אור ברסלב
מחשבת כהן סי' ט - בשיטת הרשב"א בשם הירושלמי בענין דשא"מ › ד. בישוב מה דרש"י כתב בסוגיין דר"ש מודה בפ"ר דלא אכפ"ל

מחשבת כהן

סי' ט - בשיטת הרשב"א בשם הירושלמי בענין דשא"מ · ד. בישוב מה דרש"י כתב בסוגיין דר"ש מודה בפ"ר דלא אכפ"ל

ג. בביאור למה לא קשה על שיטת רש"י, מלשון הגמ' והא אביי ורבא דאמרי וכו'

עיין בתוד"ה טפי, שהקשה על רש"י ד"ה טפי, דכתב דר"ש מודה בפ"ר דלא אכפ"ל, דבשבת (קג.) רואים דבדבר שא"מ בפ"ר דלא אכפ"ל פטור ולא חייב. וכן הקשה גם רעק"א (בחידושיו כאן בסוגיין, ובגלין על דף קג.), דדברי רש"י סתרי ההדדי. עי"ש.

וראיתי להאשמרה שבת (פרק יח סעיף ג), דכתב לתרץ קושיא זו, וז"ל, "ונלע"ד בס"ד לישב שיטת רש"י, שרק כאן לגבי הריגת החילזון אין פטור לר' שמעון אלא אם כן קשה לו בתוצאות המלאכה אבל כשלא אכפת לו חייב, משום שיש גם תיקון בהריגתו שנוח להוציא דמו שהוא מת שאינו מפרפר, ולכן צריכה הגמ' לבאר שהקילקול יתר על התיקון, שאם לא כן בדלא אכפת לו כאן חייב משום התיקון שיכול להוציא דמו בקלות. ותדע לך שכן הוא, שהרי רבי יוחנן העמיד בשפצעו מת הא בשפצעו חי חייב, ובדף קו. סובר ר' יוחנן שאין לחייב בחובל אא"כ יש תיקון כגון שצריך את הדם לכלבו, ולדעת רש"י שם ר' יוחנן סובר כר' יהודה וזה תיקון גמור (והחיסרון לר' שמעון כיון שהוא בגוף אחר), ועל כל פנים מוכח ברש"י שר' יוחנן לא מחייב בחבורה אא"כ יש תיקון גמור, ואם כן בעל כרחנו שיש תיקון בהריגת החילזון בזה שנוח להוציא דמו שאם לא כן לא היה מחייב ר' יוחנן כשפצעו חי (וכן כתבו גם התוס' ד"ה "ולחייב") ולכן רק כאן בעינן שיהיה קשה לו בהריגתו בכדי להוכיח שקלקולו יתר על תיקונו אבל בעלמא סגי בדלא אכפת ליה". עכ"ל של האשמרה שבת.

ולי נראה לתרץ בחמלת ה' המרובה עלי, דרש"י בא לאפוקי ממתעסק. ז"א שבא להגיד החילוק בין מתעסק לדשא"מ. ואחרי שביאר שפה זה נחשב מתעסק, אמר דדשא"מ זה רק בדלא נח"ל אבל לא במתכוין ממש לההפך. ושיעור דבריו הוא כך, וכי מודה ר"ש, ז"א מתי זה דשא"מ, זה בשלא אכפת לו ולא התכוין לההפך, (שבנתכוין לההפך זה כבר מתעסק). ועיין בלשון המאירי הנ"ל בריש דברנו (יחסית), ותראה שאע"פ שאין ראיה מדבריו לתרוצנו, מ"מ זכר יש, (דהרי גם הוא נקט לשון מודי ר"ש, ונתכוין לומר דשא"מ).

וא"ת שאם כדברנו, אז היה לרש"י לינקוט דשא"מ בפ"ר דלא נח"ל, דבזה הוי ריבותא טפי דזה לא נחשב מתעסק, דהרי לא נח"ל, זה יותר קרוב למתכוין ההפך, מדלא אכפ"ל. וי"ל דאפשר דרש"י לא כתב, לא נח"ל, דהתרצן דרש"י פה קאי עליו, תפס לשון של לא נח"ל, ויתכוין למתכוין ההפך. וגם אל יקשה לך למה רש"י לא כתב פ"ר דנח"ל, דהרי בזה ר"ש מודה, אז לכאורה היה לו לכתוב את זה. די"ל דלא רצה לכתוב את זה, דדבר שא"מ בפ"ר דנח"ל זה חשיב מתכוין וחייבים על זה, והוא רצה לכתוב ההבדל שבין פטור דמתעסק לפטור דדשא"מ. וכבר כתבנו דבמה שכתב, וכי מודה ר"ש, הוא לא התכוין לומר דבאמת ר"ש מודה בזה (בדלא אכפ"ל), אלא רק נתכוין לומר דזה דשא"מ לאפוקי ממתעסק. ודו"ק, כי זה נראה לי אמת ועיין עוד בחתם סופר בסוגיין (בד"ה טפי), שישיב בדרך אחרת. וקשה לי על ישובו, דרש"י כתב כאן מפורש, דהפטור פה מצד מתעסק הוא, ולא מצד דשא"מ בפ"ר דחשיב מלאכה שאצל"ג.

ועיין עוד בלשון הזהב כאן, בד"ה ועפ"ז, ובד"ה ויותר נראה לתרץ, (שכתב שם עוד שני ישובים), והנראה לעניות דעתי כתבתי, (וגם הערתי שבכל מקרה זה הפשט בהמאירי כאן. ועיין שדברי המאירי פה בסוגיה קרובים מאוד לדברי רש"י). וה' יאיר עננו בתורתו, אמן. .

תוכן העניינים

מחשבת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה