סי' ז - בענין ספק הקרוב לודאי אם נידון כפ"ר או לא · ג. ראיה לאסור מלשון מר"ן שבסי' שכ סעי' יז
עיין בלשון הש"ע (סי' שכ סעי יז) דכתב, וז"ל, "ספוג אין מקנחים בו אא"כ יש בו בית- אחיזה, גזרה שמא יסחוט", עכ"ל. והביא התוספת שבת (ס' שכ ס"ק לב), דהמ"א (ס"ק י"ט) הקשה על מר"ן, דבש"ס (קמג.) איתא דזה פ"ר ולא גזירה שמא. וכתב (התו"ש), דע"פ דברי המהש"א הנ"ל (דבשבת קכ: על תוס' ד"ה פותח), ניחא, דנעמיד בספק הק"ל, ולא יקשה למה בגמ' איתא דזה פ"ר, ומר"ן כתב שמא. וא"כ נראה מכאן, דס"ל למר"ן לאסור, בסהק"ל עי"ש בלשון התו"ש, ובביאורים דשם באות ו. .