אור ברסלב
מחנה שכינה שער השלישי – שער האהבה › שיחה ג' - ''זמן שמחתינו''

מחנה שכינה

שער השלישי – שער האהבה · שיחה ג' - ''זמן שמחתינו''

שיחה ב' - כל ראשית להקב''ה

(בדרך משא ומתן בדברי חז''ל הקדושים)

אם שלמים למה חגיגה

א. במדרש (אמור פרשה ל' ב') ד''א ולקחתם לכם, הה''ד תודיעני אורך חיים שובע שמחות כו', ד''א שובע שמחות אל תהא קורא כן, אלא שבע שמחות, אלו שבע מצות שבחג, ואלו הן ד' מינים שבלולב וסוכה חגיגה ושמחה. אם שמחה למה חגיגה, ואם חגיגה למה שמחה, א''ר אבין משל לשניים שנכנסו אצל הדיין, ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח, אלא מאן דנסב באיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחייא, כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב''ה בר''ה, ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב''ה ולולביהן ואתרוגיהם בידן אנו יודעין דישראל אינון ניצוחייא, לפיכך משה מזהיר להם לישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון, עכ''ל.

ולכאורה דברי המדרש סתומים, האיך תירצו הקושיא, אם שמחה למה חגיגה, בזה דהלולב הוא סימן לנצחון, ואף כי ראיתי שעע''ז בפירוש מתנת כהונה ''מי שאוחז הכידון ידענו שהוא נצח לפיכך מביאין שלמים וחגיגה'', זה חסר מאד בדברי המדרש, ומה גם שלפי זה מה שכתב המדרש ''לפיכך מזהיר להם משה לישראל ולקחתם לכם'' אין לו מובן, דהוי ליה למימר לפיכך מזהיר להם משה להביא שלמים וחגיגה. ובמפרשים שם נתקשו בזה ע''ש, וצ''ע.

בשמחת לולב הכתוב מדבר

ב. ומה שנראה בעזה''י דהנה במקרא (ויקרא כג' מ') ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר ..... ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים. ובירושלמי (סוכה פ''ג י''א) פליגי בזה,''אית תנויי תני בשמחת לולב הכתוב מדבר'' עיין שם, ובגליון ציין למה שכתב רש''י ז''ל (סוכה מ''ג ב' ד''ה לולב) דאיכא למטעי ולמימר דהאי ושמחתם לפני ה' שבעת ימים לאו שמחת לולב קאמר, עכ''ל עיין שם.

ומבואר דלמסקנא הך קרא דושמחתם בלולב קמיירי. וכן ראיתי להרמב''ם ז''ל בפיהמ''ש (רפ''ד ובי''ד פ''ז יג') וז''ל מצות לולב להנטל ביום ראשון של חג בלבד בכל מקום ובכל זמן, ואפילו בשבת, שנאמר ולקחתם ביום הראשון ובמקדש לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום משבעת ימי החג שנאמר ושמחתם לפני ה', עיין שם. ובתו''כ דרש נמי כן לפני ה' אלקיכם שבעת ימים ולא בגבולים כל שבעה כו' עיין שם. על כל פנים מכל זה חזינן דהך ושמחתם לפני ה' כו' מיירי גם על נטילת לולב.

אלא דצריכין אנו להבין איזה ענין שמחה שייך בנטילת לולב, דבשלמא להך מ''ד דמיירי בשמחת שלמים מובן שפיר, דשמחתו בבשר ויין באכילת השלמים, אמנם דלמ''ד בשמחת לולב הכתוב מדבר מה שייך בזה שום שמחה, (פשוט שמדובר כאן על שמחה מיוחדת חוץ משמחת המצוות, שהרי שמחת המצוות לא יתכן מחלוקת שהוא דבר מוסכם לכולי עלמא).

מקור מצות שמחת בית השואבה

ג. והנראה, דהנה עוד מצינו להרמב''ם ז''ל שם (פ''ח הי''ב) שהביא קרא דושמחתם לפני ה' שבעת ימים גם כן בנוגע הדין שמחת בית השואבה. וז''ל, אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני ה' שבעת ימים, וכיצד היו עושין, ערב יו''ט הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה, ולאנשים מלמטה, עכ''ל.

הרי דהך קרא דושמחתם מיירי גם על שמחת בית השואבה, וממה שהביא הרמב''ם ז''ל פסוק זה בנוגע שמחת בית השואבה גם כן, אף שבגמרא מביאו לגבי לולב, משמע דהך קרא דושמחתם יש בה ענין של שמחה יתירה שלא מצינו בשום יום טוב, ואף שבכל יום טוב יש ענין של שמחה, מ''מ בסוכות ענין יתירה איכא, והפסוק מגלה זה גם לשאר עניני חג הסוכות.

(ואף שצ''ע על דברי הרמב''ם ז''ל מה שהביא פסוק זה לב' ענינים וגם לא מצאתי לפום ריהטא שמקרא זה הוא מקור ענין שמחת בית השואבה, מצאתי בהעמק דבר שכתב דלפי הדרש קאי הך ושמחתם על לולב ולפי הפשט על שמחת בית השואבה כי ואכתי צ''ע).

להראות שמחתינו לפני ה'

וכדי להבין ענין השמחה בלולב, שעל פי פסוק זה, בעינן להבין מהותו של השמחה בנוגע שמחת בית השואבה, וראיתי בביאור ענין שמחת בית השואבה, בקונטרס המועדים בשם הגרי''ד זללה''ה שדקדק במה שכתוב כמה פעמים ושמחתם ''לפני'' ה', וכן שם ברמב''ם (סוף הט''ו) והמלך דוד מפזז ומכרכר ''לפני'' ה', דענין שמחה יתירה זו הוא לעשות פעולות של ריקוד ושירה להראות השמחה ''לפני ה''' - רצה לומר בחיצוניות להראות רגשותינו ושמחתינו. וזהו השמחה יתירה שמצינו בסוכות בשאר יו''ט.

ולכאורה, מאחר דלפי הדרש מקרא זה מיירי גם בלולב [וכמו שהוכחנו לעיל מהירושלמי והתו''כ] מסתבר דאיכא גם כן ענין זה של שמחה יתירה גם בנטילת לולב, וכמו שכתב הרמב''ם ז''ל, שבמקרא זה מבואר ענין של שמחה יתירה , שא''כ צריך לומר דגם בלולב הוא כך. אלא דצריך להבין האיך יתכן ענין זה בלולב.

למה דוקא בסוכות

ד. ונראה בעזה''י, דבאמת צריכים אנו להבין מהו באמת הטעם שיש ענין של שמחה יתירה בסוכות מבשאר ימים טובים ומה ענין יש בסוכות משאר רגלים. ונראה בעזה''י דזה הוא שאילת המדרש שהבאנו בראשית דברינו, אם חגיגה למה שמחה כו' שאין הכונה לקרבן חגיגה דוקא, אלא לכללות ענין חגיגה ושמחה דמצינו בשאר רגלי השנה. ועל זה הוקשה לרז''ל, שאם יש כבר זה הענין של שמחה אם כן מהו השמחה היתירה של סוכות ''ושמחתם לפני ה'''?

וע''ז תירצו ז''ל, משל לשניים שנכנסו כו' רצה לומר מפני שסוכות זמנו אחר ימי הדין של ר''ה ויום הכיפורים, יש בה צורך וענין מיוחדת להראות שנצחנו בדין, אשר זה הוא ענין לקיחת לולב, וכמו שנזכר לעיל דקרא דושמחתם אלולב מיירי, ומהך מקרא גופא הוא דיליף ליה הרמב''ם ז''ל ענין של שמחה יתירה. וזהו עומק הטעם לכל השמחה הזאת, מפני שיצאנו זכאי בדין.

ובזה מדוייק מאד סוף דברי המדרש ''ולפיכך משה מזהיר להם לישראל ולקחתם לכם כו''' שהכונה על המשך הכתוב, דמה ענין ולקחתם, משום ושמחתם לפני ה' שבעת ימים, רצה לומר להראות השמחה, ולכן מייתי הך קרא דוקא וכונת המדרש מיושב כמן חומר, ודו''ק.

השמחה המתפרצת החוצה

ובאמת שענין זה מבואר בחז''ל במה שאמרו על שלשת הכתות בשמחת בית השואבה, של צדיקים אמרו אשרי ילדתנו שלא ביישה זקנתינו, ובעלי תשובה אמרו אשרי זקנתינו שמתכפר על ילדותינו, עיין שם. ומבואר מזה שעיקר השמחה היתה על עניני כפרת עונות, רצה לומר שהשמחה היתה על שלא חטאו או שנתכפרו.

והוא המשך מעבודת יום הכיפורים (וכמו שביארנו בשיחות ימים נוראים עיין שם) דעיקר עבודת סוכות הוא להראות הקירבה שנתקרבנו לבורא עולם, ותגבורת השכל על הרגש בעבודת השי''ת, והיינו גם ענין יציאה מבית קבע לדירת ארעי, להראות שזה העולם וההבל שבה אצלינו כלא חשיבין, והעיקר הוא הבורא עולם והקורבה אליו, וזהו גם כן מה שכתוב ''לפני השם'' רצה לומר השמחה העצומה המתפרצת מתוך לבינו מתוך בהירות ההכרה שתכלית בריאתנו הוא הקשר בו יתברך בכל אופני העבודה ורמז ללפני ה' תטהרו (וע' רמב''ם דשמחה זו לא שמחו בה עמי הארץ, ויובן לאור הנ''ל).

העבודה הגדולה של שמחה

נמצאת אומר דשמחה זו איננה שמחה סתם, אלא שמחה בעבודת השי''ת. והנה ידועים דברי הרמב''ם ז''ל בסוף הלכות לולב שכתב בזה הלשון ''השמחה בעבודת ה' עבודה גדולה היא'' [וע' מ''מ, וספר אורח''י הרבה מ''מ בענין זה] וצריכים אנו להבין מהו שמחה ואיך זוכין לה. אמנם לפי מה שנתבאר כאן הדבר פשוט, שהשמחה שייכת רק מתוך ההכרה הברורה מהו חובתו בעולמו ותגבורת השכל על המוחש.

וזהו ביאור הפסוק בדבה''י (פכ''ט ט') ''וישמחו העם על התנדבם, כי בלב שלם התנדבו'', שהביאור הוא כנ''ל, דעיקר השמחה בא כשמכיר ועושה פעולותיו בלב שלם דהיינו מתוך ההכרה הגמורה שעושה נכון, וחפץ ורוצה בה, אז ממילא זוכה לשמחה אמיתית.

תוכן העניינים

מחנה שכינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה