אור ברסלב
מטה משה עמוד העבודה › מנחה, ערבית, ק"ש על המיטה

מטה משה· רבי משה מאט

עמוד העבודה · מנחה, ערבית, ק"ש על המיטה

נטילת ידים, סעודה, ברכות

סימן שעא

כשיגיע זמן תפלת מנחה יתפלל, ומאד צריך ליזהר בה, דאמר ר' חלבו א"ר הונא, לעולם יזהר אדם בתפלת מנחה שהרי לא נענה אליהו אלא בתפלת מנחה, שנאמר (מלכים א' יח, לו) ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו (ברכות ו ב). והטעם מפני שתפלת השחר זמנה ידוע בבקר, בקומו ממטתו יתפלל מיד קודם שיהא טרוד בעסקיו. וכן של ערב בלילה זמנה ידוע בבואו לביתו והוא פנוי מעסקיו. אבל של מנחה שהיא באמצע היום בעוד שהוא טרוד בעסקיו, צריך לשים אותו אל לבו, ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל אותה, ואם עשה כן שכרו הרבה מאד (טור סי' רל"ב).

ועל כן מנעו חכמים לכל אדם לעשות מלאכות הקבועות סמוך לזמן המנחה, דתנן (שבת ט ב) לא ישב אדם לפני הספר, פירוש להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל. ולא יכנוס למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לדין, ולא לאכול, יש מפרשים אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה. ויש חולקים וסבירא להו דסעודה קטנה מותר, ואינו אסור רק בסעודת נשואים או מילה. ויש אומרים אפילו סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה. ויש אומרים דסעודה קטנה אפילו סמוך למנחה קטנה שרי. ונהגו להקל כב' סברות אלו, דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה, ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. וכתב בחדושי אגודה במסכת שבת (סי' ו') דאולי סומכין על קריאת השמש לבית הכנסת, ולא חיישינן דילמא אתי למפשע, ובימיהם לא היה כן.

סימן שעב

מי שהתפלל תפלת מנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה יצא. ועיקר זמנה מתשעה שעות ומחצה עד הלילה לרבנן, ולרבי יודא עד פלג המנחה, שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע. ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, ואם עושה כרבי יודא ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך להזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה. ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת המנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה. ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא, ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך. ובדיעבד או שעת הדחק יוצא אם התפלל מנחה עד צאת הכוכבים.

סימן שעג

מתחילין אשרי ואחר כך קדיש. ואין לומר אשרי אלא כשיש מנין בבית הכנסת כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת מנחה, כן כתב הכלבו (סי' כ"ז). וכתב הרר"ד אבודרהם (עמ' קלז) בשם הר"ר יונה, שנוהגים לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה. והטעם שהוא כנגד תמיד של בין הערבים, ומנהג יפה הוא.

סימן שעד

הר"ם כשבא במנחה לבית הכנסת סמוך לחשכה, היה מתפלל י"ח ואחר כך אמר תהלה לדוד, כדי להתפלל עם הקהל. צורכי"ר (מנהגים סי' כ"א).

סימן שעה

כתוב בספר חסידים סי' (תתי"ב) [תתט], מי שעכב ולא התפלל מנחה, וקרוב שעוברת השעה. מוטב שלא יאמר תהלה לדוד ויתפלל י"ח, כדי שלא תעבור השעה, ואחר כך יאמר תהלה לדוד. ואם עכבו הצבור לא יתפלל הש"ץ בלחש, אלא יאמר בקול רם קדושה וכל התפלה, ושאר הקהל יאמרו בלחש כל מה שהוא אומר קדושה והכל ע"כ.

סימן שעו

אם בא לבית הכנסת אחר ברכו ואחר שגמר תפלת מנחה, ומתחילין הקהל ערבית, מוטב שיתפלל י"ח דערבית עם הצבור, ואף על גב דקימא לן כר' יוחנן (ברכות ד ב) דסמכינן גאולה לתפלה גם בערב, מכל מקום עם הצבור מעלי טפי, כדמוכח באו"ח סי' פ"ט דאפילו משום עמידה בטלינן סמיכה דשחרית. [ומקדימין להתפלל מעומד בביתו קודם ק"ש ויקרא ק"ש אח"כ כשיצא לדרך]. ועוד הא ר' יהושע בן לוי סבר (ברכות ד ב) תפלות באמצע תקנום, וכן פסק רבינו האי גאון. וכתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' רל"ו) שלא אמר הגאון אלא בתפלת הערב, הואיל והיא רשות, אבל בשחרית מסמיך גאולה לתפלה טפי עדיף, וכן נהגו בכל ישראל ע"כ. וכ"כ הכלבו סי' כ"ח בשם הר"ש ז"ל.

סימן שעז

שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים, הראשונה של ערבית והשנייה לתשלומי מנחה, ודוקא שכח אבל הזיד ולא התפלל אין לו תשלומין. וכתב הנמוקי יוסף בפרק כיצד הרגל (ב"ק י ב) דמי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו, ובין כך ובין כך עברה לו השעה, שאינו נקרא מזיד ופושע, אלא הרי הוא בכלל טעה ולא התפלל שמתפלל שתים אחד לתשלומים ע"כ.

סימן שעח

כתוב בכתבי מהרא"י (ח"ב) סימן נ"ט, שאם עבר זמן המנחה ורוצה להתפלל ערבית, שאינו אומר אשרי, הואיל וכבר עבר זמן המנחה אם כן היום כלה והלך לו, ולא מצינו תשלומים לאשרי. והריב"ש כתב בתשובה (סי' ק"מ) שנכון הדבר לומר אשרי אחרי תפלת ערבית קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה, כדי שיהא בזה היכר שהתפלה היא תשלום תפלת המנחה, ואין בזה משום עבר יומו כמו שאין כן בתפלת עצמו, וכן הוא בסמ"ק.

סימן שעט

זמן תפלת מעריב, כתב ר"ת (ברכות ב. ד"ה מאימתי) דמפלג המנחה ואילך חשיב לילה כר' יודא ויוצאים מאז ידי קריאת שמע ותפלה של ערבית. וכתב המרדכי (שם סי' א') ובהגה"ה מיימוני (הל' תפילה פ"ג אות ח') וראבי"ה (ח"א סי' א') כתב דדברי ר"ת עיקר הם. והבא להחמיר על עצמו ולהמתין עד כדברי ר"י מחזי כיוהרא, ונקרא הדיוט אם לא הורגל בשאר פרישות. וכתב מהרא"י בתרומת הדשן סימן א' וז"ל, בימי חורפי ראיתי בתוס' ברכות פרק קמא דיש רוצים לומר דבימי הקיץ שהימים ארוכים אין מחשבינן שעות הלילות לשעות קטנות ושעות היום לשעות גדולות, כדרך זה שלעולם יעלו י"ב שעות ללילה וי"ב שעות ליום. וכן הועתק לי תשובה מאחד מהגדולים שהשיב גם כן לחשוב היום לעולם רק לי"ב שעות אפילו לימים ארוכים לענין פלג המנחה. ובתוס' פרק כיצד מעברין (עירובין נו. ד"ה ואין) מדקדק בזה לענין התקופה היאך מחשבין השעות ליום ולילה בימים ארוכים וקצרים ע"ש. ולפי חילוק זה היה ליישב אם באנו להקדים יותר משעה ורביע לפי אורך הימים, כגון באמצע הקיץ שהיום מאריך ביש ארצות כמו י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ונמצא בכל שעה יתירה שליש מלבר, ואם כן משעה ורביעי תעשה שתי שעות פחות שמינית השעה בינונית.

סימן שפ

תניא לא יהא אדם בא מן השדה בערב, ויאמר אוכל קימעא ואישן קימעא ואקרא אחר כך קריאת שמע ואתפלל, ונמצא חוטפתו שינה וישן כל הלילה. אלא אדם בא מן השדה ונכנס לבית הכנסת או לבית המדרש, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל ואחר כך אוכל פתו, והעובר על דברי חכמים חייב מיתה (ברכות ד ב). וכתב הר"ר יונה (ב. ד"ה וכל) מאי טעמא אמרו בזה חייב מיתה יותר משאר מקומות שאסרו חכמים כמה דברים. וי"ל מפני שבזה אפילו חכמים מודים דמן הדין זמנה כל הלילה, אלא שעשו סייג כדי להרחיק האדם מן העבירה, ואולי יאמר בלבו כיון שאין זה אלא סייג בעלמא לא אחוש לדבר. משום הכי הוצרכו בכאן להזהיר יותר, ולהודיע שהעובר על דבריהם אפילו בדבר שמותר מן הדין, כיון שגדרו הם והוא פורץ גדר ינשכנו נחש עכ"ל.

סימן שפא

מתחיל והוא רחום. ותקנו לאומרו לפי שבשחרית ומנחה יש תמידים שמכפרים, אבל ערבית שאין תמיד לכפר תקנו לומר והוא רחום. ויש אומרים לפי שנהגו ללקות ערבית לאחר שחטאו כל היום ובמלקות מתכפר להם, לכך נהגו לומר בתפלת ערבית שהוא אחר המלקות פסוק והוא רחום. ועוד מפני שאומרים אותו ג' פעמים בשעת המלקות, כי יש בו י"ג תיבות, הרי לג' פעמים ל"ט תיבות כמנין המלקות, ולכן בתפלה שהוא אחר המלקות תקנו לאמרו (טור סי' רל"ז). ולקמן בהלכות שבת (סי' תכד) אכתוב עוד מזה.

סימן שפב

ואומר ש"ץ ברכו, על פי המדרש (ברייתא דר"ע) חיה אחת ברקיע, כשהוא יום אז אמת במצחה ויודעים המלאכים שהוא יום. ולערב אמונה במצחה ויודעים שהוא לילה, ובכל פעם אומרת ברכו את ה' המבורך, כלומר עת לכם לומר שירה, ולפיכך אומרים ברכו בלילה כמו ביום.

סימן שפג

ואחר כך מתחיל ברכת קריאת שמע, והראשונה היא אשר בדברו מעריב ערבים כו', ונוסח אשכנז ומבדיל בין יום ובין לילה ה' צבאות שמו אל חי וקים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד. והקשה הר"ר יחיאל שאין זה מעין החתימה סמוך לחתימה. וליישב המנהג היה אומר הרא"ש ז"ל שאנו מתפללים ה' ימלוך לעולם ועד, ויקיים הפסוק (זכריה יד, ז) והיה לעת ערב יקרא אור, ויאר לנו ויחשיך לשונאינו, והוי קצת מעין החתימה סמוך לחתימה (טור סי' רל"ו). וה' צבאות שמו, מצאתי שהוא גם כן מעין החתימה, דכתיב (עמוס ד, יג) עושה שחר עיפה ה' צבאות שמו, ועוד על שם הפסוק בישעיה (כד, כג) ובושה החמה כי מלך ה' צבאות שמו. ברוך אתה ה' המעריב ערבים.

סימן שפד

שנייה אהבת עולם. ואינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לחברתה. וקורין קריאת שמע ושתים לאחריה ראשונה אמת ואמונה. ואם לא אמרה אינו יוצא ידי חובתו, כדגרסינן בפ"ק דברכות (יב א) כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו, שנאמר (תהילים צב, ג) להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. ואינה פותחת בברוך דהוי סמוכה לחברתה דקריאת שמע לא הוי הפסק. וחותם ברוך אתה ה' גאל ישראל, שנתקנה על הגאולה שעבר (טור סי' רל"ו).

סימן שפה

שנייה השכיבנו. וחותם שומר עמו ישראל לעד, מפני שלילה צריכה שימור מן המזיקים. ואף על גב דקיימא לן כר' יוחנן דאמר שצריך לסמוך אף גאולה של ערבית לתפלה של ערבית, השכיבנו לא הוי הפסק, כיון דתקינו ליה רבנן בגאולה כגאולה אריכתא דמיא. וכתב הרב בעל האשכול (י' ע"ב) בשם הר"ר יצחק בן מרון הלוי ז"ל, כי השכיבנו מעין גאולה, כי בעת שיצאו ישראל ממצרים ואכלו הפסח ואמר להם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר (שמות יב, כב), וגם הבטיחום שלא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף, היו מתפללים זאת הברכה ואמרו השכיבנו ה' אלהינו לשלום, והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, ושמור צאתינו ובואינו מעתה ועד עולם, שהוא מן הענין שאנו צריכים, הלכך בדין הוא שיהיה כגאולה אריכתא, וכן כתב הר"ר יונה (ב: ד"ה ואף על גב).

סימן שפו

ונוהגים לומר ברוך ה' לעולם אמן כו', יראו עינינו, לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות, והיו יראים להתאחר שם עד אחר זמן תפלת ערבית, ותקנו לומר פסוקים שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפלת ערבית. והי"ח אזכרות המה, ברוך ה' לעולם א', ברוך ה' מציון ב', ברוך ה' אלהים ג', יהי כבוד ה' ד', ישמח השם ה', יהי שם ה' ו', כי לא יטוש ה' ז', כי הואיל ה' ח', ה' הוא האלהים ט', והיה ה' י', ביום ההוא יהיה ה' י"א, יהי חסדך ה' י"ב, וישתחוו לפניך י"ג, ברוך ה', ברוך ה', ברוך ה', ברוך ה' י"ז, ה' אל אמת י"ח. וזהו לפי אותן הגורסים פעם אחת ה' הוא האלהים. ולגירסת הרוקח שגורס ב' פעמים ה' הוא האלהים, וכן הוא בסידורים, אפשר לומר כי ב' פעמים ה' הוא האלהים חשוב כאחד. או י"ל כמו שכתבתי לעיל בשם מחזור ויטרי לעניין אזכרות שבויושע, דשם של ביום ההוא יהיה ה' אחד אינו מן המניין רק מפרש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, כמו כן הכא. וראיתי מקצת נוסחאות שכתוב בה הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים הכתוב בספר תהלים, וא"כ הוי י"ט שמות. לכך צריכים להגיה פסוק של דברי הימים הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו כו' שאין בו שם של ד'.

סימן שפז

יש נוהגים לעמוד כשאומרים הי"ח פסוקים, וטעם שלהם כי נתקנו כנגד י"ח ברכות. ויש שאין עומדין, ושמעתי הטעם שכל דבר שאין אדם מחויב בו לעמוד ועמד מחזי כיוהרא. ונראה לי שאין בזה שום יוהרא, מאחר שנתפשט ברוב העם לעמוד. וכן משמע מדברי ר' נטרונאי גאון (הובא בארחות חיים סי' ל"ב) שכתב על האי דאוחז אדם הציצית בידו השמאלית בשעת קריאת שמע וכל העם אינם עושים כן מחזי כיוהרא, משמע הא אם נתפשט ברוב העם תו לא מחזי כיוהרא. וכן כתב עליו מהר"י קארו (ב"י סי' כ"ד, ב). ואפשר שטעם שאין לעמוד כדי להראות שאין רוצה לצאת בו ידי חובת תפלת י"ח. ונמצא כתוב בשם מהרי"ל שלא היה עומד להתפלל תפלת ערבית עד שיתפלל ש"ץ קדיש, וכן היה נוהג מורי ז"ל.

