אור ברסלב
מחשבת כהן סי' ג - ביסוד ההתר בדשא"מ ובהחיוב בפ"ר לדעת ר"ש › הוספה גבי שיטת הריטב"א ושאר הראשונים בנד"ד

מחשבת כהן

סי' ג - ביסוד ההתר בדשא"מ ובהחיוב בפ"ר לדעת ר"ש · הוספה גבי שיטת הריטב"א ושאר הראשונים בנד"ד

נ"מ בין התוס' להערוך

ולאחר כותבי כל זאת, שמתי ליבי, וכן אמר לי ידידי הרב אופיר כהן - חדד שליט"א, דאין אנו צריכים למה דהסביר לנו החזו"א, דההתר בדשא"מ הוא מצד חוסר היחוס בין הפעולה לפועל, אלא להבנת התוס' דבשבת (עה.) ד"ה מתעסק, ובכתובות (ה:) ד"ה את"ל הלכה כר' יהודה מקלקל בחבורה הוא וכו', (הוזכרו בנת"ש ס' א). וכ"כ גם תוס' הרא"ש שם בשבת, (ובכתובות בד"ה במקלקל). (דכתבו דההתר בזה הוא לא מצד מחשבת, אלא מכיון דאין מתכוין למלאכה) ולהערוך, אבל להבנת הריטב"א אין אנו צריכים להגיע לזה. דהריטב"א כתב בד"ה למימרא דשמואל, דבשבת (מב.). , דההתר בדשא"מ הוא מצד מחשבת, דשבת היא בנין אב, וממנה למדנו את ההתר בזה לכל התורה וז"ל (ביומא לד:), "גם מה שאומר רבנו ז"ל דבשאר איסורי תורה דבר שאין מתכוין אסור משם דלא כתיב ביה מלאכת מחשבת, לא משמע הכי מהא דאמרינן גבי מוכרי כסות דכלאים כרבנן דאוקימנא בפרק כל שעה (פסחים כו ע"ב) בפלוגתא דר"ש ור' יהודה דאיפליגו בדשא"מ דשבת, דאלמא דין שאר איסורי בדשא"מ כדין שבת וכן בפרק הנחנקין (סנהדרין פ"ד ע"ב) אמרינן גבי בן המקיז דם לאביו וחבל בו בשאין מתכוין דהוי פלוגתא דרבי שמעון ורבנן, ואמרינן נמי (שם ס"ב ע"ב) המתעסק בחלבים ועריות חייב לפי שכבר נהנה טעמא דנהנה, הא לאו הכי פטור לר' שמעון משום דהוי דשא"מ דומיא דשבת. וליכא למימר דר' שמעון הוא דיליף משבת אבל לא ר' יהודה, דכל כי האי גוונא הוה ליה לפרושי והיכי תלי לה סתמא בכל דוכתא בפלוגתא דר"ש ור' יהודה דשבת ולא דחי דדילמא מודה ר"ש בשאר איסורין דאסור משום דלא כתיב בהו מלאכת מחשבת, אלא ודאי דשבת בנין אב לכל התורה. עכ"ל הצריך לעניננו. . וכן מה דכתבנו בשם הגרש"ש ע"ה גבי ההתר בזה דהוא לא מצד חוסר היחוס (כדס"ל לחזו"א), אלא מצד חוסר השם, דשם הדבר זה המהות שלו.

ומשמע מלשון הריטב"א דשם (בחידושיו לשבת קג.), דההתר בפ"ר בדנעשה דבר שאינו חשוב ולא נח"ל בו, הוא אינו מצד מחשבת, אלא מכיון דבזה האיסור חזר למהותו שהוא דבר בלתי חשוב, ולכן לא נחשב שעשה מלאכה כלל. ובאמת דאפשר ללמוד, דגם בזה ההתר מצד מחשבת הוא, אבל מפשטות הלשון לא נראה כך, עי"ש. וא"כ נראה, דלהריטב"א, בדשא"מ בלא פ"ר, ההתר הוא מצד מחשבת. ובפ"ר (במילתא דלא חשיב), הוא מצד, דזה לא נחשב מלאכה כלל.

ובדעת שאר הראשונים, בסיבת ההתר בדשא"מ בלא פ"ר, אפשר דס"ל כהתוס' וכתוס' הרא"ש, ואפשר דס"ל כהרא"ה וכהריטב"א. , לא נצרך (ובפשטות גם לא מתאים) להריטב"א, אלא רק להתוס' בלבד.

כל זה גבי ההתר בלא פ"ר, וגבי החייב בפ"ר להבנתו, עיין במה דכתבנו לקמן (בסי' ה'), דלהרא"ה ולהריטב"א, כל שהאיסור נעשה בפ"ר, זה נחשב דיש כוונה גמורה לעשיתו, והוא נחשב צריך לגופו ומחשבת, אפילו בלא נח"ל. ולא מותר בזה אלא במקרה, שהאיסור שנעשה הוא דבר שאינו חשוב, (כהיפוי המועט הנעשה מתלישת העשבים לכמלוא פי הגדי וכדו') ובדלא נח"ל בו, דבדנעשה דבר חשוב או בדנח"ל, זה כבר נחשב מלאכה הצ"ל, וחייב וגבי מחלוקת כל הראשונים (כולל הערוך), עם הרא"ה והריטב"א, בהבנת הגמ'. עיין, בהערה ד' בהערות לתרשים שבשלהי הספר. .

תוכן העניינים

מחשבת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה