אור ברסלב
מטה משה עמוד העבודה › נשיאת כפים

מטה משה· רבי משה מאט

עמוד העבודה · נשיאת כפים

קדיש, ברכו וקריאת שמע

סימן קעז

כשמתחיל ש"ץ רצה, כל כהן וכהן שבבית הכנסת נעקר ממקומו לעלות לדוכן, כדאיתא בפרק אלו נאמרים (סוטה לח ב) והביאו הרי"ף (מגילה טו ב) והרא"ש בפרק הקורא את המגילה עומד (שם פ"ג סי' כ"ב), אמר ר' יהושע בן לוי, כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה, שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת כו', מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה. וכיון שעקר רגליו כשהתחיל אף אם לא יגיע עד שיסיים ש"ץ רצה שפיר דמי, כדאיתא נמי התם על הא דריב"ל, תני רבי אושעיא לא שנו אלא שלא עקר רגליו, אבל עקר רגליו עולה.

סימן קעח

ונוהגים מיד כשמתחיל ש"ץ רצה כל כהן וכהן עוקר רגליו מחוץ לבית הכנסת ושם יחלוץ מנעליו, שזו היא מתקנת ריב"ז שלא יעלו לדוכן במנעליהם, כדאיתא בפרק בתרא דראש השנה (לא ב) ובפרק אלו נאמרים (סוטה מ א), הביאו הרי"ף בפרק הקורא את המגילה עומד (מגילה טו ב). ומפרש בגמרא, טעמא שמא תפסק רצועה מסנדלו ויתיב למקטריה וחבריו מברכין, ואתו למימר בן גרושה בן חלוצה הוא, ולפיכך הלך וישב לו. וכתבו בהגהות מיימוני בסוף הל' תפלה (פי"ד אות ד') דמהכא מוכח דבבתי שוקים שרי לישא כפיו ע"כ. כלומר דליכא למיחש בהו שתפסיק רצועה, ומשמע דאפילו בתי שוקים של עור קאמר, דכיון דלית בהו רצועה כי הוו של עור מאי הוה. אבל סנדלים ומנעלים אעפ"י שאין בהם רצועה אסור דלא פלוג רבנן, וסתם גזרו בכל מנעלים וסנדלים. וכתב הב"י באורח חיים סימן קכ"ח דיותר נראה לומר דבתי שוקים של עור אסור דבכלל סנדלים ומנעלים הם, ולא התירו אלא בבתי שוקים שאינו של עור.

סימן קעט

לאחר שחלץ מנעליו יטול ידיו, כדאיתא בפרק אלו נאמרים (סוטה לט ב) הביאו הרי"ף בפרק הקורא את המגילה עומד (דף טו ב) אמר ר' יהושע בן לוי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא כפיו, שנאמר (תהילים קלד, ב) שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. וכתב האגודה (סי' ל"ד) וז"ל, יש מהגאונים המצריכין לברך על נטילת ידים, ולא ראיתי נוהגים כן ע"כ. וכן כתב האורחות חיים (הובא בב"י סי' קכ"ח), שכתב הר"ר אברהם בן הרמב"ם ז"ל הלכה למעשה לפני אבי מורי ז"ל וזולתו ממורי התורה, שכל כהן העומד בתפלה יגש לברכת כהנים, סומך על נטילת ידים לקריאת שמע ולתפלה עכ"ל, וכן מסיק מהר"ם מריזבור"ק דלא כאורחות חיים.

סימן קפ

וכך יטול ידיו, ולא יטול ידיו כי אם מלוי, כדאיתא בספר הזוהר פרשת נשא (ח"ג קמ"ו ע"א), וז"ל, תני כהן דבעי לפרסא ידיהו בעי ליתוסף קדושה על קדושה דיליה, דבעי לקדשא ידוי על ידי דקדישא, מאי קדישא דא ליואה, דבעי כהנא ליטול קדושא דמיא מן ידוי, דכתיב וקדשת את הלוים, הא אינון קדישין, וכתב בלוים (במדבר יח, ב) וגם את אחיך מטה לוי כו', שבט אביך כלל. מכאן כל כהן דפריס ידוי בעי לאתקדשא על ידי דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתו, ולא יטול קדושה דמיא מבר נש אחרא דלא הוה קדישא ע"כ. וכן כתב הרקנטי שם (ו, כד) בשם מדרש רות (פ"ז ע"א) ע"ש.

סימן קפא

ואחר כך יבא ויעלה לדוכן, ויעמיד פניו כלפי ההיכל ואחוריו כנגד העם. ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה, ולא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם, כדאיתא בפרק אלו נאמרים (סוטה לט א) הכי עקר כרעיה מאי אומר יה"ר כו'. ופירש רש"י כי עקר כרעיה בעבודה למיסק והוא מחזיר פניו כלפי תיבה מאי אמר, ומשמע מדבריו שאינו אומר תפלה זו עד שמגיע לדוכן. וכן כתב שם בסדר נשיאת כפים, עוקר רגליו ממקומו ובא לפני התיבה ומתפלל יהי רצון וכו'. וכן כתב התוס' בפרק אלו נאמרים (ד"ה וכי מהדר) והר"ן בפרק הקורא עומד (מגילה טז. ד"ה וכל כהן) בשמו. וכתבו עוד שם התוס' והר"ן בשם רש"י גם כן שמאריכין בתפלה זו עד שתכלה אמן של הודאה מפי הצבור.

סימן קפב

ועומדים שם פניהם כלפי ההיכל, ואחוריהם כלפי העם, ואצבעותיהם כפופים עד שש"ץ מסיים מודים. ואז אם הם שנים קורא להם כהנים ומחזירים פניהם כלפי העם, כדאיתא בפרק אלו נאמרים (סוטה לט א) כה תברכו פנים כנגד פנים הביאו הרי"ף פרק הקורא עומד (מגילה טו ב). ואם הוא אחד אין קורין לו אלא הוא עצמו מחזיר פניו, כדאיתא שם אמר אביי לשנים קורא כהנים לאחד אינו קורא, מאי טעמא אמור להם, לשנים ולא לאחד.

סימן קפג

יש שכותבים שאין אומרים אלהינו ואלהי אבותינו, אלא מיד כשמסיים מודים קורא כהנים, ור"י (תוס' ברכות לא. ד"ה לא יענה) כתב דוקא להם שלא היו קורין אלהינו ואלהי אבותינו, אבל עכשיו שש"ץ רגיל לומר אלהינו, גם כשכהנים נושאים ידיהם נכון לומר. וכן כתב מהר"ם (תשב"ץ סי' קצ"ח) שיש לומר אלהינו בלחש עד הכהנים, ואז אומר בקול רם כהנים כדי לקרות אותם, ומסיים ואומר בלחש עם קדושיך כו', וכן נוהגין. ולא יתחיל הש"ץ לקרות כהנים עד שיכלה אמן דמודים מפי הצבור, כדאיתא בהדיא בפרק אלו נאמרים (לט א) וברי"ף פרק הקורא (מגילה טו ב) ובטור אורח חיים סימן קכ"ח.

סימן קפד

וכשמחזירים פניהם כלפי העם מברכין, אשר קדשנו בקדושתו של אהרן כו'. ואינו רשאי להתחיל הברכה עד שיכלה דבור קריאת כהנים מפי הקורא.

סימן קפה

ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם, כדתנן בפרק אלו נאמרים (לח א) במדינה כהנים נושאים את ידיהם כנגד כתפיהם, ובמקדש על גבי ראשיהם. ופירש רש"י טעמא מפני שבמקדש מברכים את העם בשם המפורש ושכינה למעלה. וכתוב בהגה מיימוני פי"ד (אות ג') ויש להגביה הימנית קצת למעלה מן השמאלית, כדכתיב (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו, ידו כתיב, וכן (שמות יז, יב) ויהי ידיו אמונה, וכן ראוי על פי הקבלה עכ"ל. וכן כתב האוצר הכבוד ז"ל (שבת סג א), נשיאת כפים של כהן י' אצבעות, להמשיך מי' מאמרות, ויד ימין גבוה משמאל, וזהו רום ידהו נשא (חבקוק ג, י) עכ"ל. וכתב המהרי"ל (מנהגים, נשיאת כפיים אות ט"ו) דיזהר שלא יגביה כל כך עד שיתפרדם לגמרי מיד שמאל, כדי שלא ישבר החלון, רק יניח אצבעות הימין על אצבעות השמאל.

סימן קפו

ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם, על פי המדרש (בד"ר פי"א, ב) מציץ מן החרכים (שה"ש ב, ט) ששכינה למעלה מראשיהם, ומציץ מן חרכי אצבעותיהם. ומכוונים לעשות ה' אוירים, בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר אחד, ובין אצבע לגודל, ובין גודל לגודל. לקיים מציץ מן החרכים, ה' חרכים, כן כתב הרא"ש (מגילה פ"ב סכ"א). והמרדכי פרק הקורא עומד (סי' תתט"ז) כתב וז"ל, כתב הראבי"ה מה שהכהנים פותחים אצבעותיהם, דבר זה לא מצינו בתלמוד אלא דרשנים אמרו טעם, אמור מלא בוי"ו, קח אותו וי"ו ושים אותו בתוך כה, ויהיה כו"ה לשון חלון, כשהכהנים נושאים כפיהם נהגו לחלק אצבעותיהם, וזהו מציץ מן החרכים, מבין אצבעותיהם של הכהנים שעושים מידם חלונות עכ"ל.

סימן קפז

ושליח צבור מקרא אותם יברכך. ואין המקרא רשאי להתחיל עד שיכלה אמן מפי הצבור שעונים אחר ברכת אשר קדשנו. ואין הכהנים רשאין להתחיל התיבה עד שתכלה התיבה מפי המקרא. ואין המקרא מתחיל אחרת עד שתכלה תיבה שלפניה מפי הכהנים, עד שסיימו פסוק אחד ואז עונין הקהל אמן. ואין הצבור עונים אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים, ואין המקרא רשאי להתחיל בברכה אחרת כגון יאר ישא עד שתכלה אמן מפי הצבור, עיין בר"ן פרק הקורא עומד (מגילה טז א) ובטור אורח חיים סימן קכ"ח ובהגה מהר"א מפראג שם.

סימן קפח

ואחר כך מתחיל ש"ץ שים שלום. ואז הכהנים מהפכים פניהם כלפי ארון הקודש ואומרים, רבון העולמים עשינו מה שגזרת כו'. וכתב רש"י בפרק אלו נאמרים, שהכהנים מאריכים בתפלה זו שאומרים רבון עולמים עשינו כו' עד שתכלה ברכת שים שלום מפי הצבור. וכן כתוב בהגהות מיימוני (פי"ד אות ט') וכתב שכן נוהגים, ושאינם יכולין להאריך כל כך, מוסיף ואומר אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום, יהי רצון מלפניך שתשים עלי שלום, וכל עמך בית ישראל ברכה וחיים ושלום. ומכוון לגמור עם החזן, והטעם כדי שיענו הצבור אמן על שניהם.

סימן קפט

ואינן רשאים להחזיר פניהם עד שיתחיל ש"ץ שים שלום. ואינן רשאין לכוף אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם, ואינן רשאין להתחיל רבון העולמים עד שיכלה אמן מפי הצבור ועומדים שם, ואינן רשאין לעקור משם עד שסיים ש"ץ שים שלום (סוטה לט ב). וכתב מהרא"י (תרומת הדשן) בכתביו סימן ק"מ, שמעתי מפי מורי שהקפיד על הכהנים שהיו עוקרים רגליהם קודם שסיימו הצבור לענות אמן אחר שים שלום, משום דאמרינן בפרק אלו נאמרים שאין הכהנים רשאין לעקור רגליהם עד שסיים הש"ץ ברכת שים שלום, והיה סובר דקודם אמן לא נסתיים הברכה עכ"ל. ומהר"י מולי"ן כתב דיזהרו שלא ידברו עד שירדו מדוכנן אף אם הורידו כפיהם עד כאן לשונו.

סימן קצ

וכשנעלו מנעליהם אחר הדוכן טוב בעיני ליטול ידיהם טרם יתפללו, וכן הורגלתי לעשות, או ילך יחף עד אחר התפלה, אגודה דמגלה (סי' ל"ד).

סימן קצא

כתב האגור (סי' ק"ע) וז"ל, נשאל גדול הדור מהר"י מול"ן (שו"ת מהרי"ל סי' י"ח) על ש"ץ שהוא כהן איך יתנהג בברכת כהנים. והשיב מהר"ם שמלמדים אל מי שנושא המים ליטול ידיהם שלא ילך אצלו, ואז אין עובר בעשה, שהרי כתיב אמור להם, ומתרגמינן כד תימרון להון. ועומד שם שליח צבור ושותק ואחר מקרא עכ"ל. וכן כתב המרדכי פרק הקורא את המגילה (סי' תתי"ז).

סימן קצב

וכתב עוד האגור (סי' קע"ד) וז"ל, נשאל גדול הדור מהר"י מול"ן (סי' י"ט) אם המקרא כהנים אינו חזן אלא אחר, אם הוא מסיים שים שלום אם לא. והשיב, מהר"ם ז"ל כתב שהמקרא מסיים שים שלום. אבל רש"י פרק אין עומדין (ברכות לד. ד"ה לא) כתב שהחזן מסיימו, וכן הביא המרדכי גופא פרק הקורא דעת רש"י. וכן כתב בספר הפרנס. וכדי להשוות דעתם אני אומר, אם המקרא כיוון לתפלת ש"ץ מתחלה ועד סוף אז עדיף טפי שהמקרא מסיים, ונוכל לומר שרש"י מודה בזה עכ"ל.

סימן קצג

כתב בתרומת הדשן (ח"א סי' כ"ו) כהנים המנגנים ברכת כהנים כשעולים לדוכן, שרי להו לנגן שנים או שלשה נגונים, כגון בכל פסוק או בכל תיבה ניגון אחר או לא. תשובה, יראה דלא כשר למיעבד הכי, ואף על גב דהכהנים היודעים להנעים הניגון הם המשובחים, מכל מקום אין לנגן רק ניגון אחד מתחלה ועד סוף, משום דאיכא למיחש לטירוף הדעת.

סימן קצד

כתב הרוקח (סי' שכ"ג) אלו התיבות שהופכים הכהנים לדרום ולצפון, יברכך וישמרך אליך ויחנך, אליך לך שלום.

סימן קצה

איתא בפרק הרואה (ברכות נה ב) מאן דחזי חלמא ולא ידע מאי חזא, ניקום קמי כהנים בשעה שעולין לדוכן, ונימא הכי רבש"ע אני שלך כו'. וכתב בהגהות מיימוני פי"ד מהל' תפלה (אות ה') שמהר"ם היה רגיל לומר בשעה שאומר וישמרך, ויחנך, שלום, רבש"ע אני שלך כו'. וכתב בתרומת הדשן (סי' כ"ז) על זה יש לדקדק שיאמר ממש בשעה שמאריכין בכ"ף וישמרך ויחנך, מדאמרינן בפרק ואלו נאמרים (סוטה מ א) יש עבד שרבו מברכו ואינו מסביר לו פנים. ואף על גב דבסוף פסוק שלישי דהיינו תיבות שלום אי אפשר להמתין עד שסיימו התיבה, שהרי מאריכין בניגון קודם שיגמרו המם דשלום, מאי דאפשר לתקן ולמעביד כהלכה עבדינן ע"כ. ומצאתי כתוב (ביאור מהרש"ל לטור) דיש לסיים בתפלה ותשמרנו, דהיינו מעין וישמרך. ואח"כ יסיים ותחנני, שהוא מעין ויחנך. ולבסוף יסיים ותרצני, שהוא רצון, ושלום, ואין רצון בלא שלום.

סימן קצו

כתב מהר"י מול"ן בתשובה בסימן קמ"ח וז"ל, רבש"ע דמקמי כהנא יש לחלק דחשיב שפיר מאזין לו, שמראה עצמו דמקבל ברכת כהנים, ומשום הכי קאמר ליה שיתקיים בו ברכת כהנים ויתהפך חלומו. ועוד יש לחלק דקבלת רבותינו דעל ידי כך מתבטל החלום, כמו שחלק הר"א כ"ץ בין תענית חלום לראש השנה, ומכל מקום אני נמי אמינא ליה בברכה אחרונה שלא להסיח דעתו מהברכה. אבל מה שכתבת שבשעת אמן לאו מילתא היא, דבעינן דענו ציבור עליה אמן. ועל המקרא הואיל ואסרו אפילו לענות אמן מפני הטירוף, כל שכן הא מילתא אריכא, ולא סמכו על הבטחתם אלא כשאין שם כהן, שלא תתבטל נשיאת כפים, אבל ביש שם כהנים עדיף שלא לישא כדפירש הר"ם. אף כי היה נראה לחלק קצת, דהאידנא מקרא מתוך הכתב ולא טעו כולי האי, אפילו הכי מי יבא אחר המלך מהר"ם עכ"ל. וכתב הכלבו בסימן ל', דיש אומרים רבונו של עולמים כשש"ץ אומר ברכת כהנים.

סימן קצז

כתב המרדכי בפרק הקורא את המגילה עומד (סי' תתי"ז) אבל בתוך י"ב חודש על אביו ועל אמו, נוהגים שאינו נושא כפיו, ושמצריכין אותו שיצא מבית הכנסת קודם שיתחיל הש"ץ העבודה ע"כ. ובשבולי לקט (סי' כ"ג) כתב שר"י בר יהודא נותן טעם למה שנהגו שכהן שאירע לו דבר בקרובים ושינה מקומו, שלא לשאת כפיו כל זמן שאינו יושב במקומו. כמדומה לי שהטעם לפי שכל מי שעומד לברך ראוי לו שיהיה שרוי בשמחה, ע"כ.

סימן קצח

כתב בכתבי מהר"י (תרומת הדשן ח"ב) סימן כ"ב, דמשמע מדברי הרא"ש (מגילה פ"ב סכ"ב) שכשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן, אינן צריכין להשהות חוץ לבית הכנסת אלא בשעה שקורא הש"ץ כהנים, אבל אחר שקרא הש"ץ כהנים אין קפידא אם יהיו בבית הכנסת. ומה שנהגו שאין נכנסין עד אחר ברכת כהנים, סלסול הוא שנהגו בעצמם כדי שלא יחשבו עליהם שהם פגומים.

סימן קצט

כתב האגור (סי' קע"ו) שנשאל מהר"י מולי"ן (מהרי"ל החדשות סי' כ"א) למה אין הכהנים נושאים כפיהם בכל יום מאחר שהוא מצות עשה. והשיב, מפני שמנהג הכהנים לטבול קודם, כמו שכתב בהגהות מיימוני, ובכל יום קשה להם לטבול בחורף, ולכן עלה המנהג דוקא ביום טוב, וגם מטעם ביטול מלאכה וכשהכהן אינו נקרא אינו עובר ע"כ. וכתב עליו מהר"י קארו בסימן קכ"ח באו"ח, דמה שכתב מפני שנוהגים לטבול קודם, האי חומרא דאתי לידי קולא היא, ותלי תניא בדלא תניא, שהרי טבילה לנשיאת כפים לא הוזכרה בתלמוד, ואם הם נהגו להחמיר ולטבול למה יבטלו בשביל כך ג' עשה בכל יום. ואף על פי שאינו עובר אלא אם כן נקרא, מכל מקום מוטב להם שיקיימו ג' עשה בכל יום ולא יטבלו כיון שאינם מחויבים, משיטבלו ועל ידי כן יניחו מלקיים ג' עשה בכל יום ע"כ. ולי הכותב קשה על טעם שני שכתוב מטעם ביטול מלאכה, התינח בחול, בשבת מאי איכא למימר, מאי טעמא לא יברכו את העם. ואפשר ליישב דבשבתות השנה גם כן טרודים בהרהורים על מחייתם ובטול מלאכתן, אבל ביום טוב שאז שרויים בשמחה ובטוב לב, וטוב לב הוא יברך את העם. ויש שכתוב מפני הגוים, כי ביש מקומות אין מניחין שם גוי בעת הדוכן.

תוכן העניינים

מטה משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה