אור ברסלב
מחשבת כהן סי' ז - בענין ספק הקרוב לודאי אם נידון כפ"ר או לא › דחית הראיה הנ"ל מספוג

מחשבת כהן

סי' ז - בענין ספק הקרוב לודאי אם נידון כפ"ר או לא · דחית הראיה הנ"ל מספוג

ג. ראיה לאסור מלשון מר"ן שבסי' שכ סעי' יז

ואפשר לדחות, ע"פ דברי התו"ש שם בהמשך דבריו. דכתב, דמר"ן כתב, גזירה שמא, דס"ל למר"ן לאסור גם בספוג שלא שייך בו סחיטה כל כך, אטו ספוג דנסחט בפ"ר. ולכן כתב גזרה שמא, לאסור גם באין בו פ"ר לסחיטה, גזרה שמא יקנח בשיש פ"ר, כנ"ל והא דלא הבאתי עוד ראיה לאסור בנד"ד, מהא דמר"ן כתב בש"ע (ס' שלז סעי' ד), וז"ל, "אסור לצדד חבית על הארץ, דכיון שהיא כבדה יבוא להשוות גומות ודאי, והוי פ"ר ", עכ"ל. ומקורו מהא דאיתא בשבת (קמא.), "ואמר רבא לא ליצדד איניש כובא בארעא, (ע"פ הגהות הב"ח), דלמא אתי לאשוויי גומות", ע"כ. וא"כ לכאורה נראה מכאן, דס"ל למר"ן לאסור בספק הק"ל שהרי כך מתישב הלשון. ולא כתבתי מכאן ראיה לאסור. חדא, בגלל דבאמת לא נתישב בזה הלשון כלל, דהרי מר"ן כתב "יבוא להשוות גומות ודאי והוי פ"ר", ומלשון זה משמע דאסר מצד השוואת גומות ודאי, ולא מצד ספק הק"ל, (כך דייק התו"ש בס' שלז ס"ק י, הובא ביבי"א הנ"ל. וכן שמעתי). ועוד דהרי אפשר דשיעור דברי מר"ן כך הם, אסור לצדד חבית על הארץ, אפילו בשנראה לו שזה לא פ"ר. דמכיון שהיא כבדה, אפשר דזה באמת פ"ר, ורק דהוא לא רואה את המציאות נכון. ולפי"ז ההאיסור פה, הוא כעין האיסור לפתוח דלת כנגד נר או כנגד המדורה (דבסימן רעז כנ"ל), דהרי מצד גזרה הוא. .

ועיין עוד להמ"ב (ס"ק מח), שהביא דבביאור הגר"א כתב, שמה דמר"ן כתב פה "שמא יסחט" זה טעות סופר, וצ"ל "משום סחיטה", מחמת הקושיה הנ"ל של המ"א. וא"כ אין מפה ראיה לאסור, בסהק"ל.

תוכן העניינים

מחשבת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה