אור ברסלב

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יהונתן אייבשיץ

סימן תמז · סעיף ב

סעיף א

חמץ שנתחמץ מוי"ו שעות ולמעלה וכו' היינו בין מב"מ בין מבשא"מ לאפוקי מדעת הרמב"ם דס"ל דחמץ אסור במשהו משום דשיל"מ מיהו ע"כ הרמב"ם מוכרח לטעמא דהוי דשיל"מ דהא מבש"מ דישל"מ בטל ואפ"ה בפסח במשהו אוסר אע"כ דטעמא דדשיל"מ הוא דוקא מב"מ א"כ לשיטתו חמץ מוי"ו שעות ולמעל' במ"במ נמי במשהו דהוי דשיל"מ אבל הרב המחבר ס"ל כשאר פוסקים דלא הוה דשיל"מ משום דלשנה הבאה חוזר לאיסורו וטעמא הוא משום דאמרה תורה לעבור בב"י וכו' א"כ אף מ"במ מוי"ו שטות ולמעלה בששים:

כתב מג"א ס"ק ה' בשם ליקוטי מהרי"ל חמץ נוקשה וכו' עיי' שם שרוצה לאסו' חמץ עד ס' נ"ל דודאי בחמץ נוקשה כזה דהיינו שיעור שיש בו טעם גמור אלא דחימוצו הוא כמו חמץ נוקשה אבל בפ"ע יש לו טעם רק בחיבורו אין לו טעם כדי ליתן טעם באחרים כמו נוקשה ושפיר אמר וכו' בס' משא"כ אם היה מתחלה חמץ גמור אלא שנתקשה דנעשה עד שאין בו טעם כלל א"כ בממנ"פ אי אמרינן אפיי' אחר בישול אין בו טעם חמץ אפי' ס' נמי אין צריך דהא ליכ' טעם כלל ואי אמרינן ע"י בישול נתרכך וחוזר ליתן טעם חמץ א"כ הוה טעם חמץ גמור ונאסר אפי' במשהו:

תוכן העניינים

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה