חודש אדר – פורים · "משנכנס אדר מרבים בשמחה" [א]
בכל חודש יש מהות שונה שמשפיע על האדם, וממנה יכול לשאוב השפעה לכל השנה. בחודש אדר הנושא היותר מיוחד בו היא השמחה "מרבים בשמחה", וראוי להתבונן בנושא זה של השמחה בראי היהדות:
כשהאדם שמח פעמים רבות הוא צוחק.
אם נשים לב ניוַכח שהצחוק שייך רק במין האנושי, לא בבעלי החיים, ואף לא במלאכים.
מה זה בעצם צחוק? שאדם שומע בדיחה או רואה דבר מצחיק שיכול להיות אפילו מצער לשני, אנשים צוחקים. מה גורם לכך?
חכמי הקבלה מסבירים- אדם צוחק כי נברא בצלם אלוהים, והפסוק אומר על ה' "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק" (תהלים ב, ד).
כלומר שעניין זה שייך למימד העל טבעי, לא לעולם הטבע. כגון אם נבקש מאדם שיבוא סתם כך לרקוד, ודאי שיסרב. אך כאשר תחל שירה ברקע, אדרבא הוא מתחבר אליה.
כלומר שענינים אלו, הריקוד, השמחה והצחוק הם שייכים לחוש הרוחני, שאדם שומע מנגינה, נשמתו נזכרת בתענוג הרוחני ששמעה לפני שירדה לעולם, "שירת המלאכים", ולכן בשירה לא רק הנפש מתרחבת אלא גם הגוף מתחיל לזוז, לרקוד, האדם נראה כמו שלהבת, שמנסה להגיע כלפי מעלה רק כח המשיכה מפריע לה ומושכה כלפי מטה, כן גם קורה עם הנשמה שמתגעגעת למקום שהיתה לפני העולם הזה, מתחת לכיסא הכבוד ומשתוקקת לקרבת הקב"ה.
בשביל להבין את מושג הצחוק, נביא דוגמא:
מספרים על יהודי אחד, שהתגורר בחו"ל, ובכל בוקר היה מנהגו לקנות אצל גוי אנטישמי קפה, במחיר של $3.
הכל היה בהכשר, אך היות ומדובר בגוי אנטישמי שונא יהודים, היהודי זרק לו את השטרות על הרצפה במקום לשלם לו ביד, והמוכר כל פעם התכופף ונטל את כספו.
יום אחד התייעץ הנוכרי עם חברו, וביקש עצה שתיפסק השפלתו.
חברו הציע לו כך: "אם פעם הבאה היהודי ישלם לך בשטר של $5, תזרוק לו את ה-$2 עודף לפניו- כך שגם הוא יצטרך להתכופף!".
"זה רעיון טוב, איך לא חשבתי על כך" אמר הבן נכר, ואכן למחרת עשה הגוי את התרגיל ליהודי, זרק לפניו את ה-$2 של העודף.
היהודי שראה זאת לא חשב פעמיים, הוציא מכיסו עוד שטר של דולר ואמר:
"תביא עוד כוס...".
כשמעמיקים חקר בבדיחה, למה אדם מרגיש צורך לצחוק, עולה כך: אנשים הולכים עם תכנית מסוימת, ומצפים שיקרה תהליך שאמור להיות, אך לפתע יש תפנית שלא חושבים עליה, ברגע זה מתחילים לצחוק.
זה קורה אף שהמצב לא נעים, למשל אם אנשים רואים אדם מכובד ולבוש יפה שלפתע נפל לבוץ, כולם צוחקים. למה לצחוק, הרי הוא נפל לבוץ? אלא, ההסבר שראינו דרך מסוימת, צפינו שכך זה ימשיך, וקרתה תפנית לא צפויה, בנקודה זו אנו מתחילים לצחוק.
המסר שמסתתר מאחורי זה, הוא שאדם קולט שאף אם הוא מבין שדברים אמורים להיות בדרך מסוימת, ברגע אחד הכל יכול להתהפך, זה מה שהנשמה מרגישה בתת הכרה בזמן הזה של השמחה שבצחוק, שגם שיש צרות הכל יכול להתהפך לטובה ולברכה.
על הקב"ה נאמר "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק" (תהלים ב, ד), למה הוא צוחק?
למשל, פרעה מצוֵה את כל מצרים "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב), באותו יום שגזר את הגזירה, גם המצריים זרקו את בניהם, כי לפי מה שגילו החוזים בכוכבים אמור היום להיוַלד מושיעם של ישראל, והוא ילקה במים, לכן העצה לכך היא לזרוק את כל תינוקות הזכרים למים.
הקב"ה מסתכל על פרעה ואומר- "הילד שרצית להרוג יגדל אצלך בבית..". שהרי בתיה בת פרעה גידלה אותו.
שוב פעם פרעה חשב על מסלול מסוים, ולפתע קרתה תפנית שלא חשב עליה. כך גם עם המן, היה לו ארמון מאד גבוה, ואף על פי כן שבר אותו בשביל שיתלו על העמוד שלו (יסוד הארמון) את מרדכי, אך בסוף נתברר שלא הכין כל זאת אלא לעצמו.
נלמד מכאן, שכל דבר שאדם חושב יכול להתהפך לכל כיוון, וזה גם נותן חיזוק לימים הקשים. וכמו שנאמר "תשועת ה' כהרף עין", ישועה בשניה אחת יכולה לבוא, או "מאין יבוא עזרי" (תהלים קכא, א) משום מקום, מ"אין" הקב"ה יושיע. שנזכה להפנים ולהתחזק באמונתו יתברך. (הרה"ג ר' זמיר כהן שליט"א)