אור ברסלב
מטה משה עמוד העבודה › חול המועד וב' ימים אחרונים של פסח

מטה משה· רבי משה מאט

עמוד העבודה · חול המועד וב' ימים אחרונים של פסח

ספירת העומר

סימן תרעד

ביום השלישי שהוא חול המועד אין אומרים מזמור לתודה, משום דאין מביאין תודה בפסח משום חלת חמץ שבה. ומניחין תפלין ומברך עליהם כמסקנת האורח חיים (סי' כ"ה), וסמך לזה שי"ן של תפלין כדלעיל (סי' כ"ב).

סימן תרעה

אין גומרין הלל בחול המועד. לפי שביום שביעי ושמיני שהוא יום טוב אין גומרין בהם, לפי שאמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה (סנהדרין לט ב). ואם גומרים בחול המועד אז יהיה חול המועד חמור מיום טוב עצמו (ספר מנהגים פסח ד"ה ביום). ויש אומרים טעם אחר (כלבו סי' נ"ב), והוא דכיון דחג המצות לית ביה חובת מצה רק לילה ראשונה ושנייה, לפי שבשאר ימים אפשר בפירות וכיוצא בו, לפיכך אין מברכים על ההלל רק בימים הראשונים שהם חובת מצה שהיא עיקר מצות היום. אבל בחג שכל שבעת ימים צריך שישב בסוכה ויברך לישב בסוכה בכל עת שיכנס לישב בה, צריך שיברך על ההלל ויגמור אותו בכל יום. ובשמיני של חג גם כן שהוא רגל בפני עצמו. וגם בח' ימי חנוכה ראוי לברך בכל הימים לגמור, לפי שבכל יום היה הנס הולך וחזק. ורש"י יהיב טעמא שאין גומרין הלל בחול המועד דפסח. לפי שנאמר כאלה תעשו ליום שבעת ימים (במדבר כח, כד), ואין חילוק בקרבנות, משא"כ בחול המועד דסוכות (מהרי"ל תפילות פסח ט').

סימן תרעו

סימן לסדר הקריאה משך, תורא, קדש, בכספא, פסל, במדברא, שלח, בוכרא (מגילה לא א). וסימן זה נקרא כתיקונו כשחל פסח באג"ז. אבל כשחל פסח בה' בשבת משנין הסדר, לפי שצריכין לקרוא בשבת של חול המועד פסל לך. ומתחילין ראה אתה לפי שהקוראין הן שבעה, דאמר רב חנן בר אבא שבת שחל בחול המועד בין בניסן ובין בתשרי קרינן ראה אתה, ומפטיר קורא והקרבתם, ומפטיר ביחזקאל (לז, א) היתה עלי יד ה' בעצמות היבשות. ושאלו לפני רב האי גאון מה ענין למתים שהחיה יחזקאל בפסח, ולענין גוג ומגוג בחג. והשיב מסורת בידינו מאבותינו שתחיית המתים תהיה בפסח ומלחמת גוג ומגוג בחג. ולפי תרגום ירושלמי של פסוק ויהי בשלח (שמות יג, יז), משמע שמתי יחזקאל היו משבט אפרים שיצאו ממצרים מלפני הקץ ונכשלו, ודומה קצת שהוא מעין המאורע, וכן מפורש בברייתא דר' אליעזר.

סימן תרעז

בברכת ההפטרה חותמין רק בשבת ולא בהזמנים, כי אם אין שבת אין הפטרה בחול המועד. ויש מקשים מאי שנא מחול המועד דסוכות דחותמין גם בהזמנים, ותירץ מהר"ר פייבש, לפי שבשבת חול המועד דסוכות מוציאין ב' ספרי תורה, מה שאין עושין כן בכל שאר ימי חול המועד דסוכות דאין מוציאין רק אחת. ובפסח אינו מוציאין בשבת של חול המועד יותר משאר ימים דמוציאין כל יום ב' ספר תורה. ומהרי"ל השיב טעם לפי שסוכות חילוק בקרבן, משא"כ בפסח. והיינו נמי טעמא שבסוכות גומרין את ההלל כל תשעה ובפסח אין גומרין, כדלעיל בשם רש"י (מהרי"ל תפילות סוכות ג').

סימן תרעח

נהגו העולם לקרות שיר השירים, מפני שהוא מדבר מגאולת מצרים שהיא תחלת שיעבודן של ישראל וגאולתן ראשונה, שנאמר (שה"ש א, ט) לסוסתי ברכבי פרעה. אבודרהם (עמ' רמ).

סימן תרעט

שבת של חול המועד שכח רבי לומר בתפלת שחרית ישמח משה, ואמר אתה בחרתנו והזכיר גם של שבת, ואומר שאין צריך לחזור ולהתפלל. עכ"ל שבולי לקט (סי' רי"ט).

סימן תרפ

ביום שביעי של פסח הוא יום טוב, ומתפללין כמו ביום טוב ראשון, ומקדשין בבית הכנסת ובביתו. ואין מברכין זמן ביום ז"ח לפי שאין רגל בפני עצמו, ובשחרית אין גומרין הלל כדפרישית (ספר מנהגים פסח ד"ה ביום ז').

סימן תרפא

ואם חל בשבת, אומר בליל שבת, ויכלו, מגן אבות, ואין חותמין בהזמנים. וכן בכל יום טוב, שאם אין שבת אין אומרים מגן אבות. ומגן אבות אומרים אפילו ביום טוב שחל בערב שבת. ואומרים אותה אחר תפלת ערבית דשבת, אף על גב דעיקר נתקנה משום עם שבשדות השתא ליכא, מ"מ לא פלוג (הגהות מנהגים שם סי' ל"א).

סימן תרפב

ואם יש מילה בכל יום טוב בשבת אומרים יום ליבשה. אבל מילה ביום טוב בחול אין אומרים אותו, רק בב' ימים טובים אחרונים דפסח שאומרים אותו, לפי שהיה בהן קריעת ים סוף (שם סי' ל"ב).

סימן תרפג

ביום השמיני קורין כל הבכור (דברים טו, יט). ומזכירין נשמות, כי לעולם בכל יום שקורין כל הבכור מזכירין נשמות ופוסקין צדקה, שכתוב בו (דברים טז, יז) איש כמתנת ידו וגו'. ועושין לו מי שברך בספר תורה, כי הצדקה הוא מימינו שנאמר (תהילים מח, יא) צדק מלאה ימינך, וגם התורה מימינו, שנאמר (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו (שם סי' ל"ד).

סימן תרפד

נשאל הרא"ש מה שנהגו הגויים לשלוח דורון לישראל חמץ ביום טוב אחרון של פסח מן המנחה ולמעלה, אם הוא מותר או לא. והשיב צריך אותו ישראל שנשלח לו דורון חמץ, לצוות לאנשי ביתו שלא יקחו אותו. אלא שיניחנו הגוי בקרן זויות בבית, ויתכוון אותו ישראל בלבו שלא יקנה לו חצרו אותו דורון, ואז יהיה מותר באכילה לאחר הפסח בכדי שיעשה, שחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהבאה. ואם לאו יעשה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ויהיה אסור בהנאה, שחצרו של אדם קונה לו מדעתו, אבל בעל כרחו לא, וכן כתבו הפוסקים.

חסלת עניני פסח וספירת העומר

סימן תרפה

ימים שבין פסח לעצרת הם ימי הספירה, אשר צונו ה' אלהינו לספור מ"ט יום. וכתב הרא"ש (פסחים פ"י סי' מ') יש מקשים כיון שהכתוב אומר תספרו נ' יום למה אין אנו מונין אלא מ"ט יום. ודוחקין לפרש הפסוק עד ממחרת השבת השביעית שהוא יום נ' תספרו. אי נמי חמשים יום הקרבתם או דבתר קאי, והכי קאמר עד ממחרת השבת תספרו ולא עד בכלל נ', והקרבתם מנחה חדשה. ולי נראה שאין אנו צריכין לדוחקין הללו, כיון שכתוב בפירוש שבעה שבועות תספור לך, אין לספור יותר מז' שבועות. ותספרו נ' יום לא קשיא מידי, שכן דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום עשיריות פחות אחד מונה אותו בחשבון ואינו משגיח על חסרון האחד, כיוצא בו כל הנפש הבאה לבית יעקב מצרימה שבעים (בראשית מו, כו), וכן ארבעים יכנו (דברים כה, ג) ע"כ.

והטעם שצוה הקדוש ברוך הוא לספור את העומר, מפני שכל אחד מישראל היה עוסק בקציר שלו, והיו מפוזרין כל אחד בגרנו, וצוה למנות כדי שלא ישכחו זמן עלייתם לרגל. טעם אחר במדרש, משל לאחד שהיה חבוש בבית האסורין וצעק למלך להתירו, קבע לו המלך זמן ולתת לו בתו, והיה מונה והולך עד בא הזמן, כך עשו ישראל בצאתם ממצרים. ויש אומרים טעם אחר, מפני שהעולם בצער מפסח עד שבועות על התבואה ועל האילנות, כדאיתא פ"ק דראש השנה (טז א) תניא אמר ר' יודא, מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח, מפני שהפסח זמן תבואה הוא, אמר הקדוש ברוך הוא הקריבו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת, מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא, אמר הקדוש ברוך הוא הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן. ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג, מפני שחג זמן גשמי שנה הוא, אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה וכו'. ולפיכך צוה הקדוש ברוך הוא לספור ימים אלו כדי שנזכור צער העולם, ולשוב לו בלבב שלם ולהתחנן לפניו לרחם עלינו ועל הבריות ועל הארץ, שיהיו התבואות כתקנה שהם סבת חיינו, שאם אין קמח אין תורה. וזה שאמר הכתוב (ירמיה ה, כד) ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חוקות קציר ישמור לנו. אלו שבעה שבועות שבין פסח לעצרת.

ויש מקשים על הא דאמרינן הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות שבאילן, שכל אותן האחרים הוא הקרבן ממין המתברך, אבל שתי הלחם אינן ממין אילן. ומתרצים דאתיא כמאן דאמר חטה מין אילן הוא, ואתיא כמאן דאמר (ברכות מ א) עץ שאכל ממנו אדם הראשון חטה היתה. ויש מתרצים תירוץ אחר, כי שתי הלחם הם ביכורים שעל שמם נקרא עצרת יום הביכורים, ואמר הקדוש ברוך הוא הביאו לפני שתי הלחם מזה המין המובחר והטוב מכל מיני הצמחים לצורך חיי האדם, כדי שתתברכו לכם שאר כל מיני אילן שתביאו מהם ביכורים.

ובשם הר"ר שמואל מצאתי שלכך צוה הקדוש ברוך הוא למנות בין פסח לעצרת יותר מבשאר מועדים, לפי שארץ ישראל הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, ובית המקדש באמצע, הרי שני מאות לכל צד. ובכ' יום ילך לביתו, כי מהלך אדם בינוני ביום י' פרסאות, ובכ' יום יחזור לרגל שבועות הרי מ' יום, וז' שבתות שאינו הולך הרי מ"ז נשארו עוד ב' ימים. לכך צוה הקדוש ברוך הוא למנות שלא ישכח לעכב בביתו יותר מב' ימים (מנהגים חודש אייר סי' מ"ח).

סימן תרפו

נוהגין בכל המקומות שלא לישא אשה ולא להסתפר. והטעם שלא להרבות בשמחה, שבאותו זמן מתו י"ב זוגות אלף תלמידים לר' עקיבא מפני שלא היו נוהגין כבוד זה לזה, כן כתבו הטור אורח חיים (סי' תצ"ג) והאבודרהם (עמ' רמה). ובשם החבר ר' בנימין בר אברהם הרופא ז"ל מצאתי (שבלי הלקט סי' רל"ה), מה שנהגו שלא לישא אשה בין פסח לעצרת, לפי מה שמצינו בסדר עולם פ"ג משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, שנאמר (ישעיה סו, כג) והיה מידי חודש בחדשו, רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד עצרת, שנאמר ומידי שבת בשבתו, והיא משנה שלימה סוף פרק שני דעדיות (מ"י).

סימן תרפז

כתב רבינו האי בתשובה, מה שנהגו שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה עד שחרית. משום תלמידי ר' עקיבא שכולם מתו משקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה, ועוד דכתיב (ויקרא כג, טו) שבע שבתות תמימות תהיינה, מלשון שבות ושמיטה, כדכתיב (שם כה, ח) שבע שבתות שנים, מה שנת השמיטה אסורה במלאכת קרקע, אף זמן ספירת עומר דהיינו לאחר שקיעת החמה שובתין ממלאכה, ע"כ. וכן כתב הטור (סי' תצ"ג) אלא שהוסיף וכתב, ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה. ובשם הר"ר שמחה משפירא ז"ל מצאתי (שבלי הלקט סי' רל"ה) עדיין אנו צריכין למודעי, בבראשית רבה פרשה י"ז (י"ג) דגרסינן התם מפני מה הנשים מהלכות אצל המת תחלה, אמר להן מפני שגרמה מיתה לעולם, והלכך בידיהן ובהן נוהגות מדה זו זריזות ונשכרות, להודיע שבחן בכל דור ודור שקדמו אצל אותן התלמידים לכבדן ולהתעסק בהן. לפיכך נהגו שלא לעשות מלאכה באותו ערב, זכר לנשים צדקניות שהיו באותו הדור.

סימן תרפח

כתב הטור (סי' תצ"ג) יש מסתפרין מל"ג בעומר ואילך, שאומרים שאז פסקו מלמות ע"כ. ובודאי הוא הדין לישא אשה, דכיון דפסקו אז מלמות למה יהא אסור לישא אשה, אלא חדא מינייהו נקט. ואנו נוהגין שלא להסתפר רק ביום ל"ג, ולפניו ולאחריו לא. והמנהג הזה לפי הטעם שכתבו האחרונים (מהרי"ל בין פסח לשבועות ז'), דל"ג בעומר הוא משום דכל ימים שלא אמרו בו תחינה לא מתו, והם ז' ימי פסח, ושלשה ימים דראש חודש, שנים דאייר ואחד דסיון, ושבע שבתות, עדיין נשארו ל"ב ימים, נמצאו שמתו ל"ב ימים. על כן משמחים ביום ל"ג, ואין אומרים בו תחינה. ויש נוהגין להסתפר עד ראש חדש אייר, וכן הוא בשבולי לקט סימן ע"ד.

סימן תרפט

ל"ג בעומר שחל ביום ראשון, מסתפרין ביום ששי שלפניו, הואיל ואינו אלא משום מנהג. וכן הורה מהר"ר חזקיה מוישלווילד"א, וכן פסקתי גם אני, לשון מהר"י ויי"ל (דינין והלכות סי' נ"א). ומהרי"ל אוסר ע"ש (הגהות מנהגים פסח סי' ל"ז). והמקיל לא הפסיד.

תוכן העניינים

מטה משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה