שער השלישי – שער האהבה · שיחה ה' - הושענא רבא - יום המיוחד
לכל הדעות סוף ימי הדין
א. אנו עומדים כעת ביום שלכל הדעות הוא סוף ימי הדין, ואנו מבוהלים ודחופים לחפש איזה זכות ואיזה תחבולה לנצל את הזמן ולהיטיב את החתימה. האומנם צריכים להבין באמת מה נשאר מימים הנוראים שעוד לא נגמר, והלא בנעילה אנו אומרים חתמנו לחיים, ונחתמה הגזירה, ומה חסר שלא נגמר עד עכשיו, ומהו תכלית יום הזה וסגולתו.
שיחת המשגיח ז''ל
ב. והנה ראיתי שהמשגיח הגר''נ וואכטפויגעל זצוק''ל, היה מזכיר תמיד בשיחה שלפני ההשוענות, דברי המדרש המובא בספר מטה משה: אמר הקב''ה לאברהם אע''ה אני יחיד בעולמי ואתה יחיד, ואתן לך יום המיוחד לכפר עונותם של בניכם, עכת''ד עיין שם (הובא בלקט רשימות בסוף בענין הושענא רבא). והיה מבאר, שכמו שיש יום הכיפורים שהוא יומו של הקב''ה, כך יש הושענא רבא שהוא יומו של אאע''ה ושבו מליץ עבור בניו ומתכפרים עונותיהם.
יומו של אברהם אבינו
ואכתי צריכים להבין עומק דברי המדרש, באיזה דרך שייכת יום זה לאאע''ה, ובאיזה אופן מתכפרים עונותינו ביום הזה, ועוד יש להבין דבר פשוט, שא''כ היה צריך יום זה להיות תיכף אחר יום הכיפורים, או קודם לה, דאז אנו צריכים לכל הזכויות שיכולים לתפוס, דמה מועיל שיליץ לנו אח''כ.
ועוד צריכים אנו להבין ענין ריבוי התפילה בימים אלו, והאיך אנו מעוררים בזה זכות אבות, והא לפי המדרש זהו זכותו של אאע''ה לבקש כפרה עבורנו ואינו קשור אלינו. וכן מאד אנו צריכים לדעת הקדמת המדרש, מה שכתוב ''אני יחיד בעולמי ואתה יחיד'', דמה זה נוגע להמשך המדרש.
משל למלך
ג. והיה אפשר לבאר הענין בעזה''י על דרך משל. משל לחבורת אנשים שנתחברו יחד, והקימו מדינה בהרבה מסירו''נ וכדרך העולם, עם הרבה מלחמות וקושיים, ולאחר שהקימו מדינתן היתה מן הצורך להמליך מלך, ונתאגדו השרים וראשי הגדוד והמליכו אחד מהם מלך על עצמן. וכן במשך הזמנים נעשו כולם שרים, ובניהם אחריהם, וכולם שמרו משמרת המלך ודבר המלכות.
והנה במשך השנים קרא פעם, שהגיע אחד מבני בניהם לדיוטא התחתונה עד שחטא בעון פלילי נגד המלך. והיתה זה החטא מן החמורות שבחמורות, וכמעט שלא היה שייך דרך לוותר ע''ז החטא, ואולם המלך קבע לו יום שיעמוד במשפט, ועשו לו משפט. ולאחר עוד דיונים נוספים נתנו הארכה למשפטו, וקבעו עוד יום למשפטו, וניסה לתרץ א''ע בכל מיני תירוצים, וסוף סוף לא הועיל כלום, כי לגודל החטא לא היתה למלך ברירה אלא לגזור עליו גזירת מות, ונחתם הגז''ד לאחר הרבה דיונים, לדונו למיתה.
ויהי היום כאשר כבר באו שוטרי המלך להוליך בן השר לגרדום, סבב הבן את ראשו וביקש מאת המלך שיתנו לו לבקש בקשה אחרונה. ולאחר אות ההסכמה, פתח ואמר:
''אדוני המלך! הנני מודה ואינני מכחיש גודל פשעי וחטאתי, כי זה ברור אצלי כשמש שחטאתי עויתי ופשעתי לפניך, וגם זה ידעתי שכל התירוצים שאמרתי לא מקובלים עליך ואין להם שחר. אבל בכל זאת, הנני לבקש בקשה אחת, שאפילו אם אין לי שום זכות מצד עצמי, עם כל זאת תעשה למען אבותי ששמשו כשרים במלכותך, כי הלא הם המה בעצמם אלו שעזרו להקים מלכותך! שהם המליכו אותך למלך מתחילה ונתנו לך הדין ''מלך''. ולולי הם לא היית מלך -להגדיר פשעי כמרד נגד מלכותיך- ובכן בכל לשון של בקשה אבקש, שבזכות אבותי אל תהרגני''.
ונענה לו המלך, ואמר: ''עכשיו שאתה מבקש בזכות אבותיך, זה כבר משהו אחר, ולבקשה כזאת אני מחוייב לציית, ולהמתיק דינך''.
עד שבא אברהם
ד. והנה זה הוא זכות אאע''ה, כי עד שבא אברהם לא היה בעולם מי שקרא להשי''ת אדון, וכמבואר בחז''ל, ואם כן אדנותו יתברך תלוי כביכול בזה שאברהם אע''ה המליך הקב''ה על כל הבריאה, ובכן זה תפילתינו ושועתינו ביום זה, אם אין בנו מעש, בזכות אבותינו תעש.
וכן אנו מזכירים בהושעות נגד כל הצדיקים מהאבות והלאה, ועושים ז' הושענות נגד ז' האושפיזין, ואנו מתפללים אף שחטאנו ועוינו ופשענו, ולא הספיקה תשובתינו להטיב לנו החתימה, כי נתת לנו ראש השנה, ועשי''ת, ועוד יום, הוא יום הכיפורים עצמו, ועדן לא שבנו, אבל עוד יש לנו זכות אחד, יום אחת בשנה השייכת לנו נחלה מאבותינו אבות העולם, שהרי כל ענין הדין הוא על פגימה במלכותך, והלא אבותינו הם הם שעזרו כביכול בהקמת מלכות זה, ומסרו נפשם עבורה. לכן נבקש שזכות זה לבד יעמוד לנו, זרע ידידיך, ותיטיב לנו החתימה.
כי אחד קראתיו
ה. והנה אם כך היא דרכו של עולם, שירחם המלך על בן השרים שמינוהו, אפילו לא היה אלא אחד מתוך כל החמשים שרים שלו, אם כן נתאר לעצמנו, אם היתה מחלוקת בין השרים את מי למנות למלך, וכל השרים היו נגד, ורק שר אחד היה בעד, ופעל השר הזה בלי הרף, יום ולילה לא שבת עד שפעל מינויו של המלך הזה, איך היה מרחם על בן בנו של אותו שר אם חטא נגדו, הלא קל וחומר ב''ב של קל וחומר, שהיה המלך מרחם על זרעו וזרע זרעו עד עולם.
ועוד יותר מזה, אילו היה לשר זה בן שהיה גם כן עוזר למלך שלא ימרדו בו שאר השרים במשך שנות מלכותו, והלך בדרך אבותיו להיות השר היחיד העומד לימין המלך, וכולם פחדו ממנו. על אחת כמה וכמה, שהיה המלך מרחם על זרעו וזרע זרעו עד עולם. אין אפילו הו''א שיהרגו בנו של זה. ואם היה זה בן אחר בן העוזרים למלך, לא היו ניגשים אפילו למשפט, דאדרבה מה שפוגם בכבודה של מלך, כאין נחשבת כלפי מה שגדלו כבודו של מלך במשפחתו (ועאכו''כ אם הוא בעצמו נוהג תמיד לגדלו, ורק פעם אחת מרד).
ואכן זהו ביאור המדרש הנזכר לעיל, אני יחיד בעולמי ואתה יחיד, שמסרת עצמך לעשות אותי יחיד בעולמי, וגם זכית לתואר יחיד על ידי זה. כמה שמבואר בפסוקים בישעיה (פרק נ''א) שאברהם אבינו ע''ה נקרא על ידי השם בתואר ''יחיד'' כדכתיב, שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְהוָה הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם:הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי ''אֶחָד'' קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ.
כי הוא לבדו היה זה שהכיר בוראו, והוא לבדו שעבדו בלא הרף, ממש כסוס בבצעי המים, שר יחיד נגד שבעים שרי האומות שמרדו בה' ובתורתו, אם כן על אחת כמה וכמה שירחם עלינו השם בזכותו. ומה גם שבנו יצחק אע''ה, וב''ב יעקב אע''ה המשיכו להגן בעד כבודו, וכן כל הצדיקים כמה כבוד שמים הרבו בעולם, אם כן הוא קל וחומר ב''ב של קל וחומר שמגיע לבניהם רחמי שמים. שהאבות הן הן המרכבה והם שהקימו מלכותו יתברך בעולם וקראו בשם ה'.
צריכים לבקש מהמלך
אלא, דזה ודאי שצריך לבקש ד''ז מאת המלך, ולעורר רחמים על בקשה זו עצמה, שאם לא נבקש לא נקבל כל כך, ולכן אנו מרבים ביום זה לבקש על נפשינו, מפני שזהו הסיכוי האחרון לפני ביצוע הגזר דין, ואף אם נסתתמו כל שאר הטענות מכל מקום זה יכול לעמוד לנו בעבור שאנו בני אברהם יצחק ויעקב, שהם הם שהמליכו הבוי''ת בעולם למלך וקבלו מלכותו עליהם ועל זרעם לעולם.
וזה לבד מה שבימים אלו נידונים על המים'' וגשמים היינו פרנסה (ע' תענית ב:) שזה עצמה צריך לעורר האדם לבקש עבור פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ופרנסת ישראל בכלל, ולכן מאד צריכים לעורר עצמינו לתפילה ביום זה, ובעזה''י נזכה לשנת גאולה וישועה, גשומה וטלולה, עם כל הברכות כולם, אכי''ר.