אור ברסלב
מחשבת כהן סי' ז - בענין ספק הקרוב לודאי אם נידון כפ"ר או לא › דחית הראיה הנ"ל מהכיבוד

מחשבת כהן

סי' ז - בענין ספק הקרוב לודאי אם נידון כפ"ר או לא · דחית הראיה הנ"ל מהכיבוד

ב. ראיה לאסור מהא דהרמב"ם אסר לכבד באינו מרוצף

האגלי טל הנ"ל, דחה ראיה זו מהא דאיתא בש"ע הגר"ז ס' רע"ז סק"א (בקונטרס אחרון), וז"ל (של האג"ט), "והרב מלאדי זצלה"ה וכו' כתב דהרמב"ם סובר ספק פ"ר אסור. והוי ספק שמא יש שם גומות ובאמת פ"ר הוא, וע"כ הוי שמא. דשמא אין שם גומות. ומ"מ אסור, כיון שאם יש שם גומות, ודאי ישוה אותם, ופ"ר הוא, ע"כ אסור. ויפה אמר". ההבדל בין ספק הק"ל לבין ספק פ"ר (שניהם בדשא"מ). הוא שבספק פ"ר, הספק הוא במציאות שהיתה לפני עשית הפעולה, כגון בהסוגר דלת ביתו לשומרו בשאינו יודע אם יש שם צבי אם אין. (עיין במ"ב בביאור הכלה ס' שטז ד"ה ולכן יש להזהר, שנמצא על סעיף ג, דשם).

ובספק הק"ל שהאיסור יעשה, המציאות ברורה. והא דלא ברור אם האיסור יעשה או לא, זה לא בגלל דמספקא לן במציאות האיך היא, אלא בגלל דאי אפשר לדעת מה יהיה, דאין העתיד מוכרע. וכגון בהגורר מטה וכדו', באופן שיש אחזים גבוהים מסויימים שהחריץ יעשה. דזה נידון כספק הק"ל שיעשה האיסור ולא כספק פ"ר, דהרי הא דהאיסור לא יעשה בהכרח פה, זה לא בגלל דהמציאות לא ברורה לעושה הפעולה, אלא בגלל שא"א לדעת מה יהיה.

ושמעתי שספק פ"ר, זה נחשב ספק פ"ר לשעבר. דהרי הספק שבזה, הוא מצד המציאות שהיתה לפני שעשה את המעשה. (נכתב בעזרת המנוחת אהבה). עכ"ל.

וכן אם נלמד גם כהריב"ש בדעת הרמב"ם, לא תיהיה ראיה מפה, לאסור בספק הק"ל. וז"ל (מובא בכסף משנה במקום), "ונראה שהיתה כוונת הרב ז"ל לומר, שהמכבד מכוין ליפות קרקע הבית ולתקנו. ואע"פ שהכיבוד לא פ"ר הוא, מ"מ הכוונה שיש לו בכיבוד הבית ליפותו ולתקנו, חישבא כוונה לענין השואת גומות. וכו' אלא מפני שאינו מכוין גמור, אינו כי אם שבות". ע"כ וכתב שם בהמשך, שהמרבץ, אין כוונתו ליפות הקרקע, אלא ללחלח האויר, או שלא יעלה אבק, ולכן מותר אף אם אפשר שישוה גומות. .

א"כ מהא דהרמב"ם אסר הכיבוד, אין ראיה לאסור בספק הק"ל. דאפשר ללמוד בדעתו דאסר, בגלל ספק פ"ר, או בגלל דחשיב מתכוין, דבזה אסור גם בדלא פ"ר, וכנ"ל.

תוכן העניינים

מחשבת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה