שער השלישי – שער האהבה · שיחה ז' - מזמור שיר ליום השבת
שבת בראשית - תורת השבת
ההלכות של שבת נתחברו עליהם מסכתא עמוקה וסימנים רבים בהלכה, עד שחלק גדול מלימודו של אדם הוא בסידורו של שבת, אולם כד נתבונן נראה כי עדיין רזא דשבת צריך הבנה, מהו העבודה של היום. וכמו שכל אחד מהימים טובים והרגלים יש להם עבודה לעצמן, גם יום השבת יש לה עבודה מיוחדת שצריכים לעבוד עליה.
ועל זה החלק מעיקרי השבת לא נתחבר כל כך הרבה ספרים, עד שכמעט לא ידוע לנו מה מוטל על האדם לחשוב ביום הקדוש הזה (ואולם זה עתה יצאו לאור כמה ספרים מהג''ר שמשון פנקוס ז''ל דברים מאירים, וכדאי מאד לעיין בדבריו שם).
וכדי להגיע לקצת הבנה בזה נראה לעורר בעזה''י כמה הערות על מה שהפליגו חז''ל בגודל ענין שמירת השבת, וממנה נוכל להבין דרך העבודה, וזה יצא ראשונה:
המחלל שבת בפרהסיא
א. דהנה ברמב''ם פ''ל מה' שבת הט''ו, ''השבת וע''ז כל אחד משתיהם שקולה כנגד שאר כל מצות התורה...לפיכך כל העובר....אבל המחלל שבת בפהרהסיא הרי הוא כעובד ע''ז, ושניהם כגוים לכל דבריהם''. ומקורו מגמרא חולין (ה.) העובד ע''ז ומחלל שבת בפרהסיא הרי אלו משומדים לכל התורה כולה.
ועיין כס''מ, מפני ששבת מעיד על חידוש העולם והכופר בה ככופר בכל התורה. ואולם משמע גם כן שיש איזה קשר הענינים זל''ז, וכדחזינן בגמרא שבת (קיח.) שדרשו רז''ל ''אשרי אנוש יעשה זאת...אפילו עובד ע''ז כאנוש מוחלין לו'', עיין שם. וצריך להבין הקשר בין שבת לעבודה זרה.
נחלה בלי מצרים
ב. ובגודל ענין שמירת שבת מצינו בירושלמי נדרים (פ''ג ה''ט) ''בתורה נביאים וכתובים מצינו ששבת שקולה כנגד כל המצות שבתורה...א''ר אלעזר...מצוות שבת מליא (נכתב ''מצוות'' בשני ווי''ן) להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. עוד מצינו בירושלמי תענית (פ''א ה''א) א''ר לוי אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא. וצריך ביאור הקשר לשבת דדוקא על ידי שמירתה יכול בן דוד לבוא כבר בפעם אחת.
גם בגודל שכר שמירת שבת מצינו שהפליגו רז''ל שם (שבת קיח) ''אר''י א''ר כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו'', ובמקו''א ''נותנים לו נחלה בלי מצרים'' והובא בסיום דברי הרמב''ם שם ''וכל השומר את השבת כהלכתה...מקבל שכרו בעוה''ז יתר על שכר הצפון...שנאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר, עכ''ל. וצריך להבין כ''ז.
שבת הארץ
ג. אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי הושמה, ואמרו ז''ל דשבעים שנות גלות היו כנגד שבעים השמיטות שלא שמרו ישראל. והנה מלבד שצריך ביאור למה נחשב דוקא עונש הגלות כפרה על חטא זה, גם צריך ביאור שהרי זה נסתר ממה שאמרו ז''ל שנגלו ישראל על ג' עבירות חמורות שבידם.
מזמור שיר ליום השבת
ד. ואולם נראה בעזה''י שאם נבאר נקודה אחת פשוטה, ממנה נזכה להבין דברי חז''ל הנזכרים לעיל. ונקדים בזה דברי המדרש פרשת בראשית פכ''ב הנפלאים, וז''ל, פגע בו אדה''ר [לקין אחר שדיבר עמו הקב''ה על מה שהרג הבל] א''ל מה נעשה בדינך? א''ל עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדה''ר מטפח על פניו, אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע! מיד עמד אדה''ר ואמר, מזמון שיר ליום השבת כו' עכ''ל.
ומדרש זה הוא מדרש פליאה לכאורה, מה ענין מזמור שיר ליום השבת לתשובה, והא אין שום רמז לתשובה במזמור, ועוד שהרי המזמור הזה הוא באמת המזמור הראשון שבספר התהילים שאמרה אדם מעולם, שהרי אדה''ר אמרה כבר בתחילת הבריאה וכמבואר במדרש, ואם כן ודאי שהמזמור הזה מקיף הרבה מיסודות העולם, ומסודות החיים, שהרי כל האחרית נמצא תמיד בתוך הראשית, ובכן צריכים אנו להבין עומק כונת המדרש, על מה באה לרמז בכללות, ובפרטות מה ענין שבת קודש לתשובה, ומה גם דעל שבת אין שום זכר במזמור זולת הפתיחה, וצריך תלמוד.
הבריאה הנגלית והבריאה הנסתרת
אבל הביאור, בהקדם דברי מרן הגרי''ז ז''ל (בספרו על התורה) שכבר עמד לבאר גוף המזמור, ותוכן דבריו הקדושים, שהרי מזמור זה הותקן לשירת הלוים ביום השבת, והטעם, כי המזמור מדבר אודות יום שכולו שבת דהיינו ימות המשיח. וביאר מרן ז''ל, שהוא שבח והודאה על בריאת העולם בכללו, שהרי בכל מה שהתחדש במעשה בראשית אנו נותנין שבח והודאה להשי''ת, אמנם עד יום השבת לא נגמרה הבריאה כולה, ואף שאדם נברא באחרונה, מכל מקום עדיין לא נבראו י' דברים עד בין השמשות, ואז ראה בריאה מושלמת ושיבח.
ואולם כל זה מדבר על חלק הנגלה לנו בבריאה, וכהתחלת הפסוק ''מה גדלו מעשיך ה''' אבל יש עוד שירה בפסוק הזה, ''מאד עמקו מחשבותיך'', וזהו כבר ענין ''בריאה'' אחרת, אשר גם עליה אנו מודים ומשבחים לשם יתברך, דעד עכשיו מדבר מענין המציאות, ועכשיו מדבר מענין ההנהגה, אשר גם הוא ''בריאה'' רצה לומר דרך הנהגה בעולם, שהקב''ה הראה לאדה''ר דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו כו' והיה רואה מסוף העולם ועד סופו איך הבורא מנהיג עולמו בכל הדורות, וע''ז גם כן יש צורך לשבח לשם. ולכן מסיום הפסוק הנ''ל מדבר המזמור על הנהגת השם, על אף שלפעמים הוא למעלה מהשגתינו, וכמו שכתב אח''כ בפרוח רשעים כמו עשב, עדיין אנו מבינים שהוא כדי להשמדם עדי עד. וזה שיר ושבח על עומק הנהגתו יתברך בעולם. עכת''ד הנפלאים ודפח''ח עיין שם.
אילו נפל אדם לתוך הבריאה
ד. ולקרב הדברים אל שכלנו נקח משל, אילו נפל איזה אדם לתוך הבריאה באמצע ששת ימי בראשית, היה רואה אילנות, אור חושך, שמש ירח, אבל האם היה מבין תכלית כל אלה. לכאורה אין צורך לומר שהאדם הזה לא היה מבין כלום ממה שהוא רואה, וודאי היה תמה, מהו תכלית כל אלה ולאן הבורא מנהלם. כי כל עוד שלא נגמר הבריאה אי אפשר להבחין איך פועלים כל חלקי הבריאה ביחד ולמה יש צורך לכל חלק וחלק ממנה.
ואילו היינו שם, היינו מסבירים לאדם הזה, שעוד לא ראה גמר כל הענין, וזה מה שעליך לעשות, המתן עד יום השבת, ואז כבר תבין חשבון הדברים. אז כבר תראה בני אדם, בהמות וחיות, דגים ועופות, ואיך הם פועלים ביחד הכל בחשבון מדוקדק מאד. כי כל עוד שהאדם נמצא באמצע הבריאה לא יתכן שיבין כלל היקף חשבון הבורא בשום דבר.
והאדם הנ''ל, באמת על עצמינו מדובר, כי באמת גם אנחנו נפלנו בתוך ששת אלפי שנה של בריאת העולם, באמצע הפלפול של הנהגת העולם [במדת אלקים] ולפעמים אנו תמהים להבין החשבון, מדוע יש צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, וכהנה פליאות רבות עצומות. על זה בה המשורר ומזהיר, המתן עד יום שכולו שבת, שאז כבר יגמר ''בריאה'' זו של הנהגת הבורא, וכבר תזכה להבין מה היתה החשבון בכל זה.
הבריאה של הנהגת ה'
וכמו שזכינו אנחנו לעמוד על יופי הבריאה הנגלית, וזכינו להבין בה איזה הבנה, ולשבח עליה, מזה אנו יודעים שגם ''הבריאה של הנהגה'' יובן למי שזוכה להבין אותה, כמבואר בחז''ל, וכאילו אנו כבר עומדים ביום שכולו שבת ומשבחים לבורא יתברך על כליל יופי הנהגתו יתברך בעולם, כבר עתה בעולמנו זה. וכמו הגילוי ד''מה גדלו מעשיך'' כן הגילוי ד''מאד עמקו מחשבתיך''. דאף שאינו ניכר החשבון הכללי בזה כל כך, הרי גם על זה יבוא שבת, בה יסתיים כל המלאכה, ואז יכירו כל החשבון בדיוק כבריאה הנגלית, ביום שכולו שבת.
נמצא דענין שבת הוא ההבנה שהכל נברא על ידי השי''ת ונמצא תחת השגחתו, והכל חשבון אחד. וזהו הקשר לימות המשיח, וחידוש העולם. שמשבת אנו למידין, שיש לעולם מנהיג. ויותר מזה, שהמנהיג עדיין נוהג, עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. כי בזה ששובתים ממלאכה ומראים שאיננו בטוחים בסיבות, ויהיה מה שיהיה ישמור עלינו השי''ת, ויעמוד לנו זכות השבת, ומי שטרח יאכל, זה בעצמה הוא כבר ימות המשיח בזעיר אנפין, מעין עולם הבא יום שבת מנוחה.
השיר של יום השבת
והוא שירתה של יום השבת, כדאיתא בתפילה, שיום השבת יש לה שירה, ו''יום השביעי משבח ואומר, מזמור שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת ומנוחה לחי עולמים'', שהשבת משבחת ומעידה על שיבוא עוד שבת [הכלול ונעוץ בה כבר עתה למבין-איש בער לא ידע וגו'] והוא הבריאה הנסתרת אשר בה שולט הבורא.
וזה הוא ענין הקשר שמירת שבת לימות המשיח וממילא סגולת שמירת ''שבת אחד'' שבזכותה נזכה לימות המשיח, כמבואר בחז''ל, דתלוי זב''ז.
כאשר יאמר משל הקדמוני
ה. ר''ש בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא, ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו וגו', זהו שאמר הכתוב כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו', במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג שוגג, ואחד הרג במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקב''ה מזמין לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונופל עליו והרגו, זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה (מכות י:).
אדם מסתכל ואינו מבין, אסון נורא כל כך, נהרג כאן אדם בפתע פתאום על לא עול בכפו, היכן היושר היכן המשפט. אבל אינו יודע שנפל בתוך הבריאה ביום השלישי, אינו מבין שיש חשבון, יש הסטוריה, היה כאן סיפור שלם, אבל הוא בשלו, ואינו רואה אלא הסתר אחד גדול.
מה שגילה אדם הראשון
וזהו מה שנתגלה לאדה''ר במזמור הזה בענין של תשובה, כי ראה שנהרג הבל, והיה תמה היכן היושר היכן המדה, האיך שייך לתקן עיוות בלתי בעלת תיקון, והאיך שייך תשובה אם העיוות לא יתוקן.
אבל ראה שאכן שייך על זה תשובה. ומזה התחיל להתבונן ולחשוב, שמן ההכרח יש כאן חשבון יותר גדול בבריאה שאני לא מבין אותה ולא עמדתי על סודה, אשר כנראה הם שני ענינים נפרדים, ואף שעיוות הוא עיוות -ועל זה כבר יסדר ה' האיך לתקנו, ויביא זה בחשבון של ההנהגה הנסתרת- אבל מכל מקום האדם בעצמו בידו לתקן מה שיכול.
ואדרבה זהו רצון השם, אם אני מתקן מה שאני יכול לתקן, אז הבורא כבר ''יברא'' אופן לתקן מה שאני לא יכול לתקן, ורק הוא לבד יכול לתקן. לכן פתח ואמר, מזמור שיר ליום השבת, שהרי בהכרח שיגיע יום שבת גדול אשר כבר אז יבינו אחרית כל החשבון האיך יבא על תיקונו.
אז תרצה הארץ
ו. וכן יובן ענין אז תרצה הארץ את שבתותיה, כי ענין השמיטה הוא ענין ''שבת הארץ'', רצה לומר, שכדי לשמור שמיטה האדם צריך לגמרי למסור עצמו ביד ה' ולבטוח שהכל ילך לבטח, וכמו שהבטיחה תורה ''וצויתי את ברכתי כו''. אבל אם אינו עושה כן, ודואג לחשבונו של הבורא, אם כן האדם הזה אין ביכלתו לזמר המזמור של ''מאד עמקו מחשבותיך'', שהוא בשלו אינו מבין המבט הכללי, אלא מתעסק בד' אמות של עצמו עם חשבונו הקטן. לזה באה עונש הגלות, הסתר מוחלט, הסתר ע''ג הסתר, מדה כנגד מדה.
סתירה לכל עבודת יום השבת
ז. והנה הרמב''ם ריש הלכות עבודה זרה מבאר באורך, שכל ענין ע''ז היתה משום שחפשו לעבוד על ידי אמצעים, וחשבו כאילו שאין מעשינו חשובים כלל לבוא אצל הקב''ה, ובכן בחרו לעבוד לשמש או לירח. ואח''כ נתגלגל הדברים עד שטעו וחשבו שמסר ה' עולמו לאמצאים, והתחילו לעבוד את האמצעים בלבד, יעויי''ש.
וזהו סתירה מוחלטת לעיקר העבודה של שבת, אשר ענינה, ההכרה המוחלטת שהכל מתנהג על ידי הקב''ה בעצמו. וכל דבר קטן, מקרני עד ביצי, על ידו יתברך הם נפעלים. ונמצא לפי זה ששני הענינים, שמירת שבת ומניעת עבודת ע''ז, מורים על עיקר השגחתו יתברך יותר משאר כל מצות התורה, ובכן מילא שכל ששומר אותם כראוי, מכפר על עונותיו, ולא רק זה, אלא גם אם עבד ע''ז כאנוש, ואח''כ תיקן דרכיו ושמר שבת, יש בזה לתקן הקלקול של הע''ז.
וזוכה לנחלה בלי מצרים, רצה לומר נחלה למעלה מן הטבע, שכר שלא ישואר לפי ראות עיניו, אלא כולו חידוש הבורא, וזהו ממש מדה כנגד מדה, שכר לשמירת שבת.
לכה דודי
ובזה מתורץ מה שהקשה לי חכ''א במה שמזמרים אנו פיוט ''לכה דודי'' קודם קבלת שבת, ואין בזה כלל זכר לשבת, אלא מדבר על ימות המשיח ועניני הגאולה סוף מעשה במחשבה תחילה.
אולם למש''נ, הדבר פשוט, שהפיוט הקדוש הזה נקבע כפתיחה למזמור שיר ליום השבת הבא אחריו, והוא ג''כ מדבר אודות השבת הגדול של ימות המשיח. וכי רק אם נבין שיש יום שכולו שבת, נבין גם כן במקצת ענין השבת שלנו, כדי לקבל עלינו את השבת קבלה אמיתית, וזה הבנה יקרה נכבדה מאד.