אור ברסלב
מטה משה עמוד התורה › שער ג

מטה משה· רבי משה מאט

עמוד התורה · שער ג

שער ב

- במתי זמן הלימוד

הלילה הוא זמן מוכן ללמוד תורה, לפי שפנוי בה האדם יותר מעסקיו. ועל כן אמר בפ"ג מאבות (מ"ד) ר' חנינא בן חכינאי אומר, הניעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, והמפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו. רצה לומר כי שעות הלילה והליכת הדרך יחידי הם, לא יעצרוהו המון המונע מלהשתדל בתורת ה'. ואז כאשר באלו השעות המודרכות, והמקום המוכן להתבודד, יפנה אדם שכלו לבטלה, ולא ישתדל במה שראוי לו. הנה הוא אז מתחייב בנפשו, והוא כי אז ישוב במקום סכנה, כי הלילה והדרך אשר האדם הולך בה יחידי הם בחזקת סכנה, והוא אז בהיותו יושב בטל הוא סבת כל הצרות הבאות עליו. לזה ראוי לו להשתדל במה שראוי לשכלו, ולהסיר הדמיונות הבטלות מעליו, ותחול אז ההשגחה האלהית עליו.

והזמן המוכן יותר בכל הלילה, היא באשמורת הבוקר, לפיכך היה דוד קם בחצי הלילה לקרות בתורה, כדאיתא בפסיקתא (דר"כ פיסקא ז) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך (תהילים קיט, סב) ר' פנחס בשם ר' אלעזר בר מנחם אמר, מה היה עושה, היה נוטל נבל וכינור ונותן במראשותיו, ועומד בחצי הלילה, ומנגן בהם וקורא בתורה, והיו חברי ישראל שומעין את קולו ואומרין, ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנחנו על אחת כמה וכמה, נמצאו חברי ישראל עוסקים בתורה. אמר רבי לוי חלון היתה על גבי מטתו של דוד פתוחה לצפון, והיה הכינור תלויה כנגדה, והיתה רוח צפונית יוצאה בחצי הלילה ומנשבת בו, והיה הכינור מנגן מאליו, הדא הוא דאמר והיה כנגן המנגן (מלכים ב, ג, טז), כמנגן אין כתיב כאן, אלא כנגן המנגן, הכינור מנגן מאליו. והיו כל ישראל שומעים אותו ואומרים, ומה אם דוד מלך ישראל עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה, נמצאו כל ישראל עוסקים בתורה. הוא שדוד אומר (שם נז, ט) עורה כבודי עורה וגו', איתער יקרי מן קדם יקריה דבוראי. לית יקרי [חשיב] כלום מן קדם יקריה דבריי, אעירה השחר אנא הוינא מעורר שחרא שחרא לא מעורר יתי. והיה יצר הרע מרגיזו, ואמר לו דוד, דרכם של מלכים להיותם ישנים שלש שעות על היום, ואת אומר חצות לילה אקום. זה הוא אומר על משפטי צדקך.

וגרסינן במסכת מנחות פרק הרי עלי עשרון (קי א) שיר המעלות ברכו את ה' וגו' (תהילים קלד א), בבית ה' בלילות, אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה. ואיתא נמי התם, בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי (מלאכי א, יא), בכל מקום ס"ד, אמר ר' שמעון בר נחמני אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה אני עליהם כאילו מקטירים ומגישים לשמי. ובמסכת תמיד פרק לא היו כופתים (לב ב), תנא רבי חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר (תהילים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, ואומר (איכה ב, יט) קומי רוני בלילה וגו' נוכח פני ה'. וגרסינן בפ"ק דעבודה זרה (ג ב) ובחגיגה פרק אין דורשין (יב ב) אמר ר' לוי כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר (תהילים מב, ט) יומם יצוה ה' חסד וגו'. וגרסינן במסכת עירובין פרק הדר (סה א) לא אברי סיהרא אלא לגירסא. וגרסינן נמי התם פרק עושין פסים (שם יח ב) אמר רבי ירמיה בן אליעזר, כל בית שנשמעים בו דברי תורה בלילה שוב אינו חרב, שנאמר (איוב לה, י) ולא יאמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. ואיתא נמי בפרק חלק (סנהדרין צב א) כל בית שאין בו דברי תורה נשמעים בלילה אש אוכלתו, שנאמר (איוב כ, כו) כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, אין שריד אלא תלמידי חכמים, שנאמר (יואל ג, ה) ובשרידים אשר ה' קורא.

איתא במדרש (שמו"ר פ"ל, ה) וכי ימכור איש את בתו לאמה (שמות כא, ז). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בת אחת היתה לי ומכרתיה לכם לאמה, שאין אתם מוציאים אותה אלא חבושה בארון. לא תצא כצאת העבדים, נהגו בה כבוד ששביתם אותה מאצלי, שנאמר (תהילים סח, יט) עלית למרום שבית שבי וגו' ע"כ. וקישור הכתובים שאחר זה הוא בעניין זה, אם רעה בעיני אדוניה, אם ישראל רעים שאינם מקיימים את התורה. והפדה האב, כלומר תסתלק השכינה מהם. והרי במתן תורה לעם נכרי לא ימשול למכרה, לא נתנה לאומה מאומות העולם אלא לישראל, וישראל בוגדים בה. ואם לבנו ייעדנה, רצה לומר מצוה ליעדה ולנהוג בה מנהג אישות, ואם הוא עצמו לא מייעדה, מצוה ליעדה לבנו, על דרך ושננתם לבניך (דברים ו, ז). זהו ואם לבנו יעדנה כמשפט הבנות יעשה לה, שינהג בה מנהג אישות.

אם אחרת יקח לו אשה, הוא על דרך שאמרו רז"ל (אבות פ"ב מ"ב) יפה תורה עם דרך ארץ. ועוד אמרו כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. וזמן המלאכה היא ביום, כמו שאמר דוד עליו השלום (תהילים קד, כא) הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם, תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. לכן אמר הכתוב שינהג בה מנהג אישות בזמנה והוא בלילה. ואם אחרת יקח לו אשה, רצה לומר שיזרח השמש ויבא הזמן לישא אשה אחרת, והיא הפעולה והעבודה להביא טרף לנפשו, שארה וכסות ועונתה וגו'. רצה לומר מכל מקום לא יחיש וימהר למלאכתו טרם שיקרא הקרבנות, ושיניח תפילין, ויקרא קריאת שמע. כדאיתא בברכות (יד א) אמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר אשיאן, אסור לאדם ליתן שלום לחבירו, ולצאת לדרך קודם שיתפלל, שנאמר (תהילים פה, יד) צדק לפניו יהלך. ואמר נמי (שם) כל המתפלל ויצא לדרך הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו, שנאמר צדק לפניו יהלך וישים לדרך פעמיו. וזהו שארה כסותה ועונתה לא יגרע, שארה אלו מזונות, והוא השלחן אשר לפני ה', והוא פרשת הקרבנות, אשר הם לחמי לאשי ריח נחוח לה'. כסותה, הוא כסות של מצוה, עטיפת ציצית והנחת תפילין. עונתה זה קריאת שמע ותפלה, רצה לומר שיקרא קריאת שמע בעונתה, כוותיקים שהיו מכוונים לקרות מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיים אותה וברכותיה עם הנץ החמה, ויסמוך לה תפלה מיד בהנץ החמה, כמבואר בברכות (ט ב).

ולזה כוון שלמה, באמרו (משלי ח, י) קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר. אמר, כשיגיע הזמן שיתעסק במלאכתו וירדוף אחר קנייני עולם, בתחלה טרם כל דבר קחו מוסרי, רצה לומר שיקחו מוסר המצות בזריזות והשתדלות כמי שלוקח הדבר בידים, שהוא מזדרז בו, ולא שיקחם בעצלה וביאוש, כי אם יתעצל בהם אי אפשר שינצל מן העונש אפילו כשהוא מקיים המצוה. כי אם הוא מיחד השם יתברך בפיו ובשפתיו ולבו רחוק ממנו, גדול עונו מנשוא, לזה אמר לשון קחו. גם באלו ג' שהזכרתי בכולם מצינו לשון קיחה, בעניין הקרבנות, קח לך עגל בן בקר (ויקרא ט, ב), קחו שעיר עזים (שם ג), קחו את המנחה הנותרת (שם י, יב), יקח שני כבשים תמימים (שם יד, ד), ולקח כבש אחד (שם כא), יקח לו שתי תורים (שם טו, יד), יקח שני שעירי עזים (שם טז, ה) וכהנה רבות.

במצות ציצית נאמר (משלי י, ח) חכם לב יקח מצות. היא מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות (שבועות כט א) שנאמר (במדבר טו, לט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. ועוד נאמר כאן חכם לב יקח מצות, ונאמר להלן (משלי יא, ל) ולוקח נפשות חכם, רצה לומר מי שלוקח נפשות שהוא מצות ציצית שהנפשות תלוי בה, כדאיתא במסכת שבת פרק במה מדליקין (לב ב) גם בכנפיך נמצא דם נפשות אביונים (ירמיה ב, לד), מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם, בעון ציצית, דאמר קרא גם בכנפיך נמצא דם. לזה אמר הלוקח נפשות, שבמצות ציצית מציל נפשות. נקרא חכם על דרך חכם לב יקח מצות, בקריאת שמע ותפלה, ה' תפלתי יקח (תהילים ו, י), קחו עמכם דברים (הושע יד, ג), כל תשא עון וקח טוב (שם), ואיתא בתנחומא (קרח יב) זו תפלה, טוב בגימטריא י"ז, תפלה י"ט, הוצא מהן ברכת הזדים שתקנו ביבנה, ואת צמח דוד שתקנו על שם בחנני ה' ונסני (תהילים כו, ב) ע"כ.

ובכולם שייך גם כן לשון מוסר. הקרבנות כל עצמם הוא שיקח מוסר, ויתודה וישוב אל ה' וירחמהו (ישעיה נה, ז) כמו שכתבתי לעיל בשער א'. ציצית היא זכירת כל המצות, והמצות הם המוסר, כדכתיב (משלי א, ח) שמע בני מוסר אביך, ודרשו רז"ל (מדרש משלי פ"א) זהו תורה שבכתב. וקריאת שמע היא כולה מוסר כדמוכח מתוכה. זהו שאמר (שם ח, י) קחו מוסרי, הן אלו ג' שהזכרתי. ואל כסף אל תרדוף, אחר קנייני העולם אשר הם כולם נכללים במלת כסף, כדכתיב (בראשית יז, יב) יליד בית ומקנת כסף, ואת כל מקנת כספו (שם כג), ויאכל גם אכול [את] כספינו (שם לא, טו), אוכל בכסף תשבירני (דברים ב, כח), כי טוב סחרה מסחר כסף (משלי ג, יד), הרי הכסף יענה הכל (קהלת י, יט). ודעת מחרוץ נבחר, רצה לומר אל תמהר לחשוב תחבולות לרדוף אחר קנייני העולם בחריצות הדעת. שאתה מתיישב בדעתך ותתפלל אל ה' בכוונת הלב והנפש, הוא נבחר מכל חריצותך, כי השם יתברך ימלא שאלתך, כמו שכתבתי לעיל.

המתפלל ואחר כך יצא לדרך הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו. אבל מי שלא יעשה כן, וישים בטחונו בכספו ובזהבו, וקודם שיניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, ירדוף אחר רדיפת קנייני העולם, השם יתברך יסיר השגחתו מעליו, והיא לא תצלח. וזהו סיומא דקרא, ואם שלש אלה לא יעשה לה, רצה לומר שאם אחת מאלה לא יעשה כהוגן, ויצא חנם אין כסף, רצה לומר שיציאתו שיצא אדם לפעלו יהיה חנם אין כסף, כי לא תצלח דרכו. או על דרך זה ואם משלש אלה לא יעשה אהת, והוא קריאת שמע שלא יקרא ויצא חנם, רצה לומר יצא מארצו, על דרך לא חרבה ירושלים אלא מפני שבטלו קריאת שמע, כדאיתא בפרק כל כתבי (שבת קיט ב). וזהו חנם אין כסף, על דרך חנם נמכרנו ולא בכסף תגאלו (ישעיה נב, ג).

ויצא לנו גם מזה, שזמן הלמוד הוא בלילה, כי היום הוא למלאכה. אכן מי שנתן לו אלהים ריוח והצלה, שיש לו פנאי ללמוד יום ולילה, צריך להתאים שתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וללמוד בשניהם, שנאמר (שמות לו, כט) והיו תואמים מלמטה, ויחדיו יהיו תמים על ראשו הוא החבור למעלה, והמשכיל יבין. ועל זה רמוז הכתוב, באומרו (תהילים א, ב) ובתורתו יהגה יומם ולילה. קרא תורה שבכתב ותורה שבעל פה יומם ולילה, שנאמר (בראשית א, ה) ויקרא ה' לאור יום ולחושך קרא לילה, אמר שקרא ה' לאור הוא תורה שבכתב, כי נר מצוה ותורה אור יומם. ולחושך הוא תורה שבעל פה, כמו שכתב התנחומא (וירא ו') על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות לד, כז), ואמרו החכמים לא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה למען דברים האלה, ולא בעבור הדברים האלה, ולא בגלל הדבר אלא על פי. זהו תורה שבעל פה שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול, שהיא משולה בחושך, שנאמר (ישעיה ט, י) העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, אלו בעלי תלמוד כו'. וגרסינן במסכת סנהדרין פרק ג' (כד א) במחשכים הושיבני (איכה ג, ו) זה תלמוד בבלי, זהו ולחשך שהוא תורה שבעל פה קרא לילה.

לכן מי שמתאים שתי תורות הללו, ילמוד תורה שבכתב הדומה ליום ביום, ותורה שבעל פה הדומה ללילה בלילה. וכן איתא בפירקא רבי אליעזר (פמ"ה) כל אותן מ' יום שהיה עומד משה בהר היה קורא בדת המקרא ביום ושונה בדת המשנה בלילה. וכן תרגם המתרגם בשיר השירים בפסוק (ה, י) דודי צח ואדום בלשון הזה, בכן שריאת כנישתא דישראל למשתעי בשבחה למרי עלמא, וכן אמרת לההוא אלהא רעותי למפלח דעטוף ביממא באיצטל חיור כתלגא, ועסיק בעשרים וארבע ספרין דאורייתא נביאה וכתובה, ובלילה הוא עסיק בשיתא סדרי משנה, וזיו יקרא דאנפוהי זהרין כנורא מסגיאות חכמתא וסברא, דהוא מחדות שמועין חדתין בכל יומא, ועתיד לפרוס מינן לעמיה ביומא רבא כו'. והטעם מבואר לחכמי האמת, שצריך האדם לתת לכל מדה ומדה כפי הראויה לה, והחכם המשכיל יבין וישכיל.

והטעם הנכון נראה לי, כי התורה הנלמדת בלילה מתיישבת ומתקיימת יותר מהנלמדת ביום, ותורה שבעל פה צריכה ישוב יותר מתורה שבכתב, כמו שכתב התנחומא בפרשת נח (ג'), וז"ל לא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא הר כגיגית, שנאמר (שמות יט, יז) ויתיצבו בתחתית ההר. ואמר רב דימי בר חמא אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. וא"ת על תורה שבכתב כפה עליהם את ההר, והלא משעה שאמר להם מקבלים אתם את התורה, ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט. אלא אמר להם על תורה שבעל פה שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות, והיא עזה כמות, וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו, שנאמר (דברים ה, ו) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ומנין אתה אומר שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד, ראה מה כתיב אחריו, והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ואיזה זה תלמוד שהוא על הלב, הוי אומר ושננתם לבניך, זו תלמוד שצריך שינון. וכתב עוד, ובפרשה שנייה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם, ולא כתוב ובכל מאודכם, ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה, לפי שיש בה צער גדול ונידוד שינה. ומאחר שצריכה טורח גדול ועיון רב, לכן זמנה בלילה.

ועל דא גרסינן בסוף מסכת תענית (לא א) ובבתרא פרק יש נוחלין (קכא ב) תניא ר' אליעזר הגדול אומר, כיון שהגיע ט"ו באב תשש כחה של חמה ולא היו כורתים עצים למערכה, וקרי ליה יום תבר מגל, מכאן ואילך דמוסיף יוסיף ודלא מוסיף יסיף, מאי יסיף, תנא רב יוסף תקבריה אמיה. ירצה באומרו תקבריה אמיה, לפי שעתה הגיע העת ללמוד בלילה, והלמוד השייך ללילה הוא תורה שבעל פה, ודרשו רז"ל (תנחומא שם) שמע בני מוסר אביך, זו תורה שבכתב. ואל תטוש תורת אמך, זו תורה שבעל פה. ואם אינו לומד אותה אז היא גורמת שיקבר, וזהו תקבריה אמיה היא תורה שבעל פה. עוד נראה כי דרשו רז"ל עוד אל תטוש תורת אמך זו כנסת ישראל. וידוע כי כנסת ישראל היא מדת הדין השולט בלילה, והיא השכינה אשר תורה שבעל פה נמשכת ממנה כידוע לחכמי האמת. נמצא אם הוא לומד בלילה, אזי המדה ההיא משפעת עליו טובה וברכה, כדאיתא במסכת תמיד (לב א) הלומד תורה בלילה שכינה כנגדו, אבל אם אינו לומד אז מדת הדין שולט, וזהו תקבריה אמיה, והמשכיל יבין. ודורשי רשומות נתנו סימן, משכבי עד קומי שכבי, ומקומי עד שכבי קומי. רצה לומר מזמן שבועות שקורין בה מגלת רות, דכתיב בה שכבי עד הבקר (ג, יג), עד תשעה באב שקורין איכה, דכתיב בה (ב, יט) קומי רוני בלילה, שכבי עד הבקר. ומקומי שהוא ט' באב, עד שכבי שהוא שבועות, קומי רוני בלילה לראש אשמורת. זהו שרצינו בזה השער השלישי.

תוכן העניינים

מטה משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה