אור ברסלב
מחשבת כהן סי' ז - בענין ספק הקרוב לודאי אם נידון כפ"ר או לא › בדברי הראשונים האוסרים בנ"ד

מחשבת כהן

סי' ז - בענין ספק הקרוב לודאי אם נידון כפ"ר או לא · בדברי הראשונים האוסרים בנ"ד

דחית הראיה הנ"ל מספוג

לעיל הבאנו את דברי התוס' (פסחים קא.) ד"ה הלכה כר"ש, דכתבו וז"ל, "י"ל שמא רבי יוחנן לא סבר לה כוותיה בגרירה, לפי שקרוב לעשות חריץ ודמי לפ"ר". עכ"ל. ושמעתי דאפשר ללמוד את התוס' בשני דרכים, והם:

דרך א' - דהתוס' אסרו בכל ספק הק"ל, מטעם דזה דומה לפ"ר.

דרך ב' - דדוקא פה התוס' אסרו בספק הק"ל שיהיה האיסור, כי פה זה דומה (נראה) כפ"ר. ולעולם יש ספק הק"ל דמותר, והוא בכשזה לא דומה לפ"ר.

ועפ"ז, נבוא לדון בדברי הרמ"ך (שהובא בכסף משנה פ"א הל' ה), ובדברי ר"א בן הרמב"ם, ע"ה, הנ"ל. שהרי, שניהם אסרו בלשון של דמי לפ"ר. הרמ"ך גבי גרירה, ור"א בן הרמב"ם ע"ה, גבי פתיחת דלת שיש מאחורה נר. בדעת הרמב"ם. דהרי יש לספק בדבריהם, אם בכותבם דאסור בגלל דדמי לפ"ר, נתכוונו דבכל ספק הק"ל אסור, בגלל שזה דומה לפ"ר. (ואם נלמד כצד א' הנ"ל בתוס' אז מסתבר ללמוד בהם כך). או דילמא ס"ל, דדוקא במה שהם דיברו בו (ואולי גם כיוצא בזה), אסור מצד שזה דומה (נראה) לפ"ר, ולעולם אפשר שבמקומות אחרים יתירו בספק הק"ל. (ואם נלמד כצד ב' בתוס' הנ"ל מסתבר יותר ללמוד בדעתם כך). אבל מ"מ פשוט, דהדברים לא מוכרחים. דהרי אפשר דגם אם נלמד בהתוס' הנ"ל כצד א', שז"א שכל ספק הק"ל אסור בגלל שזה דומה לפ"ר, מ"מ אפשר שהרמ"ך ור"א בן הרמב"ם ע"ה, לא ס"ל לאסור בכל ספק הק"ל מצד דזה דומה לפ"ר. ואפשר גם, שאם נלמד בהתוס' כצד ב' לעיל, הרמ"ך ור"א בן הרמב"ם ע"ה, למדו שכל ספק הק"ל אסור בגלל שזה נחשב דומה לפ"ר. הנה ביארנו, שלא ברור שהרמ"ך ור"א בן הרמב"ם ע"ה, ס"ל לאסור בכל ספק הק"ל.

והראוני חכ"א, דהיראים ס"ל דאסור בזה, (ואפילו באיסור דרבנן). דז"ל בריש סי' רעד (יחסית), "תולדה דרבנן. הוסיפו חכמים שלא לגרור כסאות גדולות בארץ, לפי שהוא קרוב לפס"ר ולא ימות לעשות חריץ. דתניא (שבת כב.), גורר אדם מטה [כסא] וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. ואמר עולא בפ' במה מדליקין (כט:), ל"ש אלא קטנים אבל גדולים אסור ושמעתי דהאגלי טל (מל' חורש ס"ק כ אות ג), כתב, דבמה דהיראים כתב דבגדולים אסור בגלל דזה קרוב לפ"ר, מתישב מה דהוכיחו התוס' (פסחים כה:), דצריך לגרוס מותר, דמהסוגיא דשם (בפסחים), משמע דשרי יותר במקום שא"א, מבמקום דאפשר. . וכוותיה מסקינן התם, ואפילו בעליתא בשישיא אטו עליתא דעלמא". עכ"ל. וממה דכתב "תולדה דרבנן", נראה דס"ל לאסור בזה (בספק הק"ל), רק מדרבנן. עיין בהערה דבפשטות, בגלל דס"ל לאסור בזה מדרבנן כתב כך, ולא בגלל שהחריץ הנעשה ע"י הגרירה איסור עשיתו מדרבנן הוא, דנעשה כלאחר יד, (עיין בשבת מו: וברש"י ד"ה איסורא דאורייתא דשם. ואם תרצה לעיין עוד, עיין במנוחת אהבה (חלק שני עמודים עט- פ בהגהה מס' 31). וזה (בפשטות)דלא כהאגלי טל (מל' חורש ס"ק אות יב), שכתב שבאיסורי תורה היראים סובר דר"ש אוסר בנד"ד מהתורה, ורק דפה (היראים) כתב דזה איסור דרבנן, בגלל שהחריץ נעשה כלאחר יד, דהאיסור בזה רק מדרבנן הוא, כנ"ל. (והעיר לי חכ"א, שהאגלי טל נתכוין לומר שיש צד שהיראים אוסר בדאורייתא, אבל לא שזה מוכרח כך. עי"ש). . וראיתי להאגלי טל (שלהי ס"ק כב), דכתב דהתוס' (בפסחים סה.) ד"ה המכבד והמרבץ, גם ס"ל דאסור בספק הק"ל מדרבנן. עי"ש וצ"ע מתוס' ד"ה והלכה (שבפסחים קא.), שעולה מדבריו דשם, דמותר בספק הק"ל. ועיין בתוס' ד"ה המכבד והמרבץ הנ"ל, שרק אליבא דשיטת ר"י, כתב שבכיבוד יש יותר השוואת גומות מבריבוץ. (ומזה למד האגלי טל, דס"ל להתוס' לאסור בספק הק"ל). אבל אליבא דשיטת הבה"ג דשם בהתוס', לא למד שבהכיבוד זה ספק הק"ל שישווה גומות. . ופשוט דגם הרמ"ך והתוס' הנ"ל סוברים, דאסור בכל ספק הק"ל, מ"מ לא ס"ל לאסור בזה, אלא מדרבנן. דהרי אסרו מצד דזה דומה לפ"ר. ועיין לעיל דכתבנו, שגם אם הרמב"ם אוסר, לא אסר אלא מדרבנן.

ואם באנו לסכם את דעת האוסרים, נאמר, דהיראים אוסר, מהתורה או מדרבנן. והרמ"ך, ר"א בן הרמב"ם ע"ה (בדעת הרמב"ם ע"ה) והתוס' (בד"ה המכבד והמרבץ), או שס"ל להתיר בפסק הק"ל ואיפה שאסרו, לא אסרו אלא בגלל דזה נראה כפ"ר. , או שס"ל לאסור בזה מדרבנן.

ולאחר זמן ראיתי, דנראה בפשטות דגם תרומות הדשן אוסר בנ"ד, דכתב בסימן ס"ד לגבי הוצאת סכין מכותל, וז"ל, "וא"כ בהוצאת סכין היכא דתקוע קצת בחוזק, כמעט פ"ר הוא שלא יוסיף בנקב והוי ליה וכו'". עכ"ל הצריך לעניננו. (הובא בנת"ש סימן יא, ובמ"ב סימן שיד ס"ק נב, כדכתב בשער הציון ס"ק מט).

תוכן העניינים

מחשבת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה