אור ברסלב
מטה משה עמוד העבודה › ספירת העומר

מטה משה· רבי משה מאט

עמוד העבודה · ספירת העומר

ליל הסדר

סימן תרסג

ערבית אחר התפלה מתחילין לספור העומר. וזמן הספירה מתחילת הלילה, ואפילו אינה לילה ממש אלא ספק חשיכה יכולין לספור, כיון דספירה בזמן הזה דרבנן, כך הוא במסקנת לפי רוב הפוסקים. והנכון לעשות כמו שכתב בשם רש"י ז"ל ור"י בר יהודה ז"ל, דכשהצבור ממהרים להתפלל תפילת ערבית מבעוד יום מונה עם הצבור הימים והשבועות בלא ברכה, מימר אמר אם אזכור הלילה בביתי אחזור ואברך כדין, ונמצא שלא ברכתי לבטלה קודם שקיעת החמה, ואם אשכח הרי מניתי ימים ושבועות למצוה.

סימן תרסד

כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' קנ"ד) צבור שטעו ביום המעונן וברכו עלחוזרין, דהיכי לימא היום י' ימים ואינם אלא ט', כי אותו היום יום ט' הוא ולא עשירי עד צאת הכוכבים. והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות עכ"ל. ואדוני מורי מהר"ש ז"ל לא היה אוכל עד צאת הכוכבים, כי אמר פן ישכח הספירה בטרדת הסעודה, וקודם צאת הכוכבים לא היה רוצה לספור.

סימן תרסה

מצוה על כל אחד לספור לעצמו, דכתיב (ויקרא כג, טו) וספרתם לכם, ודרשינן (מנחות סה ב) שתהא ספירה לכל אחד ואחד. וצריך לספור מעומד, וכן כתב הרא"ש בסוף פסחים (פ"י סי' מ"א) וכי מברכי מברכינן מעומד, דתנו רבנן בקמה תחל לספור לא תקרי בקמה אלא בקומה ע"כ. וסימנך עצ"ת ה' לעולם תעמוד, נוטריקן ע'ומר צ'יצית ת'פלין (הגהות מנהגים פסח ט"ז).

סימן תרסו

ומברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם על ספירת עומר שהיום יום אחד (טור סי' תפ"ט). וכתב הרשב"א (ח"א סי' תנ"ז) שאלתה אם צריך לומר היום כך וכך לעומר או היום כך וכך. תשובה הכל אחד אבל יותר ראוי לומר כך וכך לעומר כדי לבאר יותר.

סימן תרסז

ואומר יהי רצון אחר הספירה, משום שעכשיו ספירה מדרבנן הואיל ואין בית המקדש קיים, על כן אומרים יהי רצון שיבנה בית המקדש ואז יהיה מן התורה ונקיים מצותה. ויש תמהים ואומרים (שבלי הלקט סי' רל"ד) וכי מה ענין עבודת בית המקדש להזכירה עם ספירת העומר, והלא ספירת עומר אינה תלויה בבנין הבית, והיא חובת הגוף ונוהגת בכל מושבות. ומצאתי בשם החבר ר' בנימין בר אברהם הרופא ז"ל, אף על פי שהספירה אינה תלויה בבנין הבית, הרי הקצירה וההבאה תלויה בבנין הבית.

סימן תרסח

וסופרים עד ז' שבועות. וכשסופרים ז' ימים יאמר שבעה ימים שהם שבוע אחד, כי שבוע לשון זכר, וכן פירש רש"י בהדיא גבי מלא שבוע זאת בפרשת ויצא (בראשית כט, כז). וח' ימים יאמר שהם שבוע אחד ויום אחד, וכן לעולם כי צריך למימני יומי ושבועי.

סימן תרסט

ואין מברכין זמן. וכתב בספר המאור (פסחים כח א) הביאו הר"ן (שם ד"ה וכתוב) יש שואלין מאי טעמא אין אומרים זמן בספירת העומר. ועוד מאי טעמא אין אנו סופרים בלא ברכה ביום טוב של פסח, כדאמרינן בסוכה (מז א) בשמיני ספק שביעי מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן, מפני שברכת הסוכה עומדת כנגד הקידוש היום, ונמני ממני ולא נברך ברוכי. ועוד מאי טעמא אין אנו סופרים ב' ספירות מספק כמו שאנו עושים ביום טוב מספק. והוא ז"ל השיב, כיון דספירת עומר אינה אלא לזכר בעלמא, דהכי אסקינן בדוכתיה במנחות (סו א) אמימר מני יומי ולא מני שבועי, אמר זכר למקדש הוא. ואנו שאנו מונין ימים ושבועות מנהג הוא בידינו, אבל להטעינו זמן אין לנו. ועוד שלא מצינו ברכת זמן אלא בדבר שיש בו שום הנאה, כגון נטילת לולב שהיא באה לשמחה, ותקיעת שופר לזכרון לאבינו שבשמים, ומקרא מגלה דחס רחמנא עלן ופרקינן, ופדיון הבן שמברך אבי הבן שהחיינו לפי שיצא מספק נפל, דכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל, ובספירת עומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפש לחורבן בית מאוינו. ואם אמרו בשמיני ספק ז' של סוכה מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן, שלא תבא ברכה מכח יום טוב שני דרבנן ותעקור יום טוב ראשון של שמיני של חג דאורייתא שהוא עומד כנגד, ומשום הכי יתבינן ולא מברכינן. אבל אנו היאך נעקור ברכת ספירת עומר ביום טוב שני דרבנן שהוא עומד כנגדה, ולא אתי דרבנן ודחי דאורייתא, הלכך מונין ומברכין, ואם באנו לספור ב' ספירות מספק נמצא ספירה שניה מושכת עד יום טוב ראשון של עצרת, ואתי לזלזולי ביום טוב ראשון דאורייתא, הלכך אין לנו אלא מה שנהגו עכ"ל.

והטעם שכתב דלא אמרינן זמן, אותו טעם בעצמו כתב הרשב"א בתשובותיו (ח"א) סימן קכ"ו. ובעל עקדה (שער ס"ז פ"ד) כתב כי הוא מבואר שספירת הזמן לדבר מה, יורה על הצער ההווה בהעדרו ועל התענוג המקווה בהווייתו, כמו שהוא נגלה בכל ספירת ימי הטמאים והטמאות, וכמו שכתוב וכי יזוב זוב דמה ימים רבים (ויקרא טו, כה) ימים שנים, רבים שלשה (ויק"ר י"ט, ה). ולפי שהיו ימי צער קורא אותה רבים. והנה לפי שיציאתם ממצרים היתה לקבל התורה האלהית, דכתיב (שמות ג, יב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, הספירה הזה, להודיע ולזכור בכל דור ודור כי מעלה עשו בתחלה בשעת קבלת התורה, והוא כי לגודל מעלתה לא קבלוה מיד כשפירשו מטומאת מצרים עד שעברו עליהם ז' שבועות, שבהם נגמרו להסיר את אלהי הנכר אשר בקרבם ויטהרו להחליף שמלותם ותכונתם, כאשה זו שהיתה בזוב טומאתה. ואף על פי שפסקו דמי זובה צריכה להמתין עוד ז' ימי נקיים, ק"ו לשכינה ז' יובלים, אלא דיו לבא מן הדין שתהיינה שבע שבתות ימים. כי האלהים סייע בטהרתם, כמו שכתוב (שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, כלומר בתנועה קלה ומהירה, אשר לא יצוייר כן על מנהג הטבעי. ולזה אמר וספרתם לכם ממחרת השבת וגו', כי כן ימלאו ימי הטמאים הגרושים מבית תענוגיהם. ולפי שהימים האלה לשלמי הבחינה הם ימי צער כמו שאמרנו, לפיכך לא קבעו לברך שהחיינו בתחלת מספרם, כי איך תברך שהחיינו האשה המגורשת מבית תענוגיה מספר ימים, אדרבה קינה מבעי לה. אמנם קבעוה תכף מלאות ימי הטוהר והשלמת המספר ביום חמשים, והוא אומרו עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. כלומר שיום הגעת הכוסף המקווה הוא יום החמשים ע"כ.

ומהר"א קלויזנר נתן טעם משום דעדיין לא הוי גמר המצוה ומיחשב מכשירי מצוה כי הוא בשביל שבועות (מהרי"ל ספירת העומר ט"ז). ובעל אדם וחוה (רבינו ירוחם נתיב ה' ח"ד מ"ד ע"ד) דחה טעם זה מסוכה, דלא הוי גמר מצותה עד ח' ימים ומברכין זמן. ומהר"ם מ"ץ כתב, דאיך יברך זמן שמא ישכח יום אחד ונמצא ברכה לבטלה (הגהות מנהגים פסח י"ט). ובשם ר' בנימין בר אברהם הרופא ז"ל מצאתי (שבלי הלקט סי' רל"ד) לפי שזמן הספירה תלויה בקביעות הפסח, כמה דתימא וספרתם לכם ממחרת השבת, לכך נראה דאין מברכין עליו זמן ודי לו ברכת הזמן של יום טוב עצמו. ואינו דומה לסוכה ולולב שטעונים זמן ואינן נפטרין בזמן של יום טוב עצמו, דהתם אתחייב זמן משעת עשייה מברך בשעת קיום המצוה. ושופר נמי שטעון זמן, שהרי יש בו מעשה של תקיעות, ובכל הני סוכה ולולב ושופר יש בהו מעשה, משא"כ בספירת עומר.

סימן תרע

אם שכח לספור בלילה יספור ביום בלא ברכה. ואם שכח לספור יום ולילה שלם, כתב בהלכות גדולות (סי' ע"א) דלא הוי תמימות. אבל האשר"י (פסחים פ"י סי' מ') כתב שיספור אחר כן בשאר הלילות וגם יברך. ופסקו האחרונים (תרוה"ד ח"א סי' ל"ז) דאם שכח בודאי יספור בשאר הימים בלא ברכה, אבל אם הוא מסופק כדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו לספור בברכה.

סימן תרעא

מי ששואל את חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה, יאמר לו אתמול היו כך, שאם אמר לו היום כך וכך אינו יכול לחזור ולמנות בברכה. אבל קודם בין השמשות כיון שאינו זמן ספירה אין בכך כלום.

סימן תרעב

בערב שבת מברכין ספירה לאחר קידוש, ובמוצאי שבת קודם הבדלה. אכן אם חל יום אחרון של פסח ביום א' שאז מקדשים ומבדילים בפעם אחת, יש לספור קודם קידוש, תרומת הדשן (סי' ס').

סימן תרעג

פעם אחת השכימו לבית הכנסת ואחר תפלת ערבית ברכו על הספירה, ולא בירך ר' יודא עמהם. וכן באגור סי' אלף שע"א כתב והביא מתשובת מהר"י מולי"ן (מהרי"ל החדשות סי' צ"ה) דאשה יכולה ללבוש לבנים אחר תפלת ערבית כשעדיין הוא יום, וראייה מספירה בשבת, דאע"ג דתוספת שבת דאורייתא, מכל מקום לא חשבינן לילה אחר תפלת ערבית כו' ע"ש. אבל בתרומת הדשן החמיר להפסיק בטהרה דוקא קודם תפלת ערבית. הראב"ן היה סופר בערב שבת כשמשכימין לבית הכנסת בעוד יום, אבל לא בשאר ימים מהר"ש.

תוכן העניינים

מטה משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה