אור ברסלב

מיד מלכים - שער המועדים

ביאורים בהלל

תמוז אב

"את עיני מן דמעה"

בהלל אנו אומרים "שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי: כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי" (תהלים, קטז ח).

ויש לדייק בשינוי הלשון שבפסוק: לגבי שהציל הקב"ה את נפשו, אומר דוד המלך "כי חלצת נפשי ממות", וכן את רגלו "מדחי", אולם את עינו אמר שהציל "מן דמעה", למה לא אמר כמו בשאר "את עיני מדמעה"? התשובה תבואר ע"פ הקדמה קצרה:

בתחילת חומש ויקרא התורה אומרת "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם". ודרשה הגמרא (ב"ק מ ע"ב) את המלים "מן הבהמה" "מן הבקר" וכו': "מן הבהמה"- להוציא את הרובע ואת הנרבע. "מן הבקר" - להוציא את הנעבד. "מן הצאן" - להוציא את המוקצה" וכו'. נמצנו למדים שהמלה "מן" באה למעט.

לפי דברים אלו, מובן שינוי הלשון שבפסוק: "כי הצלת נפשי ממות", מות הוא תמיד לא טוב, אין סוג של מות חיובי. אז הקב"ה הציל את דוד ממות וכן "את רגלי מדחי" - נפילה לא טובה אף פעם לאדם, והקב"ה הציל את דוד מנפילה. אך בדמעות יש ב' סוגים: יש שבאות מצער וכאב, ויש שבאות מתוך רגשות קרבה לה' יתברך, דמעות של אושר. אומר דוד המלך "כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה" מאיזה סוג של דמעה הצלת אותי, רק מאותו סוג של צער ומכאוב, של יסורים וקשיים. אמנם את הסוג של דמעות מקרבת ה' לא מנעת ממני ולכן מדויק הפסוק "מן דמעה". (הרב שלמה ריינר שליט"א)

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"

יש מקשין למה לא נאמר בית יראי ה' כמו שנאמר בית אהרן?

והתשובה שכהונה עוברת מדור לדור ושייך בה את המושג של "בית" שרק מי שהוא כהן, יכול להיות כהן, אך ביראת שמים לא כן הדבר אלא כל אחד שרוצה להיות ירא ה' יכול להיות ירא שמים אף שלא בא מבית כזה, בבחינת "כל הרוצה ליטול יבוא ויטול" (עי' אבות דרבי נתן פרק מא ד"ה ר' שמעון) והיות וזו בחירתו האישית לא נאמר "בית ה'" שביד כל אחד לעשות כן.

מסופר על אחד מתלמידי החפץ חיים שסיפר לו שהוא נוסע לצדיק רבי יוסף מאיישישוב. שמח החפץ חיים על הדבר ובקש ממנו לשאול אותו שאלה, וכן אמר לו שיבקש עבורו ברכה, וכך היה, התלמיד בא לרב והציג לפניו את שאלת החפץ חיים ולאחר שקבל תשובה בקש ברכה לרבו. הרב ברכו כך: "יה"ר שהחפץ חיים יזכה ללכת בלא בית, יחף ועם אבנים על לבו".

התלמיד היה מופתע וכל הדרך דאג איך יאמר ברכה זו לחפץ חיים. כאשר הגיע אמר את התשובה בשם הרב מאיישישוב, והחפץ חיים בקש לדעת גם את ברכתו אך התלמיד ניסה להתחמק.

החפץ חיים לא ויתר ולבסוף שמע את הברכה "שיזכה ללכת יחף, בלא בית ואבנים על לבו" התלמיד היה מופתע מאד שרבו נינוח ושמח שאלו לפשר הדבר. פתח הרב והסביר לו: "בהלל אנו אומרים "יאמרו נא בית אהרן וכו' יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו", ביראי ה' חסרה המילה בית לכן הרב ברכני ביראת ה' שאלך חסר בית. והפירוש יחף שהרי אני כהן ובביהמ"ק הולכים ללא מנעלים, והרב ברכני שאזכה לעבוד עבודת הקודש במהרה, ו"אבנים על לבו" אלו האבנים שהכהן גדול לובש, אבני החושן".

"הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האמים: כי גבר עלינו חסדו"

שאל הרב יהושע ננקנסקי שליט"א למה הפסוק אומר שמשום שגבר על עם ישראל חסדו, הגויים ישבחו את ה', לכאורה זו סיבה שעם ישראל ישבח את ה'? התשובה ע"פ הקדמה קצרה:

הקב"ה מעניש ליהודים רק על המעשים שלהם ולא על המחשבה שלהם, לעומת זאת לגויים הקב"ה מעניש גם על המעשה וגם על המחשבות שלהם. ולפי זה מספיק שתכננו גזירה על עם ישראל, אפילו שמזימתם לא צלחה, הם יקבלו עונש.

והיות שנענשים גם על המחשבה ולא רק על המעשה, לכן יש להם לשבח את ה' שהציל אותנו מעצתן וש"גבר עלינו חסדו", משום שע"י כן הם יקבלו פחות עונש, שהם יענשו רק על מחשבתן הרעה ולא על המעשה משום שלא היה מעשה.

"אנא ה'"

מסופר על האדמו"ר בעל ה"שפת אמת" שנצרכו חסידיו לישועה גדולה. הם בקשו סגולה, והרבי ענה להם: "מחר תאמרו הלל ותכוונו באנא ה', ותראו פלאי פלאים".

למחרת אכן הם כוונו ב"אנא ה' הושיעה נא" והיה קול רעש גדול אך לא באה הישועה.

באו לרבם ואמרו באכזבה "כיוונו ולא קרה דבר".

אמר להם הרבי "איפה כיוונתם?".

ענו "ב"אנא ה' הושיעה נא".

השיב הרבי בחיוך, "לא בזה הייתם אמורים לכוון, אלא ב"אנא ה' כי אני עבדך" ובזה תראו ישועות גדולות!"

המסר שנלמד מכאן לחשוב לא רק על צרותינו אלא כמה לשמח באמת את ה', לעשות רצון אבינו שבשמים. לא לחשוב כל הזמן על מה שאין לך, אלא כמו שאומרת המשנה באבות (פ"ב משנה ד') "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו, ברגע שאדם שובר תאוותו לפני ה' יתברך ועושה את מצוות ה' כאילו הוא עושה דבר שהוא מאד רוצה, עם חשק רב ובאותה שמחה, הקב"ה יעשה לו מידה כנגד מידה וימלא רצונו.

אמנם, מה שנעשה כך זה לא בשביל רווחינו, שהרי כבר נאמר "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס", (אבות א, ג) אלא נזכור שהמעלה הגדולה והשאיפה האמיתית תהיה לעבוד את ה' כמו שאמר ר' יוסי "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (שם ב,יב) וסוף הכבוד לבוא.

"אנא ה' הושיעה נא"

אפשר לפרש פסוק זה על פי הקדמת הגמרא בסנהדרין (צח.):

"אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב".

כלומר משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו בא או בדור שכולם צדיקים, או בדור שכולם רשעים. מה יהיה כאשר עם ישראל יהיה במצב של חצי צדיקים וחצי רשעים?

ע"ז אנו מבקשים- "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא" מה פירוש המלה "נא"?

תשובה: בחומש שמות התורה מצוה אותנו על קרבן הפסח ואומרת- "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ" (יב, ט).

פירש רש"י "נא" – "שאינו צלוי כל צרכו". כלומר התורה מצוה אותנו שלא נאכל את הבשר חצי צלוי חצי חי אלא רק צלי אש, צלוי לגמרי.

אם כן, זוהי בקשתנו אנא ה' הושיעה, מתי עשה עמנו חסד לגאול אותנו? "נא"- כלומר במצב שנהיה חצי צדיקים חצי רשעים, שהרי אם נהיה דור או שכולו זכאי או שכולו חייב, אין צורך לבקש שניגאל שהרי כבר חז"ל הבטיחו לנו שבן דוד יבוא. אלא "אנא"- לשון בקשה כאשר נהיה במצב של "נא"- חצי חייבים חצי זכאים גם אז תגאלנו במהרה בימינו אמן. (מפי סבי הרה"צ ר' מסעוד ועקנין זצ"ל)

סוף הספר

תוכן העניינים

מיד מלכים - שער המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה