ביאורים בהלל · "את עיני מן דמעה"
בהלל אנו אומרים "שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי: כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי" (תהלים, קטז ח).
ויש לדייק בשינוי הלשון שבפסוק: לגבי שהציל הקב"ה את נפשו, אומר דוד המלך "כי חלצת נפשי ממות", וכן את רגלו "מדחי", אולם את עינו אמר שהציל "מן דמעה", למה לא אמר כמו בשאר "את עיני מדמעה"? התשובה תבואר ע"פ הקדמה קצרה:
בתחילת חומש ויקרא התורה אומרת "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם". ודרשה הגמרא (ב"ק מ ע"ב) את המלים "מן הבהמה" "מן הבקר" וכו': "מן הבהמה"- להוציא את הרובע ואת הנרבע. "מן הבקר" - להוציא את הנעבד. "מן הצאן" - להוציא את המוקצה" וכו'. נמצנו למדים שהמלה "מן" באה למעט.
לפי דברים אלו, מובן שינוי הלשון שבפסוק: "כי הצלת נפשי ממות", מות הוא תמיד לא טוב, אין סוג של מות חיובי. אז הקב"ה הציל את דוד ממות וכן "את רגלי מדחי" - נפילה לא טובה אף פעם לאדם, והקב"ה הציל את דוד מנפילה. אך בדמעות יש ב' סוגים: יש שבאות מצער וכאב, ויש שבאות מתוך רגשות קרבה לה' יתברך, דמעות של אושר. אומר דוד המלך "כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה" מאיזה סוג של דמעה הצלת אותי, רק מאותו סוג של צער ומכאוב, של יסורים וקשיים. אמנם את הסוג של דמעות מקרבת ה' לא מנעת ממני ולכן מדויק הפסוק "מן דמעה". (הרב שלמה ריינר שליט"א)