אור ברסלב
מחנה שכינה שער השלישי – שער האהבה › שיחה ב' - כל ראשית להקב''ה

מחנה שכינה

שער השלישי – שער האהבה · שיחה ב' - כל ראשית להקב''ה

שיחה א' - כי יצפנני בסכה

בריאה של ''זמן''

א. באליהו זוטא ריש ה' סוכה הביא מבעל הרוקח בזה הלשון ''דפסח תחילת הקיץ וסוכות תחילת החורף, כל ראשית להקב''ה'', עיין שם. וצריכים אנו להבין כונתו.

אולם ביאור הדברים נראה, שהנה זה ידוע שהשנה מחולקת לזמנים שונים. שנה, חודש, שבוע, ימים, שעות ורגעים. ומבואר בספרי המוסר (דעת תורה) שיש בריאה של ''זמן'' כמו שיש בריאת שאר הנבראים.

וכל זמן יש לה סגולת הזמן, שאותו הזמן מסוגל לדבר מסויים, וכמו שאמרו שס''ה ימות השנה נגד שס''ה מצות ל''ת שבתורה, דהיינו שכל יום מקושר באיזה שהוא דרך לאותו המצוה. ואף שודאי ישנם כונות עמוקות בזה מ''מ גם בדרגתנו אנו נוכל להשתייך לזה גם כן, וכמו שנבאר.

זמן היה לאדם הראשון

ואמרו עוד, ''זמן היה לאדה''ר שיחטוא, וזמן היה שיתגרש מג''ע, וזמן היה שתנתן לישראל את התורה'', הרי שהכל תלוי בזמן. ומבואר דבר פלא, שהיה יכול להיות דלולי אותו הזמן לא היה נתנת תורה לישראל, אף שזה תכלית כל הבריאה כולה, וזה מבהיל על הרעיון. אמנם הוא מבואר, שיש ענין של זמן אשר תלויים בה ענינים נשגבים.

וכן שמעתי לדקדק על נוסח התפילה של ''ברוך שאמר'', שכתוב שם, ברוך ''עושה בראשית'', וכעין זה שמעתי מחכ''א לדקדק מה שכתוב ב''עלינו'' שאנו אומרים ''לתת גדולה ליוצר בראשית'', שלכאורה אין המילים מובנים, האיך ''עושים'' או יוצרים ''בראשית'' הא אין זה בריאה.

אלא ביאור הדברים כמו שאמרו המקובלים (וע' ברמב''ן ספר בראשית בזה) דזמן הוא גם כן בריאה. והיינו שבתחילת הבריאה נברא ''הראשית'' שהוא מושג של זמן, חלות שם ראשית להמשך הזמן שיבוא אח''כ ונמצא שיש בריה של זמן. ואכתי צ''ב.

הבחירה היא בנקודת הראשית

ב. אולם ביאור הדברים ע''פ המבואר בספר שערי תשובה (ומבואר יותר בספר לקט רשימות למורינו המשגיח זצוקלל''ה) שלאחר שנתייצב על איזה דרך חיים שוב אין ביד האדם להרע או להטיב. אולם מה שאכן בידו הוא בתחילת הענין, שיכול לבחור אם להתייצב על דרך טוב או דרך רע, אבל לאחר שכבר נתייצב, אם כל דרך טוב מקבל רוח של סייע''ד שעומדת לימינו לסייעו, ואם כבר נשקע בדרך רע רוח טומאה מלפפת עליו.

וביאור דבריו ז''ל הוא על פי מה שכתב רבינו הגר''א זיע''א במשלי, שבכל דיבור ודיבור של לשוה''ר האדם מושך על עצמו רוח טומאה, וממילא ממשיך ע''ע תשוקה לדבר עוד לשה''ר, וה''ה בלימוד התורה כל תיבה שלומד מושך ע''ע תשוקה לעוד דברי תורה. וזה הוא כונת רבינו יונה, שכל הבחירה הוא בראשית דרכו, אבל אח''כ כבר מביא ע''ע רוח לזה. [ולכאו' זה הי' חטא אדה''ר שמתחילה ''בראשית'', הי' היצה''ר מבחוץ ואח''כ כשחטא נכנס בו זוהמא לפנמיותו וצ''ע נקודה זו כעת].

מבואר, דיסוד הבחירה הוא בתחילה, להשים עצמו על דרך טוב או לא.

האיך מפסיקים הרגל

ואולם היה נראה להקשות על דברי רבינו יונה, שלפי זה היה צריך להיות שכל מעשי האדם יהיו תמיד רעים או טובים, שלאחר שנתייצב על דרך מסויים שוב אי אפשר לו לזוז הימנו.

אמנם ביאור הענין, כתב המשגיח דלייקוואוד הגר''נ וואכטפויגעל זצוק''ל, דאף שהאדם נמצא על דרך מסויים, מכל מקום ניתן לאדם היכולת להפסיק הרוח הזאת על ידי שמפסיק הרגלו, ומתחיל זמן חדש. ולכן נתחלק השנה לכמה חלקים, חודש, ימים, שבועות, כדי שכל זמן וזמן יהיה לנו ראשית חדש, שנוכל להתחיל מחדש, ולכן העושה תשובה הוא מנתק מהעבר ומחדש ומשפר מעשיו.

סגולת הרב זונדעל מסלנט ז''ל

ויש סגולה מרבינו הג''ר זונדעל מסלנט זצוק''ל בקבלה מרבינו הגר''א זיע''א, שבכל יום בבוקר כשעומד אדם ממטתו, יקבל על עצמו עול תורה, ויאמר ''הריני מקבל על עצמי עול תורה היום בלי נדר'' וכשאדם מקבל ע''ע עול תורה מובטח שאינו ניזוק כל היום, וזוכה להרבה סייע''ד בלימודו. והוא מובן עפ''י הנזכר לעיל, שכל יום הוא ראשית חדש.

וזה הוא סגולת זמן חג הסוכות תחילת חורף, שזה תקופה בפני עצמה -וכדמצינו כמה חילוקים בזמנים אלו, עיין ברמב''ם (ה' מדע) שהאדם משנה דרך אכילתו בקיץ מבחורף וכן עוד דברים- ובכן תיכף בתחילת הזמן צריך ש''הראשית יהיה של הקב''ה'', וממילא כל המשך החורף יהיה גם כן להקב''ה, שהכל תלוי בראשית, וכמו שאמרו, טוב אחרית דבר מראשיתו, דמדרגת הטוב של האחרית, תלוי בכמה כחות השקיעו בראשית, והדברים עתיקים.

לתפוס את הראשית

ג. ולכן פשוט, שבימים אלו של חג הסוכות עיקר עבודתינו הוא, שנעשה התחלה חזקה וראשית טוב. וזה לא שייך אלא אם כן מכניס לעצמו ההכרה שאין עוד מלבדו יתברך, ועיקר תכלית בריאתנו ומציאותנו פה בעולם הוא רק כדי להרבות כבוד שמים, ולקרות בשם ה', וזה רק אם נתפוס הראשית ונחזיק אותו, ולא נהיו פוסעים ח''ו על שני הסעיפים.

וראיתי להמשגיח זצוק''ל לבאר מה שאמרו ז''ל ''איוב ותרן בממונו הוי'', שצריכים אנו להבין, הלא הרבה אנשים עושים צדקה וחסד, ומהו הרבותא שאיוב ותרן בממונו הי'.

טעות בעלי חסד

אלא ביאור הדברים, שאכן מצינו בעולם שהרבה אנשים עושים חסד, אבל מכל מקום כשנתבונן הראה שהחסד הזה נעשית רק בתורת חסד לבד, אבל כשעוסקים בפרנסתם הם מתנהגים כמו חיות טורפות, גוזלים וחומסים, וירמסו לשאול חיים עניים ואביונים. והעומד מן הצד, אינו מבין האיך נתהפך הבעל חסד שלנו למושחת בין רגע.

ואם תשאלם יענו דרך מליצה, כמה ששגור בפי רבים ''ביזנס איז ביזנס'' (עבודה זה עבודה, וצריכים לעשות כסף) שמצדיקים עצמם שזה דרך המשא ומתן בעולם, וכי כולם עושים ככה. ואולם זה טעות גדול, ורשעות מה שהם עושים.

כי הסיבה האמיתית לזה הוא מפני שלא מכניסים הקב''ה לחייהם היום יומיים, אלא משאירים תורה לחוד ''וביזנס'' לחוד, ופוסעים על שי הסעיפים ממש, וזהו מה שאנו צריכים לתקן בימים אלו להכניס הבוי''ת בחיינו ולחפש תחבולות לקורבה יותר ויותר, לא רק בבית אלא גם ברחוב, ולהקדיש כל מעשינו שיהיו יותר נעלים וטובים בעיני השי''ת.

אנשי מעשה

ד. ואפשר לבאר בזה דברי המדרש (פרשת אמור), שאנשי מעשה היו מחזיקים בידיהם לולביהם כל היום, ''נכנס לבהכנ''ס לולבו בידו כו,' לבית האבל לולבו בידו, להודיע כמה זריזין במצוות'' עיין שם. וצריכים אנו להבין למה יש ענין מיוחדת דוקא בימים אלו להראות שאנו זריזין במצות.

אלא ביאור הדברים כנ''ל, שכל עבודת היום הוא לחזק הראשית שיהא ראשית טוב וחזק וכולו לה', ולכן אנו מהדרין מאד בכל הענינים בימים אלו להראות ענין זה.

ומבואר בביאור רבינו הגר''א זיע''א בפירושו ליונה (פ''ד) בטעם למה יש דין בסוכה שיהיה צלתא מרובה מחמתה. שהטעם, דידוע שהשמש הוא מזל הגויים ומרמז להם, והירח מזל ישראל, ולכן צריך שיהא יותר בצל מבחמה, דהיינו שינתק עצמו מכל שייכות עם הגויים ויהיה שייך לה', ולהמבואר זהו עיקר העבודה של ימים אלו.

להרחיב מצוות סוכה

ה. ובשו''ע מביא דברי הרמב''ם ז''ל, דאף שאין חיוב לשתות מים בסוכה מ''מ העושה כן הרי''ז משובח. וראיתי בספר אחד ששאלו את פי מרן הגרי''ז ז''ל, דצ''ע מה שייך ''הרי''ז משובח'', דממ''נ אם הוא מחוייב, זה חיוב גמור, ואם לאו מה שבח שייך בזה, ואיזה מצוה יש בו.

ותירץ הגיר''ז ז''ל חידוש גדול, דשאני מצוות סוכה משאר מצוות, דשאר מצות, כגון שופר, אם יתקע יותר מק' קולות אינו נקרא משובח, מה שאין כן מצוות סוכה, כל מה שמוסיף והולך בה, הוא מתרחב המצוה אצלו.

חזינן מזה יסוד גדול, דיכולים להוסיף ולהרבות במצוה זו. ואפשר שלהמבואר זהו טעמן של הדברים,שהרי זמן זה הוא זמן של ראשית וצריכים לתפוס כמה שיכולים (אריין חאפין) כדי שיהיה זה ראשית חזק. יותר זריזות, יותר קירבה, יותר הידור באתרוג, יותר כונה בתפילה, כ''ז מעבודת היום.

ההקדמה הראשונה לעובד ה'

ו. ונראה בעזה''י להמתיק עוד בענין על פי דברי המדרש שם, דד' מינים הם נגד ד' מיני בני אדם. אתרוג נגד מי שיש בו תורה ומע''ט, ולולב שאין ריח ורק טעם, וערבה שאין לו לא טעם ולא ריח, נגד מי שאין לו מע''ט ותורה. וצריכים אנו להבין מה רצה לאשמעינן בזה.

אמנם ביאור הדברים, דכל אחד ואחד יש לו תפקידו המיוחדת בחיים, וכל אחד הוא חלק מכלל ישראל, וכמו שאוגדים הלולב כך הם חלק מכלל ישראל כמבואר במדרש שם ''ובאים אלו ומכפרים על אלו'' וכל אחד כמדרגתו צריך להכניס הבוי''ת בחייו ולהבין שהקב''ה שייך לו בכל מצד.

כי ידוע שעיקר גורם החטא הוא ה''קטנות'', מה אני ומה אני ספון, אמנם העצה לזה להבין להכיר חשיבות ערכו כי הוא בן המלך. וידועים דברי רבינו יונה הנפלאים בראש ספרו שער העבודה ''ההקדמה הראשונה בעבודת השם להבין ערך עצמו'' ומהו חשוב וכמה יכול לפעול בעולם.

הכבוד המדומה והכבוד האמיתי

ונוכל להבין בזה המזמור בתהילים, ''אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו, כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו.....אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו''. ואינו מובן המשך הפסוקים, מה ענין הכבוד הנזכר, לזה שהוא ביקר ולא יבין.

אולם ביאור הדברים, שדהע''ה מגלה לנו בזה יסוד גדול בחיי האדם, כי בדרך כלל אדם חושב שכבוד הוא חשוב, ועושר הוא חשוב, ומרגיש רע כשנעדר זה ממנו. ולכן בא הפסוק ללמד לבני יהודה קשת, שאין להם להרגיש כך, שבאמת הם טועים במבט הנכון.

ולכן מתחיל ואומר שלא יתפעל ממה שראה כבוד וממון אצל אחרים, משום שלא במותו יקח כלום מכל הכבוד המדומה הזה. ושוב פעם מודיע, שלא ירד אחריו כבודו. אבל אח''כ מוסיף ומודיע, שבין כך אין ממה להתפלא, כי יסוד כל הכבוד הזה הוא מדומה בעצם עצמותו, ובפרט נגד מה שהוא בעצמו שוה, שהרי האדם הוא כולו ''ביקר'' רצה לומר יקר היקרים, ומטמונים טמונים בקרבו, ורק צריך להוציא כחותיו אל הפועל. אבל האדם בשלו, אינו רוצה להבין ערך עצמו, אלא להסתכל ככל היותר על האחרים.

ובכן מתעונן דהע''ה ומפטיר על אדם כזה ''אדם ביקר ולא יבין'' שהכונה היא שהאדם יש לו כל כך הרבה כחות, וכל כך הרבה חשיבות, ולא יבין סוד זה, ולכן כבהמות נדמו. כי במה יזכה יותר מבהמה, שבלי זה אי אפשר להתחיל לעבוד את ה' כלל וכלל [כך מבואר פירוש הפסוק בספרי מוסר וכן מובא מהגר''ח זצ''ל].

מה שנמצא בכיס שלך

ועל זה יש סיום נפלא, וכמו שמבואר בפרש''י ז''ל שם בקוצר אמרים וז''ל, ''אדם ביקר ולא יבין, דרך החיים נתונה לפניו שאם ילך בה -הרי נכבד, אינו מבין את הטוב''.

ורצה לומר, שאם אתה מרגיש ה''אדם ביקר'' שלך כראוי, א''כ אין לך ממה להתפעל מאחרים, שהרי אתה בעצמך יש לך כבר הכבוד האמיתי בכיס, ואתה ''הרי נכבד''!

כי זה יסוד הכל, לדעת שהאדם הישראלי יש לו כל כך הרבה חשיבות, הוא חי עם האבות, עם הצדיקים. והיצה''ר רוצה להפיל אותו, וכדאיתא בקין ''למה נפלו פניך'', והעצה לזה, ''הלא אם תטיב שאת'' צריכים ''התנשאות'' וקצת ''ויגבה לבו בדרכי ה''' להכיר ערך עצמו. והמכיר את עצמו, הרי נכבד ונכבד.

להיות עכ''פ צומח

ז. וזהו יסוד ענין ד' מינים, שכל אחד ואחד יכניס הבוי''ת לחייו הפרטי באשר הוא, בין אם הוא אדם עם ריח, אבל בלא טעם, או טעם בלא ריח, ואפילו מי שאין לו לא טעם ולא ריח, לא תורה ומעש''ט, מכל מקום גם הוא שייך לזה ויכול לזכות.

כי הנה באמת צריך להבין שאם הערבה אין לו לא טעם ולא ריח, א''כ למה יקח דוקא ערבה, הלא הרבה דברים יש בעולם בלא טעם וריח, ויותר טוב שיקח אבן דומם, שהוא תכלית הדממה ודאי.

אבל בדרך מליצה אפשר לומר, שעל כל פנים צריך שיהא ''צומח'' דהיינו שלכה''פ מבקש להתעלות! ואף שעתה אין לו תורה ומע''ט, מ''מ הוא בגדר ''צומח'' (וואקסען), שעל אדם כזה נמי משרה הקב''ה שכינתו.

קבלה מהגרי''ל דיסקין

ח. והנה ידוע מה שאנו אומרים בהושענות ''הושענא שלש שעות'' ואמרו בשם רבינו הגר''א זיע''א דזה מרמז לשלש שעות של מלחמת גוג ומגוג שתארך ג' שעות [ואף שרבינו הגר''א זיע''א אמר שיהיה רק כמה רגעים כבר תירצו שזהו עיצומו של המלחמה אבל המלחמה בכללה יתארך ג' שעות]. וכאן הבן שואל, מי הוא זה ואיזה הוא שיזכה להנצל ממלחמת גוג ומגוג?

ואמר המשגיח דלייקוואוד הגר''נ זצוק''ל שיש על זה קבלה מהמרי''ל דיסקין ז''ל שכל ''הערליכער אידין'' ינצלו. ושאלוהו מי זה ערליכער איד, וענה ''מי שאינו משתייך כלל עם הגויים, אינו שומע רדיו, ואינו מתסכל בעיתונים, ושאר ספרי מינות שמלבד כל הטינוף והרע, גם עצם ההתעסקות עם שיטת חייהם כבר נקרא פוסע על שני הסעיפים.

ולכן אם ירצה האדם להנצל -ומי זה שאינו רוצה להנצל- העצה להתחזק בתורה ועבודה, שיהיה זה עיקר חייו, וכל הדברים האחרים שמוכרח לעסוק בהם יהיו רק דרך אקראי בעלמא, שלא ישקתע בתוך עניניו ראשו ורובו, אלא יזהר שלא להשתייך עמהם יותר מן הצורך, ובזה יזכה לימות המשיח ולחיי העוה''ב, במהרה בימינו אמן ואמן.

תוכן העניינים

מחנה שכינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה