חודש אדר – פורים · "משנכנס אדר מרבים בשמחה" [ב]
נביא שתי נקודות שהמתבונן בהם יכול להגיע יותר בקלות לשמחה אמיתית:
א. לפני כמה שנים הגיע הראשל"צ הרה"ג הרב מרדכי אליהו זצוק"ל למערת המכפלה. בא אחד השֵייחים הערבים ואמר לו- אתם מגיעים למקום הקדוש הזה, עם הנעלים והולכים עם בוץ על השטיחים, ולעומתכם אנחנו מורידים את הנעלים וזוחלים על אדמת קודש זו. אם כן כיצד אתם נכנסים בצורה כזו מלוכלכת אל הקודש?
קציני המשטרה שנכחו במקום, לא ידעו מה לענות, ואז פתח הרב וענה במשל: אחד מעבדי המלך רצה לדבר עם המלך, והרי לא כל אחד יכול לדבר עם המלך. לכן הוא קבע פגישה, והחל לעשות הכנות. רחץ בבית המרחץ, כדי להכנס למלך נקי, קנה חליפה ונעלים יוקרתיות, בשביל להראות מכובד לפני המלך;
וגם בעת שנכנס בהדרת קודש אל המלך, הוא לא יכול להתקרב יותר מדי, כי הרי זה מלך.
ותוך כדי שהוא משתחוה למלך, פתאום נכנס ילד בריצה וקפץ על המלך יחד עם הבוץ בנעליו, וקורא בקול: "אבא! אתה לא יודע איזה כייף היה היום לשחק יחד עם החברים בבוץ!!!".
שאל הרב את השֵייח: "אמור לי מה היה קורה אם העבד היה עושה כמו הילד?". ענה לו: "מיד המלך היה עורף את ראשו".
שאל הרב: "למה?".
עונה השייח: "כי הוא עבד".
המשיך הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "אתם בני הגר השפחה- אתם עבדים לפני המלך אז כשאתם באים לפניו, הנכם מורידים את הנעליים והולכים על ארבע, ובכלל עשו לכם טובה שנכנסתם אל המלך.
אבל יהודי הוא בן של מלך, גם אם הוא התלכלך בבוץ, גם אם הוא שקע בעבירה, נכון זה נורא, אבל כאשר ניגש לפני המלך, הוא בא גם לפני האבא– אז יכול להכנס אליו גם מלוכלך!".
זו סיבה ראשונה שצריכים להיות שמחים. (הרה"ג ר' שי פרי שליט"א).
ב. עוד סיפר הרה"ג ר' שי פרי שליט"א:
הבן שלי לומד בתלמוד תורה בחיפה ברמת ויזני'ץ.
יום אחד היה יום גשום, נסעתי באחת העליות בחיפה, והבחנתי ביהודי זקן בדרך לשטיבלאך. עצרתי לו, פתחתי קצת את החלון ואמרתי לו: "ר' יהודי אתה רוצה שאקח אותך?".
הזקן הסתכל עלַי ואמר בתמיהה: "ושכר פסיעות מה יהא עליו?! הרי כל צעד שאני הולך להתפלל לקב"ה עושה רושם...".
באותו רגע הרגשתי רע, רציתי להחנות את האוטו בצד וללכת עם אותו ר' יהודי. (אלא שמהרתי עם הילד לת"ת שלו).
במשנה נאמר "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" (אבות פ"ב מ"א). יש שחושבים רק שלילי, "כל מה שעשיתי לא טוב, הקב"ה זוכר", ומתייאשים. זה נכון אבל הסתכל גם בצד החיובי, כל דבר טוב שעשית ה' משלם ואפילו על דברים קטנים.
צריך לזכור שעין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך (במיוחד הטובים) נכתבים בספר בשביל שתקבל שכר.
וזו סיבה שניה למה צריך להיות בשמחה.
מעשה באשה אחת שרצתה להגיע באוטובוס מרמת גן לחולון. דא אקא, בטעות עלתה על אוטובוס שהביא אותה לבני ברק; כשהבינה זאת ירדה בתחנה הקרובה ועברה את הכביש כדי לעלות על האוטובוס לחולון. ולפתע הגיע אוטו ודרסה במקום.
נתאר לעצמנו בבני ברק באמצע הצהרים, כולם יוצאים לראות מה קורה, ומפקד המשטרה בא והורה להעביר את הגופה לאבו- כביר כדי לנתח אותה. היו שם כמה חרדים שחטפו את הגופה, על מנת שלא יעשו ניתוחי מתים, וכך נוצרה מלחמה, כל זאת אף שהאשה היתה צריכה להיות בחולון והגיעה בטעות לבני ברק.
ואז מקבל מפקד המשטרה טלפון, "אין צורך באשה הזו, זו אשה ערירית ובלי משפחה- תשאיר אותה לחרדים".
בהלויה שלה, זכתה אותה אשה שישתתפו קרוב לאלף איש. מסלתה ושמנה של בני ברק והתברר שאם היתה נפטרת בבית, לא היה לה אפילו מנין.
עוד דבר קרה, אנשים התחזקו בתשובה, נשים קבלו לומר עליה תהלים, גברים קבלו לומר עליה קדיש ומשניות...
אחרי חודש הגיעה אשה מבוגרת לביתו של מרן הגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א.
והיא סיפרה לרבנית קנייבסקי ע"ה, מדוע זכתה אותה אשה שנהרגה להלוויה כל כך גדולה:
"לפני ששים שנה אשה זאת התגוררה סמוך לגבול, והיו אנשים שרצו לברוח ולעוברו, אך לא ידעו ששומרים אורבים להם ויורים בכל אחד שמנסה לברוח. ולאחר מכן היו משליכים את הגופות לשדה.
ובאה אותה אשה בלילה ולוקחת את גופותיהם לקבורה, לבל יאכלום הכלבים. ואת הכל עשתה באמצע הלילה ואף אדם לא ראה זאת".
אבל כתוב "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל" (תהלים קכא, ד), הקב"ה רואה. והקב"ה אומר: את דאגת לילדים שלי, אני אדאג שאלף איש ילוו אותך, אנשים רבים יסיימו מסכתות, יגידו קדיש, נשים תקראנה תהלים, וזה לא שכר על המצוה אלא רק פירות...
סיפור נוסף- היתה אשה אחרי השואה שנשאר לה ילד בן עשר שקראו לו מיכאל. הם והחליטו לטוס לארה"ב והתגוררו שם במחסן. בארה"ב לא מקובל לקרוא לילד "מיכאל" ולכן שינו את שמו ל"מייקל". מייקל הולך לבית הספר ככל הילדים בגיל בית הספר.
פעם באחת ההפסקות מייקל מחפש אוכל בתיקו, ו...לא מוצא., בדק בכל התאים ואין, חוץ מפתק- "לא השגתי לך אוכל, תחזיק מעמד, כאשר תשוב הביתה בשעה שתים תקבל אוכל..."
קשה למייקל לחכות עד שתים וכבר בשעה שתים עשרה בצהרים, הוא מבקש מהמורה רשות לצאת. והוא מתחיל לחפש ברחוב בבתים חד קומתיים.
והנה, באחד הבתים הוא רואה מזוזה, ויודע שאלו המתגוררים פה הם רחמנים. מייקל התבייש לומר שהוא רעב אז ביקש משהו לשתות, נערה יהודיה היתה בבית והגישה לו כוס חלב וארבע עוגיות. אכל ושתה ובירך והודה לה מקרב לב. ובדרך הוא מחליט שילדיו לא יהיו רעבים והוא ישקיע מאד לפרנסתו.
ואכן הוא נהיה רופא, ולא סתם רופא, אלא קרדיולוג פותח בית חולים עם ארבע קומות, וקומה חמישית שהיא סוויטה עבורו שהרי הוא המנכ"ל.
כשהיה בגיל חמישים, מייקל כבר לא מנתח אלא רק התיקים עוברים לפניו. פעם אחת הגיע תיק עם הרבה בעיות, כל מי שרואה אותו מרגיש תחושת רעב. ד"ר מייקל הולך למטופלת ושואלה: "באיזו שכונה גרת שהיית צעירה?". הגברת ענתה, וע"י תשובתה הבין שאכן היא זו אשר הצילה אותו בצעירותו.
גמר בדעתו, שהוא ינתח אותה בעצמו, והתחיל בטיפול. אבל לא עלינו, באמצע היא משיבה נשמתה לבורא עולמים...
אבל מייקל לא מוותר, באו צוות החייאה ו... החזירוה לחיים.
הגברת יוצאת מחדר הניתוח. והמצב יציב ולאט לאט משתפר עד השחרור מבית החולים. לפני השחרור היא יורדת למזכירה לגבי התשלום, והמזכירה אומרת לה: "סלחי לי, את התיק הזה ביקשו לשלם למעלה בקומה החמישית". היא מתפלאת אבל היא עולה למעלה עם התיק למנכ"ל, ואז שואל אותה: "ראית מה כתוב פה? את חייבת 194,000$".
הגברת עונה בלית ברירה, "אנחנו עוד כמה ימים מוכרים את הבית".
-"ואיפה תגורי?"
-"במחסן של אחותי".
ומייקל ידע טוב מה פירוש לגור במחסן, הוא מביא לה את התיק ומבקש ממנה שתלך למזכירה שלו.
היא מביאה את התיק למזכירה, והמזכירה אומרת: "אני אזמין לך מונית". שואלת הגברת בתמיהה: "מה אני לא צריכה לשלם?".
ענתה המזכירה: "האם לא קראת מה כתוב במכתב למטה?".
התבוננה האשה וכך היה כתוב- "שולם לפני ארבעים שנה ע"י כוס חלב וארבע עוגיות...".
אם היא היתה יודעת שכוס חלב עם ארבע עוגיות מצילים לה את החיים, ומכל משפחתה נמנע אבל קשה, וחוסכים לה 194,000$, וקורת גג ומצילים את הילדים ושקט נפשי, והילדים יגדלו בלי בעיות נפשיות האם היתה מביאה רק כוס חלב וארבע עוגיות?
או שוחטת לו שלוש פרים ונותנת לו שלוש לשונות בחרדל כמו אברהם אבינו? עכשיו, שאלה אחרונה:
מי משלם טוב יותר, ד"ר מייקל או הקב"ה?
לפי דברים אלו מובן מה הזקן אמר בדרך לשטיבלאך, "ושכר פסיעות מה יהא עליו?"
אם אדם יודע שכך ה' משלם לו יהיה שמח או לא יהיה שמח?
"משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית דף כט ע"א), ואכן תמיד יש להיות בשמחה משום:
א. שגם אם התלכלכנו בבוץ של העבירות אפשר לבוא למלך, לאבא שלנו שתמיד מקבלנו באהבה.
ב. על כל מצוה ופעולה אף בדרך למצוה מקבלים שכר כמה שכר רב שאין לנו אפשרות לשער מכל וכל. וה' יזכנו לעובדו בשמחה. (הרה"ג ר' שי פרי שליט"א)