אור ברסלב
מחשבת כהן סי' ז - בענין ספק הקרוב לודאי אם נידון כפ"ר או לא › דחיית הראיה מכיסוי כוורת

מחשבת כהן

סי' ז - בענין ספק הקרוב לודאי אם נידון כפ"ר או לא · דחיית הראיה מכיסוי כוורת

דחית הראיה מהריבוץ

שמעתי, דמדברי התוס', אי אפשר להביא ראיה כנ"ל, דהרי מדובר שהדבורים יכולים לראות את החור, (כמבואר, שאם לא כך אז זה פ"ר גמור). ואם איירי בדנראה להם (לאחר העיון), אז אפשר דזה אפילו לא בגדר ספק הקרוב לודאי וז"א דאפשר שהנידון לאסור בספק הק"ל זה מ 95% , ופה זה 90% שלא ימצאו את החור, ולכן פה מותר, אבל לעולם אם זה היה 95% היה אסור. . ואפשר דהא דכתבו התוס' "ואינו נראה", זה בסיבת הא דאם נראה להדיא להדבורים אז זה לא נחשב צידה כלל.

ועיין, דאפשר שגם האשמרה שבת (דבסמוך) מודה לזה, ורק דס"ל, דמ"מ מוכח מכאן דספק הקרוב לודאי לא בכלל ודאי הוא, כנ"ל.

ולגבי מה דכתבנו דלכאורה מוכח מלשון מר"ן כנ"ל, שמעתי, שאין ראיה להתיר, וכן נראה גם לענ"ד. שהרי המעיין בב"י יראה שמסתבר שמקור המילים "שאינו מוכרח" דבש"ע הוא מהרב המגיד שהביאו מר"ן כאן בב"י, דז"ל (בפ' כה הל' כה), "ובלבד שלא יתכוין לצוד. ואינו הכרח שיהוי ניצודים. שאם לא כן, כבר מבואר בפרק ראשון (ה"ו), שאע"פ שאינו מתכוין אסור. אלא אפשר שיהיו ניצודין, ואפשר שיברחו. וכן כתבו ז"ל, ומבואר הוא". עכ"ל. ומדכתב, ואפשר שיהיו ניצודין ואפשר שלא, כפרוש למה שכתב "ואינו הכרח". כבר א"א לדייק ממה שכתב, ואינו הכרח, שכל שזה לא ודאי גמור מותר. ודו"ק. ולגבי דברי התוס' הנ"ל דגם הובאו בב"י, כבר דנו לעיל בסמוך.

ועכשיו נציע בע"ה, את הראיות לאסור, בספק הקרב לודאי. ואת מה שנראה דאפשר להשיב עלהם.

תוכן העניינים

מחשבת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה