אור ברסלב
מחשבת כהן סי' יא - באור מלאכה שאינה צריכה לגופה › מלאכה שאצל"ג לשיטת ר"י ותוס' הרא"ש

מחשבת כהן

סי' יא - באור מלאכה שאינה צריכה לגופה · מלאכה שאצל"ג לשיטת ר"י ותוס' הרא"ש

מלאכה שאצל"ג להבנת רוב ככל הראשונים

עיין בתוד"ה הני מילי (דביומא לד:), דכתבו בשיטת ר"י (דבתוס'), דמלאכה שאצל"ג נחשבת מחשבת גם לר' שמעון, ושהוא פוטר עליה ממה דלמדנו את חיוב המלאכות מהמשכן וזה חלק מלשונם דשם, "והא דפטר ליה ר"ש לאו משום דלא חשיב ליה מלאכת מחשבת דהא כי היכי דלר' יהודה הויא מלאכת מחשבת הכי נמי לר"ש וכו' אלא היינו טעמא דרבי שמעון דפטר משום דבעינן מלאכה הצריכה לגופה דילפינן ממשכן וכו' ". עכ"ל הצריך לעניננו. , ולא פירשו יותר. ובתוד"ה מלאכת מחשבת דבחגיגה (י:) כתבו וז"ל, "לכן נראה להר"י לפרש שאינו צריך לעיקר שורש האיסור כגון הכא שאינו צריך לגומא שהיא המלאכה וכן מוציא מת במטה והרבה דחשיב פ' המצניע (שבת דף צג:) ולא דמו למלאכת המשכן שהיו צריכים לעיקר המלאכה מכבה משום צורך הפחמין וצידת התחשים והחלזון וכן כולם כיוצא בהן". עכ"ל. ועיין עוד בלשון תוס' הרא"ש על חגיגה שם דכתב וז"ל, "מלאכה שאינה צריכה לגופה. פרש"י כגון מלאכה זו שברצונו לא היתה באה עליו ולא היה צריך לה. וקשה לפירושו דמפיס מורסא וכו', הלכך נראה לפרש דכל מלאכה שאין צריך לה כעין אותו הצורך שהיו צריכין לו במשכן היא הנקראת מלאכה שאינה צריכה לגופה, כי הצורך שהיתה המלאכה נעשית בשבילה במשכן הוא הנקרא גוף איסור המלאכה ושורשו, דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן לה, והוצאת המת אינה צריכה לגופה, דבמשכן היו צריכים לחפצים שהיו מוציאים וכאן אינו צריך למת, והצד נחש שלא ישכנו אינו צריך לנחש, ובמשכן היו צריכים לתחש או לחלזון הניצודים, מפיס מורסא להוציא לחה אינו צריך לפתח להכניס ולהוציא וכן כלם, ובפרק המצניע הארכתי בו יותר". עכ"ל. (הובא גם בשיטות קמאי שם). . הנה חזינן דר"י ותוס' הרא"ש, חולקים על כל שאר הראשונים, וסוברים דהפטור לר"ש במלאכה שאצל"ג, הוא מצד זה דבעינן שעושה המלאכה יעשה אותה מתוך אותו הצורך כעין שהיו עושים אותה בשבילו במשכן. וז"א דהבינו, דר"ש לא חידש פה חידוש בגידרי מחשבת, אלא חידש דמכיון דלמדנו את המלאכות מהמשכן, לא חייבים על עשיתם, אא"כ נעשו מתוך אותו הצורך שהוא כעין אותו הצורך שבשבילו עשו אותם במשכן. דאותו הצורך הוא גוף המלאכה להבנתם, כמבואר בדברי ר"י דבתוד"ה ר"ש פוטר, (דבשבת צד. וז"ל שם, "נראה לר"י דמלאכה שאינה צריכה לגופה קרי כשעושה מלאכה ואין צריך לאותו צורך כעין שהיו צריכין לה במשכן אלא לענין אחר כי הצורך שהיתה מלאכה נעשית בשבילו במשכן הוא גוף (איסור) המלאכה ושורשו ולפי זה אתי כולהו שפיר הוצאת המת אין צריך למת ובמשכן היו צריכין לחפצים שהוציאו וכו' ומכבה גחלת שלא יוזקו בה רבים וכחס על הנר ועל השמן או על הפתילה המהובהבת כבר אין צריכין לגופן שבמשכן לא היה כיבוי אלא לעשות פחמין בכיבוי זה ומתקנין על ידי כיבוי זה שהיו ראויין למלאכת הצורפין וכיבוי כדי שלא יקדיחו הסממנין בבישולן לא היה במשכן כי זהירים היו שלא להרבות אש יותר מדאי וכו' ". עכ"ל.

ועיין, דרק ר"י ותוס' הרא"ש הסוברים דגוף המלאכה תלוי בצורך עשיתה שיהיה כמו שמתוכו עשו במשכן כנ"ל, נצרכו להגיע לפטור את המכבים הנזכרים, לזה דבמשכן לא היה כיבוי בשביל שלא יקדיחו הסממנים בבישולם. ושאר הראשונים, הסוברים דגוף המלאכה זה הנאתה, ובהנאה זו תלוי הצורך בגופה, לא נצרכו להגיע לזה, (עיין בלשונות דהעתקנו גבי שיטתם).

וראיתי לנת"ש (סימן כג), דהביא, דתוד"ה טפי (דבשבת עה.) כתבו, דמקור הפטור במלאכה שאצל"ג מדין מחשבת הוא, ודלא כר"י ותוס' הרא"ש. ופשוט דגם בפטור עצמו הם חולקים עלהם (וסוברים כרוב הראשונים). דמקור הפטור והפטור עצמו נלמדו אחד מהשני.

ולא קשה על ר"י ותוס' הרא"ש, דמהגמ' בחגיגה משמע דהפטור במלאכה שאצל"ג הוא מצד מחשבת כנ"ל. דבסתמא הם ילמדו, דהגמ' דשם דהביאה את דברי ר' אבא, לענין הפטור במקלקל הביאה אותם, ולא לענין הפטור במלאכה אצל"ג, (כמבואר בתוד"ה לכדר' אבא ובפ' ר"ח, דשם), ודו"ק. (וגם אל יקשה בעינך דר"ח הסובר ככל רוב הראשונים בהגדרת מלאכה שאצל"ג, הבין דהגמ' שם הביאה את דברי ר' אבא לענין הפטור במקלקל ולא לענין מלאכה שאצל"ג. דאע"פ דכל מי שסובר דהגמ' הביאה לענין הצורך בגופה, סובר דהפטור בזה הוא מצד מחשבת, מ"מ לא כל מי שסובר דהביאה לענין הפטור במקלקל צריך לסבור דהפטור באצל"ג הוא בגלל החיסרון בצורך לכעין שבשבילו עשו במשכן, כמבואר למעיין שם. וק"ל). ).

תוכן העניינים

מחשבת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה