אור ברסלב

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יהונתן אייבשיץ

סימן תמז · סעיף א

סימן תמז

בהגהה וצריך לשרוף כו הובא בד"מ בשם מרדכי פ"ק דפסחי' ופסקי מהרא"י וז"ל כוונתו על מ"ש המרדכי פ"ק דפסחי' חטה שנמצאת בתרנגולת בי"ט צריך לכפות עלי' כלי כדי לשורפה בח"המ וכי פסקי מהרא"י אחר המרדכי ואין נראה דאחיטה גופא קאי דהא פחות מכזית א"צ ביעור כדאית' בפ' א"ע וכו' ואח"ז נמשך הרב בהגהה וכ' הח"י ע"ז כדמעיינת שפיר נראה להדי' דלא קאי התם המרדכי רק אדין חטה עצמה לבער ולא איירי התם מדין תרנגולת כלל וכו' ועל דברי מהרא"י קשה דהקשה מה הוכחה זו משום דפחות מכשיעור א"צ ביעור הלא גדולי פוסקים ס"ל דגם פחות מכזית צריך ביעור ועכ"פ מדרבנן מחויב לבערו וע"ז הקשה דאם פחות מכזית א"צ ביעור אם אתרנגולת קאי דהוא רק משהו בעלמ' ע"י תערובות מכ"ש שאין צריך בעור ע"ש בדברין שר"ל בדברי מהרא"י להיפך דהתרנגולת מותרת ור"ל ליישב דברי מהרא"י ז"ל ונ"ל דדבריו אלו לא שרירן ולא קיימין שר"ל המרדכי מתיר התרנגולת עצמה דהא כתב אח"כ חטה שנמצאת בתרנגולת בי"ט אחרון של פסח מותר להשהותו למחרתו משמע דקודם אסור להשהותו, ומ"ש לישב דברי מהרא"י ותקשה לך וכו' ע"ש וע"ז מתרץ דפחות מכזית א"צ ביעור מה קשי' לי' למהרא"י הלא יש גדולי פוסקים דס"ל דאין עובר אפילו בכזית אם אינו יכול לבערו ביו"ט דלמא המרדכי ס"ל כוותי' אע"כ צ"ל דס"ל למהרא"י דתרנגולת עצמה צריך לבער ופי' כפשוטו מ"ש הח"י מ"ש תרנגולת מחטה י"ל דהנה החכמים תקנו שיבערו ואפ"ה יבטלנו ואיתא בפסחים בתו' בע"פ ב' טעמי' א' דלמא אתי למיכל מיני' וא' שלא יעבר עליו בב"י דלמא ישכח לבטלו ויעבור על ב"י וב"י והנה לטעם הראשון חטה א"צ ביעור דלא שייך האי טעמא דהא אינה ראוי לאכילה ולא גזרינן בזה משא"כ התרנגולת דראוי' לאכיל' שייך הטעם ולפ"ז כך הם דברי מהרא"י וזה ודאי דאין רשאי להשהות התרנגולת דאין מן הצורך לאשמעינן דזה כתב המרדכי לאח"כ בדין חטה שנמצאת ביו"ט אחרון ש"פ אלא דכל ראייתו הוא שצריך לשורפה כמו שאנן נוהגין וז"ש ואין נראה כלומר דילמא לעולם התרנגולת א"צ לשורפה ומ"ש המרדכי כפיית כלי לשורפה בחו"המ לא אתרנגולת קאי אלא אחטה קאי, הא חטה פחות מכזית ולא עבר עלי' משום ב"י וע"כ צ"ל דאסור להשהותו משום דלמא אתי למיכל מיני' וזה אינו שייך בחטה כנ"ל וע"כ צ"ל דאתרנגולת קאי ושפיר נוהגין לשרוף התרנגולת, ולאידך טעמא דחכמים תקנו ביעור משום ב"י וליכא חשש דלמא אתי למיכל מיני' כך י"ל דאיתא בגמ' הבודק צריך שיבטל למאי אי נימא לפירורי פירורי ממילא בטלי ומשני משום שמא ימצא וכו' ולפ"ז גבי חטה עצמה ליכא למימר הכי דחכמי' תקנו שצריך לבערו הא עיקר תקנת חז"ל הי' דלמא ישכח לבטלו ויעבור בב"י אבל בדבר שהוא בטל ממילא לא שייך כלל שמא ישכח ועכצ"ל דלא תקנו חכמים כלל לבער בכה"ג ולפ"ז הכי פירושא בדברי מהרא"י ואי נמי דאחטה קאי הא פחות מכזית א"צ ביעור דהוה כמו פירורין דממילא בטלי ואפי' מדרבנן א"צ ביעור משא"כ התרנגולת דודאי דעתי' עלוי' וצריך לבער מתקנת חכמז"ל דודאי לא יבטלו כיון דדעתו עלוי':

ואין שם דבר המפעפע מג"א ס"ק ב' משמע שאם יש שם דבר המפעפע וכו' עיי"ש וי"ל לפמ"שכ הרמ"א בי"ד סימן ק"ה ודוקא דבר שיש לו פעפוע קצת אלא שאינו יכול לפעפע בכל החתיכה אסור כמו חלב כחוש דאמרינן היתר מפטם לאיסור משא"כ היכא שהאיסו' כחוש לגמרי דלא אמרי' היתר מפטם לאיסור וחמץ כחוש הוא לגמרי י"ל דדווק' היכא שהאיסו' בנו"ט אם האיסור כחוש לגמרי והיתר שומן לא אמרינן היתר מפטם לאיסור שאין כח בהיתר להעביר האיסו' בתוכו עד שיהי' נותן טעם וכו' אבל מ"מ מיהו מולך פורתא בכל החתיכה וא"כ היכא דאיסורו בנו"ט מותר דמשהי בטלי משא"כ חמץ שאיסורו במשהו אמרי' שפיר היתר מפטם לאיסור ומה שכ' המחבר לקמן תרנגולת וכו' כשמהפכים השפוד וכו' משמע בלא טעמא דהיפך שפוד לא נאסר ואפי' בשומן לא אמרי' היתר מפטם לאיסור וצ"ל כיון דחטה לא הוי חמץ גמור דיש להסתפק שמא לא נתבקע וגם שאר ספיקות שיש לחוש לא אמרינן היתר מפטם לאיסור:

בהגהה ויש מחמירים דמשהו מיהא איכא עיי' מג"א ס"ק ד' דהתוס' בע"ז מחמירים אפי' בתנור גדול ופתוח ונ"ל דזה אינו ראי' כלל דהתוס' אזלי לשיטת' דס"ל כרב דריחא מילתא אלא דבתנור פתוח הריח מתפשט לכן תותר ולכך כתב דבפסח אסור אפי' בתנו' גדול דת"ת משהו מיהא איכא משא"כ לדידן דק"ל ריחא לאו מלתא א"כ אין כאן תערובו' איסור כלל ומ"ש חמץ משאר איסורין ומ"ש דגם דעת הרי"ף בפ"ז דחולין לאסור וכו' ע"ש אין משם ראי' כלל דקשה לרי"ף דהא דאמר רב ריחא מלת' לכאור' תמוה דהא הש"ס האריך בזה למילף טעם כעיקר דאורייתא או לא ומנ"ל לבדות מלבו דבר חדש דהריח יהי' כעיקר גופא דאוריי' אך רב לטעמי' דס"ל בכ"מ כר"ת דמב"מ אפי' באלף לא בטיל מדאורייתא ויליף מדם פר ושעיר א"כ לגבי ריח נמי משהי מיהא איכא ולכן אסור משא"כ חמץ בפסח דאסור במשהו משום חומרא דגזרו חז"ל משום ב"י וזה ודאי דבכולה האי לא גזרו רבנן בריחא דלא שייך כלל בריחא בל יראה, רק מה שיש להביא ראיה להני מחמירים הוא מהא דאמרינן ופת שאפאה עם בשר אסור לאוכלה בכותחא ופי' רי"ף משום דהוה דבר שיש לו מתירין שהרי יכול לאוכלו עם בשר והרי"ף והרמב"ם ס"ל דהא דאסור חמץ במשהו משום דהוה דבר שיל"מ וא"כ גם ריחא יש לאסור בפסח:

תוכן העניינים

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה