אור ברסלב
מטה משה עמוד התורה › שער ה

מטה משה· רבי משה מאט

עמוד התורה · שער ה

שער ד

- גדולת לומדיה ושראוי לכבדם

גדול מעלת התלמיד חכם, עד שאמרו (ברכות לד ב) כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמיד חכם עצמו עין לא ראתה אלהים זולתך (ישעיה סד, ג). מאי עין לא ראתה, אמר ר' יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. וביאור זה, כי כמו שהאוכל ענבים הוא מתענג באכילתן, ואם לא ראה יין מימיו לא יוכל לשער שיצא מהענבים דבר יותר ערב ומענגו ומועיל יותר מהן. ומי שיאמר לו שישיג בעבודת הגפן תענוג יותר נפלא מאכילת הענבים, יפלא מזה ולא יאמין שיהיה כן, אבל כשישקוהו מן היין יכיר וידע שהיין היוצא מהענבים יותר משובח ויותר ערב ויותר מועיל מן הענבים, ויפלא איך דבר מופלג התענוג כזה יוצא מן הענבים. וכן הנפש לא תוכל לשער שבעשיית המצות תשיג התענוג הרוחני המושג עד שתפרד מן הגוף, ואז תכיר ותדע איך התענוג ההוא יושג בעשיית המצות, כמו שיושג היין בעבודת הכרם, ושהוא כנוס בתואר עשיית המצוה כיין הכנוס בענבים, והמושגים בעבודת הכרם. ולזה נקרא יין המשומר בענביו, לומר כי כמו שאין דמיון בין תענוג הענבים לתענוג היין, כן אין דמיון בין תענוגי עולם הזה לתענוגי עולם הבא.

ולזה שכר ההוא מעותד לעולם הבא ללמיד חכם, כי כל תלמיד חכם מסלק עצמו מכל תענוגי עולם הזה, כי זולת זה אי אפשר להתקיים התורה בידו, כמו שכתבתי בשער שלפני זה, ואין ניכר אצלו שום תועלת בעולם הזה כלל, ואדרבה הוא גרע משאר בני אדם, כמו שאין היין ניכר בענבים. אבל השכר הוא כמוס באוצר המלך ה' צבאות, וכנוס אצלו כיין הזה הכנוס בענבים. ולכך נמשלו תלמידי חכמים לאשכול של ענבים, כדאיתא בחולין פרק גיד הנשה (צב א) אמר ר"ש בן לקיש, אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים כו'. רצו בזה, כמו שהאשכול היין כנוס בתוכה, כן תלמיד חכם השכר עולם הבא שהוא יין המשומר בענביו כנוס אצלו, ולא יושג עד שתפרד הנפש מהגוף, כמו שתכלית האשכול לא יושג עד שתפרד היין ממנה כנזכר. ולזה גם כן התורה נמשלת ליין, כמו שהיין כנוס בענביו כן שכר התורה כנוס בלומדיה, והוא היין המשומר בענביו וק"ל.

ועוד מעלתו גדולה, שאף על פי שחטא ניצול מעונשה של גיהנם, וקל וחומר מאלישע אחר, שאמרו עליו במסכת חגיגה פרק אין דורשין (טו ב) כי נח נפשיה דאחר שמעינהו למלאכי השרת דהוי אמרי לא מידן נדייניה ולא לעלמא דאתי נתייה. לא מידן נדייניה משום דגמיר אורייתא, ולא לעלמא דאתי נתייה, משום דחטא כולי האי.

וגרסינן נמי בפרק חומר בקודש (חגיגה כז א) אמר רבי אלעזר תלמידי חכמים אין אש של גיהגם שולטת בהם, ק"ו מסלמנדריא, מה סלמנדריא שהיא תולדות אש הסך מדמה אין האור שולטת בו, תלמידי חכמים שכל גופן אש על אחת כמה וכמה. והטעם שהתורה מגינה לו מעונשה של גיהנם, כי יגיד עליו רעהו, מעשה דאלישע אחר. כמו שאמר איוב (לו, טז) ואף הסיתך מפי צר, ודרשו רבותינו ז"ל במנחות (צט ב) אף הסיתך הקדוש ברוך הוא ללמוד תורה כדי להנצל מגיהגם שפיה צר. ולזה אמרו בירושלמי דשבת (פי"ב ה"ג) ובמסכת הוריות (יג א) ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם, שנאמר (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים, מכהן גדול המשמש לפני ולפנים. ועל דרך זה אמר שלמה עליו השלום (קהלת ז, א) טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. טוב שם, רצה לומר מי שלמד תורה וזוכה לשם טוב, משמן טוב, מכהן גדול עם הארץ הנמשח משמן המשחה, שכהן גדול אם חטא אור של גיהנם שולטת בו, ותלמיד חכם אפילו חטא ניצול מדינה של גיהנם. ואם לא חטא יזכה לרב טוב הצפון, והוא היין המשוכר בענביו, מה שעם הארץ אף אם הוא צדיק לא יזכה לזה. וזהו ויום המות מיום הולדו, כי אותו רב טוב הצפון לא יושג כי אם ביום המות, כאשר תפרד הנפש מהגוף כנזכר לעיל.

ולא זו שהתלמיד חכם לבד יש לו מעלה, אלא אף כל המתדבק בהם והמהנה אותם זוכה למעלה גדולה, כמו שכתבתי לעיל כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו. וגרסינן במסכת כתובות פרק בתרא (קיא ב) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (דברים ד, ד), וכי אפשר לדבוקי בשכינה, והכתיב (שם כד) כי ה' אלהך אש אוכלה הוא, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, והמהנה תלמיד חכם מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. וגרסינן בפרק חלק (צב א) אמר ר"א כל שאינו מהנה תלמיד חכם מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר (איוב כ, כא) אין שריד לאוכלו על כן לא יוחיל טובו. ואין שריד אלא תלמידי חכמים, שנאמר (יואל ג, ה) ובשרידים אשר ה' קורא. ובפרק קמא דברכות (י ב) אמר רבי יוסי בר חנינא משום ר"א בן יעקב, כל המארח תלמיד חכם בביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידים כו'. ובמסכת יומא פרק בא לו (עא א) א"ר ברכיה, הרוצה שינסך יין על גבי מזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין, שנאמר (משלי ח, ד) אליכם אישים אקרא. ובפרק בתרא דכתובות (קה ב) ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם ביכורים ועשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו (מלכים ב ד, מב). וכי אלישע אוכל ביכורים הוה, אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים.

ומתוך שמעלתן כל כך גדולה, ראוי לכבדן ושלא לבזות אותן. אף על פי שהאדם מוזהר שלא לבזות שום אדם הנברא בצלם אלהים, וכל שכן לבני ישראל שנקראו בנים למקום, אבל האזהרה והעונש הגדול הוא על המבזה תלמיד חכם, שכבר מצינו שנענש אברהם עליהם, כדאיתא בנדרים פ"ג (לב א) אמר ר"א, מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו מאתים ועשר שנים, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר (בראשית יד, יד) וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן, וחניכיו היינו בני אדם שחנכן לתורה. גם המלך אסא נענש עליהם בחליו, כדגרסינן בפרק קמא דסוטה (י א) דרש רבא, מפני מה נענש אסא, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר (מלכים א טו, כב) והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי, מאי אין נקי, אמר רבי יודא אמר רב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. וגם מתו תלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה עם זה, כדגרסינן פרק הבא על יבמתו (יבמות סב ב) י"ב אלף תלמידים היו לו לר' עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכלן מתו בפרק אחד. תנא כלן מתו מפסח ועד עצרת מפני שלא נהגו כבוד זה עם זה. וגם מצינו חרבה ירושלים על חטא זה, כדגרסינן במסכת שבת פרק כל כתבי (קיט ב) אמר רב יודא אמר רב לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר (דה"ב לו, טז) והיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא, אמר רב יודא אמר רב, שכל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו. ואמר רב יודא אמר רב, מאי דכתיב (דה"א טז, כב) אל תגעו במשיחי, אלו תנוקות של בית רבן. ובנביאי אל תרעו, אלו תלמידי חכמים.

וגם קראו למבזה תלמיד חכם אפיקורס, כדגרסינן בפרק חלק (סנהדרין צט ב) אפיקורס, רבי ור' הנינא דאמרי תרווייהו זה המבזה תלמיד חכם, וריב"ל אמר זה המבזה חבירו בפני תלמיד חכם. וגם קראוהו מגלה פנים, כדאמרינן התם ואיכא דמתני לה הכי מגלה פנים בתורה. רבי ורבי חנינא דאמרי תרווייהו, זה המבזה תלמיד חכם עצמו, ריב"ל אמר זה המבזה חבירו בפני תלמיד חכם. על כן יש לו לאדם לירא מעונשם וליזהר מגחלתם כדאיתא בפרק ב' דאבות (מ"י) והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכבה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש.

וגם השוו רבותינו מוראם למורא שמים, ורבוה מרבוי דאת ה' אלהיך תירא (דברים י, כ) כדגרסינן במסכת פסחים פרק כל שעה (כב ב), ובמסכת בבא קמא פרק שור שנגח ד' וה' (מא ב), ובפרק קמא דבכורות (ו ב) תניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתים שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש, אמרו לו תלמידיו, רבינו כל אתים שדרשת מה תהא עליהם, אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי שכר על הפרישה, עד שבא ר' עקיבא ודרש את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים.

ומצינו שחכמי ישראל וגדוליהם היו מבקשים לראות כל תלמיד חכם שימצאו ומכבדים אותו. מה יש לעשות בזמן הזה שנתמעטו בעונותינו, ולא נשאר מהם בכל ישראל אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש לנו ללמוד מרבינו הקדוש שאע"פ שהיה נשיא ישראל וגדול הדור, בכל מקום שהיה הולך היה שואל אם היה תלמיד חכם בעיר לראותו, כרגרסינן בפרק קמא דחגיגה (ה ב) רבי ורבי חייא הוו אולי באורחא, כי מטו לההיא מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא דניזול ולקבל אפיה, אמר ליה איכא ומאור עינים הוא, אמר ליה רבי חייא לרבי תיב אתה דלא תזלזל בנשיאותך, איזל אנא ואקביל לאפיה. תקפיה ואזיל בהדיה, כי הוו מפטרי מיניה אמר להו אתם קבלתם פנים הנראים ואינם רואים יהי רצון שתזכו ותקבלו פני השכינה שרואה ואינה נראית. אמר ליה רבי אי לא אתינא השתא מנעתן מהאי ברכתא. אמר ליה מנא לך הא, מפרקיה דרבי יעקב איש כפר חנניה שמיע לי, דהוה רגיל דאזיל ומקבל לאפי דרביה בכל יומא, כי קש אמר ליה לא ליצטער מר דלא יכיל מר, אמר ליה מי זוטרא מה דכתיב בהו ברבנן (תהילים מט, י) וחי עוד לנצח כי לא יראה השחת כי יראו חכמים ימותו, השתא ומה רואה חכמים במיתתן כך בחייהם על אחת כמה וכמה.

וגם מצינו על רבינו הקדוש שאמר שזכה לתורה לפי שראה את ר' מאיר מאחריו, וכל שכן אם זכה לראותו בפניו, כדגרסינן במסכת ביצה בפרק משילין בירושלמי (פ"ה ה"ב) בהלולי דר"ש בר רבי הוי מטפחים אחורי ידיהן בשבתא, עבר ר"מ ושמע קליהון, אמר רבותי הותרה שבת, שמע רבי קליה אמר מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתנו, שמע ר"מ קליה דרבי וערק, נפקי פריי אבתריה, אפרח רוחא פקילי מעל קדליה דר"מ, אודיק רבי מן כוותיה וחמא קדליה דר"מ מן אחורוי. אמר רבי לא זכיתי לתורה אלא על דחמי קדליה דר"מ מן אחורי. וגרסינן נמי בפרק קמא דעירובין (יג ב) אמר רב האי דמחדדנא מחבריה דחזינא לר"מ מאחוריה, ואלו חזיתנא מקמיה מחדדנא טפי, דכתיב (ישעיה ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך.

ומחויב כל אדם לכבד לתלמיד חכם, ולהדרו ולקום מפניו, כדגרסינן בפרק קמא דקדושין (לב ב) תנו רבנן, מפני שיבה תקום (ויקרא יט, לב), יכול אפילו מפני זקן אשמאי, ת"ל זקן, ואין זקן אלא חכם, שנאמר (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא זה שקנה חכמה, שנאמר (משלי ח, כב) ה' קנני ראשית דרכו וגו'. יכול יעמוד מפניו במקום רחוק, ת"ל תקום והדרת, לא אמרתי אלא קימה שיש בה הידור. אי הידור יכול יהדרנו בממון, ת"ל תקום והדרת, מה קימה שאין בה חסרון כיס, אף הידור שאין בו חסרון כיס. יכול יעמוד מבית הכסא ומבית המרחץ, ת"ל והדרת, לא אמרתי אלא קימה שיש בה הידור. יכול יעלים עיניו כמי שלא ראהו, ת"ל תקום ויראת, דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך, נמצא דיש לקום בפני תלמיד חכם. אך אם הוא בעל מחלוקת אין לקום מפניו כדגרסינן בגיטין (לא ב) רב הונא ורב חסדא הוו יתבי חליף ואזיל גניבא, אמר ליה חד לחבריה ליקום מקמיה דבר אוריין הוא, אמר ליה ומקמא פלגאה ליקום.

זהו מה שרצינו בזה השער החמישי ובזה נשלם. והשם יתברך יראנו נפלאות מתורתו אמן.

תוכן העניינים

מטה משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה