אור ברסלב
מיד מלכים - שער המועדים דרך ההתכוננות לימים הנוראים › אלול - דרך העבודה בזמן הזה

מיד מלכים - שער המועדים

דרך ההתכוננות לימים הנוראים · אלול - דרך העבודה בזמן הזה

אלול - לנצל את ההזדמנות

בדרך כלל מצוי שאדם רואה דבר מפליא, שומע איזו הנהגה או סיפור ומתלהב ומיד חפץ גם כן להתעלות;

אבל טמונה פה נקודה עקרונית שאם מיד יפעל בלא שיקול דעת, לפי רגשותיו ולא לפי שכלו, יצא שכרו בהפסדו. משום שכשם שההתעלות שלו באה בין רגע, כך היא תתמוגג מהר כלא היתה.

אם כן מה העצה? יש להתקדם בהדרגה, לא לקפוץ בבת אחת גבוה מדי, לא לעשות שינוי חד כזה שיגרום למצב גרוע מבתחילה.

ואפשר לומר שזה רמוז במאמר חז"ל, שהקב"ה אומר לנו "פתחו לי פתח כחודו של מחט" - הקב"ה לא דורש מאיתנו שנהיה תלמידי חכמים גדולים וצדיקים בבת אחת, אלא שנעשה צעד קטן ועוד צעד קטן אבל בצורה עקבית, ושינוי כזה אף שהוא קטן הנו משמעותי בתנאי שעומדים בו ועמו מתעלים עד שהקב"ה פותח "פתח כפתחו של אולם".

שהרי הבא ליטהר מסייעין אותו (יומא לח:).

אך יתרה מזו, עיקרון זה אפשר ללמוד מהיצר הרע בעצמו, וכמו שביקש דוד המלך ע"ה "מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי" (תהלים קיט, צח), והרי אין לאדם אויב גדול יותר מהיצר הרע. ואחת מתחבלותיו הגדולות היא דרך זו, להחליש את האדם בצעדים קטנים שבלתי נראים וכמעט לא מורגשים.

לדוגמא - יצר הרע לא יאמר לשומרי תורה ומצוות להדליק אש בשבת, שהרי אף לא אחד ישמע לו. אלא מתחיל בדבר קטן כגון להקל בפזיזות ובלא מחשבה באיסור מוקצה, או דבר שאדם מסתפק אם הוא מוקצה. ולאט לאט כאשר אדם דש בעבירה נעשית לו כהיתר (גמרא יומא פז.) ועובר על איסורים חמורים יותר, ועד שרואים אותו לאחר זמן ולא מאמינים שהוא אותו אחד מלפני כמה שנים.

ולמעשה זו גמרא מפורשת (שבת קה:): "כך אומנתו של יצה''ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד ע''ז, והולך ועובד...".

לפיכך, החכם לא יתן ליצר הרע שום פתח להכנס בו, וכמו שאומר הפסוק "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד" אגב, שמעתי רמז בענין זה, שיש ב' דברים שאדם צריך שתדיר יהיו לנגד עיניו: יראת הקב"ה, ויראת חטא שעל שניהם נאמר תמיד: "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח), "אשרי אדם מפחד תמיד". (משלי כח, יד), שאדם תמיד יפחד מעבירות שיצרו מכין לו, ושיזכור שאין מושג עבירה קטנה משום:

א. שאמנם חשוב לדעת במה חוטאים (כדי לתקן ולעשות תשובה) אך לא פחות חשוב לזכור לפני מי חוטאים, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה אם כן ודאי שאין הפרש מבחינה זו בין עבירה אחת לחברתה.

ב. המשנה אומרת (אבות, פ"ד מ"ב): "בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה", אם כן ברגע שהוא חוטא בעבירה קטנה יגרם לו נזק נוסף וכן על זו הדרך.

נמצא שאין לנו לחפש באלול, קבלות גדולות (שמחזיקות מעמד עד להבדלה של מוצאי יום כיפור), אלא יש להתחזק בדבר קטן, אך להתמיד בו ומזה תהיה לו התעלות עוד ועוד ואל יאמר האדם, הרי מה קושי יש בקבלה קטנה, וכי זו זכות שתספיק בפני יום הדין הגדול והנורא? אלא ידע, שעצם כך שקיבל על עצמו מחויבות, זהו כבר קושי ונסיון. כעין הנאמר גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה (קידושין לא.) ופירשו התוספות משום שמי שחייב בדבר, תמיד דואג ומצטער פן יעבור על הדבר. לכן אפילו קבלה קטנה יכולה להיות סנגור גדול. .

ועוד כתב הגה"צ הרב וולבה זצוק"ל ב"עלי שור" שהיות ויש לאדם בכוחות נפשו את יצר המרידה, כדאי שלא יקח על עצמו דבר גדול כי אז יקשה עליו מאד לקיימו, אלא יקבל עליו דבר קטן שפחות יתנגד יצרו לביצועו, ועל ידי שיתמיד בו יגיע רחוק.

ובענין כח הקבלה, סיפר חתנא דבי נשיאה הגאון ר' יצחק קולדצקי שליט"א, על בחור אחד אשר לא שמר תורה ומצוות, שכאשר נפטר אביו, הציעו לו להתחזק בדבר אחד לעילוי נשמתו, אך הוא לא רצה.

חשב הרב והציע לו משהו קטן: "כל פעם שתיכנס בשבת לבית הכסא, המנע מלהדליק את האור, ובכך תפחית את מספר חילולי שבת". ענה לו אותו בחור: "כבוד הרב, זו בעיה משום שעולה המון כסף להשאיר את האור דולק כל השבת". השיב הרב: "מה תעשה אם אתה הולך בדרך ונהיה צמא מאד, האם לא תעצור ותקנה פחית קולה בכמה שקלים?".

ענה הלה: "ודאי שאקנה".

המשיך הרב: "אבא שלך עכשיו נשרף בשמים למעלה, לא שוה שתשקיע לו כמה שקלים בחיזוק במצוות שבת כדי שיתרענן?!".

מיד הסכים עמו הבחור, והיום מכח מעשה זה הנו כבר שומר שבת כהלכתו.

כך דרכו של יצר הטוב - היום אומר עשה טוב, ומחר עשה עוד מעשה טוב, עד שתקפיד ותקיים את כל התורה כולה.

תוכן העניינים

מיד מלכים - שער המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה