ביאורים בהלל · "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"
יש מקשין למה לא נאמר בית יראי ה' כמו שנאמר בית אהרן?
והתשובה שכהונה עוברת מדור לדור ושייך בה את המושג של "בית" שרק מי שהוא כהן, יכול להיות כהן, אך ביראת שמים לא כן הדבר אלא כל אחד שרוצה להיות ירא ה' יכול להיות ירא שמים אף שלא בא מבית כזה, בבחינת "כל הרוצה ליטול יבוא ויטול" (עי' אבות דרבי נתן פרק מא ד"ה ר' שמעון) והיות וזו בחירתו האישית לא נאמר "בית ה'" שביד כל אחד לעשות כן.
מסופר על אחד מתלמידי החפץ חיים שסיפר לו שהוא נוסע לצדיק רבי יוסף מאיישישוב. שמח החפץ חיים על הדבר ובקש ממנו לשאול אותו שאלה, וכן אמר לו שיבקש עבורו ברכה, וכך היה, התלמיד בא לרב והציג לפניו את שאלת החפץ חיים ולאחר שקבל תשובה בקש ברכה לרבו. הרב ברכו כך: "יה"ר שהחפץ חיים יזכה ללכת בלא בית, יחף ועם אבנים על לבו".
התלמיד היה מופתע וכל הדרך דאג איך יאמר ברכה זו לחפץ חיים. כאשר הגיע אמר את התשובה בשם הרב מאיישישוב, והחפץ חיים בקש לדעת גם את ברכתו אך התלמיד ניסה להתחמק.
החפץ חיים לא ויתר ולבסוף שמע את הברכה "שיזכה ללכת יחף, בלא בית ואבנים על לבו" התלמיד היה מופתע מאד שרבו נינוח ושמח שאלו לפשר הדבר. פתח הרב והסביר לו: "בהלל אנו אומרים "יאמרו נא בית אהרן וכו' יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו", ביראי ה' חסרה המילה בית לכן הרב ברכני ביראת ה' שאלך חסר בית. והפירוש יחף שהרי אני כהן ובביהמ"ק הולכים ללא מנעלים, והרב ברכני שאזכה לעבוד עבודת הקודש במהרה, ו"אבנים על לבו" אלו האבנים שהכהן גדול לובש, אבני החושן".