סימן שפח

תפלת ערבית אין הש"ץ חוזר לפי שהוא רשות, מיימוני (רמב"ם תפילה פ"ט הל"ט). ומזה הטעם אומרים קדיש להפסיק בין גאולה לתפלה, להורות דערבית אין צריך סמיכה. וכן הקדיש שבין המפטיר לשבעה קרואים, להורות שאין ממניין הקרואין, כי קיימא לן דעולה למניין ז'. מרדכי קטן (מגילה סי' תת"ט, מספר המנהגים סי' כ"ב).

סימן שפט

ראשונה יאמר ברכת המפיל חבלי שינה. וברכה זו תקנוה רז"ל בסוף פרק הרואה (ברכות ס ב) הנכנס לישן על מטתו אומר משמע עד והיה אם שמוע, ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני כו', וכן הביא ברכה זו הרמב"ם ז"ל בהל' תפלה פ"ז (ה"א) והטור ז"ל באו"ח סי' רל"ט. ועם היות שלפי פשט הגמ' משמע שפרשת שמע קודמת לה, הנה רוב הפוסקים סדרו ברכה זו קודם הכל, וכן כתב הכלבו סי' כ"ט וז"ל, קודם שיקרא את שמע על מטתו אומר ברכה זו, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המפיל חבלי שינה כו'. ועם היות השינה חלק מהמיתה בהעדר הרגשות בה, אשר על כן אמרו רז"ל (שם נז ב) שינה אחד ששים ממיתה, מברכים עליה מפני שהיא מצרכי בני אדם, כדאמר בב"ר (פ"ט, ו) אמר ר' שמעון בן אלעזר והנה טוב מאד זה שינה, שמתוך שאדם ישן קימעא עומד ויגע בתורה ע"כ. והנה לדעתי רמזו בסדרי הברכה הזאת אל מאמר ר"ש הנזכר, באומר המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישן בת עין, ירצה שמתוך שמפיל חבלי שינה על עיני נמשך מזה שמאיר לאישון בת עין, שאם לא יישן האדם חשכו עיניו מראות עד שישן קימעא, ומתוך כך עמד ויגע בתורה.

סימן שצ

ואחר כך פרשת שמע, והוא מתיקון רז"ל בסוף פרק הרואה כמדובר, וגרסינן בפ"ק דברכות (ה ב) אמר ר' יצחק אמר ר' אלעזר, כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאילו אוחז חרב פיפיות בידו, שנאמר (תהילים קמט, ו) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם, וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ופירש בהלכות (רבינו יונה ג. ד"ה שנאמר) וז"ל, אף על פי שהצדיקים אינם רודפים אחר הכבוד, כי הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם והוא מעולם הבא, אין זה הכבוד שלהם אלא מהבורא יתברך, כמו שאמר בסוף המזמור הדר הוא לכל חסידיו. והנה אותו הרוממות הוא להם כמו חרב פיפיות לשומרם מן המזיקים ולעשות נקמה בגוים ע"כ.

ולא יקרא אלא עד ובשעריך שהיא פרשה ראשונה, כדגרסינן שם בברכות אמר ריב"ל אף על פי שקורא אדם קריאת שמע בבית הכנסת מצוה לקרותו על מטתו, ודוקא פרשה ראשונה ע"כ. ועם שר"ח גריס הנכנס לישן אומר שמע והיה אם שמוע כו', לפי שיש בו בשכבך ובקומך, וכתב הטור דהרא"ש ז"ל היה נוהג כר"ח. והכלבו (סי' ט') כתב דיש קורין כל קריאת שמע דיש בו רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח אברים של אדם ישמרם השם בזכות הקריאה, וכן היה נוהג מורי מהר"ש ז"ל. עם כל זה פשט המנהג שלא לקרות רק פרשה ראשונה. והטעם הוא מפני שאינה נקראת לשם חובת קריאת שמע לצאת בה כלל, שהרי אם לא קרא קריאת שמע בבית הכנסת או בביתו אחר צאת הכוכבים לא יסמוך על קריאת שמע שעל המטה, מכמה טעמים שכתבו תלמידי ר' יונה שם בהלכות בברכות פ"ק.

והכלל העולה כי פרשה זו היא נאמרת לשמור ממזיקי גוף ונפש, כי באמצעותה יגן ה' בעדו לשומרו מכל פגע רע משחית ושטן שהם מזיקי הגוף, ומכל מחשבה רעה ומכל אמונה כוזבת שהם מזיקי הנפש. וגם זה רמוז בברכות האמורה בנוסח רב עמרם ותן חלקי בתורתך ולא תביאני לא לידי חטא כו', ואל יבהלוני חלומות והרהורים רעים והם מזיקי הנפש. וכנגד מזיקי הגוף אמר גם כן והצילני מפגע רע ומחלאים רעים. ומצאתי על שם המאור הקדוש ע"ה (זוהר רע"מ עקב רע"ב ע"א) דהא דאמרינן כל הקורא קריאת שמע כאילו אוחז חרב פיפיות בידו, החרב הזאת משל על שם בן ד', היו"ד ראש החרב שהיא הוי"ו, ושני ההי"ן סוד שתי פיפיות. והקורא קריאת שמע ומיחד שם זה בסוד פסוק ראשון כמו שכתבנו למעלה, הרי הוא מעביר כל דבר מזיק ממנו, והוא מניף החרב הזאת על מעלה וארבע רוחות כדי להבריח המזיקים מכל צד. ולסוד זה אמרו רז"ל (ברכות יג ב) צריך שיאריך בדלי"ת שיעור שימליכנו מעלה ומטה וד' רוחות, והטעם כדי להעביר שרן של מזיקים מכל הרוחות הללו.

סימן שצא

ואחר כך אומרים יושב בסתר עליון ה' מה רבו צרי. וכתב מוהר"ר משה אלמשונינ"ו וז"ל, והנה הפסוקים הללו מתחילים מזמור יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי ומזמור ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה, תקנו לאומרם אחר קריאת שמע שעל המטה, כמו שכתב הטור ז"ל, ונקראו אצל רז"ל שיר של פגעים, כדאיתא בפרק ידיעת הטומאה (שבועות טו ב) שיר של פגעים בכנרות ובנבלים ובתופים. ואומר יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי. ואומר ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה וגו'. והביא מימרא זו הרי"ף ז"ל (ברכות ג א), ודרשו בו תלמידי הר"ר יונה פ"ק דברכות (שם ד"ה שיר) שיר של פגעים כו', פירוש כשקדש עזרא את ירושלם היו הולכים סביבות העיר ואומרים שיר זה להבריח הפגעים והמזיקים, והיו אומרים אותו בשמחה ובשירים, ואותו שיר של פגעים הוא יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי.

ונראה דאין מתחילין מויהי נועם, כי כן נראה מלשון המימרא שאומר ואומר יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי. ובספר כלבו (סי' כ"ט) הביא על זה ב' נוסחאות וז"ל, ואחר קריאת שמע אומר ויהי נועם עד אחר אורך ימים אשביעהו, ויש שמתחילין מיושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי עכ"ל. נראה מדבריו שאותן שאומרים עד כי אתה ה' מחסי מתחילין מיושב בסתר עליון ולא מויהי נועם, משום דהמתחילין מויהי נועם משלימים עד אורך ימים אשביעהו. וכיון דבגמ' דידן אומר בפירוש עד כי אתה ה' מחסי, נראה שראוי להתחיל מיושב בסתר כו', ואין משלימים הפסוק משום דאיכא ס' תיבות. והחשבון הזה מסוגל מאוד על המטה, דכתיב (שה"ש ג, ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו', ועל כן יאמר מזמור ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה, שהם גם כן ששים תיבות, שאין להשלים המזמור רק עד לה' הישועה, דאם לא כן למה אמרו שם בפרק ידיעת הטומאה עד לה' הישועה לומר כל המזמור כולה דמסיים בתשלום הפסוק עצמו. אלא ודאי כוונתם היה שלא יאמר רק עד מלת הישועה כאמור עכ"ל. וכן משמע במקצת פוסקים, ועם כל זה נתפשט המנהג להתחיל מויהי נועם, וכן היה נוהג מהר"ם מרוטנבורג.

ואפשר שלפי שזה השיר מסוגל מאוד להגין על האדם מכל הרעות והמזיקים, דגרסינן (בברכות) [בשבועות] פ"ק (שם) ריב"ל אמר להו להני קראי וגני. היכי עביד הכי, והאמר ריב"ל אסור להתרפאות בדברי תורה, להגין שאני. ופירש רש"י להני קראי שיר של פגעים, וגני כשהולך לישן בלילה עכ"ל. הנה נראה שהוא מגין הרבה ומבריח המזיקים, ולכך תקנו לאומרו בכל מוצאי שבת, לפי שכשקדש היום בערב שבת באתה שבת באתה מנוחה, וכל המזיקים בורחים, ולכן אומר הפורס סוכת שלום עלינו. ומיד במוצאי שבת חוזרין לשוט בעולם, ואנחנו צריכים שמירה מהם, ולכן אומר אותו, ומזה הטעם עצמו אנו אומרים אותו בכל לילה על המטה לשמירה. ואם כן נכון הוא שלא לשנות, כמו שאומרים אותו במוצאי שבת כן יש לאומרו על המטה בכל לילה דחד טעמא יש להו. ולפי שאלו המזיקים נתהוו מכח אדם הראשון באותן ק"ל שנה שנפרש מאשתו, ונתהוו מהזיבה שלו, נקראו נגעי בני אדם (זוהר בראשית מ"ז ע"ב). ולכן יש בזה המזמור ק"ל תיבות עם פסוק אורך ימים אשביעהו, שכופלים אותו לעמוד כנגד המזיקים שנתהוו מאדם באלו ק"ל שנה, ולכן ראוי לכופלו בכל פעם שאומרים אותו להבריח המזיקים. וכן מהר"ם היה כופלו לעולם. וכן ה' מה רבו צרי נתפשט המנהג לסיים המזמור. ואפשר לפי שברוב ספרים הוא יושב בסתר עליון עד לה' מחסי, ואומר ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה וגו', מדאמרו וגו' משמע שיש לסיים הפסוקים. ומה שלא אמר עד סוף המזמור ואמר עד לה' הישועה וגו', להורות דעד מלת הישועה הם ס' תיבות שהתשועה היא על ידי ס' תיבות. אבל מכל מקום גומרין הפסוק.

סימן שצב

ואחר כך אומר השכיבנו עד סמוך לחתימה, וכן היה נוהג מהר"ם לאומרו, הביאו התשב"ץ סי' ר"ס. וכן הרא"ש הביאו הטור סי' רצ"ט. וראוי לאומרו בלא חתימה, כי אין אומרים אותו אלא לשמירה בעלמא, דכתוב ביה השכיבנו ה' אלהינו לשלום, דהוא מעין השכיבה, והעמידנו מלכנו לחיים על שם שמחזיר נשמתינו חדשים לבקרים, וכמו שתקנו מסדרי התפלות המחזיר נשמות לפגרים מתים, וברכת הנותן ליעף כח כמו שכתב הטור סימן מ"ו. ויש בו ענין השמירה מהמזיקים, והגן בעדנו והסר שטן מלפנינו ושמור צאתינו ובואינו, כולם ענייני שמירה הם.

סימן שצג

ואומר ברוך ה' ביום כו'. כמו שכתב הטור סימן רל"ט, שרב עמרם היה אומר ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה כו'. וכן כתב הכלבו סי' כ"ט וז"ל, ואומר פסוקי דרחמי כגון ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה כו'. ואיתא בפ"ק דברכות (ה ב) דצריך לקרות בידך אפקיד רוחי. ובספר מוסר פ"ד כתב דיש לומר יחד שמך וקיים מלכותך תמיד כו', לכך אנו אומרים ברוך ה' ביום כו' עד ומלוך עלינו לעולם ועד דכולהו איתנהו ביה. יראו עינינו הוא בנוסחאות שלנו, ולא מצאתי בשום פוסק ומחבר.

סימן שצד

ואומר המלאך הגואל, שכן כתב הרוקח סימן שמ"ה, והתשב"ץ בסי' ר"ס, והוא המלאך ההולך תמיד עם בני אדם לשומרו בכל דרכיו. כמו שכתב בספר הזוהר (ויחי ר"ל ע"א) מלאך הגואל אותי מכל רע יברך וגומר, האי קרא אית לאסתכלא ביה, דהא כתיב הגואל, אשר גאל מבעי ליה מאי הגואל, בגין דאיהו קמשתכח תדיר לגבי בני נשא ולא אעדי מן בר נש זכאה לעלמין ע"כ. לכן ראוי לאומרו בקריאת שמע שעל המטה לשומרו מהמזיקים.

סימן שצה

ואומרים ויאמר אם שמוע תשמע כו', עד כי אני ה' רופאך. וכן כתב הכלבו סימן כ"ט. נראה לי הטעם דבקריאת שמע על מטתו הוא מרגיז יצר טוב על יצר הרע, כדאיתא בפ"ק דברכות (ה ב) אמר ריב"ל אף על פי שקורא אדם קריאת שמע שחרית וערבית מצוה לקרותו על מטתו, אמר רב אשי מאי קרא, רגזו ואל תחטאו וגו' (תהילים ד, ה). אמר ר' לוי בר חמא, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו, אי נצחו מוטב ואי לאו יעסוק בתורה, שנאמר אמרו בלבבכם, אי נצחו מוטב ואי לאו יקרא קריאת שמע, שנאמר על משכבכם.

והפסוק הזה כל עצמו הוא הרגזת יצר טוב על יצר הרע, כדאיתא בספר הבהיר (קס"א קס"ד) ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך (שמות טו, כו), המקרא הזה נדרש על יצר הרע, לפי שהתלונה שהזכיר למעלה מצד יצר הרע היתה. ולכך אמרו שם אם שמוע לקול ה' אלהיך והאזנת למצותיו ולא מצות יצר הרע, כל חקיו ולא חקי יצר הרע. ומה פתויו של יצר הרע, משל למה הדבר דומה, למלך שהפקיד פקידים על מלכותו ועל סחורתו, כל אחד ואחד ממונה על אוצר, אחד ממונה על אוצרות המאכל הטוב, ואחד ממונה על אוצרות האבנים. באו כל העולם לקנות מאוצרות המאכל הטוב, בא זה ממונה על אוצר האבנים ראה שאין קונין ממנו, מה עשה שלח שלוחיו להרוס הבתים החלשים כי בחזקים לא יוכל, אמר בין כך ובין כך שישתדלו להרוס אחד מהבתים החזקים יהרוס עשרים חלשים, ויבאו כולם לקנות אבנים ממנו ולא אהיה פחות מחברי. והיינו דכתיב (ירמיה א, יד) מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ וגו'. לכך אמר ושמרת כל חקיו, משתשמור כל חקיו כל המחלה אשר שמתי. למה אמר כל, אלא לסגור כל הדלתות, כי כשלא ימצאך פעם אחד רך ופעם אחד קשה בשמרך כל חקיו. כל המחלה אשר שמתי במצרים על ידו לא אשים עליך. מאי כי אני ה' רופאך ומתי הכהו, אלא כשיבא הוא ויכה אני ה' רופאך ע"כ.

ועוד שכמו שקריאת שמע מציל מן המזיקים כן העוסק בתורה, והיא היא כמו שהבאתי לעיל, אי אזיל מוטב ואי לא יעסוק בתורה, אי אזיל מוטב ואי לאו יקרא קריאת שמע, הרי השוה עסיקת התורה לקריאת שמע. ואיתא נמי בפ"ק דברכות (שם) אמר רבי יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדלין ממנו, שנאמר (איוב ה, ז) ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה, שנאמר (משלי כג, ה) התעיף עיניך בו ואיננו, ואין רשף אלא מזיקים, שנאמר (דברים לב, כד) ולחומי רשף וקטב מרירי. פתח בקריאת שמע וסיים בתורה, שמע מינה דעסיקת התורה וקריאת שמע חדא היא, ולכן איתא בברכות אם תלמיד חכם הוא אין צריך לקרות רק בידך אפקיד רוחי, אבל אותן העניינים שאומרים לשמירה אין צריך דהתורה משמרתו.

ופשטי דהאי קרא כוללת כל התורה, ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה', אמר אם תקיים את התורה לא תחלה לעולם בשום חולי, לא בחליי הטבע שהם מצד המאכלים הנכנסים בגוף, ולא בחליי המקרה שהם הבאים מחוץ לגוף. ומה שהזכיר קול ה' אלהיך הכוונה בזה על עשרת הדברות שהוי כולן קולו, כענין שכתוב (דברים ד, יב) קול דברים אתם שומעים, כי כל העשרה ששמענו מפיו שמיעת אוזן, כעניין שנאמר (שמות כ, א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. ואחר כך הזכיר שלשה חלקי מצות, שהן המושכלות והמקובלות והחקים. והישר בעיניו תעשה אלו המשפטים שהם המצות המושכלות, וכן כתוב (נחמיה ט, יג) ותתן להם משפטים ישרים. והאזנת למצותיו, אלו המצות המקובלות שלא ימצאם שום אדם בשכלו, וצריך הוא להתבונן בהם להטות להם אוזן, ולכך אמר והאזנת למצותיו, וכתיב (משלי טו, לא) אוזן שומעת תוכחת חיים. ושמרתם כל חקיו, אלו החקים שאין טעמם נגלה לכל. ויאמר הכתוב אם אתה מקיים כל זה תהיה נשמר מכל חולי, וזהו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. כלומר כי בשומעם בקולו ינצלו מכל אותה המחלה ההיא ראוי לבא על כל עובר רצונו, כאשר באה על מצרים שלא שמעו אליו. וזה כדרך והשיב בך כל מדוה מצרים אשר יגורת מפניהם ודבקו בך (דברים כח, ס).

ואמר כי אני ה' רופאך, אם אמר לא אשים למה לי רפואה. אלא בא לומר אף התלאות והמאורעות המזומנות בשעת סכנה, ובלילה שניתן רשות למשחית, וכיון שניתן רשות למשחית להשחית אינו מבחין בין טובים לרעים, ותאמר בלבבך שאז אינו בידי להציל, לזה אמר כי אני ה' רופאך אשמור אותך אף מזה, דאם תעסוק בתורה מזיקים בדילין ממך ולא יכלו להזיקך. לזה אמר מתחלה לא אשים, רצה לומר לא אשים שום מחלה, ובסוף אמר לשון רפואה, לפי שניתן רשות למשחית לא שייך בזה לשון לא אשים כיון שברשות המשחית הוא רק לשון רפואה, שיתן לו רפואה שינצל ממנה, כדרך הרופא ליתן רפואה לאדם שישמור בריאותו ולא יבא לידי חולי. כך אמר הקדוש ברוך הוא אני ה' רופאך, בזה שאתה עוסק בתורה ובמצות תנצל. לזה תקנו לומר פסוק זה בקריאת שמע שהוא מדבר מכללה של תורה ושהיא מצלת מהמזיקים והמשחיתים.

סימן שצו

ואחר כך ויאמר ה' אל השטן, כתבו הרוקח סימן שמ"ה, תשב"ץ סימן ר"ס, טור או"ח סימן רל"ט, כלבו סימן כ"ט, והביאו כהרר"ד אבודרהם (עמ' לא) ואמר שהוא ראוי לאומרו שהוא מסוגל מאוד לשמירה.

סימן שצז

ואומר הנה מטתו שלשלמה (שה"ש ג, ז) והם פמליא שלמעלה. והם מגבורי ישראל המלאכים המלמדים זכות על ישראל, והם מסטרא דימינא. איש חרבו על יריכו, לשמר את האיש הישראלי מפחד בלילות. ובמדרש (שהש"ר ג') הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל, וכי שמירה היה צריך שלמה. אלא שחקק סביב למטתו ברכת כהנים שהם ששים אותיות, כלם אחזי חרב, כל אחד ואחד שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר בו יברכך ה', יאר ה', ישא ה'. איש חרבו על יריכו, מה ראה ירך להיות נזכר כאן. אלא אפילו רואה אותו בחלומו והחרב שלופה בידו וקוטע את יריכו, משכים בבוקר והולך לבית הכנסת מפחד שראה בחלומו, וראה כהנים נושאים כפיהם והחלום רע מתבטל ממנו. נמצא פסוקים אלו מסוגלים לבטל חלומות רעים, לכך היו חקוקים סביב למטתו שלשלמה.

ועוד יש בפסוקים אלו סוד של לויה, ג' יודי"ן יברכך, יאר, ישא, זהו למ"ד של לויה. ו' כנגד ו' ברכות שבה יברכך, וישמרך, יאר, ויחנך, ישא, שלום. י"ה של לויה. כנגדם יש באלו הפסוקים ט"ו תיבות, ולכן מסיים וישם לך שלום כי מתוך הלויה הוא השלום. וכן ביברכך ה' וישמרך ט"ו אותיות כנגד י"ה, ובפסוק השני עשרים כנגד שם של אהי"ה, שעולה כ"א ועם השם הם כ"א. ובפסוק השלישי כ"ה אותיות כנגד שם של ד', שעולה כ"ו ועם השם הם כ"ו. וכן יש באלו הפסוקים עשרים ושמונה אותיות הויה, רצה לומר הההי"ן והיודי"ן והווי"ן של ג' פסוקים אלו של יברכך יאר ישא הם כנגד יגדל נא כח ה' (במדבר יד, יז), וזהו כח מעשיו הגיד לעמו (תהילים קיא, ו) בברכה זו שציוה לכהנים לתת כח ושלום לעמו, כי בברכה זו היא הכח להנצל מכל פגע. וכן יש בפרשת ושמו את שמי כ"ח אותיות, להורות על זה שאמרנו. וכן יש ביברכך ה' ז' אותיות של הויה כנגד זיי"ן, לפי שכל זיונה ושמירתה של ישראל זאת הברכה.

ובפסוק השני עשר אותיות של הויה, כנגד עשרת הדברות ועשרה מאמרות ועשר ספירות, ובהם ינצלו ישראל מעשרה חדרי כחות הטומאה. כי שמעתי ממקובל אחד, שאותן שאומרים שכוחות הטומאה הם סביב הברית או במקום אחר בצד שמאל עתידין ליתן את הדין, וחלילה לומר כן, מי יתן טהור מטמא, רק שיש מקום תחת מלכות ששם עשרה חדרים דוגמת עשר ספירות, וכשנפסק השפע אזי הכחות הטומאה השם ישמרנו נכנסות.

ובפסוק שלישי יש י"א אותיות, להורות שמתוכם ינצל אדם מכל פגע ונגע, כדכתיב (תהילים צא, ז) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש. זהו יו"ד אלף יו"ד, ורמז לרבבה ואלף הוא אלף, רצה לומר מתוך ברכה זו יפול מצדך אלף ורבבה מימינך לא יגש. הרי עיניך תחזינה שיש סודות נפלאות וטעמי נימוקים שראוי היה לשלמה לחקקם סביב למטתו, ולכן גם כן אומרים אחר הנה מטתו וגו' ברכת כהנים.

סימן שצח

ואחר כך אומרים הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהילים קכא, ד), כלומר אפילו בעת השינה והוא שעת הסכנה, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ומשמרם בעת השינה.

סימן שצט

ואומר לישועתך קויתי, כמו שכתב הרוקח סי' שמ"ה. והתשב"ץ (סי' ר"ס) כתב שמהר"ם היה אומרו בששה פנים, לישועתך קויתי ה', לישועתך ה' קויתי, קויתי לישועתך ה', קויתי ה' לישועתך, ה' לישועתך קויתי, ה' קויתי לישועתך. ואפשר שהטעם הוא להבריח המזיקים והמשחיתים מכל ששה קצוות העולם, שהם מעלה מטה וד' רוחות.

סימן ת

ואומר מימיני מיכאל כו', וכן כתב הכלבו סי' כ"ט. ואפשר להורות כי לאחר שאמר כל הדברים לשמירה מראה שהוא מובטח שהוא שמור מכל צד.

סימן תא

ואחר כך אומר שיר המעלות אשרי כל ירא ה' וגו'. ונראה לי דאיתא בפרק הרואה (ברכות נז א) הרואה גפן בחלום אין אשתו מפלת נפלים, שנאמר (תהילים קכח, ג) אשתך כגפן פוריה. הרואה אילן זית הוין ליה בנים מרובים, שנאמר בניך כשתילי זתים. ומאחר דאיתא ביה עניינים המורים על חלומות טובים, גם יש בו זכירת ציון וירושלים, ובכל מה שישאל אדם צרכיו צריך להזכיר ירושלים, לכן נכון לאומרו בצירוף שמסיים בשלום שלום על ישראל.

סימן תב

ואומרים רגזו ואל תחטאו כו', כי מהדין קרא למדין שאין אוכלין ושותין ומדברים אחר קריאת שמע. כמו שכתב הכלבו (סי' כ"ט) נהגו כל ישראל שאין אוכלין ושותין ואין מדברים אחר קריאת שמע שאומרים על מטתו. וסמכום מהאי קרא אמרו בלבבכם על משכבכם זו קריאת שמע ודומו סלה. וכיוצא בזה כתב ר' ירוחם בנתיב ג' ח"ב (דכ"ג ע"ג), כן כתב הרוקח (סי' שכ"ז), ומאחר שלמדין ממנו שאין אוכלין ושותין ואין מדברים אחר קריאת שמע, אומרים אותו בסוף קריאת שמע. ונהגו לומר אדון עולם באחרונה, לפי שמסיים בידו אפקיד רוחי. ואתה בן אדם אם תעשה כן, אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתך (משלי ג, כד).

תוכן העניינים

מטה משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה