתה כרוכה בסכנת נפשות שהרי לא הוזמנה, ומי שבא כך אחת דתו להמית. וכל זאת עשתה בשביל להציל את כלל ישראל, והיתה מוכנה למסור גופה ונפשה על נס ההצלה, לכך נקראת המגילה על שמה – מגילת אסתר. (מתוך קובץ יתד מאיר תשע"ג שנה יב גיליון מס' 133)
מגילת אסתר - הסתר פנים
ידוע שבמגילה לא מוזכר במפורש שם ה', אלא רק ברמז- כל פעם שכתוב "המלך", ולא "המלך אחשוורוש", הכוונה למלכו של עולם- הקב"ה (אסתר רבה ג, י). וזאת משום שכל המתרחש במגילה נעשה באופן שגרתי, בלי נסים, לא היה ניכר שום שינוי בטבע, הכל מתנהל כשורה, אך ע"פ ההשגחה העליונה.
ללמדנו יסוד חשוב, שכל הנעשה עמנו, הכל מאתו יתברך. אין מושג "טבע", יש מי שעומד ומסדר את כל המתרחש. ואף שאיננו רואים אותו בהקיץ, אך המתבונן יוכל לשים לב לכך שהכל בהשגחה פרטית, הכל מדויק ומחושב, ובאמת המלה "טבע" שוה בערכה המספרי למילה "אלהים".
וזהו כל מעשה המגילה, בדיוק מרדכי שמע את שני המתנקשים למלך, וסיפר זאת לאסתר, ואסתר נתמנתה למלכה, כך שבעת הזמן תוכל לבטל את הגזירה, הכל מחושב.
שנזכור ונדע שיש אבא שדואג לנו ומסדר את הכל ואנו צריכים לבטוח בו ולדעת שכל הדאגות אסורות (חוץ מלדאוג למה יש דאגות). ולכן גם במילה "דאגה" יש את אותיות האל"ף בי"ת עד ה"א חוץ מאות בי"ת משום שמי שיש לו דאגה סימן הוא שאין לו "ב'" - בטחון שמעתי מהרה"ג ר' זמיר כהן שליט"א . ומשום כך מגילת אסתר חותמת את התנ"ך, שזה המסר מאז ולדורות שהכל מלמעלה ע"פ דרשתו של הרב מיכאל לסרי שליט"א .
בענין השגחה זו שה' דואג לכל חסרוננו כותב הרה"ג הרב זמיר כהן שליט"א בספרו הצופן (אות ס):
"לעיני בשר ודם נראה שיש שני שלבים נפילה ואח"כ סמיכה. אך באמת הקב"ה מקדים תרופה למכה. הקב"ה מכין לנו פיתרון מוסתר עוד לפני הנפילה. כמו אבא שמייסר בנו לתועלת, אך לפני כן החביא ודאג לו לפיתרון, לפני שביצע את הקושי. כמו שראינו אצל מרדכי ואסתר שטרם שהמן גזר לאבד ולהרוג את כל היהודים- גזירה שמטרתה היתה לעזור ולקרב את עמ"י לאביהם שבשמים, העלה הקב"ה את אסתר שתהיה מלכה לשלטון הפרסי.
לכן באותיות אל"ף בי"ת, יש נ' ואח"כ ס' כי כך אנו רואים נפילה ואז סמיכה, אך בסדר תשר"ק שהוא ההיפך והוא סדר התגלות האותיות בעולם האמת, ס' לפני נ' שהרי הקב"ה מזמן את הסמיכה עוד קודם הנפילה. ולכן ב"אשרי יושבי ביתך" אומרים "סומך ה' לכל הנופלים", משום שהקב"ה דואג לנו מראש וממילא מקדים תרופה למכה, "סומך ה'"- דואג ומסדר פיתרון, "לכל הנופלים", לפני שנותן מכה לאדם".
שנזכה להפנים ולחיות כך שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.
"אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם"
אמרו חז"ל (אסתר רבה ג, י) שכל פעם שכתוב "המלך" במגילה הכוונה ברמז גם על מלכו של עולם. עוד כתוב שיש כח לעמ'י לבטל גזירה בתנאי שנכתבה בטיט אך לא נכתבה בדם. וזה הרמז בפסוק "אם על המלך הטוב יכתב לאבדם" – אם על מלכו של עולם טוב תכתב הגזירה "לא בדם" אותיות "לא בדם", ואז יוכלו בניו האהובים לבטל.
"לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים"
בתלמוד ירושלמי (מגילה פ'ב ה"ה) כתוב שיש לקרוא את המגילה לפני נשים וקטנים משום שאף הם היו בספק מיתה משום גזירת המן. ולכאורה קשה, שהרי היו בודאי חייבים מיתה, כמו שאומר הפסוק "וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (ג, יג) אז למה כתב הירושלמי לשון "ספק מיתה"?
תירץ מרן הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל ע"פ דברי התוספות (מגילה טז.) שעשרת אלפים כיכר כסף ששקל המן היו כנגד שש מאות אלף יוצאי מצרים ששקלו כל אחד חצי שקל, ונמצא שהמן שקל לאחשורוש רק על הזכרים מבן עשרים שנה ומעלה אך לא על הנשים והקטנים. אם כן לקח המן סיכון, שמא היה מרגיש בכך אחשורוש והיה חוזר בו מהגזירה עליהם כיון שלא שקל עליהם כסף, ולכן מובן לשון הירושלמי "שהיו בספק סכנה". (מתוך קובץ יתד מאיר תשע"ג שנה יב גליון מס' 133)
"המן מן התורה מנין"
בגמרא בחולין )קלט ע"ב) מובאת דרשה "המן מן התורה מנין שנאמר 'הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ' וגו'" (בראשית ג, יא).
ולכאורה אינו מובן; וכי רק משום שאותם אותיות כשמו של המן מוזכרים בפסוק הנ"ל, זה רמז מספיק. מה הקשר בין המן לחטא עץ הדעת?! אלא ביאר בעל "התורה תמימה" (על הפסוק שם) ע"פ הגמרא (מגילה יב ע"א) שנתחייבו שונאי ישראל כליה על כך שנהנו בסעודת אחשורוש הרשע. ולכאורה היכן מצינו שעל אכילה בסעודה של גוי חייבים מיתה? ובפרט שהגמרא דורשת שם עה"פ "לעשות כרצון איש ואיש" (א, ז), כרצון מרדכי והמן. וא"כ בודאי האוכל היה כשר שם ג"כ. על כן בא הפסוק של "המן העץ" וגו' לראיה שאכן מצינו על איסור אכילה שבאה מיתה לעולם על ידה.
פירוש נוסף ביאר הגאון ר' אהרן קוטלר זצוק"ל שיש מכנה משותף בין המתואר במגילה על המן לחטא עץ הדעת. להמן היה כל טוב, כולם השתחוו לו, הוזמן למשתה יום אחר יום, היה בעל עושר וכבוד. אך דבר אחד הפריע לו – שיהודי אחד לא כורע לפניו. ועל זה אמר "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי" (ה, יג). ומידה שלילית זו נרמזה כבר בחטא אדם הראשון, שלמרות שהיה בגן עדן וכל הבריאה היתה עבורו, כאשר ראה עץ אחד שנאסר עליו לאוכלו, לא הרגעמד בזה ועבר על הציווי. (מכאן ילמד אדם שלא להתבונן בדברים החסרים לו, אלא אדרבא יראה את נקודותיו הטובות ויודה לה' יתברך עליהם, ויהיה שמח בחלקו). (מתוך קובץ יתד מאיר תשע"ג שנה יב גליון מס' 133)
"אם באים יסורים על אדם יפשפש במעשיו"
במגילה מתואר שאסתר רואה את מרדכי יושב וחוגר שק בשביל שתתבטל הגזירה.
שואלת אותו אסתר "מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה" (ד, ה).
וצריך להבין, וכי כך מדברים? "מה זה ועל מה זה?" שתשאל "על מה זה", או "למה זה". ועוד, מה הסבר הכפל?
אלא, הסביר המגיד מישרים הרב יהודה יוספי שליט"א כך:
המלה "זה" מופיע בתורה על שני דברים:
"זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב) - הכוונה לקב"ה.
"וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים" (שם לב, טו)- הכוונה ללוחות הברית.
ממילא כשאסתר רואה את מרדכי יושב מתאבל ובוכה שואלת אותו, "מה זה ועל מה זה", כלומר למה בו הצרות, האם משום שעמ"י כפר בה' חס ושלום "מה זה", או משום שכפרו בתורה חס ושלום "על מה זה"?
ועל כן שאלה אסתר מה זה ועל מה זה.
המסר העולה מכאן: שעם ישראל ידע לדורי דורות שאם רואה אדם שבאים עליו יסורים, זה לא סתם, יבדוק במעשיו, האם ישנם עוונות כאלו או אחרים. לא לחשוב זה סתם כך, במקרה, ההוא אשם, אלא כמו שאסתר הבינה שאין צרות בלא עוונות, כך שנדע גם אנו עניין זה ונפשפש במעשינו, וכמו שהגמרא אומרת אם רואה אדם שיסורים באים אליו יפשפש במעשיו (ברכות ה.).
פורים - אחדות עם ישראל
עם ישראל היה בסכנת שמד בימי אחשורוש. משום קטרוגו של המן- "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" (ג, ח). לולא הפירוד לא היה סיכוי שאחשוורוש יקשיב לגזירה גדולה כזו "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (שם, יג).
אמנם, אסתר הבחינה בכך, וביקשה ממרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וכו' וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ" (ד טז)- כלומר ע"י אחדות זו שכולם בפעולה אחת למטרה אחת, תתבטל הגזירה.
וכן אם נתבונן, רוב מצוות היום של פורים קשורות לאחדות בין אדם לחברו, כגון: משלוח מנות, מתנות לאביונים, ואף הסעודה גורמת להשראה של אווירה טובה שכולם ביחד וכדו'.
לכן באותה דרך שבה פגמנו, באותה דרך אנו מתקנים.
עפ"י זה אפשר להבין עוד מאמר חז"ל: "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה- כך משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית דף כט ע"א) ולכאורה מה פשר ההשוואה בין המועדים ע"י המלה "כשם"?
אלא, הביאור הוא שבשניהם היתה ניכרת האחדות, או החוסר אחדות: בתשעה באב היה פירוד, הבית נחרב על שנאת חינם. לעומת זאת בפורים היתה אחדות "ישנו עם אחד", ועל כן זכו לגאולה וישועה.
יהי רצון שנזכה במהרה לאהבת ישראל, שמעלתה כה נשגבת שהרי בזכותה זכו ישראל למתן תורה במעמד הר סיני- כמו שפרש"י על הפסוק "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט, ב), "כאיש אחד בלב אחד", לכן כתוב "ויחן"- לשון יחיד ולא לשון רבים, וע"י זכו לתורה, ועל ידה זכו לישועה בזמן המן ולקבלת התורה ברצון. ונזכה לבנין הבית השלישי במהרה אמן ואמן. (הרב ישראל ליוש שליט"א)
"וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ"
המן עבר קרוב למעונו, כשהוא הולך ברגל ומרדכי רוכב על הסוס. ראתה זאת בתו מהחלון וחשבה שמרדכי הוא ההולך, וזרקה עליו מי שופכין. כאשר הבחינה מה עשתה לאביה,קפצה מהחלון ומתה. לכן כתוב שהמן היה גם אבל וגם חפוי ראש.
אמנם קשה, שהרי קודם כל המן התלכלך ואח"כ בתו מתה, אז למה הקדים הפסוק קודם כל אבל ואח"כ חפוי ראש.
יש תשובה יפה, על פי הגמרא במסכת בבא קמא (כו:):
מה הדין אדם זרק כוס של חברו מהמרפסת מקומה רביעית, ותוך כדי שהיא באוויר, חבר אחר ירה חץ ושברה. על מי מוטל לשלם, על הראשון או השני?
עונה הגמרא שהראשון חייב והשני פטור, משום שהכוס ברגע שהיתה באוויר ודאי לא תגיע שלימה לארץ, היא היתה עתידה להישבר, וכבר בין שמים לארץ נחשבת כשבורה, וכאשר המזיק השני ירה את החץ כאילו ירה בכוס שבורה שודאי פטור מלשלם.
אם כן גם עם המן כך היה, שהבת זרקה עליו את המי שופכין, בזמן שהיו עוד באוויר כבר ראתה שזה אביה וקפצה, וברגע זה כבר יש לה דין של "מתה", ולאחר שקפצה קיבל המן על ראשו את המים המלוכלכים. ולכן אומר הפסוק קודם כל "אבל", ואחר כך "חפוי ראש", שהרי כבר שהיתה באוויר, נחשבה בתו למתה ולאחר מכן נהיה חפוי ראש... (שמעתי מהבחור החשוב אריאל פלס הי"ו)
"הכל לפי התכנית"
בהמשך המגילה מתואר ביזיונו של המן, וכיצד מספר בבושה לבני ביתו את ההשפלה שקרתה לו ואת הכבוד אשר זכה מרדכי. זרש ומשפחתו אמרו לו- "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו" (ו, יג), כלומר אם מרדכי מזרע יהודי הסוף שלך יהיה לא טוב. ואז מיד מזמינים את המן למשתה, ומיד מגיע, וכמו שכתוב במגילה "וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן" (שם, יד) ופרש"י שלא הספיק לרחוץ היטב את מטינופו.
ונשאלת השאלה:
למה מדגישה המגילה שהכל נעשה בזריזות כה רבה? שהמן מלוכלך ומיד הגיע למשתה?
תשובות:
[1] לומר לנו שברגע אחד הקב"ה יכול להפוך את הכל, בשניה אחת יכול להשפיל את המן ולא צריך תהליכים, וכמו שנאמר אצל יוסף "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה" (בראשית מא, יד), ברגע שמגיע הזמן אין שום עיכוב.
[2] ברגע שבא מביתו למשתה, לכאורה היה צריך להתכבד, ובאמת נעשה מבוזה יותר משום שכל הרפש והלכלוך היו על בגדיו, והושפל עד מאד בפני המלך, שלא הספיק לרחוץ.
[3] תשובה נוספת על פי עוד שאלה:
מה הדגש שאמרו לו משפחתו של המן להמן "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי וגו'"? אלא כוונתם לומר שיהודים הם רחמנים, לכן מה העצה?
"נפול תיפול", אם נפלת בפני מרדכי, "תיפול"- כלומר תיפול לפניו, תתחנן על הברכיים, וכך תיוַשע. והמן רצה להתנצל בפני מרדכי אך לא עלתה בידו כי מיד לקחוהו למשתה.
[4] עוד תשובה ע"פ שאלה נוספת:
מדוע עשתה אסתר שתי סעודות בשני ימים?
תשובה: אחת הסיבות שמרדכי לא השתחוה להמן, כי המן תלה על עצמו צלם של עבודה זרה.
והנה כאשר אסתר שהיתה בצום שלושה ימים, הלכה לאחשורוש, דרך מקום של עבודה זרה, ושם נסתלקה ממנה השכינה. (ובמצב זה חובר מזמור התהלים "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי") (כב) אסתר מזמינה את אחשורוש ואת המן וביום הראשון של המשתה, המן מגיע עם העבודה זרה שנשא, ואסתר מרגישה שאין שם שכינה, (משום העבודה זרה שלצדה), ולפיכך אינה יכולה לעשות כלום. ולכן היא אמרה שיהיה עוד משתה למחרת, והתפללה שפעם הבאה יבוא המן בלא אותה העבודה זרה.
ואכן, תפלתה התקבלה, וביום למחרת כשהמן הוצרך להרכיב את מרדכי, לא לקח את הצלם, משום שאותו לוקחים רק שיש גאוה, ולא כשהוא מושפל. ואחר שהתבזה והתלכלך מאד, שב לביתו להתלבש, ועוד לא הספיק להחליף בגדים ולקחת את הצלם ומיד לקחוהו למשתה. (הרב יואל קמרי שליט"א)
כוחה של שמחה
תשובה נוספת יש לשאלה לעיל, מדוע אסתר ביקשה לעשות עוד משתה ביום השני?
אלא, אסתר ידעה כשאדם בשמחה, אף שיהיה רשע אי אפשר לגבור עליו, לכן שראתה את המן שרם לבבו ושש כולו, כמו שאומר הפסוק: "וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב" (ה, ט), אמרה לעצמה שיבוא שוב למחר, כך שאולי מצב רוחו ישתנה עד אז...
ולכן ביקשה מהמלך שוב משתה למחר. ואכן צדקה, המן בא מלוכלך, ואחשורוש אחרי כל מה שקרה שם צעק עליו וגזר דינו לתליה...
אמת תורתנו הקדושה
במגילה בפסוקים האחרונים אסתר אומרת "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" (ט, כח).
באומות העולם ואף בעמ"י היו הרבה תרבויות כאלו ואחרות שהחזיקו למשך כמה שנים או אפילו כמה דורות, אבל שום דבר מהם לא נשאר לעולם, הכל אבד ונשכח.
אם כן קשה איך אסתר באה ואומרת שמגילת אסתר לא תישכח לעולם, איך היא יכולה להבטיח דבר כזה?
אלא היסוד ברור, אף לא אחד יכול להבטיח כזו הבטחה אלא רק הקב"ה, וכמו שאמרו על המגילה שברוח הקודש נכתבה (מגילה ז.).
ללמדנו, משה אמת ותורתו אמת. (המגיד מישרים הרב יהודה יוספי שליט"א)
"שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי"
על מה עמ"י שמח כל כך בראותו את הציצית של מרדכי?
אלא, הסביר מרן הגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א, כאשר המן נצטוה מאחשוורוש להרכיב את מרדכי על הסוס וללכת עמו בחוצות העיר, חשש מאד לביזיונו, ולכן הלביש את מרדכי בבגדיו שלו ונטל ממנו את בגדיו, לבד מהציצית. ואמנם כאשר עמ"י ראו בתחילה את הרוכב על הסוס חשבו שזה האיש הוא המן, ודאגו "הכיצד עלה לגדולה ולתפארת, מה יעלה בגורלנו וכדו'". עד ששמו לב שלא כן הדבר, אלא נראות ממנו ציציות, אם כן ודאי שמרדכי רכוב למעלה! ומיד נתמלאו שמחה על כך שניצלו מהמן. וכל שמחה זו בזכות מה? "בראותם יחד תכלת מרדכי"- בזכות שראו את הציצית של מרדכי. (המגיד מישרים הרב יהודה יוספי שליט"א)