אור ברסלב
מטה משה עמוד העבודה › שני וחמישי ושני

מטה משה· רבי משה מאט

עמוד העבודה · שני וחמישי ושני

דיני תחנון

סימן ריט

בשני וחמישי אחר שמנה עשרה, נוהגים בכל המקומות ישראל להרבות בתפלה ובתחנונים, לפי שבהן בתי דינים קבועים בין למעלה ובין למטה. ואיתא נמי בתנחומא פרשת וירא (סי' ט"ז) מה שנהגו להתענות בב' ובה', לפי כשעשו מעשה העגל עלה משה בב' וירד בה', ונתרצה להם הקדוש ברוך הוא, וכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז, ל) הוא יום כפרה. וזה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם - בה"ב, ראה ראה הקדוש ברוך הוא לב' וה' ונתנם לבריות להתכפר בהם, וזהו דרשו ה' בהמצאו (ישעיה נה, ו) ב' ה' מצאו (רוקח הקדמה לברכות, ושבלי הלקט סי' רע"ז).

סימן רכ

ג' זקנים תקנו והוא רחום, כל אחד חלק ובכל חלק י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות, על כן אומרים אותה בעמידה ובלחש. מצאתי ואומר החזן ה' אלהי ישראל (כלבו סי' י"ט). כתב רבינו יהודא החסיד ז"ל שתפלה זו חזקיה מלך יהודה יסדה כשצר סנחריב על ירושלם ובקש להחריבה, עמד בב' שעות בלילה ועלה בבית המקדש [ויסד] תפלה זו. ויש בה תיבות כמניין חזקי"ה ועוד ב' תיבות יותר על שם אותן ב' שעות, וחתם בה שמו למפרע בראשי חרוזות מרוב ענוה יתירה שהיתה בו, ח'וסה ה', ז'רים אומרים, ק'ולינו תשמע, י'דוד אלהי, ה'בט משמים, הרי חזקי"ה. ומה שהקדים ה' אלהי ישראל ואחריו הבט משמים, לפי שכיון לכבוד השם יה יסדו בתחלה, שהיה נראה בעיניו גנאי ליסד השם בסוף. ומה שנהגו לומר ה' אלהי ישראל בין כל חרוז ובסופו ג' פעמים, כי כשתמנה הכל עם הכפל שכופלים, תמצא תיבות כמנין חזקיה בן אחז, לומר שהוציא את אביו מדינה של גיהנם בתפלתו. והצרפתים דמוסיפים חרוז אחד נתן בעפר פינו (ראה מחז"ו עמ' 71), לא טוב הדבר אשר המה עושים, ועתידין ליתן עליהם את הדין על התוספת תפלה. כל זה דברי החסיד ז"ל. וכן כתב מהרא"ש בהקדמת ספרו שאין לומר נתן בעפר.

ומה שאומרים אותו בשני וחמישי, כי אז יום הכניסה שמקבצים יחד מפני קריאת התורה. וגם בתי דינין יושבים לפסוק הדין, ובכל מקום שישראל מתקבצים נאמר ה' אלהי ישראל, כמו פני האדון יי אלהי ישראל (שמות לד, כג), לפי שמתקבצים שם לעלות לרגל. ה' אלהי ישראל ז' פעמים, שישוב הקדוש ברוך הוא מחרון אפו שנלחם בשבעה, כמו שנאמר בירמיה (כא, ה) ונלחמתי אני אתם ביד נטויה ובזרוע חזקה באף וחימה ובקצף גדול, ודרשו רז"ל (הגש"פ) ביד נטויה שתים, ובזרוע חזקה שתים, הרי ד', ואף וחימה וקצף, הרי שבעה. ונגד ז' לשונות שבתוכחה בתורת כהנים, ואם לא תשמעו לי, ואם בחקותי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם, ואם עד אלה לא תוסרו, ואם בזאת לא תשמעו לי, ואם תלכו עמי בקרי, ואם באלה לא תוסרו לי.

סימן רכא

ואומרים אל ארך אפים, לפי שעתה קורין בתורה ואנו עברנו עליה, והקב"ה מאריך אפו עמנו ברוב רחמיו וחסדיו, על כן אנו אומרים אל ארך אפים קודם קריאת התורה. ומה שהתחיל באל ומסיים באל, כנגד ב' אל קנא בדברות ראשונות ואחרונות. ויש בו כ"ד תיבות כנגד כ"ד ספרים, כלומר אם עברנו על כ"ד ספרים סלח נא ברוב רחמיך אל. וכנגד כ"ד שעות ביום ובלילה, לומר אם עברנו על תורתיך בכל כ"ד שעות של יום ולילה, סלח נא בזכות התורה שיש בה כ"ד ספרים. וכנגד כ"ד לשון כפרה שהתורה מכפרת על העבירות, מיסוד מהר"ר יהודא חסיד ז"ל. ושמעתי ממורי ז"ל שיש לאומרו מעומד, שאומרים בו חטאנו לך אדון, והוא עיקר הוידוי, כדאיתא ביומא (פז ב) דעיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו. אף על גב דשם מפרט חטאים, סוף סוף הכא נמי וידוי הוא, וצריך לאומרו מעומד. ואפילו כד שמע ליה מש"ץ, כדאיתא נמי ביומא (שם) אמר בר המדורא, הוה קאימנא קמיה דשמואל, והוה יתיב, וכי מטי שליחא דציבורא ואמר אבל אנחנו חטאנו קם.

סימן רכב

ביש מקומות אומרים עוד אל ארך אפים אל תסתר כו' והצילנו מכל רע. והטעם שאומרים בראשונה והושיענו ובאחרונה והצילנו, כי בתחילה מבקשים על הגאולה מהגלות והיא הישועה השלימה, ואחר כך מבקשים רחמים, כי גם תוך זמן היותינו בגלות יצילנו מכל רע ומצרות האויבים וגזרותם. כלבו סי' י"ט.

תוכן העניינים

מטה משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה