חודש אדר – פורים
"משנכנס אדר מרבים בשמחה" [א]
בכל חודש יש מהות שונה שמשפיע על האדם, וממנה יכול לשאוב השפעה לכל השנה. בחודש אדר הנושא היותר מיוחד בו היא השמחה "מרבים בשמחה", וראוי להתבונן בנושא זה של השמחה בראי היהדות:
כשהאדם שמח פעמים רבות הוא צוחק.
אם נשים לב ניוַכח שהצחוק שייך רק במין האנושי, לא בבעלי החיים, ואף לא במלאכים.
מה זה בעצם צחוק? שאדם שומע בדיחה או רואה דבר מצחיק שיכול להיות אפילו מצער לשני, אנשים צוחקים. מה גורם לכך?
חכמי הקבלה מסבירים- אדם צוחק כי נברא בצלם אלוהים, והפסוק אומר על ה' "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק" (תהלים ב, ד).
כלומר שעניין זה שייך למימד העל טבעי, לא לעולם הטבע. כגון אם נבקש מאדם שיבוא סתם כך לרקוד, ודאי שיסרב. אך כאשר תחל שירה ברקע, אדרבא הוא מתחבר אליה.
כלומר שענינים אלו, הריקוד, השמחה והצחוק הם שייכים לחוש הרוחני, שאדם שומע מנגינה, נשמתו נזכרת בתענוג הרוחני ששמעה לפני שירדה לעולם, "שירת המלאכים", ולכן בשירה לא רק הנפש מתרחבת אלא גם הגוף מתחיל לזוז, לרקוד, האדם נראה כמו שלהבת, שמנסה להגיע כלפי מעלה רק כח המשיכה מפריע לה ומושכה כלפי מטה, כן גם קורה עם הנשמה שמתגעגעת למקום שהיתה לפני העולם הזה, מתחת לכיסא הכבוד ומשתוקקת לקרבת הקב"ה.
בשביל להבין את מושג הצחוק, נביא דוגמא:
מספרים על יהודי אחד, שהתגורר בחו"ל, ובכל בוקר היה מנהגו לקנות אצל גוי אנטישמי קפה, במחיר של $3.
הכל היה בהכשר, אך היות ומדובר בגוי אנטישמי שונא יהודים, היהודי זרק לו את השטרות על הרצפה במקום לשלם לו ביד, והמוכר כל פעם התכופף ונטל את כספו.
יום אחד התייעץ הנוכרי עם חברו, וביקש עצה שתיפסק השפלתו.
חברו הציע לו כך: "אם פעם הבאה היהודי ישלם לך בשטר של $5, תזרוק לו את ה-$2 עודף לפניו- כך שגם הוא יצטרך להתכופף!".
"זה רעיון טוב, איך לא חשבתי על כך" אמר הבן נכר, ואכן למחרת עשה הגוי את התרגיל ליהודי, זרק לפניו את ה-$2 של העודף.
היהודי שראה זאת לא חשב פעמיים, הוציא מכיסו עוד שטר של דולר ואמר:
"תביא עוד כוס...".
כשמעמיקים חקר בבדיחה, למה אדם מרגיש צורך לצחוק, עולה כך: אנשים הולכים עם תכנית מסוימת, ומצפים שיקרה תהליך שאמור להיות, אך לפתע יש תפנית שלא חושבים עליה, ברגע זה מתחילים לצחוק.
זה קורה אף שהמצב לא נעים, למשל אם אנשים רואים אדם מכובד ולבוש יפה שלפתע נפל לבוץ, כולם צוחקים. למה לצחוק, הרי הוא נפל לבוץ? אלא, ההסבר שראינו דרך מסוימת, צפינו שכך זה ימשיך, וקרתה תפנית לא צפויה, בנקודה זו אנו מתחילים לצחוק.
המסר שמסתתר מאחורי זה, הוא שאדם קולט שאף אם הוא מבין שדברים אמורים להיות בדרך מסוימת, ברגע אחד הכל יכול להתהפך, זה מה שהנשמה מרגישה בתת הכרה בזמן הזה של השמחה שבצחוק, שגם שיש צרות הכל יכול להתהפך לטובה ולברכה.
על הקב"ה נאמר "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק" (תהלים ב, ד), למה הוא צוחק?
למשל, פרעה מצוֵה את כל מצרים "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב), באותו יום שגזר את הגזירה, גם המצריים זרקו את בניהם, כי לפי מה שגילו החוזים בכוכבים אמור היום להיוַלד מושיעם של ישראל, והוא ילקה במים, לכן העצה לכך היא לזרוק את כל תינוקות הזכרים למים.
הקב"ה מסתכל על פרעה ואומר- "הילד שרצית להרוג יגדל אצלך בבית..". שהרי בתיה בת פרעה גידלה אותו.
שוב פעם פרעה חשב על מסלול מסוים, ולפתע קרתה תפנית שלא חשב עליה. כך גם עם המן, היה לו ארמון מאד גבוה, ואף על פי כן שבר אותו בשביל שיתלו על העמוד שלו (יסוד הארמון) את מרדכי, אך בסוף נתברר שלא הכין כל זאת אלא לעצמו.
נלמד מכאן, שכל דבר שאדם חושב יכול להתהפך לכל כיוון, וזה גם נותן חיזוק לימים הקשים. וכמו שנאמר "תשועת ה' כהרף עין", ישועה בשניה אחת יכולה לבוא, או "מאין יבוא עזרי" (תהלים קכא, א) משום מקום, מ"אין" הקב"ה יושיע. שנזכה להפנים ולהתחזק באמונתו יתברך. (הרה"ג ר' זמיר כהן שליט"א)
"משנכנס אדר מרבים בשמחה" [ב]
נביא שתי נקודות שהמתבונן בהם יכול להגיע יותר בקלות לשמחה אמיתית:
א. לפני כמה שנים הגיע הראשל"צ הרה"ג הרב מרדכי אליהו זצוק"ל למערת המכפלה. בא אחד השֵייחים הערבים ואמר לו- אתם מגיעים למקום הקדוש הזה, עם הנעלים והולכים עם בוץ על השטיחים, ולעומתכם אנחנו מורידים את הנעלים וזוחלים על אדמת קודש זו. אם כן כיצד אתם נכנסים בצורה כזו מלוכלכת אל הקודש?
קציני המשטרה שנכחו במקום, לא ידעו מה לענות, ואז פתח הרב וענה במשל: אחד מעבדי המלך רצה לדבר עם המלך, והרי לא כל אחד יכול לדבר עם המלך. לכן הוא קבע פגישה, והחל לעשות הכנות. רחץ בבית המרחץ, כדי להכנס למלך נקי, קנה חליפה ונעלים יוקרתיות, בשביל להראות מכובד לפני המלך;
וגם בעת שנכנס בהדרת קודש אל המלך, הוא לא יכול להתקרב יותר מדי, כי הרי זה מלך.
ותוך כדי שהוא משתחוה למלך, פתאום נכנס ילד בריצה וקפץ על המלך יחד עם הבוץ בנעליו, וקורא בקול: "אבא! אתה לא יודע איזה כייף היה היום לשחק יחד עם החברים בבוץ!!!".
שאל הרב את השֵייח: "אמור לי מה היה קורה אם העבד היה עושה כמו הילד?". ענה לו: "מיד המלך היה עורף את ראשו".
שאל הרב: "למה?".
עונה השייח: "כי הוא עבד".
המשיך הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "אתם בני הגר השפחה- אתם עבדים לפני המלך אז כשאתם באים לפניו, הנכם מורידים את הנעליים והולכים על ארבע, ובכלל עשו לכם טובה שנכנסתם אל המלך.
אבל יהודי הוא בן של מלך, גם אם הוא התלכלך בבוץ, גם אם הוא שקע בעבירה, נכון זה נורא, אבל כאשר ניגש לפני המלך, הוא בא גם לפני האבא– אז יכול להכנס אליו גם מלוכלך!".
זו סיבה ראשונה שצריכים להיות שמחים. (הרה"ג ר' שי פרי שליט"א).
ב. עוד סיפר הרה"ג ר' שי פרי שליט"א:
הבן שלי לומד בתלמוד תורה בחיפה ברמת ויזני'ץ.
יום אחד היה יום גשום, נסעתי באחת העליות בחיפה, והבחנתי ביהודי זקן בדרך לשטיבלאך. עצרתי לו, פתחתי קצת את החלון ואמרתי לו: "ר' יהודי אתה רוצה שאקח אותך?".
הזקן הסתכל עלַי ואמר בתמיהה: "ושכר פסיעות מה יהא עליו?! הרי כל צעד שאני הולך להתפלל לקב"ה עושה רושם...".
באותו רגע הרגשתי רע, רציתי להחנות את האוטו בצד וללכת עם אותו ר' יהודי. (אלא שמהרתי עם הילד לת"ת שלו).
במשנה נאמר "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" (אבות פ"ב מ"א). יש שחושבים רק שלילי, "כל מה שעשיתי לא טוב, הקב"ה זוכר", ומתייאשים. זה נכון אבל הסתכל גם בצד החיובי, כל דבר טוב שעשית ה' משלם ואפילו על דברים קטנים.
צריך לזכור שעין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך (במיוחד הטובים) נכתבים בספר בשביל שתקבל שכר.
וזו סיבה שניה למה צריך להיות בשמחה.
מעשה באשה אחת שרצתה להגיע באוטובוס מרמת גן לחולון. דא אקא, בטעות עלתה על אוטובוס שהביא אותה לבני ברק; כשהבינה זאת ירדה בתחנה הקרובה ועברה את הכביש כדי לעלות על האוטובוס לחולון. ולפתע הגיע אוטו ודרסה במקום.
נתאר לעצמנו בבני ברק באמצע הצהרים, כולם יוצאים לראות מה קורה, ומפקד המשטרה בא והורה להעביר את הגופה לאבו- כביר כדי לנתח אותה. היו שם כמה חרדים שחטפו את הגופה, על מנת שלא יעשו ניתוחי מתים, וכך נוצרה מלחמה, כל זאת אף שהאשה היתה צריכה להיות בחולון והגיעה בטעות לבני ברק.
ואז מקבל מפקד המשטרה טלפון, "אין צורך באשה הזו, זו אשה ערירית ובלי משפחה- תשאיר אותה לחרדים".
בהלויה שלה, זכתה אותה אשה שישתתפו קרוב לאלף איש. מסלתה ושמנה של בני ברק והתברר שאם היתה נפטרת בבית, לא היה לה אפילו מנין.
עוד דבר קרה, אנשים התחזקו בתשובה, נשים קבלו לומר עליה תהלים, גברים קבלו לומר עליה קדיש ומשניות...
אחרי חודש הגיעה אשה מבוגרת לביתו של מרן הגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א.
והיא סיפרה לרבנית קנייבסקי ע"ה, מדוע זכתה אותה אשה שנהרגה להלוויה כל כך גדולה:
"לפני ששים שנה אשה זאת התגוררה סמוך לגבול, והיו אנשים שרצו לברוח ולעוברו, אך לא ידעו ששומרים אורבים להם ויורים בכל אחד שמנסה לברוח. ולאחר מכן היו משליכים את הגופות לשדה.
ובאה אותה אשה בלילה ולוקחת את גופותיהם לקבורה, לבל יאכלום הכלבים. ואת הכל עשתה באמצע הלילה ואף אדם לא ראה זאת".
אבל כתוב "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל" (תהלים קכא, ד), הקב"ה רואה. והקב"ה אומר: את דאגת לילדים שלי, אני אדאג שאלף איש ילוו אותך, אנשים רבים יסיימו מסכתות, יגידו קדיש, נשים תקראנה תהלים, וזה לא שכר על המצוה אלא רק פירות...
סיפור נוסף- היתה אשה אחרי השואה שנשאר לה ילד בן עשר שקראו לו מיכאל. הם והחליטו לטוס לארה"ב והתגוררו שם במחסן. בארה"ב לא מקובל לקרוא לילד "מיכאל" ולכן שינו את שמו ל"מייקל". מייקל הולך לבית הספר ככל הילדים בגיל בית הספר.
פעם באחת ההפסקות מייקל מחפש אוכל בתיקו, ו...לא מוצא., בדק בכל התאים ואין, חוץ מפתק- "לא השגתי לך אוכל, תחזיק מעמד, כאשר תשוב הביתה בשעה שתים תקבל אוכל..."
קשה למייקל לחכות עד שתים וכבר בשעה שתים עשרה בצהרים, הוא מבקש מהמורה רשות לצאת. והוא מתחיל לחפש ברחוב בבתים חד קומתיים.
והנה, באחד הבתים הוא רואה מזוזה, ויודע שאלו המתגוררים פה הם רחמנים. מייקל התבייש לומר שהוא רעב אז ביקש משהו לשתות, נערה יהודיה היתה בבית והגישה לו כוס חלב וארבע עוגיות. אכל ושתה ובירך והודה לה מקרב לב. ובדרך הוא מחליט שילדיו לא יהיו רעבים והוא ישקיע מאד לפרנסתו.
ואכן הוא נהיה רופא, ולא סתם רופא, אלא קרדיולוג פותח בית חולים עם ארבע קומות, וקומה חמישית שהיא סוויטה עבורו שהרי הוא המנכ"ל.
כשהיה בגיל חמישים, מייקל כבר לא מנתח אלא רק התיקים עוברים לפניו. פעם אחת הגיע תיק עם הרבה בעיות, כל מי שרואה אותו מרגיש תחושת רעב. ד"ר מייקל הולך למטופלת ושואלה: "באיזו שכונה גרת שהיית צעירה?". הגברת ענתה, וע"י תשובתה הבין שאכן היא זו אשר הצילה אותו בצעירותו.
גמר בדעתו, שהוא ינתח אותה בעצמו, והתחיל בטיפול. אבל לא עלינו, באמצע היא משיבה נשמתה לבורא עולמים...
אבל מייקל לא מוותר, באו צוות החייאה ו... החזירוה לחיים.
הגברת יוצאת מחדר הניתוח. והמצב יציב ולאט לאט משתפר עד השחרור מבית החולים. לפני השחרור היא יורדת למזכירה לגבי התשלום, והמזכירה אומרת לה: "סלחי לי, את התיק הזה ביקשו לשלם למעלה בקומה החמישית". היא מתפלאת אבל היא עולה למעלה עם התיק למנכ"ל, ואז שואל אותה: "ראית מה כתוב פה? את חייבת 194,000$".
הגברת עונה בלית ברירה, "אנחנו עוד כמה ימים מוכרים את הבית".
-"ואיפה תגורי?"
-"במחסן של אחותי".
ומייקל ידע טוב מה פירוש לגור במחסן, הוא מביא לה את התיק ומבקש ממנה שתלך למזכירה שלו.
היא מביאה את התיק למזכירה, והמזכירה אומרת: "אני אזמין לך מונית". שואלת הגברת בתמיהה: "מה אני לא צריכה לשלם?".
ענתה המזכירה: "האם לא קראת מה כתוב במכתב למטה?".
התבוננה האשה וכך היה כתוב- "שולם לפני ארבעים שנה ע"י כוס חלב וארבע עוגיות...".
אם היא היתה יודעת שכוס חלב עם ארבע עוגיות מצילים לה את החיים, ומכל משפחתה נמנע אבל קשה, וחוסכים לה 194,000$, וקורת גג ומצילים את הילדים ושקט נפשי, והילדים יגדלו בלי בעיות נפשיות האם היתה מביאה רק כוס חלב וארבע עוגיות?
או שוחטת לו שלוש פרים ונותנת לו שלוש לשונות בחרדל כמו אברהם אבינו? עכשיו, שאלה אחרונה:
מי משלם טוב יותר, ד"ר מייקל או הקב"ה?
לפי דברים אלו מובן מה הזקן אמר בדרך לשטיבלאך, "ושכר פסיעות מה יהא עליו?"
אם אדם יודע שכך ה' משלם לו יהיה שמח או לא יהיה שמח?
"משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית דף כט ע"א), ואכן תמיד יש להיות בשמחה משום:
א. שגם אם התלכלכנו בבוץ של העבירות אפשר לבוא למלך, לאבא שלנו שתמיד מקבלנו באהבה.
ב. על כל מצוה ופעולה אף בדרך למצוה מקבלים שכר כמה שכר רב שאין לנו אפשרות לשער מכל וכל. וה' יזכנו לעובדו בשמחה. (הרה"ג ר' שי פרי שליט"א)
מחיית עמלק
בפרשה שלפני פורים נוהגים לקרוא את פרשת "זכור" שחיובה מן התורה, שבה מתארים לנו הפסוקים את מעשה עמלק הרשע.
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים" (דברים כה, יח).
מצוה זו מסמלת לא רק שצריך לאבד עם מסוים, אלא גם אישיות מיוחדת אשר לעיתים מקננת בקרבנו הלא הוא היצר הרע.
ונמצאו כמה רמזים בדרכי הלחימה שלו עימנו במילה עמלק, ובפסוקים בפרשה זו.
וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה" (משלי כד, ו), היינו שצריכים לנצח את המלאך הזה בערמומיות, וכאשר נדע את דרכי פעולתו תקל עלינו העבודה במשימה זו:
1. "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ":
היצר הרע לא בא לאדם בנסיון להחטיאו בבת אחת בעבירות חמורות, שהרי לא יצליח בכך; אלא הוא מתחיל בדבר קטן זלזול בהנהגה ראויה, זלזול במילי דרבנן, "כולם לא מקפידים...".
ואחר שכבש את החלק הזה הוא עובר לחלק נוסף, עד שרואים את האדם רחוק מאד משמירת תורה ומצוות, רחמנא לצלן.
ולמעשה זו גמרא ערוכה (שבת קה:): "כך אומנתו של יצה''ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד ע''ז, והולך ועובד..." וכן כתב הארחות צדיקים (שער התשובה) וז"ל: "עבור שבעה דברים יקדים האדם לשוב בבחרותו כשהוא בגודל כוחו וכו' הרביעי – כשיתאחר לתקן נפשו, אז היצר הולך ומתגבר, ומתקשה הלב, וכבר הורגל בעבירות, וכל העבירות הן בעיניו כהיתר, ולא יוכל לטהר עצמו". עכ"ל. . לכן כדי לגבור עליו צריך לנהוג בחכמה, וכמו שאמרו חז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד (תמיד לב.), ולא לתת לו פתח להכנס כלל וכלל.
נלמד מהיצר הרע את אותה שיטה, שאם אנו רוצים להתקדם בעבודת ה', אל לנו לעשות צעדים מאד גדולים, כלומר מעבר חד, קיצוני, וכמו שכתב הגה"צ ר' שלמה וולבה זצוק"ל ב"עלי שור", שאחד מכוחות הנפש שבאדם הוא כח המרידה. וכדי להתגבר עליו יש לקבל עלינו קבלות קטנות שבודאי נוכל לעמוד בהם, (כמו שעושים לקראת הימים הנוראים), וע"י כך ההיצר הרע פחות מתנגד לאדם.
וכן עצה זו מאד עוזרת בלימוד, כגון אדם אשר מרגיש קושי בתחילת הסדר (או כאשר יש לו זמן פנוי) לשבת וללמוד, אם יאמר לעצמו "רק חמש דקות אתחיל ללמוד ואחר כך נראה מה יהיה..." – יזכה ללמוד במשך זמן רב, והמשימה של סדר שלם תהיה קלה בעיניו יותר מאשר חשבה.
2. עמלק = ספק:
מספר המלה "עמלק" בגימטריא שוה למלה "ספק" (240).
פעמים שההיצר הרע מטיל לאדם ספיקות באמונה, ספיקות דמיוניים בהלכה וכדומה, ואז אדם לא עושה את הנדרש ממנו. ולעתים אדם רוצה לעשות דבר האסור אבל הוא מפחד לעשותו, ובא ההיצר הרע ומטיל ספק בדבר, "מי אמר שזה אסור, ואולי זה מותר וכו'".
וכמו שרואים במסופר בתורה, שאחר שנעשו נסים רבים לעם ישראל במצרים ועל הים, אף אומה לא העזה להתקרב אליהם, אך עמלק רצה לגרום להם ספק בכוחו של עמ"י וה' יתברך, ו"צינן את האמבטיה", כמו שרש"י אומר על הפסוק "אשר קרך בדרך" (דברים כה, יח) שעמלק צינן את המורא של ישראל על אומות העולם, שהראה להם שאפשר להלחם בישראל.
[וכתב ביתר בירור בספר "והיית אך שמח" (עמוד 290): "...שעניינו של עמלק הוא להטיל ספק בדברים הברורים ביותר, כדי למנוע את ההליכה בדרך לשלמות יעוד העולם"].
3. עמלק = דולר = עצלן (240)
המלים הנ"ל מסמלים את סוגי המידות הרעות, אשר אדם מפסיד רבות בגללן. א. תאוות ממון שמוציאה את האדם משני העולמות, מהעולם הזה ומהעולם הבא, (תפארת ישראל אבות פ"ד מכ"א), משום שאם שקוע רק בעניינים אלו זה בא על חשבון הדברים העיקריים בחיים, כמו שכתוב במשנה באבות: "רבי אלעזר הקפר אומר הקנאה, התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (שם).
ועוד מידה רעה- מידת העצלות, שבגללה האדם פועל בעבודת ה' בלא חשק ופעמים אף מדלג על מצוה כזו או אחרת.
וכן רמוז עניין זה בראשי תיבות של המילה עמלק: עוד מעט, לא עכשיו, קשה לי. כך אדם דוחה ודוחה עד שלבסוף מפספס את המצוה. וכן נתנו רמז דורשי רשומות על הפסוק "צֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק - מָחָר", שדרך מלחמתו של היצר הרע המשול לעמלק היא הדחייה למועד מאוחר יותר - "מחר".
וכן אמר חתנא דבי נשיאה הרה"ג ר' יצחק קולדצקי שליט"א, המשנה באבות אומרת (פ"ד מ"ב)- "הוי רץ למצוה קלה כבחמורה", שאחר מצוה צריך לרוץ משום שהיא בורחת ואם יתמהמה אז כבר לא יוכל לקיימה. (וכן אנו אומרים ב"אלוהי נצור"- "ואחרי מצוותיך תרדוף נפשי").
וכמאמר הלל (שם פ"א מי"ד) "ואם לא עכשיו אימתי", וכן "הלל אומר... ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תיפנה" (פ"ב מ"ד).
וכדאי נשתמש בשיטה זו גם לעבוד את ה', כאשר ההיצר הרע מפתה ומלהיב אותנו
אחר עבירה, נדחה אותו "עוד כמה דקות...", וכן הלאה עד שיעבור זעם וכן מסופר על הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי [הסטייפלר] זצ''ל, אשר הוכרח לשרת בצבא הרוסי. באחת השבתות היה עליו לשמור על המחנה. בקור העז ששרר שם, היה חשש גדול של סכנת קיפאון, ולכן מטעם הצבא הביאו מעיל פרווה עבה במיוחד, שישמש את מי שנמצא בתפקיד השמירה. כל חייל שהיה מסיים את המשמרת היה צריך להניח את המעיל על העץ, והחייל השני שמחליף אותו מוריד את המעיל מהעץ ולובשו.
כעת בליל שבת הגיע תורו של הרב קנייבסקי לשמור על המחנה, והנה המעיל מחכה לו, תלוי על העץ. אולם - הרי אסור בשבת להוריד בגד שתלוי על העץ! ומצד שני, הקור עז וחודר לעצמות. חשב הרב בדעתו, כי יתכן מאוד שיש בדבר משום פיקוח נפש, שהרי במשך כל זמן השמירה עלול הוא חלילה לקפוא מקור. ואולם, הוא לא מיהר להוריד את המעיל מהעץ, הוא עשה חשבון פשוט, שכרגע אין זה פיקוח נפש, משום שעדיין גופו חמים, ואין הוא קרוב לקיפאון, ולכן יחכה חמש דקות, ואז יראה אם הוא זקוק לזה. כאשר חלפו חמש דקות, שוב החליט שאפשר להמתין חמש דקות נוספות, וכך בכל פעם מחדש החליט שיכול הוא להמתין עוד חמש דקות. כך - ''בחמש דקות'', הצליח לעבור את כל המשמרת, עד הבוקר! והיה מאושר על כך שלא הוצרך לחלל את השבת אף באיסור דרבנן! (השבת בהלכה ובאגדה, מלאכת קוצר). . ויהי רצון שנזכה לקיים מצות מחיית עמלק מתוכנו כהלכתו אמן.
"מגילה נקראת..."
המשנה בתחילת מסכת מגילה אומרת באלו ימים בחודש אדר אפשר לקרוא את המגילה:
מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו, לא פחות ולא יותר.
והנה לקב"ה יש כמה שמות, אחד מהם שם אדנות מה שאנו מבטאים בתפילה, בברכות ובפסוקים.
סה"כ גימטרייא של אותיות א, ד, נ, י = 65.
שם נוסף הוא שם המפורש, שם הויה, אשר איננו גלוי לנו אלא רק נכתב. סה"כ גימטרייא של שם זה = 26.
סוד זה נרמז במשנה:
מגילה נקראת בי"א, בי"ב וכו', סה"כ יוצא 65 (11+12+13+14+15), זהו שם ה' של אדנות, וזו הכוונה מגילה נקראת, שם ה' שאנו מגלים הוא א,ד,נ,י. שהוא בגימטרייא' 65.
אבל לא פחות ולא יותר, הכוונה, י"א פחות אחד, שזה עשר, וט"ו ועוד אחד שזה 16, סה"כ יוצא עשרים ושש וזהו שם המפורש שלא נקרא.
וזהו הרמז "מגילה נקראת... לא פחות ולא יותר". (המגיד מישרים הרב יהודה יוספי שליט"א)
שליחות במשלוח מנות
כתוב במגילה "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (ט, כב), וכתב המשנה ברורה (סי' תרצ"ה, ס"ק יח) לא נאמר נתינת מנות אלא משלוח לשון שליחות, ולכן לכתחילה יש לשלוח דוקא ע"י שליח.
ופירש הרה"צ הרב נתן בוקובזה זצ"ל טעם למה חז"ל הקפידו שהמשלוח יהיה על ידי שליח:
ידועים דברי האר"י ז"ל ש"יום כיפורים- כפורים". המשותף להם הוא שאנו מתקנים את החלק של בין אדם לחברו שלנו. ביום כיפור עבודה זו היא בבחינת סור מרע- מבקשים מחילה על מה שפגענו וכדומה. אך ביום פורים העבודה היא בבחינת "ועשה טוב" ע"י ריבוי רעות דרך אכילה, שתייה, ומשלוח מנות. אמנם, ההתקרבות הרבה מסוכנת היא כמו שאמר שלמה המלך ע"ה "הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ" (משלי כה, יז) ולכן כדי להרבות ידידות ישתמש בפורים על ידי שליח וכך ירויח את שני הדברים, גם המתנה נשלחה וגם אין חשש פן של שנאה. (זכרון נתן עמוד 127).
ביאור נוסף למה יש לתת בדוקא ע'י שליח את משלוח המנות, כתב בספר פני מנחם ע"פ ספר מנות הלוי (דף רח ע"א) שטעם מצות משלוח מנות היא להרבות אהבה ואחווה. לפיכך קבעו חז"ל שאדם יקיימה ע"י שליח כי ע"י כך נזכרים בהלכה "שלוחו של אדם כמותו" (קידושין מג.) וכשאחר נותן זה כאילו ממש אני נתתי, ששני יהודים הם כבריה אחת ממש.
טעמים למנהג התחפושות בפורים:
א. כאשר שמע המן שעליו לכבד ולהרכיב את מרדכי על הסוס וללכת כך בחוצות העיר, חשב עצה להיפטר מבושה זו:
הוא יחליף את בגדיו עם מרדכי, שהוא ילבש את בגדי מרדכי ומרדכי ילבש את בגדיו, כך שלרואים מהצד יֵרַאֵה שמרדכי מרכיב את המן.
ואכן מרדכי הסכים להחלפת הבגדים המכובדים, אך את הציצית השאיר עליו, ולא הביאה להמן.
כאשר התחילה התהלוכה והגיע המן למעונו, ראתה בתו את המתרחש למטה וחשבה שהמן על הסוס ומרדכי מרכיבו, ובזריזות הלכה ושפכה את המי שופכין על מי שחשבה שהוא מרדכי, ולמעשה הלא הוא המן, וכשהרים את ראשו והבחינה בו, מיד קפצה מהחלון...
ולזכר החלפת בגדים זו, שהמן ומרדכי התחפשו נהגו ישראל גם כן להתחפש.
ב. בפורים אנו מקיימים כמה וכמה מצוות ומנהגים. יש מצוה של שכרות על ידי שתיית יין וכדו' וכנפסק בהלכה: "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". (ש"ע סי' תרצה, ס"ב).
ויש מנהג נוסף של לבישת מסכות. וחשבתי בעזרת השם לקשר בין דברים אלו: על ידי לבישת פרצופים ומסכות, בגדים שלא לובשים כל השנה, האדם לא מזוהה בעיני חבריו. או על כל פנים לא ניכרת זהותו ברגע הראשון שפוגשים אותו, כלומר זהותו מסתתרת.
אמנם ע"י שתיית יין, האדם מגלה את כל מה שחושב בלבו, כמו שנאמר "נכנס יין יצא סוד" (עירובין סה.). פעמים אלו דברי תורה שיוצאים ממנו, פעמים אלו רגשות ומחשבות על חבריו ומכריו. כלומר הפנימיות מתגלית.
נמצא, שפורים מלמדנו שהעיקר היא הפנימיות ולא החיצוניות. שהרי חיצוניות בקלות אפשר להחליף, יכול להיות שאדם הנו בבחינת 'אין תוכו כברו', ולכן יש לבחון את האדם בפנימיותו.
לכן ישמע חכם ויוסף לקח שלא ישפוט אדם זר או אפילו את חברו ע"פ מראה חיצוני או לפי מעשיו הנעשים בדרך מקרה, אלא יזכור ויקיים את המשנה באבות (פ"ד, מ"כ) "רבי אומר- אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".
מנהג אכילת אזני המן
בפורים יש מנהג לאכול אזני המן.
ולמה נקבע דוקא שם זה, ולא שם של אבר אחר כגון "ראש המן" או "יד המן"? אפשר לומר על פי הידוע שהמן היה מהצאצאים של עמלק. ולפי זה נבדוק מה נאמר בעמלק:
אחרי שה' נתן למצריים עשר מכות ועמ"י יצא ממצרים ועבר בין גזרי ים סוף, כל האומות פחדו להתקרב אליהם. שהרי נסים רבים ה' עשה לאומה זו. כמו שנאמר "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת" (שמות טו, יד).
והנה, בא עמלק ו"צינן את האמבטיה", הוא לא שמע כמו שאר האומות, כלומר לא קיבל את המצב שעם ישראל הנו עם סגולה.
ועל כך שקירר את השמועה ששמעו העמים באזניהם אנו אוכלים דוקא אזני המן שהיה מצאצאיו של עמלק. (הרב עובדיה אבוש שליט"א)
ביאורים במגילה
מגילת "אסתר"
הטעם למה נקראת המגילה "מגילת 'אסתר'", למרות שגם מרדכי פעל לביטול גזירת אחשורוש (כמו שאמרו חז"ל [ילקוט שמעוני סי' תתרנז] שאסף עשרים ושתים אלף תינוקות של בית רבן וזעקו לה'), ביאר מרן הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, כיון שהליכת אסתר לאחשורוש היתה כרוכה בסכנת נפשות שהרי לא הוזמנה, ומי שבא כך אחת דתו להמית. וכל זאת עשתה בשביל להציל את כלל ישראל, והיתה מוכנה למסור גופה ונפשה על נס ההצלה, לכך נקראת המגילה על שמה – מגילת אסתר. (מתוך קובץ יתד מאיר תשע"ג שנה יב גיליון מס' 133)
מגילת אסתר - הסתר פנים
ידוע שבמגילה לא מוזכר במפורש שם ה', אלא רק ברמז- כל פעם שכתוב "המלך", ולא "המלך אחשוורוש", הכוונה למלכו של עולם- הקב"ה (אסתר רבה ג, י). וזאת משום שכל המתרחש במגילה נעשה באופן שגרתי, בלי נסים, לא היה ניכר שום שינוי בטבע, הכל מתנהל כשורה, אך ע"פ ההשגחה העליונה.
ללמדנו יסוד חשוב, שכל הנעשה עמנו, הכל מאתו יתברך. אין מושג "טבע", יש מי שעומד ומסדר את כל המתרחש. ואף שאיננו רואים אותו בהקיץ, אך המתבונן יוכל לשים לב לכך שהכל בהשגחה פרטית, הכל מדויק ומחושב, ובאמת המלה "טבע" שוה בערכה המספרי למילה "אלהים".
וזהו כל מעשה המגילה, בדיוק מרדכי שמע את שני המתנקשים למלך, וסיפר זאת לאסתר, ואסתר נתמנתה למלכה, כך שבעת הזמן תוכל לבטל את הגזירה, הכל מחושב.
שנזכור ונדע שיש אבא שדואג לנו ומסדר את הכל ואנו צריכים לבטוח בו ולדעת שכל הדאגות אסורות (חוץ מלדאוג למה יש דאגות). ולכן גם במילה "דאגה" יש את אותיות האל"ף בי"ת עד ה"א חוץ מאות בי"ת משום שמי שיש לו דאגה סימן הוא שאין לו "ב'" - בטחון שמעתי מהרה"ג ר' זמיר כהן שליט"א . ומשום כך מגילת אסתר חותמת את התנ"ך, שזה המסר מאז ולדורות שהכל מלמעלה ע"פ דרשתו של הרב מיכאל לסרי שליט"א .
בענין השגחה זו שה' דואג לכל חסרוננו כותב הרה"ג הרב זמיר כהן שליט"א בספרו הצופן (אות ס):
"לעיני בשר ודם נראה שיש שני שלבים נפילה ואח"כ סמיכה. אך באמת הקב"ה מקדים תרופה למכה. הקב"ה מכין לנו פיתרון מוסתר עוד לפני הנפילה. כמו אבא שמייסר בנו לתועלת, אך לפני כן החביא ודאג לו לפיתרון, לפני שביצע את הקושי. כמו שראינו אצל מרדכי ואסתר שטרם שהמן גזר לאבד ולהרוג את כל היהודים- גזירה שמטרתה היתה לעזור ולקרב את עמ"י לאביהם שבשמים, העלה הקב"ה את אסתר שתהיה מלכה לשלטון הפרסי.
לכן באותיות אל"ף בי"ת, יש נ' ואח"כ ס' כי כך אנו רואים נפילה ואז סמיכה, אך בסדר תשר"ק שהוא ההיפך והוא סדר התגלות האותיות בעולם האמת, ס' לפני נ' שהרי הקב"ה מזמן את הסמיכה עוד קודם הנפילה. ולכן ב"אשרי יושבי ביתך" אומרים "סומך ה' לכל הנופלים", משום שהקב"ה דואג לנו מראש וממילא מקדים תרופה למכה, "סומך ה'"- דואג ומסדר פיתרון, "לכל הנופלים", לפני שנותן מכה לאדם".
שנזכה להפנים ולחיות כך שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.
"אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם"
אמרו חז"ל (אסתר רבה ג, י) שכל פעם שכתוב "המלך" במגילה הכוונה ברמז גם על מלכו של עולם. עוד כתוב שיש כח לעמ'י לבטל גזירה בתנאי שנכתבה בטיט אך לא נכתבה בדם. וזה הרמז בפסוק "אם על המלך הטוב יכתב לאבדם" – אם על מלכו של עולם טוב תכתב הגזירה "לא בדם" אותיות "לא בדם", ואז יוכלו בניו האהובים לבטל.
"לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים"
בתלמוד ירושלמי (מגילה פ'ב ה"ה) כתוב שיש לקרוא את המגילה לפני נשים וקטנים משום שאף הם היו בספק מיתה משום גזירת המן. ולכאורה קשה, שהרי היו בודאי חייבים מיתה, כמו שאומר הפסוק "וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (ג, יג) אז למה כתב הירושלמי לשון "ספק מיתה"?
תירץ מרן הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל ע"פ דברי התוספות (מגילה טז.) שעשרת אלפים כיכר כסף ששקל המן היו כנגד שש מאות אלף יוצאי מצרים ששקלו כל אחד חצי שקל, ונמצא שהמן שקל לאחשורוש רק על הזכרים מבן עשרים שנה ומעלה אך לא על הנשים והקטנים. אם כן לקח המן סיכון, שמא היה מרגיש בכך אחשורוש והיה חוזר בו מהגזירה עליהם כיון שלא שקל עליהם כסף, ולכן מובן לשון הירושלמי "שהיו בספק סכנה". (מתוך קובץ יתד מאיר תשע"ג שנה יב גליון מס' 133)
"המן מן התורה מנין"
בגמרא בחולין )קלט ע"ב) מובאת דרשה "המן מן התורה מנין שנאמר 'הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ' וגו'" (בראשית ג, יא).
ולכאורה אינו מובן; וכי רק משום שאותם אותיות כשמו של המן מוזכרים בפסוק הנ"ל, זה רמז מספיק. מה הקשר בין המן לחטא עץ הדעת?! אלא ביאר בעל "התורה תמימה" (על הפסוק שם) ע"פ הגמרא (מגילה יב ע"א) שנתחייבו שונאי ישראל כליה על כך שנהנו בסעודת אחשורוש הרשע. ולכאורה היכן מצינו שעל אכילה בסעודה של גוי חייבים מיתה? ובפרט שהגמרא דורשת שם עה"פ "לעשות כרצון איש ואיש" (א, ז), כרצון מרדכי והמן. וא"כ בודאי האוכל היה כשר שם ג"כ. על כן בא הפסוק של "המן העץ" וגו' לראיה שאכן מצינו על איסור אכילה שבאה מיתה לעולם על ידה.
פירוש נוסף ביאר הגאון ר' אהרן קוטלר זצוק"ל שיש מכנה משותף בין המתואר במגילה על המן לחטא עץ הדעת. להמן היה כל טוב, כולם השתחוו לו, הוזמן למשתה יום אחר יום, היה בעל עושר וכבוד. אך דבר אחד הפריע לו – שיהודי אחד לא כורע לפניו. ועל זה אמר "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי" (ה, יג). ומידה שלילית זו נרמזה כבר בחטא אדם הראשון, שלמרות שהיה בגן עדן וכל הבריאה היתה עבורו, כאשר ראה עץ אחד שנאסר עליו לאוכלו, לא הרגעמד בזה ועבר על הציווי. (מכאן ילמד אדם שלא להתבונן בדברים החסרים לו, אלא אדרבא יראה את נקודותיו הטובות ויודה לה' יתברך עליהם, ויהיה שמח בחלקו). (מתוך קובץ יתד מאיר תשע"ג שנה יב גליון מס' 133)
"אם באים יסורים על אדם יפשפש במעשיו"
במגילה מתואר שאסתר רואה את מרדכי יושב וחוגר שק בשביל שתתבטל הגזירה.