מטה משה· רבי משה מאט
עמוד העבודה · בית הכנסת, ברכות ופסוקי דזמרה
סימן כז
קבלה הוא מר' יהודא החסיד ז"ל, אדם היוצא מביתו שחרית קודם שיתפלל, יש לו לומר פסוק זה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.
סימן כח
וכשיכנוס לבית הכנסת ירוץ, כדאיתא בברכות (ו ב) אמר רבי חלבו אמר רב הונא, היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. אמר אביי לא אמרן אלא למיפק, אבל למיעל כל שכן דרהיטנא, שנאמר (הושע ו, ג) ונדעה נרדפה לדעת את ה'. ואיתא נמי התם, אמר ר' יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת, שנאמר (שם יא, י) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.
סימן כט
ובבואו לבית הכנסת נוהגים לומר מה טובו כו' כדכתוב בסידורים. ומצאתי כתוב, שתקנו רבנן י"ג השתחוואות כמו שהיו במקדש, כנגד י"ג פרצות שפרצו יונים, כדאיתא במסכת שקלים (פ"ו ה"ב, ועי' מסכת מידות פ"ב מ"ג). וכן כתב ר' אביגדור קרא ז"ל.
מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל (במדבר כד, ה). לכן כה אמר ה' [אלוקים כי] הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהיה להם למקדש מעט בארצות אשר באו שמה (יחזקאל יא, טז). ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך (תהילים כו, ח). ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך (שם סט, יד). אני קראתיך כי תענני אל הט אזנך לי שמע אמרתי (שם יז, ו). אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך (שם יז, טו). ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך (שם ה, ח). אשתחוה אל היכל קדשך ואודה את שמך על חסדך ועל אמתך כי הגדלת על כל שמך אמרתך (שם קלח, ב). באו ונשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו (שם צה, ו). נבואה למשכנותיו נשתחוה להדום רגליו (שם קלב, ז). רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו קדוש הוא (שם צט, ה). רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו כי קדוש ה' אלהינו (שם ט). יזכרו וישבו אל ה' כל אפסי הארץ וישתחוו לפניך כל משפחות גוים (שם כב, כח). כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך יזמרו שמך סלה (שם סו, ד). יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים השתחוו לו כל אלהים (שם צז, ז). אכלו וישתחוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה (שם כב, ל). כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך אדני ויכבדו לשמך (שם פו, ט). הבו לה' כבוד שמו שאו מנחה ובאו לפניו (דה"א טז, כט). השתחוו לה' בהדרת קודש חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט (שם ל).
סימן ל
ואחר כך כשישב יאמר אלו ב' פסוקים, אשרי יושבי ביתך משום דילפינן מיניה שצריך אדם לישב שעה אחת קודם שיתפלל (ברכות לב ב). ומוסיפין אשרי העם שככה לו כו' ותו לא. וכן היה נוהג מורי הגאון ז"ל, דאין לנו לומר תהלה לדוד רק ג' פעמים ביום ולא ד' פעמים.
סימן לא
ואחר כך מתחיל השליח ציבור אדון עולם, והוא שיר נאה ומעולה. ומצאתי כתוב כל מי שמכוון בעת התחלת אדון עולם, כתב רבי יודא החסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון, ערב אני בדבר שתפלתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפלתו, ואין לו שטן ופגע רע בראש השנה וביום הכפורים בתפלתו, ואויביו נופלים לפניו, ויש אומרים אף יצר הרע משלים אתו. ועליו אמר שלמה המלך ע"ה (משלי טז, ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ע"כ. ואפשר שמזה נתפשט המנהג שאומרים אותו קודם כל ברכה ותהלה.
סימן לב
ואחר כך מתחיל הש"ץ לברך ברכת על נטילת ידים בקול רם, והקהל עונין אמן, ואח"כ מברכין גם הם. ונשאל גדול הדור מהר"י מולין (שו"ת מהרי"ל החדשות סי' א') מקהלת אשכנז, שנוהגים הזקנים בהשכמה בבית הכנסת לברך ברכת על נטילת ידים בקול רם, ואחד הוא המברך וחבריו עונים אמן, ואח"כ מברכין האחרים גם כן פעם אחרת על נטילת ידים בקול רם, למה לא יצאו בפעם ראשונה באמן שענו. השיב, כי אף על פי שענו אמן יכולים לחזור ולברך, מאחר שהאחד שהוא מתחיל לברך אינו מכוון להוציא, כי צריך כוונת המברך והשומע. ואפילו אם השליח ציבור יכוון להוציא מי שאינו בקי, מכל מקום המברכים אחריו אינן מכוונים לצאת ידי חובתן בברכתו. עד כאן לשונו.
סימן לג
ואחר כך נוהגים לברך ברכת אשר יצר. ואפשר משום דנוהגים לברך על נטילת ידים ואשר יצר בין עשה צרכיו בין לא עשה צרכיו, וכשם שברכת על נטילת ידים ממתינים לברך אותה בבית הכנסת מפני עמי הארצים שאינם יודעים לברך, כמו שכתב האגור (סי' פ"ט) בשם מהר"י מולין (שם), כך ממתינים גם כן בברכה זו לברך אותה בבית הכנסת. וכן היה נוהג מהר"ם ז"ל, שלא היה מברך בבוקר על נטילת ידים ואשר יצר עד בואו לבית הכנסת. אכן מורי ז"ל היה מברך בביתו ברכת אשר יצר, וברכת על נטילת ידים היה ממתין לברך עד בואו לבית הכנסת, ומי שנוהג אחריו לא יברך אשר יצר בבית הכנסת.
סימן לד
בברכת אשר יצר לא היה אומר מהר"ם מרוטנבור"ג אפילו שעה אחת, כי אף על פי שנסתמו יכול לחיות יותר משעה אחת, כמו שכתב התשב"ץ (סי' רט"ז) והר"ד אבודרהם (אשר יצר) והכלבו (סי' א') בשמו. אבל דעת הטור (או"ח סי' ו) דשפיר קאמר אפילו שעה אחת, וקאי אשעת יציאתו לאויר העולם, שאם היה נשאר פיו סתום או טיבורו פתוח אפילו שעה אחת אינו יכול להתקיים, כדאיתא במסכת נדה (ל ב) יצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אי אפשר להחיות אפילו שעה אחת. ומשמע דבחדא מנייהו לא היה יכול לחיות אפילו שעה אחת. ונוסח הספרדים כדעת הטור, ונוסח האשכנזים כדעת מהר"ם ז"ל.
סימן לה
בנוסח הברכה זו הוא רופא חולי כל בשר. וכתב מהר"י קארו (סי' ו') על שם הנקבים שברא בו להוציא פסולת מאכלו, כי אם יתעפש בבטן ימות, והוצאתו הוא רפואה, כך הוא בשלחן ערוך. ותמהני שהרי המקור דההיא פירושא הוא הרר"ד אבודרהם, והוא עצמו לא כתב רופא חולי רק רופא כל בשר, כי עדיין לא הגיע לחליות רק אם יתעפש בבטן, והוצאתו היא רפואה שלא יבא לידי כך. לכן נכון שאין לומר כי אם רופא כל בשר כנוסח הספרדי. וכן משמע בפרק הרואה (ברכות ס ב) דגרסינן התם, מאי חתים, אמר רב רופא חולי, אמר שמואל שוינהו אבא לכולהו עלמא קצירי, אלא רופא כל בשר. רב ששת אמר מפליא לעשות, אמר רב פפא הלכך נמרינהו לתרוייהו, רופא כל בשר ומפליא לעשות. גם מהר"ר אברהם מפראג התמיה על נוסח שלנו שהוא רופא חולי כל בשר, וכן מורי ז"ל לא היה אומר רופא חולי כל בשר.
סימן לו
ונוהגים לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר. ותמהני על מנהג זה, דאם נוהגים כך על דעת הטור או"ח (סי' מ"ו) שנהג כך דאין לומר פסוקים קודם ברכת התורה, אם כן למה אנו אומרים מה טובו ושאר פסוקים קודם ברכת התורה. אלא צריכין לומר דאין לחוש, כיון דאין אומר אותו דרך לימוד רק דרך בקשה ורצוי, כמו שכתב האגור (סי' צ"ב) בשם מהר"י מולין (מהרי"ל סי' ק"נ). אם כן גם ברכת התורה נאמר קודם פרשת התמיד כי שם נתקנה. והרוצה לצאת ידי כולם אזי בקומו ממטתו יטול ידיו ויברך אשר יצר מיד וברכת התורה, ויאמר ברכת כהנים ואלו דברים כו', ואלהי נשמה עד לפגרים מתים. ובבואו לבית הכנסת יברך על נטילת ידים וסדר הברכות כולם, ואז הוא יוצא לדעת כולם. [אבל מנהג אשכנז נוהגין לברך ברכת התורה קודם פרשת התמיד].
סימן לז
המשכים בבוקר ללמוד, קודם שילך לבית הכנסת, יש לו לברך ברכת התורה, דלא כר"מ (עי' מרדכי ברכות סי' כ"ט) ורבי יונה (ה: ד"ה והא) שכתבו שברכה של אתמול פוטרת עד שחרית. וכשבא לבית הכנסת אין לו לחזור ולברך, אף על פי שהקורא בתורה חוזר ומברך אשר בחר בנו אף על פי שכבר בירך, לא דמי, שאותה ברכה נתקנה על קריאתה בציבור כמו שתקנו ברכה לאחריה. ולא זו [בלבד] אם כבר בירך דהפסיק בברכות ותפלות שצריך לברך על קריאת התורה, אלא אפילו אם איחר לבא לבית הכנסת עד קריאת התורה והתחיל בברכות, וכשיסיים ברכת התורה מיד קראוהו לקרות בתורה, דהוי אמינא היאך יברך ברכה אחת פעמים בזה אחר זה בלי הפסק בנתיים, אפילו הכי כתב הטור בסי' קל"ט בשם הרא"ש דיש לו לברך לא חלקו חכמים. וכתב עוד, אבל אם קראוהו לקרות בתורה קודם שיברך ברכת התורה ודאי נראה שאין לברך שנית, דלא גרע ממי שרוצה ללמוד מיד אחר קריאת שמע ותפלה דנפטר באהבה רבה. וכתב מורי מהר"ש ז"ל, אבל מכל מקום אינו דומה ממש, דמי שנפטר באהבה רבה ולומד אחריו מיד אינו מברך כלל, אבל הכא אינו מברך אשר בחר בנו אבל מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה. והערב נא כו'. עכ"ל.
סימן לח
נוסח הברכה, אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה, והערב נא כו', ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר בחר בנו. וכתב הר"ר יונה (ברכות ה: ד"ה והא) ברכת אשר בחר בנו פותחת בברוך, מפני שדרך הוא לאומרה בפני עצמה כשמברכין על התורה.
סימן לט
נשאל למהר"י מוינ"א, אדם שמשכים קודם התפלה לכתוב אם חייב לברך ברכת התורה. והורה לחיוב, רק שלא יהיה אגרת הרשות, תשב"ץ (סי' קצ"ד). וכן הוא באבודרהם (סדר ברכות השחר).
סימן מ
מצאתי בספר ישן נושן, קודם שיתחיל אדם ללמוד יאמר תחלה ח' פעמים הח' של תמניא אפי (תהילים קיט), והוא חלקי ה' אמרתי וגו', עד חסדך ה' מלאה הארץ חקיך למדני. ויאמר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, בשמנה פעמים שאמרתי הפסוקים לפניך, שתפתח לבי בתורתך, ותצוה למטטרון שר הפנים אשר שמו זגנזאל, לפי שכל גנזי החכמה מסורים בידו, ולרוזיאל רבו של אדם הראשון, וליופיאל רבו של שם, ולצדקיאל רבו של אברהם אבינו, ולרפאל רבו של יעקב, ולגבריאל רבו של יוסף, ולמלתיאל רבו של אליהו, שילמדוני תורתך. ויהא לבי כפתחו של אולם להגות בתורתך, ויהיו דברי תורתך מונחים בפי כשלחן ערוך וכמעיין הנובע, ויהיה תורתך שמורה בלבי שלא אשכח. ואהיה כבור סיד שאינו מאבד טפה, ואשחיר ואעריב, ככתוב (יהושע א, ג) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות כל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. ואחר כך יאמר ברכת התורה.
סימן מא
ואומרים פרשת התמיד. ובשבת מוסיפין וביום השבת שני כבשים, ובראש חודש מוסיפין ובראשי חדשיכם. והכל בו (סי' ב') כתב שאין מוסיפין בראש חודש פרשת ובראשי חדשיכם, ולא במועד פרשת המועד, לפי שקורין אותה בתורה. אבל פרשת התמיד שאין קורין אותה בתורה, שאין מוציאין בכל יום ספר תורה, ולא מוסף שבת לפי שאין בו אלא ב' פסוקים, לכך נהגו לאומרו בבל יום, ופרשת שבת בכל שבת עכ"ל.
הגה. והוא מדברי התוספות פרק הקורא (מגילה כג. ד"ה כיון). וכתבו, עוד י"ל לפי שצריך להפטיר בכל שבת מענינו של יום, ואי קורין בכל שבת אם כן יהא צריך להפטיר בכל שבת בדסליק מיניה והיינו בשבת, ואם כן יהיו כל ההפטרות מעניין אחד. ועוד יש לומר לפי שלעולם אין קורין בספר תורה שנייה בקרבנות אלא באותן שבאין לכפרה, כדפירש בפרק בני העיר (שם לא א) שקורין בהן ביום טוב ומהני כאילו הקריבום, אבל קרבנות שבת אינן באין לכפרה, ומשום הכי אין קורין בהן. ע"כ.
ומנהג אשכנז לומר ובראשי חדשיכם בראש חודש, ויש מי שכתב שאומרים פרשת שבת וראש חודש משום דסמיכי לפרשת התמיד נהגו לאומרו אגב ריהטא. אי נמי משום דחודש ושבת תדירי תקנו לומר פרשיותיהן בסדר הקרבנות, ולא טעמי דסמיכי נינהו. ומהרמ"א ז"ל (שו"ע מ"ח ס"א) הגיה דנוהגים לומר פרשת ראש חודש כדי לפרסם שהוא ראש חודש. והנכון בעיני דפרשת המועד שפיר דמי דלא אמרינן אותה, לפי שקורין אותה בתורה, אבל ראש חודש שהוא יום מלאכה, ואין ממתינין כולי עלמא עד קריאת התורה, לכן תקנו לאומרה בסדר הקרבנות (בית יוסף סי' מ"ח).
סימן מב
מה שקורין פרשת התמיד על פה, וכן פסוקי דזמרא, אף על גב דקיימא לן (גיטין ס א) דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה. כתב הטור (סי' מ"ט) בשם אביו הרא"ש, דלא אמרינן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה אלא להוציא אחרים ידי חובתן, אבל כל אחד לעצמו שרי. לכן נוהגים באשכנז כשמגיע ש"ץ לפסוקים שבתפלה, כגון מי כמוך באלים ה', ה' ימלוך לעולם ועד, שהוא שותק והקהל אומרים אותו כל אחד ואחד בפני עצמו ע"כ. וכתב מהר"א מפראג (בהגהותיו לטור) וז"ל, וקשה לדבריו השם נפשנו בחיים וגו' במזמור ס"ו שאומר אותה הש"ץ. ולי הכותב קשה יותר ממה שאומר ש"ץ ונאמר כי פדה וגו'. אמנם אם נדקדק בתוס' דתמורה פרק יש בקרבנות (יד. ד"ה דברים) אשר יסודו של הרא"ש בנוי עליהם, לא קשה מידי. דכתבו וז"ל, וא"ת היכא אמרינן מזמורים על פה. וי"ל דאין להקפיד רק מה שכתוב בחומש. וא"ת היכא קרינן ויושע וקריאת שמע. וי"ל דאין להקפיד אלא בדבר שמוציא אחרים ידי חובתן. משמע דאין להקפיד אלא מה שכתוב בחומש, ודווקא בדבר שמוציא אחרים ידי חובתן. אך מפסקי תוס' דפרק ולד חטאת משמע דכי מתרצי דאין להקפיד אלא בדבר שמוציא כו' הדר מפרוקי קמא, ואם כן הדרי קושיא לדוכתה. והמה מותבי והמה מפרקי לה שכתבו דאין להקפיד אלא בדבר שמוציא אחרים ידי חובתן, ומשום הכי נהגו לומר קריאת שמע ומי כמוד וה' ימלוך בלחש. והא דאין אומרים כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו בלחש, כיון שאין בו צורך אין לחוש עכ"ל. ובזה יתישבו גם כן קושיותינו. וק"ל.
סימן מג
אף על פי שקורין פרשת התמיד בכל יום, קבעו רז"ל לשנות משנת איזהו מקומן השנויה במסכת זבחים (פ"ה) וברייתא דר' ישמעאל (ספרא פ"א) משום הא דאמר (קידושין ל א) רב ספרא לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. ופריך מי יודע כמה חיי, לא צריכא אלא ליומא, שצריך בכל יום ללמוד משלשתן. ומדרש רבי ישמעאל הוה במקום תלמוד, והיא תחילת תורת כהנים שהוא ראש לכל קרבנות, קבעוהו אצל קרבנות. ומשנת איזהו מקומן גם כן מיירי בקרבנות. וכתב הרא"ה (ברכות לב ב) שתקנו לשנות משנת איזהו מקומן, לפי שאין בכל אותה פרק מחלוקת, והיא משנה ברורה למשה בסיני עכ"ל.
וטוב לומר פרשת הקרבנות, כגון פרשת העולה, ומנחה, ושלמים, וחטאת ואשם. וכשיסיים פרשת העולה יאמר, רבש"ע יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבתי עולה בזמנה, וכן יאמר בפרשת המנחה והשלמים והאשם. ואחר פרשת החטאת לא יאמר כן, זה לשון הטורים (סי' א'). וכתב חכם אחד בספרו נדפס מחדש (לבוש סי' א' ס"ז) וז"ל, ואף על פי שהקריאה היא כהקרבתה, מכל מקום יכול לקרותה ממה נפשך, שאם חטא חטא שחייב עליו חטאת תכפר עליו הקריאה כמו הקרבתה, ואפילו בלא אמירת יהי רצון, שאין אמירת יהי רצון אלא תחנה. ואם לא חטא תהא קריאתו כקורא בתורה, ויקבל עליה שכר כקורא בתורה. אבל אם יאמר יהי רצון משמע כאילו הביאו דווקא, והרי הביא חולין בעזרה אם לא חטא, עכ"ל החכם. ולבי לא כן יחשוב דאם כן הוה ליה לבעל הטורים לכתוב סתמא ואחר פרשת החטאת לא יאמר. ומדכתב לא יאמר כן פירושו כמו ששמעתי מפי מורי הגאון מהר"ש ז"ל (מהרש"ל סי' ס"ד) לא יאמר כן, רצה לומר בזה הנוסח, אלא בנוסח אחרת, רבש"ע אם אני חייב חטאת, יהי רצון מלפניך כאילו הקרבתי חטאת בזמנה, וכן הוא אמת ונכון.
סימן מד
ואומרים ברוך שאמר. וצריך לאומרו בניגון ובנעימה, כי הוא שיר נאה ונחמד למעלה. ונמצא כתוב בשם אור זרוע (עי' תולעת יעקב י"א, א) כי שבח זה תקנוה אנשי כנסת הגדולה על פי פיתקא שנפל מן השמים, ומצאוהו כתוב בה ויש בו פ"ז תיבות, וכן כתב בספר היכלות, וסימן ראשו כתם פ"ז. וכתב מהר"ם (תשב"ץ קטן סי' רי"ח) דלכן אומר ברוך עושה בראשית ולא ברוך עושה מעשה בראשית, כדי שלא להוסיף על פ"ז תיבות. ויש בו עשרה פעמים ברוך עד התחלת הברכה, דהיינו ברוך אתה ה' האל אב כו', זולת ברוך הוא בתחלה וברוך שמו בסוף אינה מן המנין, שהם נגררים אחר הברכות לשבח להזכרת שמו המיוחד שצריך לומר בכל פעם ברוך הוא ברוך שמו. וכתב הכל בו (סי' ד') דהני עשרה פעמים ברוך כנגד עשרה מאמרות שבו נברא העולם. ומורי (מהרש"ל סי' ס"ד) כתב שהם כנגד עשרת הדברות, ולכן היה אומר עשרת הדברות בכל פעם קודם ברוך שאמר. ושניהם לדבר אחד נתכוונו דמצינו באגדה (מדרש תדשא) שעשר דברות כלולים בעשרה מאמרות.
סימן מה
נמצא כתוב בשם אור זרוע (תולעת יעקב שם) שקבלו אנשי הקבלה ששבח זה צריך לאומרו מעומד, ללמוד שהוא כנגד הצורה העליונה, הדא הוא דכתיב (ישעיהו ו, ג) שרפים עומדים ממעל לו, וכן נוהגים.
סימן מו
עוד כתב בספר אור זרוע (ח"ב סי' מ"ב) וז"ל, אני הכרתי יהודי אחד מוורמיז"א, והיו קורין אותו ר' בונים, והיה זקן וקובר מתים. ושמעתי על האמת, שפעם אחת השכים השמש לבית הכנסת וראה אדם יושב לפני בית הכנסת, ובראשו כתר של עשבים, ונתפחד השמש ממנו וסבור שהוא שד. אמר לו וכי אינך פלוני שמת אתמול. אמר לו הן. ושקברתיך אתמול, אמר לו הן. אמר לו היאך אתה באותה עולם, אמר לו בטוב. אמר לו מה זכות היה לך והלא אתה אדם קל. אמר לו רק בזכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בבית הכנסת, בזכות זה הביאוני לגן עדן ומכבדים אותי, וזה לך הסימן שאני הוא שקברת אותי, כי תראה בית חלוקי קרועה, לפי שקרעת לי כשהלבשתני תכריכים. ושאל לו מה זה שבראשך, וענה ואמר לו הן עשבים שבגן עדן ששמתי בראשי כדי לבטל ריח רע שבעולם הזה.
ובכן שמעתי בשם ר' יודא חסיד ז"ל שאמר דבימות החורף שהוא קור גדול, מוטב שילכו לביתם אותם שאינם מלובשים בטוב, ואל יקצר בשבחות של הקדוש ברוך הוא. וגם שמעתי מפיו שהיה רב אחד גדול ומובהק לרבים, והיה גוער בבני אדם שהיו מאריכין בברכות, ונענש על ככה באותו עולם, אף על פי שהיה דעתו ללמוד, על כן רצה שיהיו ממהרים. הלכך כל אדם יקח אל לבו ויאמר ברכות אלו בקול נעים ובכוונה, ויזכה לגן עדן עכ"ל. ואף מי שמקצר בברכות שיר זה כל אפי שוי שיש לאומרו בניגון ובנעימות.
סימן מז
ואחר זה כתב מורי ז"ל (שם סי' ס"ד) שלא לומר מי ימלל כו', אלא מיד הודו לה' קראו. ויש להפסיק בין אלילים ובין וה' שמים עשה, שלא יהא נראה כחוזר למעלה (טור סי' נ"א).
סימן מח
כתב בספר ארחות חיים (סי' כ"ו) שמזמור לתודה מצוה למשוך אותה בנגינה ולנגן, כדאמרינן (ויק"ר פ"ט, ז) כל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה. וכן כתב הכלבו (סי' ד'), וכתב סמך לדבר שאמר דוד (תהילים קמז, ז) ענו לה' בתודה, כמו וענו הלויים (דברים כז, יד).
סימן מט
ונהגו לומר יהי כבוד, והפסוקים אחרים קודם תהלה לדוד ויש בהם כ"א אזכרות, כנגד כ"א פסוקים שבתהלה לדוד.
סימן נ
ואומר תהלה לדוד. ונהגו לומר קודם לכן אשרי יושבי ביתך, משום דאיתא פרק אין עומדין (ברכות לב ב) תניא, המתפלל צריך שישהה שעה אחת קודם שיתפלל, דכתיב (תהילים פד, ה) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. וכתבו התוס' (ד"ה קודם) ולפיכך תקנו לומר פסוק זה קודם תהלה לדוד, לאפוקי מהני דאמרו אשרי הרבה. וכן היה נוהג מורי ז"ל, בעת המנחה היה אומר רק אשרי יושבי ביתך ומדלג אשרי העם שככה לו, בשחרית היה מדלג שניהם ומתחיל תהלה לדוד, כי מאחר שלא נתקן אלא כדי שישהה שעה אחת קודם שיתפלל, לכן לא היה אומר אותה אלא בעת המנחה קודם התפלה. והעולם נוהגים לומר אשרי העם שככה לו כי היכא דתהוי ג"פ אשרי, לרמז מי שאמר ג' פעמים תהלה לדוד בכל יום מובטח שהוא בן עולם הבא.
סימן נא
תניא (ברכות ד ב) אמר ר"א ברבי אבינא, כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ואוקמינן משום דאיתא בה אל"ף בי"ת, ומשום דכתיב ביה פותח את ידיך. וכתב ר' ישעיה ז"ל (שבלי הלקט סי' ז') שמעתי טעם בדבר, שבכל התהלה יש ווי"ן באמצע, חוץ מב' פסוקים שאין בהן ווי"ן, חנון ורחום ה' ארך אפים וגדול חסד, קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת, סימן לדבר בראשי תיבות ח"ק א"ל, ח' מחנון, ק' מקרוב הרי ח"ק. א' מארך, ל' מלכל, הרי אל. לומר חק אל הוא לאומרו בכל יום. ועוד אני אומר שהוא חק אל "חק" בגימטריא גיהנם, ורמז לך שכל האומרו ג' פעמים בכל יום אינו רואה פני גיהנם, וזהו חק אל. וכתב מהר"ם מרקנטי דמאשרי עד לעולם ועד תרי"ג אותיות ללמד שכל האומר תהלה לדוד בכל יום כאילו קיים תרי"ג מצות. ולא דק בחושבנין, כי הם תר"ס אותיות מן ארוממך אלהי. וכתב רוקח (סי' שנ"ד) שהוא כנגד תרי"ג מצות וכ"ז אותיות התורה.
סימן נב
ונהגו לומר אחריו ואנחנו נברך יה. וכתב רב עמרם לשלשולי הללויה בתר הללויה. ומה שאנו מוסיפים ואנחנו כו', אף אם אומרים אותו בלא שום מזמורים, יש לומר כיון כשאמרו עם הללויה תקנו לומר פסוק זה. גם כשאמרו לבדו לא ראו לחסרו שלא לחלק בקריאת המזמור זה בין פעם לפעם. והכלבו (סי' ד') כתב בשם מרן הלוי הטעם, לפי שאמרו כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים מובטח לו שהוא בן עולם הבא, לפיכך אחר שאמר תהלה לדוד אנו אומרים ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם, כלומר שנזכה לאומרו לעולם הבא עכ"ל. וכן משמע מפירוש רבינו בחיי שיש לומר ואנחנו נברך כו', שכתב בפרשת ואתחנן (דברים ד, לב) דמדרך השכל כל נברא מחויב לעבוד בוראו ולשבח אותו, אבל לא כישראל. הוא שאמרו רז"ל (פסחים קיח ב) הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האמים (תהילים קיז, א), כל שכן אנו שגבר עלינו חסדו. וכן מצינו שהאומות אינם ראוים להזכיר השם המיוחד ולא לברך אותו, כי אם ישראל, וזהו שאנו אומרים תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו. ואנחנו שיש לנו ידיעה בשם המיוחד נברך יה, כלומר השם הנסתר והמיוחד. ומה שלא הזכירו שלם, הכוונה בו שאנחנו נברך אותו בעולם הזה ובעולם הבא שנבראו ביו"ד ה"א, ועל כן אומרים מעתה עד עולם.
סימן נג
ואומרים פסוקי דזמרא, והם הללויה בתר הללויה. ועתה אבאר לך למה נקראים פסוקי דזמרה, והט אלי אזנך ושמע. ואתה דע לך, כי מן הארץ ועד לרקיע אין שם מקום פנוי, אלא הכל מלא גדודים והמונים, יש מהם טהורים ובעלי חסד, ויש למטה כמה בריות טמאות מזיקות ומקטרגות, וכלם עומדים ופורחים באויר. ואין מן הארץ עד לרקיע מקום פנוי, אלא הכל מלא המונים המונים, מהם לשלום מהם למלחמה, מהם לטובה מהם לרעה, מהם לחיים מהם למות. ועל דבר זה מיוסד שיר של פגעים, יושב בסתר עליון וגו' (תהילים צא) כי הוא יצילך מפח יקוש באברתו יסך לך. לא תירא מפחד לילה מדבר באופל יהלוך. כי מלאכיו יצוה לך וגומר. וכל המחנות האלו בין השמים והארץ, דוגמא ההולך בדרך מקום סכנה, כך תפלתו של אדם עוברת בין אלו הכתות ועולה לרקיע, אם יש בו זכות לא יפגעו לסטים בתפלתו, ואם אין בו זכות כמה פגעים ומשחיתים פוגעים בהם בדרך.
לפיכך על דרך זה תקן דוד המלך ע"ה הזמירות כדי לפנות דרך לתפלה לעבור. כי כל אותן הכתות הן כמו ענן מעכבים לעלות התפלה, ועל זה אמר הכתוב (איכה ג, מד) סוכותה בענן לך מעבור תפלה. וכשבא דוד המלך ע"ה והתקין הזמירות, בהיות אדם מסדר אותן הזמירות אזי מסתלקים והולכים להם אותם המשחיתים והמעכבים. ונקראו זמירות מלשון מזמר, שנאמר (ישעיה יח, ה) וכרת הזלזלים במזמרות. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (תהילים קיט, נד) זמירות היו לי חקיך בבית מגורי. כלומר באותן המקומות שאני הייתי מתיירא בדרך והיה לי פחד ומגור, אותם הזמירות כורתים אותה והברחתים. ועל זה נאמר (איוב לח, ז) ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים. ועניין רנה הם הזמירות הנאמרים בבוקר, ואז יתפזרו ויתנעעו כל בעלי הדין הקשה הנקראים אלהים. ולשון יריעו, מלשון רועה התרועעה הארץ (ישעיה כד, יט).
לכן צריך ליזהר שלא לדבר בין הזמירות הללו עד אחר תפלת י"ח, ולכוון מחשבתו כראוי שלא יתעכב תפלתו. ואם סח בנתיים נתבטלה הכוונה, וחוזרים אותם גדודים לערוך מלחמה אתו לעכב תפלתו. וזה שאמרו בירושלמי השח בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזרים אותו ממערכי מלחמה. רצה לומר אותם גדודים אשר המה מערכי מלחמה שכבר התפזרו בפסוקי דזמרה, ואם שח חוזרים מאותן מערכי מלחמה לעכב תפלתו. מספיק למבין.
סימן נד
ואחר פסוקי דזמרה אומרים ברוך ה' לעולם אמן ואמן, מפני שבאלו המזמורים שלמעלה הוא נשלם ספר תהלים, לכך תקנו לומר אחריהם ברוך ה' לעולם, וברוך ה' מציון, וברוך ה' אלהים, וברוך שם כבודו, שאלו הפסוקים הם סוף ספרי תהלים, כאילו אמרנו כל ספר תהלים (אבודרהם עמ' ס"ב). וצ"ע למה לא תקנו גם כן לומר סוף פסוק של ספר ראשון, שהוא בסוף מזמור מ"א, ותקנו לומר ברוך ה' מציון שאינו סוף ספר, למה הכניסו זה תחת זה, ושמא נתחלף בפי האחרונים. ויש מי שכתב דיש ליתן טעם למה תקנו פסוקים אלו על סדר זה, כי יש רמז בפסוקים אלו על ברכו דקריאת שמע ותפלת י"ח. כי בפסוק ברוך ה' לעולם יש בו ה' תיבות, כנגד זה תקנו ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ברוך ה' מציון יש בו שש תיבות, כנגד שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שבכל אחד יש ו' תיבות. ובשני פסוקים האחרים יש בהן י"ט תיבות, כנגד י"ח ברכות וברכת המינין. והר"ם מרוטנבורג (תשב"ץ קטן סי' ר"ד) כשהיה צריך להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח, היה אומר קודם שידבר אלו הפסוקים, ברוך ה' לעולם כו' עד אמן ואמן. וכשחזר להתחיל ממקום שפסק אמר גם כן אלו הפסוקים, לפי שהן כמו ברכה.
סימן נה
ואומרים ויברך דוד עד ומהללים לשם תפארתך, כאשר הוא בספר דברי הימים (א', כט ט). ויברכו שם כבודך עד שירת הים כאשר הוא בספר עזרא (נחמיה ט, ה). ושירת הים (שמות טו, א). והטעם, לפי שכל אותן ט"ו לשונות של שבח הסדורים בברכת ישתבח, דורש במכלתין (מכילתא בשלח) מתוך שירת הים, ומתוך אותן פסוקים של ויברך דוד. ובספר הזוהר (ח"ב קל"ב ע"א) הוא סוד נפלא על שירת הים, וכתב כל מאן דזכי למימר האי שירתא בכל יומא בעלמא הדין, זכי בה בעלמא דאתי, וזכי לשבחה לה ביומי דמלכא משיחא בחדוותא דקודשא בריך הוא. וכופלין בסוף שירת הים פסוק ה' ימלוך, משום דבסדר בשלח מן פרשת קריעת ים סוף מפסוק ויהי באשמורת הבוקר עד ה' ימלוך יש שם י"ח אזכרות של שם של ד' אותיות, והם עולין במנין בין הכל ע"ב אותיות נגד שם של ע"ב. ובפסוקי דזמרה מתחילין מויושע, ונחסרו ד' שמות מהפסוקים דקודם ויושע, ולכך כופלין ה' ימלוך, ומוסיפין עוד פסוק כי לה' המלוכה כו' שיש בהם ד' שמות להשלים המנין, והחמישי אינו מן המנין רק מפרש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כן הוא במחזור ויטרי (סי' א').
סימן נו
כתב הר"ר יונה בסוף פרק אין עומדין (כד. ד"ה הכורע) דאין לשחות כשאומרים בנשמת כל חי ולך לבדך אנחנו מודים, שאין לכרוע אלא דווקא במקומות שתקנו חכמים ע"כ. ומטעם זה גם כן אין לשחות כשאומרים בויברך דוד ועתה אלהינו מודים אנחנו לך.
סימן נז
כתב באורחות חיים (סי' ל"ב) כשיקרא השירה יזהר לומר מי כמוך נאדר בקודש דגושה, דאם לא כן נמצא מחרף ומגדף כאומר ה' מיכה, ומיכה הוא האיש שגנב השם בים ועשה העגל (במ"ר פט"ז, יח) שנאמר (זכריה י, יא) ועבר בים צרה. ואין להקשות בפסוק כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (תהילים לה, י) שהיא רפויה, שזה לא נאמר על הים ואין חוששין להזכיר עליו מיכה. וכן ידמו כאבן הכף דגושה, שלא יהיה נראה כאומר ידמוך אבן. וכן עם זו גאלת הג' דגושה, שאם תהיה רפויה נראה כאומר ל' מגואל ונמצא מגדף ע"כ. וכן הוא בכלבו סימן ד'. והר"ר משה קמחי כתב בספר הדיקדוק שיסד שיש לומר גם כי גאה גאה הגימל דגושה. ואלו שיוצאים מן הכלל שהם דגושים אחר אותיות יהו"א נח בלא מבטל.
סימן נח
בעניין אם לומר פסוקי דזמרה לאחר שמנה עשרה. כתב הרשב"א (ח"א) בסימן קפ"ט וז"ל, זו מחלוקת הגאונים ורבותינו הצרפתים ז"ל, שהגאונים ז"ל אמרו שלא תקנוה אלא קודם התפלה. ורבותינו הצרפתים ז"ל אומרים דבין כך ובין כך אומרים אותו. ואף רבותי ז"ל ראיתי חולקים בדבר הזה, שמורי הרב ר' יונה ז"ל היה מנהיג כשאדם נכנס לבית הכנסת ואם יאמר פסוקי דזמרה לא היה יכול להתחיל ולסיים ולהתפלל עם הצבור, מתפלל עם הצבור ואחר כך חוזר ואומר פסוקי דזמרה. ומורי הרב רבי משה בר נחמן ז"ל היה אומר כדעת הגאונים ז"ל, והרב ר' יהודה אלברצלוני ז"ל, אלא שאומר שאם אינו יכול לאומרן כולן אומר מהם מזמור אחד או שנים, ויקצר ויעלה כדי שתהא תפלתו עם הציבור, ואנו נוהגים כדעת הגאונים ז"ל שקבלתם תורה היא עכ"ל. גם כתב תשובה זו בקיצור בסי' תשנ"ג. ואותה תשובה היא בסוף ספר כלבו (סי' קמ"ו). והשבולי לקט (סי' ז') כתב גם כן בשם בעל הערוך שכתב בשם ר' משה גאון ז"ל, דדוקא קודם תפלה נתקנו, אבל אחר תפלה לא, וכן הוא (בסמ"ג) [בסמ"ק] (מ' י"א) ובלקוטי פרדס (דף ט"ו, ב). וכן היה נוהג מורי מהר"ש ז"ל, וכתב (שו"ת מהרש"ל סי' ס"ד) שכן קבל מאבי אמו מהר"י ז"ל. ומהר"י קארו כתב (סי' נ"ב ס"א) דבלא ברכה לפניהם ולאחריהם יכול לאומרם, ומילתא דפשיטא היא, הלואי שיאמר כולי יומא שירות ותשבחות. ומהרי"א (הובא ברמ"א שם) כתב דלדברי כולם הברכות שאנו מברכין בבוקר יכול לאומרם אחר תפלתו, ואני אומר דלאו יכול הוא אלא חיובא.
סימן נט
שליח ציבור נוהגים לקרותו חזן. ועיקרו מלשון שמירה הוא, דאמרינן בשלהי פרק השוכר את הפועלים (ב"מ צג ב) עד מתי שומר שכר חייב, עד כדי הייתי ביום אכלני חורב (בראשית לא, מ). ואמרינן עלה התם, בחזני מתא, ומקשי ויעקב חזנא דמתא הוה. אלמא לשון ניהוג ושמירה הוא, לפיכך המנהיג בית הכנסת בשמירתו נקרא חזן. וגם נהגו לקרותו חזן מתרגום וירא - וחזא, מפני שהוא צריך לראות האיך יקרא, והאיך קורא בני אדם לקרות בתורה, וכדאשכחן לעניין שליח שהוא עומד בין הקורא למתרגם, דאומר ש"ץ עומד ומחזין ביניהם (תוספתא מגילה פ"ג הכ"א).
ודע כי ש"ץ הוא עתה בזמן הזה במקום כהן המקריב בזמן הבית. ולכן נקרא גם ש"ץ קרוב, כמו שאמר במדרש שיר השירים (פ"ג, ה) כד דמך ר"א בר' שמעון היה דורו קורא עליו מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל, דהוי ר"א קרוי ותנוי וקרוב ופיטן. ובברכות ירושלמי ר' זעירא הוה סמיך לקרובה כדי שיהא שוחה תחלה וסוף. ועוד אמרו שם, ר' יוחנן בשם ר' מנחם דמן גליא, זה שעבר לפני התיבה אין אומרים לו בא והתפלל, אלא בא וקרב עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו. ומזה הטעם נקראו הפיוטים שאומר ש"ץ באמצע התפלות קרובות. ואפשר שנקראו כן מפני שאומרים אותם בקרב התפלות ובאמצעיתה.