אור ברסלב
מטה משה עמוד העבודה › דיני סוכות

מטה משה· רבי משה מאט

עמוד העבודה · דיני סוכות

יום כיפור

סימן תתצא

בסוכות תשבו שבעת ימים וגו', למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם וגו' (ויקרא כג, מג). תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים, למה לו לתלות ביציאת מצרים, הוי ליה למימר בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר. וכן הרבה מצוות, לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו, ואין אדם יכול להכחישנו, והוא מורה על אמיתת מציאת הבורא יתברך שהוא ברא הכל לרצונו. והוא אשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, ואין מי שיאמר לו מה תעשה. כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו ממצרים באותות ובמופתים. והסוכות שאמר הכתוב שהושבנו בהם, הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש. ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות, כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו. ואעפ"י שיצאו ממצרים בחודש ניסן, לא צונו לעשות סוכה באותו זמן, לפי שהוא ימות הקיץ, ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתינו בהם שהם במצות הבורא יתברך. ולכן צוה אותנו שנעשה סוכות בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאים מבית לישב בסוכה. בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותו, עכ"ל טורים (סי' תרכ"ה).

והחכם רבי אברהם בן עזרא כתב בפרשת בשלח (שמות טו, כב) בבואם אל מדבר סיני עשו כולם סוכות כי שם עמדו כמו שנה, ומשה הודיעם כי שם יתעכבו עד שיעשו המשכן. כי בעבור זה הוציאו עצי שטים ממצרים. ולהיות זכר לסוכות שעשו שם היה חג הסוכות, כי הכתוב אמר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, ואיך ישבו בעננים כי הסוכות אינם דומים לעננים. ובפרשת אמור (ויקרא כג, מג) כתב כי בסוכות שהיו עושין אחר שעברו ים סוף סוכות. ואף כי במדבר סיני שעמדו שם קרוב משנה, וכן מנהג כל המחנות. והנה גם זה המועד זכר ליציאת מצרים. ואם ישאל שואל למה בתשרי זאת המצוה, יש להשיב כי ענן ה' היה על המחנה יומם והשמש לא יכם, ומימות תשרי החלו לעשות סוכות בעבור הקור.

והרוקח (סי' רי"ט) כתב וז"ל, ויש מפרשים כשצרו על ארצות של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסוכות, כמו שכתוב (שמואל ב' יא, יא) והארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות, כי בשדה היה מיסך עליהן עד שכבשו רבת בני עמון, כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען. וזהו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים, כמו שכתוב (דברים ד, מו) אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים והיא שנת הארבעים. זהו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו'. שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל. ומה שכתוב בעזרא (נחמיה ח, יז) כי לא עשו כן מימי יהושע בן נון, ולא אמר מימי משה. לפי שמשה לא כבש רק סיחון ועוג, אבל יהושע לכד וכבש כל הערים. לכך אמרו במגלה (ב א) כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון ולא מימות משה. כך למען ידעו דורותיכם שהקב"ה הביאם ממצרים, וכשצרים על הערים של מלכים יושבים בסוכות עד שכבשום, כדי שיקיימו מצות התלויות בארץ. והקב"ה כובש ארצות, והוא (ויקרא כה, כג) כי גרים ותושבים אתם עמדי. ולמה צוה לישב בסוכה בחודש השביעי, לפי כי תחלת ימות החמה חג המצות, וסוכות תחילת ימות החורף, כי כל ראשית להקב"ה.

והר"ר יצחק אבוה"ב כתב בספר מנורת המאור (נר ג', כלל ד', ח"ו פ"א) באמרם בפ"ק דסוכה (ב א) צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. הייתה כוונתם שבאתה מצות סוכה זאת ללמדנו, שלא ישים אדם בטחונו בגובה ביתו וחזוקו ותקונו הטוב, ואף כי יהיה מלא מכל טוב. ואל יבטח בסיוע שום אדם, אף על פי שהוא אדון הארץ ומושל בה. אבל ישים בטחונו במי שאמר והיה העולם, כי לו לבדו היכולת והאמונה, ובמה שמבטיח אינו מתנחם ממנו, כדכתיב (במדבר כג, יט) לא איש אל וגו', לבדו המחסה והמסתור, כדכתיב (תהילים לב, י) והבוטח בה' חסד יסובבנו, ונאמר (שם צא, ב) אומר לה' מחסי וגו'. ולהעיר לאדם על זה באה מצות סוכה בזמן הזה אחר אסיפת גורן ויקב בארץ ישראל, כמו שנאמר (דברים טז, יג) באספך מגרנך ומיקבך. לפי שבזמן הזה הוא זמן בעיטה לכל, שהארצות מלאים כל טוב, והאדם כבר נאסף לעיר ומטיח את גגו ומחזיק בדק ביתו להשמר בו מזרם וממטר ומרוח ושאר פגעים, ולפיכך צוה לצאת מביתו החזק וישב בסוכה, כדי שיתעורר וישים מבטחו בשם יתברך. ויתן אל לבו כי כל הטוב שהגיע אליו מן היוצא בשדה הכל בא לו ברצון השם יתברך. ועל זה רמזו לעשותה מפסולת גורן ויקב, לזכר זה שאסף הפירות לאכול והפסולת לסכך בתתו מטר בעתו, ויזכור שכל שמירת גופו וכל אשר לו מאת השם יתברך ולא יבטח באשר לו, ע"כ.

ובהיות כי ע' פנים לתורה, ויודע כל תעלומות חכמה העלימם ונתנן כתובים בלשון שיובן מכל מלה המצות כפשטה. וגם מורה בעניין הרמוז בה למה הייתה כוונת המצוה. לכן אענה ואומר אף אני טעם מצוה זאת. צריך אתה לדעת, כי הסוכה רמוזה לשכר עולם הבא, כמו שאמרו רז"ל (עי' שמו"ר נא, ז) אמרו במדרש כי עשו הרשע רצה לאכול הנאת זה העולם, ויעקב לא רצה בהנאת זה העולם אלא לעולם הבא, כמו שאמרו על פסוק (דברים לב, ל) אם לא כי צורם מכרם. כי אברהם בירר לו שעבוד מלכיות, ולכן אמר עשו (בראשית לג, יב) נסעה ונלכה ואלכה לנגדך, כלומר שיחלקו בשוה זה העולם. ויעקב לא רצה ואמר אדוני יודע כי הילדים רכים. כלומר אדוני יודע כי האוכל הנאות זה העולם סופו יורש גיהנם, והילדים רכים ואינם יכולין לסבול אש הקשה של גיהנם, ודפקום יום אחד בדינה של גיהנם ימותו כולם. לכן יעבור אדוני לפני עבדו ואכול בשמחה הנאות זה העולם, ואני אתנהלה לאטי סובל עול גלות ועול מלכות כדי לירש עולם הבא. ובפסוק זה רמז לו כל הגלויות. יעבור אדוני לפני עבדו בגלות מצרים, ואני אתנהלה לאטי בגלות בבל, לרגל המלאכה אשר לפני בגלות מדי, ולרגל הילדים זה גלות יון, עד אשר אבא אל אדוני שעירה זה גלות אדום. ואז אמר אציגה נא עמך וגו', ולא רצה לקבל שילך לא הוא ולא עמו. וישב עשו לדרכו שעירה מדת סמאל זה דרכו כסל למו, ויעקב נסע סוכותה בחר לו העולם הבא אשר היא הסוכה אשר עתיד לעשות הקדוש ברוך הוא לצדיקים, כדאיתא בפ"ק דעבודה זרה (ג ב), וכענין שנאמר (ישעיה ד, ה) וברא ה' על כל מכון על הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן וגומר, וסוכה תהיה לצל וגומר. ודרשו פסוק זה בפרק המוכר את הספינה (ב"ב עה א) אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשית לכל צדיק ז' חופות בגן עדן, שנאמר (שם) וברא ה' וגו'.

ומאחר שהשי"ת מחל להם עונותיהם, ועתה הוא ראשון לחשבון עונות, אמר בסוכות תשבו ז' ימים. ודרשו רז"ל (סוכה כז א) תשבו כעין תדורו, מכאן אמרו כל ז' ימים עושה אדם סוכתו קבע ודירתו עראי. כיצד, היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה. רצה לומר כל ימי האדם והוא ימי שנותינו ע' שנה, יעשה סוכתו קבע. רצה לומר יעשת תכלית העולם הבא קבע ועיקר, ודירת עולם הזה עראי. יש לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה. כלומר אם יש לו כלים נאים ומצעים נאים ישים תכליתן לעולם הבא, כלומר כדי שירחיב לבבו להגות באילת אהבים, על דרך אשה נאה ומטה מוצעת לתלמיד חכם (שבת כה ב), כמו שכתב הרמב"ם בהקדמה למסכת אבות פ"ה (ד"ה וכאשר ישים). ואמר רבא מנא מכלי בר מטללתא, כי מנא מכלי (סוכה כט א) הוא תאות עולם הזה. והסוכה היא רמוזה לעולם הבא, אשר אין שם לא אכילה ולא שתייה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה כמבואר בברכות (יז א). מאני משתי והם הכוסות בגו מטללתא, כי שכר הצדיקים לעולם הבא נמשל לכוס, הוא שנאמר (תהילים כג, ה) ראשי כוסי רויה, וכתיב (שם טז, ה) ה' מנת חלקי וכוסי, וכתיב (שם קטז, יג) כוס ישועות אשא. ולכן כל דבר המקבל טומאה פסול לסכך הרמוז למקום קדושה וטהרה. וכן כל ברזל פסול לסכך, דברזל מקצר ימים (עי' מידות פ"ג מ"ד). והסכך רמוז לשכר עולם הבא הוא יום שכולו ארוך חיים. ולכן הדפנות גובהן עשרה, רמז לעולם הבא הנברא ביו"ד (מנחות כט ב). ומי' עד כ' הוא הכשר סוכה, כי יו"ד מלא הוא עשרים. וכל הטפחים בסוכה י"ש טפחים פחות ב'. וסוכה דומה לב' הרי י"ש, כנגד עתיד להנחיל לכל צדיק י"ש עולמות כמבואר במסכת עוקצין (פ"ג מי"ב).

ובעניין הכשר דפנות, אפליגו בפרק קמא דסוכה (ד ב) תנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, ר"ש אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח. כי הדפנות הם מקבלי הסכך, כנגד אומה ישראלית אשר הן המה המקבלים שכר עולם הבא. ואיתא בפ"א דערכין (ג ב) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (ויקרא כג, מב), הכל חייבין בסוכה, כהנים לויים וישראלים. הכל לרבות קטן שאינו צריך לאמו. נמצא דעת ר"ש ג' מחיצות כנגד כהנים לוים ישראלים, ורביעית אפילו טפח כנגד הקטן. ודעת תנא קמא שתים כהלכתן, לפי שכהנים ולויים חד שבט הוא, לכן אין צריכין רק כנגד כהנים ולויים חדא מחיצה, וכנגד כל ישראל חדא מחיצה, ושלישית אפילו טפח לרבות את הקטן.

ומאחר שמצות סוכה רומזת להתעורר לב האדם על תכלית עולם הבא. לכן צוה גם כן ולקחתם לכם ביום הראשון כפות תמרים וגו' (ויקרא כג, מ). כי האתרוג ולולב רמז לשכר העולם הזה והעולם הבא. והדס וערבה הן רמז לדרכי התשובה, והן הצער וההכנעה. פרי עץ הדר ירמוז לשכר עולם הזה, לפי שיש מצות שהאדם אוכל עליהן פירות משנה לשנה, כשם שהאתרוג דר באילנו משנה לשנה (סוכה לא ב). כפות תמרים ירמוז לשכר עולם הבא, כשם שהלולב גדול כך שכר עולם הבא גדול. כשם שהלולב עלין שלו זו למעלה מזו, כך מדרגות עולם הבא זו למעלה מזו. וכשם שהלולב אין פריו אלא לסוף שבעים שנה, כך שכר עולם הבא אינו אלא בסוף ימיו של אדם, שכתוב בו (תהילים צ, י) ימי שנותינו שבעים שנה. הדס בו מרירות וריחו טוב, ירמוז אל הצער שהוא מדרכי התשובה. והוא שיצער אדם עצמו ושיסגף את גופו בתעניות ומלקיות ובגדרים רבים כפי מה שחטא, ושיצטער כפי מה שנהנה ועם זה יעלה ריחו לשמים. וערבה רמז להכנעה ושפלותו, לכך אינה גדילה על ההרים אלא הוא גדילה בנחל במקום נמוך ושפל, כדי שיכניע לבו וישפיל עצמו ויתכפר לו. ולפי הדרך הזה נראה ליטול ביד ימין הלולב עם ההדס והערבה, כדי לרמוז על שכר הגדול שכר עולם הבא המעותד לו בסוף עם הצער וההכנעה. וכן אתרוג רמז לשכר עולם הזה ליטלה ביד שמאל, שכן עולם הבא נמשל לימין, ועולם הזה נמשל לשמאל, ממה שכתוב (משלי ג, ז) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. ובאורו למימינים בה למי שהלך במצות לצד ימין ומכוון בהם לשכר עולם הבא. למשמאילים בה למי שהלך בהם לצד שמאל. ומכוון בהם לשכר עולם הזה, לזה נותן אורך ימים ולזה עושר וכבוד. הרי מצות סוכה ולולב רמוזים לשכר עולם הבא.

וביום השמיני הוא שמחת בית השואבה, אשר עליה אמרו רז"ל (סוכה נא א) מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה כו'. ירמוז שאם יעשה אדם כל שבעת הימים אשר הם כנגד ימי שנותיו של אדם סוכתו קבע, רוצה לומר שישים כל תכליתו לעולם הבא. אזי מיד אחרי מותו הוא מזומן לחיי עולם הבא, ולשמוח בשובע שמחות אשר עליה נאמר (ישעיה סד, ג) עין לא ראתה אלהים זולתך, ונאמר (תהילים ה, יב) וישמחו כל חוסי בך, ונאמר (שם טז, יא) שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח. זהו הנראה לי בטעם מצות הללו. והשם יתברך יראנו נפלאות מתורתו אמן.

סימן תתצב

אעפ"י שדין סוכה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, נהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות, כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות (רמ"א סי' תר"ל ס"ה). ומי שאין לו כדי צרכן למחיצות, אמר מהר"י סג"ל (סוכה ה') דיותר טוב שיעשה אדם שלשה מחיצות שלימות לסוכה. ממה שיעשה ארבע מחיצות רעועות. ומאחר דנהגו לעשות ארבע מחיצות שלימות, מטעם זה נהגו שעושין עיגול בתוך הפתח כשאר פתחים, דאם לא היתה עגולה מבפנים הוי ליה צורת הפתח מן הצד, דרוב בני אדם מחברין אותו הנסר שיהיה המשקוף מן הצד, ואיכא מאן דאמר דלא שמיה פתח. אבל אותן סוכות הבנויות שנה לשנה בפתח גמורה אין צריך אותו עיגול, ואפילו מנהגא ליכא.

סימן תתצג

אין לסמוך על היריעות המצויירות שתולין אצל המחיצות לנוי, דאז הוי מצוה הבאה בעבירה, דהיריעות מנתקות וברוח מצויה אין עומדין, ולא שמה מחיצה. ועוד דרוב פעמים מסככים הסכך ואחר כך תולין היריעות, והוי מן העשוי (מהרי"ל שם ה').

סימן תתצד

מותר לתלות בהיריעות שעטנז, רק שיהיו תולין למעלה מתשמיש אדם. ואם מצילין למעלה מן החמה והרוח אין לחוש. מהרי"ל (שם) ומהר"י ווייל (סי' קצ"א).

סימן תתצה

מותר לעשות מחיצות שיהא בין כל דף ודף פחות משלשה טפחים, דאמרינן לבוד. יתלה שם יריעות להציל מן הרוח, והיריעות אינן יכולין להתיר הרחקת הדפין ביותר משלשה טפחים (מהרי"ל שם).

סימן תתצו

העושה סוכה למטה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם כשירה. אבל אם הרעפים סמוכין זה לזה פחותים מג' טפחים פסולה דאמרינן לבוד. ואם סיכך על הלטי"ש, אפילו הם סמוכים בפחות משלש לא אמרינן כהאי גוונא לבוד להאסר, משום דסכך כשר רבה עליו ומבטלה. ואפילו תחת הגג נמי אם הוא בעניין דאם מסלקת לסכך שתחת הלטי"ש הוי חמתה מרובה מצלתה פסולה. ולדעת הר"ר יחיאל מפרי"ש (כלבו סי' ע"א) והר"ר פרץ (הגהות הסמ"ק מצוה צ"ג הל"ה) בכל עניין צריך לזקוף קנים מן הסכך עד הגג, לערב שני הסככים יחד להיות הכל סכך אחד. והירא דבר ה' יחוש לדבריהם לכתחלה, וכן משמע בדרשות מהרי"ל (שם).

סימן תתצז

מותר לעשות סוכה תחת הגגות העשוים לפתוח ולסגור, ומותר לסוגרן מפני הגשמים ולחזור ולפותחן. ואפילו ביום טוב שרי לסוגרן ולפותחן אם יש להם צירים שסוגר ופותח בהן, ואין בזה משום סתירה ובניין ביום טוב (רמ"א סי' תרכ"ו ס"ג).

סימן תתצח

כתב האורחות חיים (סוכה סי' כ"ו) וז"ל, נוכל לומר שאלו העושים סוכתם בתוך הבית, ואין מסירין הרעפים עד אחר סיכוך הסוכה, שאין צריך לנענע הסיכוך אחר כך משום תעשה ולא מן העשוי. לפי שהסרת הרעפים ופקפוק הדפין הוא המעשה להכשיר הסיכוך הנעשה בפיסול, עד כאן לשונו. וכן הוא דעת האור זרוע (סי' רפ"ט) והר"ר אלחנן (מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סי' קפ"ב) וכן כתב הכלבו לדעת בעל ההשלמה בסימן ע"א.

סימן תתצט

אותן סוכות העשויין תחת הגג, וכשמגביהים הגג לפעמים הצריפים משופעים, יזהר שלא ישב תחת השיפוע.

סימן תתק

פירש סדין תחת הסכך לנוי, אם הוא בתוך ארבע טפחים לגג כשרה, ואם הוא רחוק ארבע טפחים מן הגג פסולה. ואם אינם לנוי, אף על פי שהוא בתוך ארבע טפחים פסולה. ויש ליזהר שלא לתלות שום נוי סוכה רק בפחות מארבע לסוכה. אבל אם אותה עטרה שעושים לנוי חמתה מרובה מצלתה ליכא למיחש, דלא מצי פוסל דלא מתקרי סכך אלא אם כן צלתו מרובה מחמתו (מהרי"ל סוכה י"ג).

סימן תתקא

אמר מהר"י סג"ל (סוכה ז') כל דבר המקבל טומאה אסור לסכך בו. לכן יזהר כל אדם שלא להניח סולם או שברי כלים של ספסלים וקתדראות על הסכך להחזיק את הערבה, דחיישינן שמא נטמאו במדרס ע"כ. ומהרא"י כתב בתרומת הדשן סימן צ' דשרי אפילו לכסות בסולמות ע"ש. ובתשובת להרמב"ן (המיוחסות) סימן רט"ו נסתפק בדבר. ואותן סולמות העשויות בצידי העגלות, היה נראה לאסור לכסות בהן וגם להניחן על הסוכה, דסתם סולמות שאני, דלמאן דמתיר סבירא ליה דאע"ג דעולין ויורדין בהן אינן מטמאין מדרס, מטעם משום דאינן עשוין להנאת מדרס אלא כדי לעלות ולירד בהן. אבל סולמות העגלות לפעמים יושבים על הסולמות, והוא הנאת מדרס ממש. ואף על גב דעיקר עשייתן אינו להכי, מכל מקום יש לדמות אותה להא דכתב הסמ"ק (הגהות ר"פ סי' קפ"א אות י') באותן הכובעים של לבדים, אף על גב שאין עשוין לקבל מים, מכל מקום על ידי הדחק מותרים ליטול מהם, שעוברי דרכים רגילין לשתות מהן ע"כ. ואף על גב דעיקר תשמישן אינן להכי, מכל מקום כיון שעוברי דרכים רגילין לשתות מהן חשיב תשמישן להכי, הוא הדין נמי הכא. ועוד דהוי כמו סמיכת כסא וספסל, דהא סמכינן בהו בשעת ישיבה בעגלה. אף כי יש לחלק דסמיכת כסא וספסל הם מגוף הכלי שנטמא במדרס, אבל הסולמות כלי אחר הוא, מכל מקום יש שהם מחוברין. לכן נכון להחמיר לכתחלה. וסולמות של לולין מותר לכתחילה, דאע"ג דכלי היא מכל מקום לא מקבל טומאה, דכלי עץ שאין בו בית קיבול אינו מקבל טומאה, וחשש מדרס נמי ליכא בהו.

סימן תתקב

לחבר כלונסות הסוכה במסמרות של ברזל, או לקשרם בבלאות שהם מקבלים טומאה, כתב מהרא"י בתרומת הדשן בסי' צ"א דאין קפידא.

סימן תתקג

הא דנהגו לסכך בערבה ולא בנסרים אפילו פחותים פחותים משלשה, משום גזירת תקרה הוא. הגה מיימוני (סוכה פ"ה ה"ז).

סימן תתקד

אמר מהר"י סג"ל (סוכה ט"ו) מה שאומרים העולם שצריך לסכך הסוכה עד שיהיו הכוכבים נראים דרך הסכך, ודאי יש פוסקים כן. אכן שמע מרבו מהר"ש ז"ל שהיה מסכך הסכך עב ביותר, דאי אפשר לסכך כל כך שלא יהא נראה מתוכו דרך הגג בשום מקום. גם אם אין רואים בלילה, מכל מקום ביום רואים כמה חורים וסדקים בכמה מקומות ע"כ. אבל מכל מקום אל יסכך אותה עב ביותר שלא יוכלו הגשמים לירד בתוכה, כך דרש מהר"י וויי"ל (סי' קצ"א).

סימן תתקה

לא יקצצו הישראל לסכך בעצמו, אלא יקנה אותה מגוי, דכל גזל אין עושין ממנו סוכה לכתחלה. והיהודים המביאים בעצמם יתנו לגוי פרוטה טרם שקוצצים הערבה, ואז הוי מותרת לו בשנוי רשות (רמ"א סי' תרל"ז ס"ג).

סימן תתקו

ויעשה סוכה במקום שיכול להיות תדיר שם, הן לאכול שם הן ללון שם, כגון שלא במקום טינופות וסירחון, או במקום סכנות לסטים וגנבים, דאז אפילו ידי חובת אכילת סוכה לא יצא, מאחר דאין יכול ללון שם, כן פסק הרא"ם בהג"ה מיימוני בהלכות סוכה (פ"ו אות א') וכן בספר יראים סימן קכ"ג (מהרי"ל סוכה ד').

סימן תתקז

תנו רבנן (סוכה לז א) בסוכות תשבו שבעת ימים, תשבו כעין תדורו. מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע ואת ביתו עראי, היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה. ואפילו אם רוצה לספר שמועות עם חבירו יכנסו לסוכה (מהרי"ל סוכה י"ט). ושונה בסוכה, פירוש למגרס ולא לעיוני. והמתפלל רצה מתפלל בסוכה או חוץ לסוכה. אורח חיים (טור סי' תרל"ט) בשם הרמב"ם (פ"ו ה"ט), וכן הכלבו (סי' ע"א).

סימן תתקח

המקיז דם חייב לאכול בסוכה, אור זרוע (סוכה סי' רצ"ט) ותשב"ץ (סי' קמ"ה) וקלויזנ"ר בהג"ה באור זרוע בסוכה דף ס"ד. ודמי להא דכתב האורח חיים (סי' תר"מ) שאין לעשות סוכתו תחלה במקום ריח רע או רוח ולומר מצטער אני (הגהות מנהגים סי' קצ"א). ושוחקים בסוכה, מהרי"ו בדרשותיו (סי' קצ"א).

סימן תתקט

אמר רבא מנא מכלי לבר מטללתא (סוכה כט א). יש מרבותינו ז"ל מפרשים משום מיאוס, ומאני מכלי היינו כגון קערות שנמאסות אחר אכילה. ויש מרבותינו ז"ל שמפרשים קדירות ואגני דלישנא. וטעמא דכעין תדורו בעינן, והני אין רגילין להיות בבית דירה אלא בית יש להם לבדם. ונהגו שלא להשתמש בסוכה דברים של בזיון, כגון שטיפת קערות וכיוצא בהן, דלא להוי מצות בזויות עליו, כלבו (סי' ע"א) בשם הר"ר אשר (ארחות חיים סי' ל"ד).

סימן תתקי

שרגא נר חרס, אם הסוכה קטנה צריך להוציא מן הסוכה, אבל בסוכה גדולה כמו שלנו אין צריך. אבל המנהג שאין מביאין נר חרס בתוכה, כי אם מנורת ברזל ונחושת ונר שעוה, עכ"ל הרוקח (סי' רי"ט). וראבי"ה (סי' תרמ"א) אסר בסוכה קטנה אפי' שרגא של זהב או חדשה, מאור זרוע (סי' ש"ד). ובאשיר"י פרק הישן (סי' י"ט) מפרש הטעם משום שמא יתקרב הנר לדופני הסוכה ותאחז בהן האור. והמרדכי (סי' תשמ"ה) הוסיף לבאר משום דמבעית ונפיק, וגם משום דממעט בשיעורא (הגהות מנהגים קצ"ז).

סימן תתקיא

תנן (סוכה כו א) אוכלים ושותים עראי חוץ לסוכה. וכמה עראי, מסיק אביי כד טעים בר בי רב ועייל לכלה, פרש"י שזהו כביצה. ועראי דקתני לא אשתייה קאי, דכל שתייה עראי היא, כן כתב הרא"ם בספר יראים (השלם סי' תכ"א). וכן כתב התשב"ץ (סי' קמ"ד) דמהר"ם ז"ל שתה יין חוץ לסוכה. והמחמיר שלא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים תבוא עליו ברכה. אבל עכ"פ אין מברכין לישב בסוכה אפילו אשתיית יין, כן מסיק האשיר"י (סוכה פ"ד ס"ד) והמרדכי (סי' תשמ"א).

סימן תתקיב

פירות מותר לאכלם חוץ לסוכה. אמנם מהר"ם ז"ל מחמיר על עצמו שאינו אוכל חוץ לסוכה אפילו פירות, לפי שיש בפרק בתרא דיומא (עט א) ב' לשונות, חד אמר פירות בעי סוכה, וחד אמר פירות לא בעי סוכה, והוא עושה כדברי המחמיר, תשב"ץ (סי' קמ"ד). והר"ר פרץ כתב בהג"ה (בסמ"ק סי' צ"ג אות ס"ב) ומיהו המסקנא הוא דפירי לא בעי סוכה והמחמיר תבוא עליו ברכה, כדאמרינן בסוכה (כו א) גבי ההוא דר' צדוק, שהביאו לפניו כותבת ודלי של מים, ואמר העלום לסוכה, לפי שרצה להחמיר על עצמו. ודוקא פירות הוא דלא בעי סוכה, אבל בשר וגבינה ושאר דבר חוץ מפירות בעי סוכה אף על פי דלא הוי פת, דאמרינן בסוכה (כז א) אם השלים במיני תרגימא יצא. ומיני תרגימא היינו בשר וכיוצא בו, ומדמהני השלמה שמע מינה דבעי סוכה. ודלא כפירוש הקונטרס שפירש מיני תרגימא היינו פירות, דודאי פירות לא בעי סוכה ולא מהני ביה השלמה עכ"ל. וכן כתב הכלבו (סי' ע"א) בשם הר"ר יצחק. אבל אנן דקיימא לן דמיני תרגימא הוא מאכל שעשוי מה' מינים, כדמוכח בתוספתא (ברכות פ"ד ה"ד) אין ראיה ממיני תרגימא לבשר וגבינה, וכן הרא"ש (פ"ב סי' י"ג) דחה לדברי הר"ר פרץ (עי' בית יוסף סי' תרל"ט).

סימן תתקיג

תניא (סוכה כו א) אוכלים עראי חוץ לסוכה ואין ישנים עראי חוץ לסוכה. מאי טעמא אמר אביי גזרה שמא ירדם, ורבא אמר לפי שאין קבועה לשינה, פירוש שינה כל שהוא מקרי קבע. וקי"ל כרבא, הלכך אפילו הניח ראשו בין ברכיו דקים ליה שלא ירדם אסור (יראים סי' תכ"א).

סימן תתקיד

הא דלא מברכין אשינה לישב בסוכה, משום דשמא לא ישן ויהי הברכה לבטלה, אשיר"י פרק בתרא דסוכה ופרק קמא דברכות (סי' י"ג). וכן כתב התשב"ץ סימן קמ"ב. והטור כתב שם (סי' תרל"ט) בשם רבינו תם, דברכת סוכה שמברך על האכילה פוטרת כל השאר.

סימן תתקטו

עיקר המצוה לישן עם אשתו בסוכה, מדאמרינן בריש ערכין (ג א) הכל חייבים בסוכה אפילו כהנים, דס"ד אמינא תשבו כעין תדורו. ופרש"י דכהנים הוי בני עבודה ואינן יכולין לדור איש ואשתו, דאין נזקקין לנשותיהן מפני הרגל כו', אימא לא לחייבו בסוכה קמשמע לן. ומטעם זה מקילין עכשיו בשינה משום שאין יכול לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת ולכן פטור. והמרדכי (סוכה סי' תשמ"א) כתב שסומכים העולם על דבר זה שיראים מן הצינה כחולה שאין בו סכנה דפטור מן הסוכה.

סימן תתקטז

תנן (סוכה כח ב) ירדו הגשמים, מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה. וכתב ר"א ממי"ץ (יראים השלם סי' תכ"א) מי שאינו בקי בזה השיעור, יתן לבבו אם מצטער באותו דבר שבשאר ימות השנה בדבר כזה יוצא מביתו, רשאי לצאת מסוכתו. ואם פסקו גשמים אין צריך לחזור לסוכה לאכול, וכן היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד, אין מטריחין לו לעלות עד שיעור משנתו אחר שיעלה עמוד השחר. כלומר דתרתי בעינן, שיעור ושיעלה עמוד השחר, שאם עלה עמוד השחר ולא הקיץ אין מקיצין אותו, או אם הקיץ ולא עלה עמוד השחר אין מטריחין אותו לעלות. ואפי' ירדו גשמים מועטים יצא דבגשמים כל דהו מצטער שלא יוכל לישן, מהר"י ווייל (סי' קצ"א).

סימן תתקיז

וכל זה בשאר ימים, אבל בלילה ראשונה חייב לאכול כזית בסוכה אפילו ירדו גשמים, סמ"ק (סי' צ"ג) וכן באשיר"י (סוכה פ"ב סי' כ') משמו. וכן כתב הכלבו (סי' ע"א) וז"ל, והר"ם ז"ל ורבינו יודא בכתב ידו בתוספתא דסוכה, דאף על גב דמותר לאכול בבית משום ירידת גשמים, מכל מקום בליל ראשון של סוכות צריך לאכול בסוכה אפילו ירדו גשמים, דגמרינן ט"ו מחג המצות, מה להלן לילה ראשונה חובה מכאן ואילך רשות, אף כאן לילה ראשונה חובה מכאן ואילך רשות. ועל כרחין בירדו גשמים קאמר, דאי בשלא ירדו מאי קאמר מכאן ואילך רשות, והלא ביום טוב ראשון מיהו חובה לאכול בסוכה ביום משום כבוד יום טוב. אף על גב דבחולו של מועד אי בעי אכיל פת אי בעי לא אכיל פת כי אם פירות, מכל מקום ביום טוב צריך לאכול פת משום כבוד יום טוב, ואם כן אי הוי מיירי בלא ירדו גשמים מאי איריא בלילה אפילו ביומו עצמו. אלא שמע מינה דמיירי בירדו גשמים דהוי רשות אפילו ביום טוב ראשון, ואפילו הכי קאמר בלילה ראשונה חובה דומיא דמצה, דהתם אי אפשר להפטר בשום ענין ממצה בלילה ראשונה. ומיהו כזית פת בסוכה סגי דומיא דמצה, אך צריך שיהא ודאי לילה להקדים דומיא דמצה, כדמפרש הר"י מאורליינו"ש פרק ערבי פסחים עכ"ל.

אבל בליל שני, כתב בתרומת הדשן (סי' צ"ה) דנוטה שאם ירדו גשמים כל זמן אכילה עד עת השינה, דהשתא אי אפשר לאכול בסוכה בלא מצטער, דסמכינן אגאונים המתירין.

סימן תתקיח

כתב מהר"י וויי"ל (סי' קצ"א) כשיורדים גשמים יש נוהגים לברך ברכת המזון בבית. ולא שפיר עבדי, דצריך לברך במקום סעודה. וכן פסק ר"י בר נחמן, בלילה ראשונה אם ירדו גשמים אוכל כזית סוכה ומברך ברכת המזון בסוכה ואחר כך אוכל בבית כל צרכו (הגהות מנהגים סי' קצ"ו).

סימן תתקיט

נשים פטורות מן הסוכה, ולא דמי לארבע כוסות בפסח, דאמרינן (פסחים קב ב) גם הם היו באותו נס, דהתם הוי דרבנן, אבל בדאורייתא לא אמרינן הכי (הגהות מנהגים סי' קפ"ט).

סימן תתקכ

קטן הצריך לאמו, וחולה רק שחש בראשו או בעיניו, הוא ומשמשו והעוסק במצוה ושלוחי מצוה, והמצטער מחמת גשם ורוח או ריח רע שבא לו במקרה, כולן פטורין מן הסוכה. ומי שכבו לו נרות בליל שבת בחג הסוכות ויש לו נר בביתו, שרי לצאת מן הסוכה כדי לאכול בביתו במקום הנר, תרומת הדשן סימן צ"ג. ובסי' צ"ב כתב, דמי שצר לו המקום בסוכה לשינה בענין זה שאינו יכול לישן בפישוט ידים ורגלים, לא קרי כהאי גונא מצטער וחייב לישן בסוכה.

סימן תתקכא

כל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא, אין מקבל שכר והדיוט הוא, הגה"ה מיימוני (פ"ו אות ג').

סימן תתקכב

כשיצא מהסוכה מחמת גשם, יזהר שלא יבעט במצוה לומר מה לי לישב כאן, רק יצא בהכנעה ובכובד באימה ופחד כאילו הוא עבד ורבו מבזה בעבודתו, מהרי"ל בדרשותיו (סוכה כ"א).

תוכן העניינים

מטה משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה