מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יהונתן אייבשיץ
סימן תמז · סעיף ה
כתב מג"א סק"ו אע"ג דבס"ד י"א דחוזר וניער היינו כשיש בתוכו ממשות האיסור וכו' ע"ש י"ל הא האי יש חולקים הוא מתשובת רשב"א שהביא בשם הגאוני' שהביא ב"י בסי' זה ושם נאמר בפי' שהוציא האיסור משם, ולא הי' שם טעמו ולא ממשו אפ"ה קאמר דחוזר וניער, וצ"ל הא דכתב מג"א היינו כשיש בתוכו ממשות האיסור לאו דס"ל דחוזר וניעור לא אמרי' אלא בכה"ג דהא ס"ל אפילו בלא ממשו כמ"ש אלא שהכריע המחבר דבדליכא ממשות לא אמרינן חוזר וניעור דבכה"ג לא ס"ל כיש חולקים:
בשר יבש עיי' במג"א ס"ק ט"ז שר"ל דברי המחבר שהאיסור הוא משום שרייתן בכלי חמץ, וא"כ קודם פסח הוי וכו' דלא נעשה כבוש עד לאחר מע"לע והוי נ"ט ל"פ משא"כ בפסח דהוא במשהו יש לאסור ואע"ג דס"ל להמחבר דמותר בפסח מ"מ הכא יש להחמיר וזה דוחק גדול ונ"ל לפרש דברי המחב' דזה ודאי משום הבלוע שבכלי אינו נאסר וכו' דהוי נ"ט ל"פ, אלא שתא יש עליו בעין מעט ואינו ניכר, וא"כ קודם פסח נתבטל בס' אבל תוך הפסח דבמשהו אסור יש להחמיר ועוד י"ל הא סתם כלי אין מה שבתוכו ס' נגד הכלי, וא"כ אפי' קודם פסח נמי מיהו אסור דהאיכ' וכו' י"ל אף דאין ס' נגד כל הבלוע אבל מ"מ נגד החמץ הבלוע בתוך הכלי הוי ס' כיון דהתירא בלע וכן כתב המרדכי הביאו המג"א סימן תנ"א סק"א וט"ז סק"ה:
בהגהה שלא התיכו אותו בכלי חמץ וכו' כת' מג"א ס"ק כ"ג ול"נ שכתב בטי"ד סימן קכ"ב דהטעם דאמרי' ע"ש, ונ"ל דזה ודאי דבשר בחלב נמי אין פוגמין ואפ"ה אמרינן דהוי ס"ס משום דשמא נשתמש בו דבר אחד שפוגם טעם הבשר או החלב, וה"ה הכא גבי חמץ נמי שמא נשתמש בו דבר א' שהוא פוגם ושפיר הוי ס"ס, ומ"ש אבל הרשב"א כ' ס"ס ספק לא נשתמש בו ואת"ל נשתמש בו שמא נשתמש בו דבר המותר א"כ בחמץ נמי שייך לומר הכי וכו' וי"ל דע"כ פי' בדברי רשב"א הוא כמ"ש הטור דאל"כ מאי ס"ס איכא הכא, דהא הוי כאלו ספק א' דהאי ספק לא נשתמש בו כלל לא נ"מ מדי לענין השאלה, אלא אי נשתמש בו דבר דמותר או דבר האיסור הוא ספק א' אעכצ"ל דהכי פירוש בדברי רשב"א ספק נשתמש בו כלל היינו איסור, דלמא נשתמש בו היתר, ואת"ל נשתמשו בו שמא נשתמו דבר ממותר ר"ל דבר פגום:
שמבשלים בכלי חמץ וכו' כתב מג"א ס"ק כ"ד ולא שרי מטעם וכו' עי"ש שכ' זה על דברי רשב"א בת"ה ונ"ל דהרשב"א אזיל לשיטתו דאית ליה דאמרינן חוזר וניעור בפסח, משא"כ לדידן דלא אמרי' חוזר וניעור בלח י"ל דלא גרע מאלו נתבטל קודם פסח בס' דמותר ה"ה נ"ט בר נ"ט אם הוא קודם פסח שכשיגיע פסח נמי מותר וצ"ע, ועל גופא דדינא של רשב"א דגבי חמץ לא שייך נ"ט בר נ"ט קשה מה דאיתא בפסחים דף למ"ד ע"א האי תנורא דטחי בי' טיחיי' אסרה רבה למיכל לריפתא אפי' במילחא לעולם מיתבי אין לשין את העיסה בחלב אמר ליה רבינא לר"א וכי מאחר דאיתותב אמאי אמר רב קדרות בפסח ישברו וכו' תוס' בד"ה דלמא אתי למיכל בכותחא הא הוי נ"ט בר נ"ט, וי"ל דשומן שעל החרם אינו יכול לקנחו יפה ולפ"ז מ"פ וקדירות בפסח אמאי ישברו דילמא היסק אינו מועיל כלום לכלי חרס להוציא מה שבלוע בתוכו, והא דמותר לאכול הפת עם כותח דהוי נ"ט בר נ"ט, ובפסח כיון ששמו עליו נ"ט בר נ"ט אסור אע"כ דגם בפסח נ"ט בר נ"ט מותר ובי"וד צ"ה הארכתי יותר בביאור עיי"ש:
בוסר שדכו במדוכה וכו' י"ל הא קיי"ל ביו"ד דבוסר הוי דבר חריף א"כ המדוכ' בלוע מחמץ והשתא בפסח פולטת לתוך הבוסר, וי"ל כיון דעכ"פ החמץ בעצם אינו דבר חריף א"כ אין המדוכה בלוע כלום מחמץ אבל מ"ש הרמ"א אבל אם חתכו בסכין חמץ תוך הפסח יש להחמיר דהא הסכין בלוע כבר מחמץ וצ"ל דסתם סכין בלוע מחמץ כבר לכן קודם פסח מותר אבל תוך הפסח יש להחמיר ולאסור במשהו: