אור ברסלב
מחשבת כהן סי' ג - ביסוד ההתר בדשא"מ ובהחיוב בפ"ר לדעת ר"ש › נ"מ בין התוס' להערוך

מחשבת כהן

סי' ג - ביסוד ההתר בדשא"מ ובהחיוב בפ"ר לדעת ר"ש · נ"מ בין התוס' להערוך

נ"מ בין ההבנות בסיבת החיוב בפ"ר

ועוד כתבו שם, דיש גם שתי נ"מ בין התוס' להערוך, (ועיין דזה נכון לכל ההבנות הנ"ל). והם: האחת בדשא"מ בפ"ר דלא נח"ל ודלא אכפ"ל בשאר איסורים, דלהתוס' חייב דבאיסורי שבת לא פטור בזה, אלא מכיון דזה נחשב מלאכה שאצל"ג, ובשאר האיסורים דזה לא שייך, חייב.

ועיין בתוד"ה ה"מ (דביומא לד:) ובתוד"ה מיחם (דבשבת מא:), דדנו גבי שני המקרים שהגמ' (בכריתות, כ.-כ:) הביאה, שחיתו בגחלים, וגבי אחד נקטה לשון של דשא"מ וגבי השני לשון של מלאכה שאצל"ג, (עי"ש). וכתבו דלכאורה קשה, למה חילקה במידת הלשון, והרי דשא"מ בפ"ר זה נחשב מלאכה שאצל"ג, (עיין בתוס' ישנים דשם). ותירצו, דבמקרה הראשון דלא נח"ל בהבערת התחתונות, הגמ' נקטה לשון של אינו מתכוין לרבותא דר' יהודה, דאע"פ שלא נתכוין ולא נח"ל, חייב. וגבי המקרה השני, מכיון דלא אכפ"ל בהבערה, אין כל כך ריבותא דחייב לר' יהודה, ולכן נקטה לשון של מלאכה שאצל"ג. אלמא דהתוס' ודעימם סוברים, דכל שהאיסור נעשה בפ"ר זה נחשב דנתכוין לעשיתו, ואין מקום ליפטור בזה אלא במלאכות שבת, דיש בהם פטור של אצל"ג, ובשאר איסורים פשיטא דחייב בזה, דלא שייך בהם זה הפטור. (כן העיר לי ידידי הרב אליהו רודה שליט"א). וכן מוכח גם מתוד"ה סבירא (דבכריתות כ:). עי"ש.

[ועיין בקוב"ש הנ"ל, דבתחילה כתב דחייב בזה (בדשא"מ בפ"ר דלא נח"ל בשאר איסורים לר"ש, להתוס' ודעימם), ואחר כך הקשה, איך תוד"ה האי מסוכרייתא הנ"ל, כתבו לתרץ את התר זילוף היין ע"ג אש המזבח דבזבחים (דף צא:) מצד צורך מצוה, והרי אי אפשר להתיר איסור דאורייתא (כיבוי אש המזבח) מצד מצוה. (וכתב, דא"ת דזה מצד דאתי עשה ודחי ל"ת, יקשה, דגם לר' יהודה יהיה מותר, והש"ס תלה את ההתר בזה במחלוקת ר' יהודה ור"ש). ומכח זה כתב, דעל כורחך האיסור בזה רק מדרבנן הוא.

ולאחר זמן מצאתי בשעורי ר' דוד פוברסקי זצ"ל (כתובות דף ו ע"א אות עה), דהקשה קשיא זו (דאיך אפשר דאיסור דאורייתא הותר מצד מצוה), ותירץ דבאמת דשא"מ בפ"ר בשאר האיסורים אסור הוא מהתורה, ורק דפה בנד"ד, מכיון דחזינן דבתחילה הגמ' תירצה דזילוף היין מותר מצד דזה מצוה, ורק אחר כך כתבה לתלות את ההתר בזה במחלוקת ר' יהודה ור"ש, אפשר דמתי שתלתה במחלוקת לא חזרה בה לגמרי ממה דכתבה דההתר דפה הוא מצד המצוה, אלא חזרה בה ליסבור דמצד המצוה זה נשאר איסור דרבנן, ומצד דלא נתכוין לר"ש הותר לגמרי, ולר' יהודה נשאר איסור דרבנן, דלשיטתו אין התר מצד חוסר הכוונה]. , ולהערוך מותר לגמרי דזה לא נחשב מתכוין. (עיין לקמן בסימן ח').

והשניה בדשא"מ בפ"ר דלא נח"ל או דלא אכפ"ל (כנ"ל), באם נפסוק במלאכה שאצל"ג כר' יהודה ובדשא"מ כר"ש (כרמב"ם ע"ה). דלהתוס' התחייב, דלהבנתם כל שהאיסור נעשה בפ"ר נחשב דיש כוונה לעשיתו, (מחמת אחת משלושת ההבנות הנ"ל). ולהערוך, מותר לגמרי.

ועיין, דיסוד שתי הנ"מ הנ"ל אחד הוא, דמה לי אם אין פטור מחשבת (או דלא דומיא דמשכן), מצד דזה שאר איסורים, או מצד דפסקינן כר' יהודה במלאכה שאצל"ג.

תוכן העניינים

מחשבת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה