סי' ז - בענין ספק הקרוב לודאי אם נידון כפ"ר או לא · דחית הראיה מהריבוץ
עיין דמה שהביא אותנו להעמיד את מחלוקת ר"א וחכמים בפסק הקרוב לודאי, זה מה שלא רצינו להגיע למחלוקת במציאות, כמבואר לעיל. אבל זה נכון דווקא לשיטת התוס', דס"ל דדבר שאין מתכוין בלא פ"ר אסור לכ"ע (לר"א ולחכמים), לדעת ר' יהודה מדרבנן. אבל מכוין דכבר מצאנו דהרשב"א (שבת קלג.), המ"מ (פ"א מהל' שבת ה"ז) ועוד, סוברים דדשא"מ בלא פ"ר אסור לר' יהודה מהתורה, אפשר להעמיד בפשטות, (בלי להגיע למחלוקת במציאות), דבזה פילגי ר"א וחכמים, דר"א ס"ל דלר"י אסור מהתורה וחכמים ס"ל דאסור מדרבנן, (והגמ' דפסקה דמותר לגמרי, פסקה כך לדעת ר"ש. וא"כ כבר אין לנו הכרח מיוחד להעמיד את המחלוקת בספק הקרוב לודאי, ולא תהיה ראיה מפה להתיר בנידון דידן.
וגם ממה דמר"ן (בריש סי' שלז) התיר הריבוץ, אין ראיה כל כך דס"ל להתיר בספק הקרוב לודאי, דהרי אפשר דגם בהתר הריבוץ סמך על מה דכתב (שם) בתחילת הסעיף דדווקא בדלא פ"ר מותר, (ז"א שאפשר דמילת "הלכך" דשם חוזרת גם על המרבץ). ויתכן נמי שבמה שמר"ן כתב שבפ"ר אסור, הוא נתכוין לכלול דגם בספק הקרוב לודאי אסור. כלומר ששיעור הדברים הוא כך, דשא"מ מותר, והוא שלא יהיה פ"ר ולא קרוב לפ"ר. ולכן גורר אדם וכו'. ולכן מותר גם לרבץ, אבל באופן שאפילו רק ספק הקרוב לודאי דיעשה האיסור, כבר אסור, וכנ"ל לגבי הגרירה.
ג. ראיה להתיר מכיסו כוורת.
ראיתי להאשמרה שבת (פ' יח סעיף ה) דכתב וז"ל, "הוכחה נוספת נלע"ד מהתוס' ביצה לו:, לגבי כיסוי כורת ובה דבורים, שרבי שמעון מתיר. והקשו שם, שהרי יש כאן פ"ר לצידתם, ותירצו, שמדובר באופן שמשאיר פתח קטן מאוד שלא נראה לדבורים. אך מכל מקום אפשר להם לצאת ממנו ולכן אינו פ"ר. והרי ברור שקרוב לודאי שלא ימצאו את הפתח שאינו נראה להם וקרוב לודאי שיצודו, ומוכח שאינו נחשב כפ"ר". עכ"ל.
והעיר לי הרב אליהו לבוז שליט"א, דגם מלשון מר"ן לגבי היתר כיסוי הכוורת, לכאורה מדוייק דפ"ר זה דווקא במאת האחוזים. דז"ל הש"ע (סי' שטז סע' ד), "פורסין מחצלת ע"ג הכוורת, ובלבד שלא יכוין לצוד, וגם הוא בענין שאינו מוכרח שיהיו ניצודים, כי היכי דלא להוי פ"ר". עכ"ל. והנה ממה שכתב "שאינו מוכרח וכו'. כי היכי דלא להוי פ"ר". לכאורה מדוייק דס"ל למר"ן, דפ"ר זה רק באם האיסור יעשה בודאות גמורה והנידון פה בדאורייתא הוא, דהרי מר"ן כתב בב"י (סימן שט"ז), דצידת דבורה אסורה מהתורה. ובענין מה דקשה על זה מהגמ' (ביצה לו:), עיין באליה רבה. (כ"כ האשמרה שבת,פרק ג). .