אור ברסלב
מחשבת כהן סי' טו - במחלוקת הראשונים גבי גוף מלאכת ההוצאה › נד"ד להבנת הרז"ה ע"ה

מחשבת כהן

סי' טו - במחלוקת הראשונים גבי גוף מלאכת ההוצאה · נד"ד להבנת הרז"ה ע"ה

נד"ד להבנת הרמב"ן ע"ה

ותבט עיני להרז"ה במאור הקטן (על דף קו.) הביאו בישועות יעקב, וחלק עליו. עי"ש. , וראיתי שהוא לא הבין כסברת המאירי הנ"ל לגבי סילוק, (דכל שמטפל במניעת הזק שכבר הוזק בו, זה לא נחשב סילוק), וגם לא הבין כהרמב"ן (שכשמפריד את הפסולת נחשב שמפריד את האוכל), אלא הבין שכל שעושה את הפעולה כמעשה של דחיית נזק, אז אפילו אם עוסק בתיקון נזק שכבר הוזק בו, זה נחשב סילוק. וברירת הפסולת מתוך האוכל, מלאכה שאצל"ג, וחייבים גם לר"ש, אע"פ שהיא אצל"ג.

ולפי"ז בנד"ד, על הצד שנחשיב את שני המינים למעורבים, לא נוכל לצרף כסברא להקל, את החסרון בצורך גוף המלאכה. דהרי להבנה זו, לא צריך להגיע לתיקון שהוא כעין תיקון בעצם בהמין התחתון, כדי שהמלאכה תחשב צריכה לגופה, (ואם לא אז פטור). דכל שמסלק את המין העליון, באמת המלאכה נחשבת אצל"ג, (דהרי עשאה כמעשה של סילוק), אלא שחייבים עליה באופן זה. וא"כ, אי אפשר לצרף להקל את החסרון בצורך גוף המלאכה.

והגם דצ"ע עוד אצלי, אם להבנה זו אפשר לצרף להקל את סברת המ"מ, מכל מקום על סברתו ועל תרומת הדשן בלבד, הבה"ל לא סמך להתיר.

המורם מהאמור: דהישועות יעקב והבה"ל הבינו, דברירת פמ"א, זה מעשה של סילוק, אם אין תיקון שהוא כעין "תיקון בעצם" בהאוכל. ורק דנחלקו בגדר של התיקון שצריך.

ומכיון דהביאור הלכה הבין כך, הוא התיר (בצירוף עוד שני דברים), בשני מיני אוכלים שהם זה ע"ג זה, לברור את העליון, אם כל כוונתו היא רק להגיע להתחתון, שבזה אין תיקון שהוא כעין תיקון בעצם בהאוכל התחתון.

ולפי מה דכתבנו, בכל שעוסק בתיקון בעיה שכבר נוצרה (כדהכא שהאוכל התחתון כבר מעורב עם שמעליו, על הצד דנחשיבם כמעורבים), זה לא נחשב מעשה של סילוק. וע"פ מה דמשמע בחידושי הרמב"ן, ונתבאר בקה"י, שמלאכת הבורר זה ההפרדה. (וא"כ שמפריד את הפסולת מהאוכל, נחשב שמפריד את האוכל מהפסולת, דמהות המלאכה זה ההפרדה). וגופה, זה השבח שמין אחד נשאר לבדו בלי חברו דגוף המלאכות זה השבח שלהם, כמשנ"ת לעיל בסי' י"א. . יוצא, דאע"פ דכל ברירתו היא רק כדי להגיע למין התחתון, מ"מ באם יש לו הנאה במה שנפרדו, אז זה נחשב מלאכה הצל"ג. וזה בין על הצד דנדון את זה כדשא"מ כלפי הברירה, ובין על הצד שנדון את זה כמלאכה שעשאה שלא מתוך הצורך בגופה. דהרי פשוט דחייבים על דשא"מ בפ"ר דנח"ל במלאכה לגופה, וגם כבר ביארנו (לעיל בסי' י"ב), דהעושה מלאכה שלא מתוך הצורך בגופה ונהנה מגופה חייב עליה. ובאם באמת לא נהנה מגוף המלאכה, (שאין לו הנאה במה שהמינים נפרדו זה מזה), אז המלאכה בזה תחשב אצל"ג, ולהבנת הרמב"ן יהיה מותר להוציא את המין העליון, אם כל כוונתו רק להגיע להתחתון.

ולהבנת הרז"ה, גם בלא נהנה מההפרדה, אי אפשר לצרף את החסרון בגוף המלאכה, כצד להתיר בנד"ד. והנראה לענ"ד כתבתי, וה' יאיר עיננו בתורתו, אמן.

תוכן העניינים

מחשבת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה