אור ברסלב
מחשבת כהן סי' ג - ביסוד ההתר בדשא"מ ובהחיוב בפ"ר לדעת ר"ש › נ"מ בין ההבנות בסיבת החיוב בפ"ר

מחשבת כהן

סי' ג - ביסוד ההתר בדשא"מ ובהחיוב בפ"ר לדעת ר"ש · נ"מ בין ההבנות בסיבת החיוב בפ"ר

דבמלאכות שבת צריך ידיעה בשביל שהתחייב

וראיתי להגרש"ש זצ"ל בחידושיו לכתובות ריש סימן ד (ועיין נמי בשערי יושר הנ"ל), וכ"כ חידושי ר' שמואל, וכ"כ בשם הרה"ג ר' יהודה עדס שליט"א בשמו. , דאיירי בשאר איסורים, וכתב שתי נ"מ בין ההבנות הנ"ל בסיבת החיוב בפ"ר, [ולענין הנ"מ, הבנת הקוב"ש בדעת התוס' והבנת הגרש"ש זצ"ל (גם בדעתם), שלא תולים את החיוב בכוונת עושה הפעולה, נחשבת כאחת. וכנגדה הבנת החזו"א והקוב"ש, בדעת הערוך, דהחיוב תלוי בידיעת האדם.] והם: האחת, בדלא יודע שהאיסור נעשה, דלהבנת הקוב"ש בהערוך, דהחיוב הוא דמכיון דיודע נחשב מתכוין, אז פה בדלא יודע לא התחייב דלא מסתבר לומר דאדם מתכוין לעשות דבר שהוא בכלל לא יודע שהוא נעשה. דכוונתו של האדם לעשית המעשה, זה המניעים שלו לעשיתו. וא"א ללמוד, דהמניע לעשית המעשה, זה משהו שהוא בכלל לא ידע שהוא עושה אותו. . ולהבנת הקוב"ש בהתוס' ולהבנת הגרש"ש זצ"ל, פשוט דיהיה חייב, דהרי האיסור נכלל בכלל המעשה שעשה, או שהמעשה מקבל את שמו ובאיסורי שבת, כבר כתבנו, דאם אינו יודע לכ"ע לא התחייב מהתורה. .

והנ"מ השניה היא בספק פ"ר לשעבר, דאם כהקוב"ש בדעת הערוך, יהיה מותר, דהרי מ"מ אינו יודע שהאיסור יעשה בוודאות, ולכן לא נחשב מתכוין. ואם נלמד כשתי ההבנות השניות, היה אסור כדבכל ספק דאורייתא. ודו"ק.

וראיתי דכתבו בשם הרה"ג ר' יהודה עדס שליט"א, דשתי הנ"מ הנ"ל נחשבות נ"מ אחת, דהרי גם ההתר בספק פ"ר לשעבר מצד חסרון ידיעה הוא, דאפשר דזה פ"ר ורק דהוא לא יודע זאת.

תוכן העניינים

מחשבת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה