סי' ט - בשיטת הרשב"א בשם הירושלמי בענין דשא"מ · בענין אם הראשונים פליגי על הש"ג או לא
הנה פשוט דאם נלמד בש"ג, כמו שלמדו בו רוב האחרונים, דבמה שהוא כתב כל מעשה שאפשר לעשותו זולת הפ"ר, הוא התכוין לומר, כל מעשה שאפשר להגיע לתכליתו הסופית בלי שהאיסור יעשה, ואפילו אם כרגע עשה אותו באופן שהאיסור יעשה בודאות זה לא נחשב פ"ר, אז, (בין אם נלמד בו דהוא איירי בכל האיסורים ובין אם נלמד בו דהוא איירי רק באיסורי שבת), פשוט דהראשונים פליגי עליו. דהרי הראשונים הבינו דגם במעשה שאפשר להגיע לתכליתו הסופית בלי האיסור, מ"מ אסור לעשותו באופן שהאיסור נעשה בודאות. עיין בראשונים על מה דאיתא בש"ס גבי התולשן עולשין כו' (שבת קג.), דקעביד בארעא דחבריה, שהבינו שאם תולש משלו חייב, אע"פ שאפשר לו (דרך משל), להאכיל את הגדי מהתלוש. ועיין נמי בסוכה (דף לג:), גבי מיעוט ענבי ההדס, דהש"ס העמיד בדאיירי בדאית ליה הושענא אחריתי. וגבי הפשט קורבן הפסח דבשבת (דף קיז.), דהעמיד דווקא בדשקיל בברזי (להבנת הראשונים).
ואם נלמד בהש"ג כחוט השני, דבמה שהוא כתב כל מעשה שאפשר לעשותו זולת הפ"ר, הוא דיבר דווקא במעשה שאפשר לעשותו בשני אופנים, ובזה אמר שאפשר לעשותו בלי לדקדק, אז אם לא נשווה את דברי הש"ג לדברי רש"י בזבחים דף צא (כחוט שני שהשווה אותם), נוכל ללמוד שאע"פ דהש"ג איירי גם בשאר איסורים, הראשונים לא פליגי עליו ואם נלמד דס"ל להש"ג כרש"י בזבחים, אז ממילא יצא דהראשונים דפליגי על רש"י דשם, פליגי גם עליו. (עיין באשמרה שבת, חלק א פרק ג סעי' ח אות ג). והעירו לי דקשה ללמוד דהש"ג סובר כרש"י, דמרש"י ד"ה דשקיל לה בברזי (שבת קיז.), משמע דהוא לא סובר כהש"ג, וכן מרש"י ד"ה לא צריכא וכו' (סוכה לג:), רואים כך. . ואם נלמד בהש"ג כפשט ששמעתי, דהש"ג איירי רק באיסורי שבת, פשוט דנוכל ללמוד דלא פליגי עליו, דאם הש"ג אירי רק באיסורי שבת אי אפשר להשוותו לרש"י בזבחים, (דרש"י איירי בשאר איסורים, כיבוי אש המזבח), וממילא לא מוכרח שמי שחולק על רש"י חולק גם על הש"ג, וא"כ נראה שאין ראיה דהראשונים פליגי עליו.
סי' י - בשיטת רש"י בסוגיא דחילזון (דבשבת עה.)